הפרוטוקולים של זקני ערב
"מחאת הבדואים בנגב הידרדרה לעימותים אלימים ברחבי הארץ", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "למרגלות הגנים הבהאיים בחיפה, בכיכר השעון ביפו ובצומת חורה בדרום – אלפים הפגינו אתמול במחאה על חוק פראוור להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. 15 שוטרים נפצעו וכ-30 מפגינים נעצרו". ב"הארץ" מפרסמים כתמונה המרכזית על השער שוטרים עוצרים מפגין בצומת חורה שבנגב ולצדה את הכותרת הראשית "זרוע ההתיישבות של הממשלה יוזמת הקמת יישובים חדשים לייהוד הגליל". "במקום לעבות את ערי הגליל, החטיבה להתיישבות רוצה לחדש את תוכנית המצפים 'לשיפור המאזן הדמוגרפי'", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של צפריר רינת.
גם ב"ישראל היום" מעניקים למהומות את הכותרת הראשית, אולם מעמדה הפוכה לזו של "הארץ": לא המהומות עומדות במוקד הסיקור, אלא התגובה הממשלתית להן. "לא נסבול מהומות" היא הכותרת הראשית של בטאון ראש הממשלה וציטוט שלו. "זעם בעקבות התפרעויות בהפגנת הבדואים נגד תוכנית פראוור" היא כותרת הגג, המתארת כנראה גם היא את הלך הרוח ברחוב בלפור, ולא בחורה. "נתניהו: 'נמצה את הדין'" הוא הציטוט השלישי של ראש הממשלה על השער, בכותרת המשנה לראשית. "תמיד ירצו יותר" היא כותרת ההפניה לטור הפרשנות של דרור אידר, המעלה את מספר הציטוטים הלא ישירים לארבעה.
הפגנה נגד תוכנית פראוור, חורה, 30.11.13 (צילום: דוד ביומוביץ')
כמו אידר, גם בן-דרור ימיני ודורון אלמוג (המחזיק בתיק הבדואים במשרד ראש הממשלה) ב"מעריב", ובאופן מאופק יותר גם יועז הנדל ב"ידיעות אחרונות", קובעים כי ההפגנות אינן אותנטיות או נועדו למחות על הטיפול בקרקעות השנויות במחלוקת בנגב, אלא הן פרי קונספירציה של גורמים ערביים ויהודיים חתרניים שאינם מעוניינים בקיומה של מדינת ישראל.
"הח"כים הערבים מואשמים באופן תדיר בהפקרת המגזר ששולח אותם לכנסת לטובת עיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני", נכתב בכותרת המשנה לכתבה בעמ' 12 של "מעריב" מאת אריק בנדר, תשיעית בסדרה על ערביי ישראל, "ואולם מחקר ייחודי שבחן את פעילותם הפרלמנטרית מפריך את הטענה: הטיפול בגזענות, באפליה ובתשתיות בישראל מביס את הדאגה לזכויות הפלסטינים ברשות".
"צריך להילחם במנהגים הפסולים, בנקמת הדם, ברצח על כבוד המשפחה ובפגיעה בזכויות הנשים. הדין המוסלמי מעולה, הבעיה שיש מנהגים קשים ואין סמכות דתית ואנשים נוטלים את החוק לידיהם", מצוטט ד"ר אחמד נאטור, לשעבר נשיא בית-הדין השרעי לערעורים ו"המוסלמי הראשון שמכהן כפרופסור למשפטים באוניברסיטה ישראלית", בכותרת הראשית של "המגזין", מוסף "מעריב".
הכניסה לכור
ויש גם עיתון עם סדר יום אחר, שדוחק את מחאת הבדואים לחציו התחתון של השער. ב"ידיעות אחרונות" מחליף המיעוט הדרוזי את המיעוט הבדואי, ואת המחלוקת כבדת המשקל על חלוקת משאבים לאומיים וזכויות היסטוריות מחליף עיסוק בכבוד ובעלבון פרטיים. כי הרי כאלו הם הערבים, מבינים רק כוח ומעוניינים רק בכבוד.
אמנם, כרגיל אצל הצהובונים, כבודם של החיילים הדרוזים ש"ידיעות אחרונות" מעניק להם תשומת לב חריגה הוא בעיקר הזדמנות לעסוק בכבודו של העיתון עצמו. "בעקבות חשיפת 'ידיעות אחרונות'", נכתב מעל גבי סטמפה צהובה, גדולה במיוחד, בטריקולור, צמוד לכותרת הראשית "העלבון וההתנצלות". "הכתב הצבאי של 'ידיעות אחרונות' יוסי יהושוע חשף ביום שישי את הפרשה שעוררה הדים", נכתב בפתיח אחת הידיעות בכפולת העמודים 6–7, המוקדשת להדהוד, והמלווה – כמובן – בגזיר העיתון מיום שישי, הנכפל גם בידיעה נוספת.
כותרת המשנה מדווחת על סערה בקנה-מידה לאומי שחולל האירוע שכתב "ידיעות אחרונות" גואל בנו מתמצת אותו היום כך: "קצין ושני חיילים דרוזים לא הורשו להיכנס לכור במסגרת תרגיל אבטחה של חיל האוויר". האפיזודה הזו, לפי שער "ידיעות אחרונות" היום, כלומר פרסומה בעיתון, עוררו "תדהמה בעדה הדרוזית", גרמו "צער עמוק" לנשיא פרס והביאו את ראש הממשלה ואת שר הביטחון להתבטא בעניין.
"האם באמת סערה?", שואל קורא במכתב למערכת ("העין השביעית"), "האם מהדורות הטלוויזיה בשישי או ברדיו פתחו עם הידיעה המסעירה? לא, אפילו לא הזכירו את הידיעה בשוליהן. האם יצאו שלשום או אתמול דרוזים להפגין? לא. האם נקבע דיון חירום בכנסת או בפורום מטכ"ל? שום דיון. האם הרמטכ"ל הגיע לכפר הדרוזי שבו גרים החיילים כדי להתנצל אישית? לא, הוא אפילו לא התנצל בתגובה הלקונית של דובר צה"ל לאירוע. למעשה הפרסום זכה למעט פולואפים – הבוקר בעמ' 16 בידיעה תחתונה ב'ישראל היום' ובעמ' 6 ב'הארץ'. היחיד שפימפם את הסיפור בנסיונות נואשים להחיותו בסוף-שבוע שהיה עני חדשותית עד לאמש היה אתר הבית של 'ידיעות', ynet, שהפך כל התבטאות בעניין של נתניהו או פרס לידיעה שלמה(!). זאת, אחרי שביום שישי הכותרת הראשית של האתר הופקעה מהבוקר עד הצהריים לטובת האדרת הסיפור".
ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם אנשי דת דרוזים, 25.4.13 (צילום: משה מילנר, לע"מ)
"מדוע העיתון העדיף להתמקד בהאדרת הכתב יוסי יהושוע כאילו חשף את פרשת נתן אשל או אייל גולן במקום להתאמץ ולמצוא נתונים או דוגמאות למקרי גזענות עדתיים בצה"ל? למה הכפולה היום כה דלה ועצלנית ומדווחת רק על הודעות גינוי שכמותן קל לגרד?", שואל עוד הקורא האלמוני, ומפנה לפוסט שפירסמה אתמול כתבת קול-ישראל כרמלה מנשה בפייסבוק: "פתאם כולם מתרגשים ונדהמים מהעובדה שלא איפשרו לחיילים דרוזים להיכנס לכור. מה חדש? רק לפני כמה חודשים עמד קצין דרוזי, מפקד מחנה שהוזמן להשתתף בתרגיל בפלמחים, במשך שעות מחוץ לבסיס רק כי הוא דרוזי. הוא והנהג שלו סיפרו בקול-ישראל על תחושת ההשפלה. שום דבר לא קרה, איש לא התנצל".
ואולם, נראה שדווקא המידע שמביאה מנשה מנמק את דרך הפעולה של "ידיעות אחרונות": הבליץ התקשורתי, הניפוח המסיבי של אירוע נקודתי, ההאדרה העצמית. הנה, הפרסום של מנשה לא עורר תגובה, ואילו זה של "ידיעות אחרונות" – כן. צהובונים, אומרים עורכי צהובונים וחוקרים מסמפטים של צהובונים, פועלים ברעשנות וולגרית, תוקפנות שחצנית וחוסר טעם – אך אלה גוררים תגובה של המערכת, שאינה יכולה להישאר אדישה; תגובה שלא היתה מתעוררת בשל פרסום עיתונאי מעמיק שהיה מנסה לשרטט קווי מתאר של תופעה במקום לצווח על אפיזודה.
זה, כמובן, הסבר, או שמא תירוץ, בעייתי. עיתונות שטחית ואגרסיבית מאלצת את המערכת לתגובה, אולם בזמני תגובה כאלה ובאילוצים כאלה, מדובר לרוב בתגובה מילולית מן הפה ולחוץ ולא בטיפול מערכתי. בעוד שבוע או חודש, כשחייל דרוזי אחר ייתקל ביחס מפלה על רקע בטחוני, ב"ידיעות אחרונות" לא ידווחו על המקרה משום שליטרת הפרסום העצמי כבר מוצתה ותשומת הלב המרפרפת של הטבלואיד כבר עברה לאלף פרחי סקנדל אחרים ("העיתונות המצקצקת לרבע שעה", כינתה זאת אתמול מנשה). ואולם, כלל לא בטוח שיש לשאוף לשינוי שיכולה לחולל עיתונות תוקפנית של האדרה עצמית. עיתונות כזו, הנטפלת לאירוע בודד ומשדרת אותו דרך מגבר נטול הקשר ופרטים (בידיעה ב"הארץ" מובאת תגובתה של הנהלת הכור ולפיה החיילים עוכבו לבדיקה לזמן לא ממושך ונכנסו לכור לאחריה), עלולה להביא לשינוי שיהא גרוע יותר מהמצב הקיים. ובעיקר: עיתונות צהובה כזו נטפלת בדרך כלל לפני השטח, לשולי הבעיה, לסוגיות אמוציונליות. כי כאלו הם עורכי צהובונים – מבינים רק כוח ומעוניינים רק בכבוד.
לא קייטנה
"מורחים את ההורים" היא כותרת טור של כתב החינוך של "דה-מרקר" ליאור דטל, המוקדש לקייטנות הממלכתיות שיוזם משרד החינוך. לפי דטל, "שרי יש-עתיד העדיפו להעלות את תשלומי ההורים במקום להתמודד עם ארגוני המורים ולקצר את ימי החופשה שלהם. זה פתרון קל, כי ההורים כבר הורגלו לממן מכיסם את החינוך באמצעות תשלומי הורים מנופחים (שיש-עתיד הבטיחו לבטל), וגם כי החלופה (קייטנה פרטית) היא יקרה יותר. לא רק שהמדינה החליטה להעביר חלק מהנטל אל כיסם של ההורים, אלא היא גם פנתה בפעם הראשונה לקרן פילנתרופית שממומנת מתרומות וביקשה ממנה להשתתף במימון [...] בהשראת הקרן-לידידות, שמה של התוכנית ביישובי הפריפריה יהיה 'קיץ של ידידות' ומנכ"לית המשרד הודיעה שחלק מתוכני הלימוד 'יעסקו בידידות'. בנוסף, ההורים ישלמו פעמיים – גם באמצעות תשלומי הארנונה, מאחר שהרשויות המקומיות יהיו שותפות למימון".
עוד לפי דטל, "המצב הזה רק יגדיל את הפערים החברתיים בתוך בתי-הספר", משום שההורים האמידים ישלחו את ילדיהם לקייטנות פרטיות ("בעלי קייטנות: לא נפחית מחירים בעקבות הסבסוד" היא כותרת הדיווח של דטל באותו עמוד). קשה לנתק את התוכנית "מההקשר הפוליטי ומהלחץ של חברי יש-עתיד להציג הצלחות בפני בוחריהם", מסכם דטל, "אולם בינתיים קל לקבוע שמצב ההורים היה טוב הרבה יותר בתקופת הממשלה הקודמת. הממשלה שהביאה לכם את הקייטנות המוזלות היא גם זו שביטלה את תוכנית הצהרונים והתוכנית לסבסוד תשלומי הורים".
"חג הורים שמח: מהפכת הקייטנות מכה גלים", נכתב בכותרת דיווח של יעל ברנובסקי ב"ישראל היום".
כותרות כלכליות
"חברת החשמל הגדילה את הוצאות השכר ב-600 מיליון שקל בתוך שנתיים", מדווח "דה-מרקר" בכותרתו הראשית. "החברה הזהירה מקריסה, אך בעשור האחרון הזרימה לקופות הפנסיה של העובדים 12 מיליארד שקל. מנהלים בחברה הודו כי יש בה 2,500 עובדים מיותרים, אבל דבר לא נעשה. מחיר חוסר ההתייעלות: מיליארד שקל בשנה", נכתב בכותרת המשנה, המפנה לדיווח של אבי בר-אלי.
"נייר חדרה מאיימת לפטר 200 עובדים", נכתב בכותרת המוסף "גלובס על הבוקר" של "מעריב". "הסלמה במאבק בנייר חדרה", נכתב בכותרת המשנה לדיווח של שי ניב. "עכשיו רוצה ההנהלה, בראשות המנכ"ל עופר בלוך, לקצץ 200 עובדים – 100 זמניים שאינם מוגנים בהסכם הקיבוצי, ועוד 100 קבועים שפיטוריהם מצריכים תהליך ממושך מול ועד העובדים. העובדים: ההנהלה רוצה לבטל את העבודה המאורגנת במפעל. ההנהלה: הוועד מתעקש לשמר את ההטבות, למרות המצב הקשה, ובכך מאלץ את החברה לפטר עובדים".
הכותרת הראשית ב"כלכליסט" מוקדשת לאפולוגטיקה של שר האוצר יאיר לפיד, שהעניק ראיון לעורכת העיתון גלית חמי: "אין ממשלה בעולם שגדלה בכזה קצב מטורף כמו אצלנו". "משרדי הממשלה משתמשים בעודפי תקציב כדי לנפח את מצבת כוח האדם, ביטול העלאת מס ההכנסה לא נועד להקטין את אי-השיוויון אלא לשדר שתם עידן הגזירות, וראש הממשלה נעדר מהזירה הכלכלית כי הוא כנראה מרוצה. שר האוצר האוצר יאיר לפיד מדבר בסיומו של שבוע שבו מימש הבטחה לבוחריו וספג בכל זאת ביקורת רבה", נכתב בכותרת המשנה.
בעמ' 6 של העיתון, מיד אחרי הראיון, מתפרסמת ידיעה של אמנון אטד ולפיה "באוצר לא הוציאו לתקשורת את כל הנתונים" בהודעה על אשרור הדירוג הגבוה של ישראל על-ידי חברת הדירוג פיץ', שהעריכה כי "ישראל לא תעמוד ביעדי הגירעון, תיתכן העלאת מסים בשנת 2015". במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" האייטם מגיע לכותרת הראשית. כלומר, לא הביקורת שכתב "כלכליסט" מצא בדו"ח פיץ', אלא ההודעה לעיתונות של משרד האוצר: "הציון: A", נכתב בכותרת, לצד תצלום של לפיד מחלציו ועד לקודקודו המסופר בקפידה, מישיר מבט שחצני אל המצלמה. עוד בשער "ממון": "אנחנו בישורת האחרונה", נכתב לצד תמונתו של נוחי דנקנר וכותרת המשנה "נוחי דנקנר מרוצה מהסדר החוב המתגבש באי.די.בי: 'שמח שהנושים יקבלו לפחות 70% מכספם בחזרה'". בעיתונים הכלכליים האחרים מדווחים היום כי אין סיבה לשער שדווקא ההצעה של דנקנר וגרנובסקי תזכה, אך נראה שהסבירות לכך מספיקה כדי שב"ידיעות אחרונות" ימהרו לחדש את היחסים החמים.
הצד האפל
מאמר מתורגם של פיליפ אינמן ב"דה-מרקר" מציע מבט לא מצועף על הביטקוין. "בוגרים של מוסדות כמו סטנפורד, MIT וקיימברידג' הם כלי נשק פוטנציאליים להשמדה פיננסית המונית, אם לשאול את המונח שבו השתמש וורן באפט לתיאור שוק נגזרי המשכנתאות שעמד מאחורי קריסת ליהמן-ברדרס. אם פעם הבוגרים האלה היו קומץ אנשים נעולים בחדריהם עם מכתבים מנאס"א ליד הדלת, הרי שכיום האנשים המבריקים האלה (לא אמרתי ארציים או פיקחים) הם מיליונים משועממים וחסרי מנוחה ובחיפוש מתמיד אחר דרך מהירה להשיג עושר מהסוג שיקנה להם אחוזה ומכונית גדולה.
"מה שחשוב יותר לדיון – הרצון ליצור מטבע שיפעל הרחק מעיניהן של הרשויות והבורסות הקיימות הוא אותו רצון שעודד את בנקי ההשקעות להקים פלטפורמות מסחר אלטרנטיביות הרחק מהבורסות המרכזיות בלונדון, ניו-יורק וטוקיו. הבורסות האלה נראות אטיות וכרוכות בעמלות מופרזות. הן היו תחת פיקוח הממשלה או סוכנויות ממשלתיות, ולפעמים נתונות למיסוי. כשממשלות סירבו לתמוך ברפורמה רדיקלית, הג'יי.פי מורגנים והסיטיבנקים לקחו את המסחר שלהם למאגרים אפלים שאף רגולטור לא יכול לראות מה קורה בהם".
סדר חדש
ב"ידיעות אחרונות" מקדישים כתבה אוהדת במוסף היומי לחוק הקונס לקוחות זנות בצרפת. ב"הארץ" מקדישים את עמ' 3 המגזיני לכתבה על מחקר מעניין של צוות קרימינולוגים אחרי שוהי מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, הממליצים בין היתר להסדיר מתחמי זנות.
ענייני תקשורת
בשער "ישראל היום" מכחיש שמעון פרס את הכותרת ב"מקור ראשון" ביום שישי האחרון בדבר תוכניותיו לתקופה שאחרי הנשיאות. "פרס: אמשיך לשרת את המדינה בדרכים לא פורמליות", נכתב בכותרת ומתחת לה: "הנשיא בראיון ל'ישראל היום': 'אין לי שום תוכנית לחזור לפוליטיקה'".
בכפולה הפותחת של "דה-מרקר" מציע עורך האתר איתן אבריאל "9 דרכים להוריד את מחירי הדיור בישראל": "טיפול בדירות שלא משמשות למגורים", "מס על בעלי דירות להשקעה", "אכיפה של המס על שכר דירה", "טיפול ברכישות על-ידי זרים", "מלחמה בהון השחור", "הקשחה נוספת של הלוואות להשקעה", "תכנון ושיווק 150 אלף דירות", "זירוז התחבורה הציבורית לפרברים" ו"יצירת אווירה של ירידת מחירים". כיצד יוצרים אווירה של ירידת מחירים? "ראש הממשלה ושר האוצר יכולים לקיים מסיבת עיתונאים דרמטית בהשתתפות כל השרים והפקידים הבכירים, שבה יודיעו שהממשלה קיבלה על עצמה יעד לאומי – להוריד את מחירי הדיור בשיעור משמעותי מסוים (איך נשמע 20%?) בתוך שלוש שנים. כדי לתת משקל לדברים, עליהם לפרט שורה של מהלכים והחלטות [...] עליהם להודיע שתקציבים יוקצו בהתאם, ולרמוז שהם מעמידים בדרך ליעד את יוקרתם האישית על המאזניים". האם זה אינו בדיוק מה שעשו ראש הממשלה ושר האוצר לפני הבחירות?
עוד ב"דה-מרקר": כתב החינוך ליאור דטל כותב כי שר החינוך פירון ושר האוצר לפיד דחו ביום את מסיבת העיתונאים בנוגע לקייטנות ממשלתיות, "כדי לא להיבלע בסיקור מותו של אריק איינשטיין".
האם כתבת השער של "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות" ("שלחנו את ליאור ועמי, זוג צעיר, לגור במשך ארבעה ימים ולילות בבית-אבות"), היא חלק משיתוף פעולה מסחרי-מערכתי של "ידיעות אחרונות" עם הקרן-לידידות, המממנת גם את פרויקט הקייטנות של שי פירון ויאיר לפיד והמשרדים הממשלתיים שהם עומדים בראשם – אותם פוליטיקאים ואותם משרדים שגם איתם יש ל"ידיעות אחרונות" יחסים מתמשכים? אם כן, העיתון אינו מוסר על כך גילוי נאות כלשהו. ברם, שמו של בית-האבות, "מגדלי הים התיכון" בנורדיה, מפורש בכתבה המהללת אותו כמקום בילוי נהדר.
כפולת האמצע של המוסף מוקדשת לפרסום סמוי לחברת אוסם. והיום, גם היום: איריס ליפשיץ-קליגר כותבת על משפחה שאינה מוותרת על ארוחה משפחתית.
מורן שריר מקדיש את טור ביקורת הטלוויזיה שלו ב"הארץ" לשי גולדן.
דרור אידר, פרשן בכיר לשמאל ולערביי ישראל ב"ישראל היום", מתעקש לכתוב בטורו היום את התעתיק הערבי "יאהוד" במקום המלה "יהודים".