הפגנה נגד נשיא מצרים, שלשום בקהיר (צילום: Zeinab Mohamed, רישיון CC BY-NC-SA 2.0)

תקציב, אבטלה וקיצוצים

"'עמוד ענן' מאיים בהגדלת הגירעון", נכתב בכפולה הפותחת של "כלכליסט". אמנון אטד מבהיר לקוראים כי "הבעיות הכלכליות שקיצרו את ימיה של הממשלה הנוכחית לא נעלמו והן יעיקו גם על הממשלה הבאה, אלא שעכשיו נוסף להן גם תג המחיר של הלחימה בעזה".

לפי ניתוחו של אטד, כדי לעמוד במגבלות חוק התקציב, תיאלץ הממשלה לבצע קיצוץ בשיעור אחיד ברוב משרדי הממשלה, שיטה ש"פוגעת ללא הבחנה, ובין הנפגעים ממנה יש תמיד גם לא מעט פרויקטים חשובים בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה". אפשרות אחרת העומדת בפני הממשלה היא הטלת מסים נוספים, "ככל הנראה בהיקף של כ-2 מיליארד שקל".

בשער "דה-מרקר" מתפרסם מאמר מאת איתן אבריאל תחת הכותרת "מי מרוויח מהביזנס של המלחמות?". המאמר מוקדש לתועלת שהפיקה תעשיית המלחמה בישראל ממבצע "עמוד ענן". כמו אטד, גם אבריאל צופה לאחר הבחירות "עוד גל כואב של קיצוצים בשירותים חברתיים והעלאות מסים", ונוסף לכך מצביע על המרוויחים מהמבצע.

"סיבוב של לחימה בעצימות נמוכה בסגנון 'עמוד ענן' הוא קמפיין השיווק האידיאלי לחשיבותם של הצבא ושל מערכות הביטחון", הוא כותב. "[...] אם בשנה האחרונה התרבו דרישות של כלכלנים ופוליטיקאים לצמצם את התקציב הצבאי לטובת תקציבים אזרחיים, הקולות האלה עכשיו הושתקו. בתקציב הבא תבקש מערכת הביטחון מיליארדים רבים נוספים, מעל ומעבר ל-60 מיליארד שקל שכבר מסומנים לה, כדי לקבל פיצוי על הוצאות המלחמה האחרונה ולהתכונן למלחמה הבאה".

בעזה כמו בישראל, כותב אבריאל בהמשך, לתעשיית המלחמה כוח השפעה מכריע. "גם אצלם מלחמה היא ביזנס, וגם אצלם יש ארגון שדוחף להגדיל אותו". הישראלים והעזתים, אם כן, נידונו לחיים בצל תעשיית מלחמה משותפת, שפועלת למען האינטרסים שלה ולאו דווקא למען אלה של האזרחים.

"המלחמה הסתיימה", כותב שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט". "[...] 60 יום בלבד נותרו עד לבחירות. 60 יום, ועוד לא שמענו פוליטיקאי הגון אחד מתייצב מול קהל בוחריו ומסביר איך בדיוק הוא מתכוון להתמודד עם האתגרים שניצבים בפני המשק והחברה הישראלית, בטווח הקצר ובטווח הארוך. אף לא פוליטיקאי אחד שמוכן לעמוד מול מצלמות ולהסביר לציבור, איזה עתיד הוא מתכוון לבנות כאן, לנו ולילדינו".

אמסטרדמסקי מצביע על כך ש"בקרב על קולו של הבוחר, הטקטיקה של מרבית הפוליטיקאים הישראלים – בניגוד גמור למה שקורה בחו"ל – היא לא לדבר על הנושאים החשובים, להשאיר בעלטה את כל התוכניות, לדבר בסיסמאות בלבד, לעולם לא לצלול לפרטים. זה לא משום שאין להם תוכניות, זה משום שהם לא מעוניינים בשיח ציבורי ערני ומעמיק".

לתקשורת הישראלית חלק באחריות על קיומה של עלטה זו. בתחילת החודש קרא דרור פויר ב"גלובס" לעמיתיו בתקשורת לזנוח את "מדמנת הדילים במרכזי המפלגות" ולדרוש מהפוליטיקאים תשובות ברורות על התקציב, האבטלה והקיצוצים הצפויים. בינתיים לא נראה שהקריאה זכתה למענה.

איפה היינו

בכפולה השנייה של "כלכליסט" מתפרסמת הבוקר תזכורת לשורת הנושאים שעיניינו את הציבור הישראלי לפני מבצע "עמוד ענן", או לפחות לשורת הנושאים שהתקשורת אמרה לציבור שמעניינים אותו לפני שפרץ המבצע. זו המקבילה העיתונאית לפתיח בסגנון "בפרקים הקודמים ב'מדינת ישראל'". היא נועדה להשיב לקהל את הסקרנות שאזלה ממנו עם סיום הפרק האחרון.

מטבע הדברים, הסקירה של "כלכליסט" מתמקדת בעלילות משנה מהעולם הכלכלי – מה יקרה עם מחיריהם של מוצרי החלב, חוק הריכוזיות, מכירת כיל וכדומה. בעיתונות הכללית מזכירים לקוראים שלפני שיצאה למבצע "עמוד ענן", עסקה מדינת ישראל בהכנות לבחירות לכנסת. כמו לפני המבצע, כך עתה – הסיקור הפוליטי אישי ורגשני, נטול כל ניסיון לקיים דיון רציני בבעיות המרכזיות העומדות בפני הציבור הישראלי.

בראש שער "מעריב" מתפרסמת הפניה לידיעה על מותו של השחקן לארי הגמן, שגילם את דמותו של ג'יי.אר בסדרה "דאלאס". "סופו של 'הנבל המושלם'", נכתב בכותרת הידיעה על מותו של הגמן, בכפולה המרכזית של העיתון. בעמודים הפותחים את "מעריב" נסקרת מערכת הבחירות המקדימות בליכוד כאילו המתמודדים משתתפים באופרת סבון משל עצמם. כחלק מהסיקור מציע העיתון מפתח להכרת הדמויות המרכזיות. דמותו של נתניהו, גדולה ומרשימה, משקיפה לעבר כמה מהמתמודדים הבולטים על מקום ברשימה לכנסת: "הנסיכים", "הנציג המועדף", המאבק על "המקום הנשי", ויש גם מי שמגלם את תפקיד "היריב הנצחי" (לא לארי הגמן, אלא משה פייגלין).

"בחזרה לפוליטיקה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", "פריימריז בליכוד". עיתון הבית של יו"ר הליכוד סוקר את הבחירות המקדימות במפלגה בצמצום ואנמיות המאפיינים את כל עמודי החדשות שלו: ידיעה אחת, מאת מתי טוכפלד, וטור פרשנות מאת דן מרגלית. טוכפלד מזכיר בקצרה את מצוקת השרים והח"כים שעלולים למצוא את עצמם מחוץ לכנסת. מרגלית, כמו נתניהו, קורא למתפקדים להצביע.

בעיתונים האחרים מסקרים את הבחירות המקדימות בליכוד בתאווה גדולה יותר, עם דגש נרחב על מצוקתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "קרב קול בקול", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". שלוש הכפולות הפותחות מוקדשות לנושא וכוללות, בין היתר, "מילון" המפענח עגה ליכודניקית מקובלת וידיעה מאת יובל קרני, שלפיה המועמד שלמה מעוז טוען שהציעו לו קולות תמורת תשלום.

"כאב הראש של נתניהו", נכתב בכותרת טור פרשנות מאת שלום ירושלמי ב"מעריב", המקדיש כמעט שתי כפולות מלאות לבחירות בליכוד. "ונתניהו?", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הפותחת, "הוא מנסה ללהטט בין הימין הקיצוני למרכז המתון ומוצא את עצמו, שוב, נגרר לתוך הקרבות הפוליטיים במפלגה". "הארץ" מקדיש לבחירות בליכוד את עמ' 3, עם ידיעה שכותרת המשנה שלה מסתיימת במלים "ונתניהו, הוא רק מחכה שהיום הזה ייגמר".

מכל העיתונים עולה תמונת המצב הבאה: מזג האוויר החורפי עלול להחריף בעיה ידועה בליכוד – השפעתם של "דילים" ורשימות חיסול. כתוצאה מכך הרשימה לכנסת עלולה להיות קיצונית מכפי שנתניהו היה רוצה לראות. כדי לפצות על כך עשויים נתניהו וליברמן לשבץ במקומות המשוריינים לישראל-ביתנו מועמדים מטעם נתניהו. בין היתר מוזכרים שלמה מעוז ואהוד ברק (שנועד להיות שר הביטחון גם בממשלה הבאה, במטרה למנוע את התפקיד ממשה יעלון, כדי שהאחרון לא יהפוך ליורש אפשרי ליו"ר הליכוד).

סיקור הבחירות המקדימות לליכוד, התופס את העמודים הראשונים של העיתונים, לא כולל מלה אחת על תקציב, אבטלה וקיצוצים.

"הארץ" סופר

"ישראל איתרה משלוח חדש של טילים מאיראן לעזה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב", העיתון היחיד שעדיין מקדיש את כותרתו הראשית לנעשה בעזה. בעמ' 6 של העיתון שתי ידיעות. עוזי מחניימי, כתב ה"סאנדיי טיימס", מדווח כי לווייני ריגול של ישראל איתרו ספינת מטען בנמל איראני עם משלוח של אמצעי לחימה שככל הנראה נועדו להגיע לעזה. ידיעה נפרדת, מאת אלי ברדנשטיין, אסף גבור ואחיקם משה דוד, מסכמת את האירועים ברצועת עזה בימים שחלפו מאז הפסקת האש. "אחרי הלחימה: הקלות ישראליות לתושבי עזה", נכתב בכותרת הידיעה, ובפסקה האחרונה שלה מוזכר כי אדם אחד נהרג בעזה ביום שישי האחרון "בזמן שצה"ל פיזר הפגנה על גדר הגבול באזור חאן-יונס". לא נכתב מי היה האדם וכיצד נהרג.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם סיקור דומה. תחת הכותרת "עזה חוגגת: המצור על הרצועה הוקל", מדווחים רוני שקד, יוסי יהושוע ואיתמר אייכנר על הרחבת שטח החקלאות והדיג של תושבי הרצועה. כמו כן מוזכר בגוף הטקסט כי ביום שישי התקיימה הפגנה באזור חאן-יונס, ובמהלכה "נהרג פלסטיני מאש צה"ל".

דגש נרחב יותר ניתן למחווה מוזרה שביצע מפקד חיל האוויר. בעמוד השער של העיתון מתפרסמת הפניה לידיעה מאת יוסי יהושוע, המדווח כי האלוף אמיר אשל הפציץ בעצמו בעזה (כדי "לחזק את תחושת הביטחון של הטייסים במשימה ולשמש דוגמה אישית"), וכי עם תום הקרבות העניק את נצרת הפצצה שהטיל על עזה לרמטכ"ל בני גנץ. "מתנה", מוגדרת המחווה.

ב"ישראל היום" מתמקדת הידיעה על עזה [לילך שובל ודניאל סיריוטי] בעימותים בין חיילי צה"ל למפגינים עזתים. המשפט האחרון של הידיעה קורא: "ביום שישי דיווחו הפלסטינים על אזרח שנהרג ועל עוד עשרות שנפצעו מירי פגזים של כוחות צה"ל ממזרח לחאן-יונס".

בראש עמ' 5 של "הארץ" מתפרסמת הכותרת "פלסטיני נהרג מאש צה"ל בעימותים על גבול הרצועה". ג'קי חורי, אבי יששכרוף וגילי כהן מדווחים כי ההרוג, אנואר גדיע בן 23, "נורה בראשו לאחר שהתקרב לגדר המערכת – אזור שהוכרז על-ידי צה"ל רצועת ביטחון שאינה מותרת לכניסת אזרחים".

אבי יששכרוף ועמוס הראל מדגישים בטור פרשנות נלווה כי למרות העימות הקטלני, "שום ארגון לא ירה, לא פצצת מרגמה וגם לא רקטה, לתחומי ישראל במחאה על התקרית. החמאס הסתפק בגינוי רפה, הודיע שיתלונן בפני מצרים בשל הפרת ההסדר – ושלח שוטרים למקום, שפיזרו בכוח את המפגינים".

במדור הדעות של "הארץ" מסכם גדעון לוי את מספר המתים בישראל ובעזה בשנים האחרונות, בעתות לחימה ובעתות "רגיעה". לפי לוי, מתחילת השנה הנוכחית ועד פרוץ מבצע "עמוד ענן" נהרגו שלושה ישראלים מירי עזתים ו-78 עזתים מירי ישראלים.

"ישראל הרגה תמיד הרבה יותר", כותב לוי, "[...] ומה מנסה התעמולה הישראלית לעשות? להציג את הדרום כקורבן היחיד, שאין בלתו. [...] והנה שלשום, למחרת השגת הפסקת האש, כבר הרגה ישראל עוד מפגין פלסטיני ליד הגדר בעזה – אבל, לעזאזל, מי סופר".

מורסי אינו חוזה מדינת היהודים

"עשרות אלפים הפגינו במצרים נגד הנשיא מורסי", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". ג'קי חורי מדווח כי המפגינים, שקראו להתפטרות הנשיא, מחו על הצווים שהוציא מורסי ביום חמישי שעבר, המקנים לו שליטה על מערכת המשפט במדינה.

צבי בראל מסביר בטור פרשנות נלווה את המניע לצווים החדשים שהוציא מורסי ומצביע על שורת צעדי נסיגה של הנשיא ותומכיו. "כאשר גם עיתונים ממשלתיים שלהם עורכים שמונו על-ידי מורסי מבקרים בחריפות את ההחלטות וכאשר תנועות ליברליות יוצאות בשצף קצף ללא מורא נגד השלטון, ספק אם מורסי אכן 'שם קץ לאביב המצרי'", הוא מסכם. בעיתונים האחרים לא נשמעת צפירת הרגעה. להפך.

"לפנינו קרב של סמכויות ומעבר לכך מאבק בין האחים-המוסלמים והסלפים לבין הליברלים, הקופטים וצעירי המהפכה על צביונה הפוליטי-חברתי של ארצם", מסביר יצחק לבנון, שגריר ישראל במצרים לשעבר, בטור המתפרסם ב"ידיעות אחרונות". "רבים חוששים ממשטר אסלאמיסטי ומפרשים את החלטותיו האחרונות של מורסי כצעד נוסף בכיוון זה". כותרת הידיעה של סמדר פרי בעיתון זה היא ציטוט מפי מתנגדי הנשיא: "מורסי הופך את מצרים לאיראן".

"החלפנו פרעה בפרעה", מצוטטים מתנגדי מורסי בכותרת ידיעה מאת דניאל סיריוטי ב"ישראל היום". בטור פרשנות מורחב טוען בועז ביסמוט כי ד"ר מורסי הפך למר הייד.

"יש מי שחשב כי בעקבות מלאכת הגישור של מורסי קם לנו מנהיג ערבי שבשם העם יקדם את השלום ויגשר בין ישראל לפלסטינים", כותב ביסמוט. "[...] היום כבר ברור כי מורסי יקדם בראש ובראשונה את חזונו. לחזון שלו ולחזונו של הרצל יש לצערנו רק דבר אחד במשותף – זקן".

ענייני תקשורת

רויטל חובל מסכמת ב"הארץ" את ביצועיו של דובר צה"ל תא"ל יואב (פולי) מרדכי במהלך מבצע "עמוד ענן". "מרדכי המשיך במדיניות קודמו בתפקיד, אבי בניהו, ולא איפשר ראיונות בשטח עם חיילי מילואים", היא מציינת. פרשן צבאי ששמו נותר עלום אומר לחובל: "המציאות בעידן של מרדכי היא שהם הפסיקו לשקר באופן יזום, לעשות תרגילים בין העיתונאים, הפסיקו את מסעות ההפחדה על קצינים שמדברים".

מיה אפשטיין סוקרת ב"דה-מרקר" את היוזמה של ועדת המדרוג לאינטרנט להסדיר את הפרסום המקוון באתרים ישראליים. "הגיע הזמן לדבר על חומות תשלום", טוען אמיר טייג בטור נלווה.

ב"כלכליסט" מראיינת שלי פריצקר את לי וינבלט על פיתוחיו בתחום הפרסום. באחרונה השיק אפליקציה "שסורקת קולות וצלילים שבעל המכשיר נחשף אליהם" ומשתמשת במידע "כדי לספק קופונים או תוכן קידום מכירות אחר שקשורים לאותו צליל".

בכותרת המשנה לידיעה המרכזית במוסף "עסקים" של "מעריב" נפלה טעות. נכתב בה כי "כל משפחה מחזיקה במיוחד בנכסים של 1.2 מיליוני שקלים", במקום "כל משפחה מחזיקה בממוצע בנכסים של 1.2 מיליוני שקלים".