היה מדאיג לקרוא את גילויי הגזענות שהופיעו בגליון "ידיעות תל-אביב יפו" מה-25 באוקטובר 2013, אולם מדאיג עוד יותר היה לקרוא את ההסבר לפרסומם מאת עורך העיתון, עוז בן-יצחק. ניתן להבין מדוע נציגים של אוכלוסייה מוחלשת, משכונות המופלות לרעה זה עשרות שנים, מתבטאים בצורה גזענית כלפי זרים המגיעים לאזורם. אך מהטקסט של בן-יצחק עולה כי עורך "ידיעות תל-אביב יפו" אינו מבין כלל מה הוא אמור לעשות אל מול ביטויי הגזענות. כיוון שמדובר בעורך המקומון היחיד שנותר בעיר המרכזית בישראל ("טיים אאוט" הוא בעיקרו שבועון לענייני בידור וצרכנות), וכיוון שבעיר הזו יש אזורים שבהם בעיה קשה של הזנחה, הצטברות מבקשי מקלט וגילויי גזענות – הדאגה כפולה ומכופלת.

בן-יצחק אכן אינו צנזור, אינו אמור להיות צנזור ואיש אינו מצפה ממנו להיות כזה. מובן שיש מקום להביא לקוראי המקומון את הקולות הגזעניים שעולים מדרום תל-אביב. אך בניגוד לעמדתו של בן-יצחק, העיתון אינו אמור להסתפק בתפקיד המראה שמשקפת עבור הקוראים את גילויי הגזענות. העיתון בוודאי אינו אמור לשמש מגפון ניטרלי המעניק הד שווה לכל קולות הציבור, בין אם הם קוראים לכיבוד זכויות אדם באשר הוא אדם ובין אם הם קובעים כי "האפריקאים בבניין הזה לא נקיים" או "ברגע שיש משפחה שמשכירה [דירה לזרים], פונים אלינו ואנחנו מאתרים את אותה משפחה, מדברים איתם ומגיעים להבנות". לא כך קובעים סדר יום.

אם ברצונו של בן-יצחק להשמיע את זעקת האוכלוסייה הסובלת מקריסת המערכות העירוניות בשכונות הדרום עקב ריבוי מבקשי המקלט, ניתן לעשות זאת גם ללא הקריאות הגזעניות. אם ברצונו לשמור על חופש ביטוי מלא, ותוך כדי כך אולי גם לזעזע את הקוראים למשמע הגזענות הבוטה של תושבי עירם, עורך "ידיעות תל-אביב יפו" אינו יכול להסתפק בציטוט האמירות הגזעניות תוך מתן פתחון פה נגדי לתושבים סובלנים יותר או לפליטים עצמם. עליו להקפיד למסגר את הקריאות הגזעניות ככאלה ולהבהיר כי מדובר במעשה מגונה. אחרת הן תתקבלנה כהסתה.

על אף זאת, הסוגיה המרכזית במקרה זה אינה סוגיה של חופש ביטוי, אלא של עבודה עיתונאית. לכלי תקשורת יש תפקיד, ומהתפקיד הזה בן-יצחק מתנער. זו הבעיה החמורה באמת.

עורך "ידיעות תל-אביב יפו" מתגאה ברשימתו בעבודה שמבצע הכתב זיו רביב, הן במדורו הקבוע "עיר זרה" והן בכתבה שהכין על הגזענות בקריית-שלום. אולם לא די בלתאר מה קורה, מתי ואיפה. צריך לפחות לנסות להסביר גם מדוע. למדור כמו "עיר זרה" יש לגיטימציה להסתפק בהבאת פנים מגוונות של החיים בתל-אביב, פעם של פליט ופעם של אזרח הטוען כי המסתננים מסריחים ומסוכנים. לעיתון כמכלול אין.

על העיתון כמכלול מוטלת המשימה לספק לקוראים, לצד מידע ודוגמאות לגל הגזענות השוטף את העיר, גם את ההקשר הראוי והסיבות להתעוררותו. כדי לעשות זאת על "ידיעות תל-אביב יפו" להתמקד לא רק בתיאור הנעשה ברחובות דרום תל-אביב, אלא גם במסדרונות העירייה ומשרד הפנים.

"ידיעות תל-אביב יפו", 25.10.13

הזנחה של אזורים שלמים והצטברות של אלפי מהגרים ומבקשי מקלט נטולי זכויות אינן תופעות טבע, אלא מציאות שנובעת משורה של החלטות שקיבלו פקידי ציבור ובעלי אינטרסים. מהבחינה הזו אין כאן כלל שאלה של תושבים גזענים יותר או פחות, אלא של מערכות שלטון שהביאו למצב העניינים הנוכחי, שבו התוצאה המתבקשת היא שיסוי אוכלוסייה מוחלשת אחת באחרת. הביקורת צריכה להיות מופנית כלפי המערכות, לא כלפי התושבים הוותיקים של שכונות הדרום ולא כלפי התושבים החדשים של האזור.

מובן שביאור המציאות בצורה מעמיקה הוא משימה הגדולה בכמה מידות על מערכת מקומון בימינו. ניתן להניח כי לבן-יצחק אין כוח האדם הדרוש לסיקור מעמיק וחקירה ראויה של הפעולות בעירייה ובמשרדי הממשלה, פעולות שקובעות את עתיד העיר הזו, אולם מרשימתו נראה כי העורך אינו מודע לכך שזו המטרה שאליה הוא אמור לשאוף.

בלא האמצעים הדרושים לבצע עבודה עיתונאית חוקרת, אפשר לפחות לצפות לעריכה שתחפה על כך. אם תושבי קריית-שלום מתנהגים בגזענות בוטה, אפשר לדרוש מהכתב שישוחח בעצמו עם כמה מהאנשים ש"גולשים" משכונת שפירא לקריית-שלום ולנים שם בגן המשחקים. גם הם חלק מהסיפור. בוודאי יש מקום להבליט את דברי תושבי השכונה המתנגדים לגזענות, גם אם הם מיעוט מבוטל. איזון אינו ערך עליון.

אם בעל טור כותב על המצוקה בדרום העיר וקורא לכנסת לבצע "מהלך חקיקה מסיבי שיסדיר את מעמדם של הפליטים, ויפתור בעיקר את שאלת זכותם לעבוד", מדוע ללוות את טורו בתצלום של כמה גברים אפריקאים המתגודדים על שפת מדרכה עם הכיתוב: "העירייה צריכה להתפלל שחבית חומר הנפץ החברתית לא תתפוצץ לה בפנים"? הרי בעל הטור עצמו כותב כי תפילות לא יביאו לפתרון הבעיה.

אם מקורבו של ראש העירייה הנבחר מבטיח שהוא "יפנה את המסתננים", כדי ש"יהיה פיתוח מסיבי של אותם אזורים שיתפנו מאריתריאים וסודאנים", על העורך להדגיש כי תפיסת העולם של ראש העירייה הנוכחי רואה בפליטים ומבקשי מקלט לא בני-אדם הזקוקים לסיוע, אלא מכשול בפני פיתוח (שאלת המשך, טור נלווה, כותרת ביניים המבליטה את האמירה).

בן-יצחק צודק באומרו שעיתונו הוא כלי התקשורת שמביא את המידע הרב ביותר על הנעשה בדרום העיר. דווקא משום כך חשוב שיבצע את מלאכתו נאמנה.