אני יודע שאתם יודעים, אבל לפעמים צריך להזכיר את זה: מדע זה לא ספורט, ופרס הנובל הוא לא אליפות העולם בשכל. יש הרבה דברים אנטי-מדעיים ביחס של התקשורת הישראלית (וגם העולמית) לפרס הנובל, וגם כאן כבר נכתב עליהם לא מעט. אבל מה שבעיני הוא הדבר הכי אנטי-מדעי בעיסוק התקשורתי בפרס אינו היחס למי שזכו בו (והפכו בן-לילה לסלבריטאים), אלא דווקא למי שלא זכו.

הדוגמה הבולטת בסיקור סבב הפרסים האחרון היא זו של החוקרים חיים סידר ואהרון רזין. אין לי שום יכולת להעריך את תרומתם ממקור ראשון, אבל כבר שנים שמי שיש לו יכולת כזאת רואה בהם מועמדים טבעיים לקבלת פרס נובל. גם השנה, בעיקר אחרי ששמם נכלל ברשימת ההימורים של תומסון-רויטרס, הועלתה בתקשורת האפשרות שיזכו בפרס נובל. גם השנה, הם לא זכו. וגם השנה זה לא באמת משנה את מעמדם בעולם המדעי, או את תרומתם העצומה לידע האנושי.

אילו היו זוכים, מן הסתם היו כובשים את שערי העיתונים, הופכים למרואיינים קבועים במוספי ראש השנה וזוכים לטי-שירט הקשור לעבודתם המדעית ולטלפון הבלתי נמנע מנתניהו (שהיה מדווח מיד לתקשורת). כיוון שלא זכו בפרס, אפשר לנחש שהפעם הבאה שיוזכרו בתקשורת תהיה בשנה הבאה, כששוב יעלה שמם כמועמדים לזכייה בפרס.

אין לפער הזה בסיקור שום הצדקה. אם להסתכן שוב בלומר את המובן מאליו – על הזוכים בפרס הנובל מחליטה ועדה של אנשים בשר ודם, ולא אצבע אלוהים שיורדת מהשמים ובוחרת את המדען מס' 1. למרות ההצלחה המדהימה של יחסי-הציבור של פרס הנובל, הענקת הפרס אינה הכרזה על מי שבאופן אובייקטיבי הוא אלוף העולם בכימיה, פיזיקה או רפואה. אין בקביעה זו כוונה להפחית מחשיבותו של הפרס: הוועדה שמעניקה אותו הוכיחה לאורך השנים יושרה ותבונה שאחראיות במידה רבה למעמד הבלתי נתפס שהפרס כבש לו בתרבות הפופולרית, ומי שזוכה בפרס הוא בוודאי מחשובי המדענים בדורו. אבל טבעו של העולם המדעי הוא שאין דרך אובייקטיבית לקבוע בו "אלוף עולם". יותר מזה – למעט מקרים נדירים שבנדירים, אין בו אלוף עולם מובהק. מדע פשוט לא עובד ככה.

העובדה שסידר ורזין לא זכו השנה בפרס הנובל אינה מעלה ואינה מורידה מהישגיהם המדעיים. הם לא "הפסידו את הפרס" בדקה ה-90, כשמועמדים אחרים נתנו ספרינט לקו הסיום והשיגו אותם ברגע האחרון. מבחינת מעמדם בעולם המדעי, אין הבדל אמיתי בין היותם מועמדים קבועים לפרס לבין זכייה בו. רזין וסידר הם מחשובי המדענים בעולם, והעובדה שיש מדענים אחרים שעונים להגדרה הזו, ושוועדה כלשהי בשבדיה החליטה השנה להכיר דווקא באחרים, היא כמעט שרירותית.

הפער הזה ממחיש כיצד כמעט כל העיסוק הפופולרי בפרס הנובל משקף תרבות של סלבריטאות ופרסום ריק, במקום הכרה בחשיבות המדע ומי שמקדמים אותו.