אם גם אתם עוקבים במקרה אחרי תלאות ההחלטה על ייצוא הגז הטבעי, יכול להיות שמצאתם את עצמכם מבולבלים מאוד ביומיים האחרונים. סיקור חוות דעתו של עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים כלכליים-פיסקליים, בקשר להחלטת הממשלה על שיעור ייצוא הגז, הדגים כיצד מכתב אחד יכול לייצר כמה גרסאות דיווח.
מכל אחד מאותם דיווחים עלתה תמונה שונה ונותר רושם אחר. כך, למשל, אם אתם קוראי "כלכליסט", יכולתם להבין מהדיווח של ליאור גוטמן כי ליכט סבור שהממשלה יכולה לקבל בעצמה את ההחלטה על ייצוא הגז, בלא הכרח להעביר את ההכרעה לכנסת. כותרת הידיעה היתה "המשנה ליועמ"ש: 'אין מניעה משפטית לקדם את ייצוא הגז בהחלטת ממשלה'". גם כותרת המשנה נשאה מסר חד-משמעי למדי. נאמר שם כי "אבי ליכט ענה לקריאות הארגונים החברתיים והאופוזיציה, לפיהן יש לקיים דיון בכנסת בטרם תגיע הסוגיה להצבעת הממשלה".
אם לא נותר ספק, בא הדיווח המורחב בגוף הידיעה והעביר באמצעות ציטוט של ליכט מסר חד וברור. "לטעמנו", כתב ליכט, "אין מניעה משפטית בקבלת ההחלטה על ייצוא הגז בממשלה". גם הקישור שהוצמד לדבריו של ליכט הוביל לדיווח קודם של גוטמן, על כוונת הממשלה לעקוף את הכנסת בקבלת ההחלטה על ייצוא הגז. גוטמן אף המשיך והביא מדבריו של ליכט בנוגע לדחיפות ההחלטה וחיוניות קבלת ההכרעות בתוך זמן קצר. מהדיווח לא ניתן היה להתרשם כי יש הסתייגות כלשהי בדבריו של ליכט, והם הסתמנו כנחרצים.
התמונה הברורה הזו התערפלה והפכה מורכבת יותר אצל מי שקרא את הדיווח ב"דה-מרקר", באותו יום ובאותו נושא. שם הכילה חוות הדעת של ליכט מסר אחר לגמרי. הדיווח של אבי בר-אלי קבע כבר בכותרתו כי "משרד המשפטים מסתייג מאישור ייצוא הגז בממשלה". גם כאן המשיכה כותרת המשנה את הנארטיב ההפוך לסיפור שהוצג במקביל ב"כלכליסט". "למרות הלחצים שהפעילה לשכת ראש הממשלה", נאמר שם, "המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הפיץ הערב חוות דעת שלפיה החלטה על ייצוא בממשלה בלבד – ולא בכנסת – עשויה להיות בעייתית מבחינה משפטית".
בגוף הידיעה סוקרו בהרחבה חלקים במכתב הנוגעים לבעייתיות בקביעת הסדר משמעותי כזה בהחלטת ממשלה ולא בחקיקה ראשית של הכנסת. בידיעה ב"דה-מרקר", לקראת סופה ובאופן מסויג, הוצגה גם אמירתו של ליכט שלפיה לממשלה סמכות לקבל את ההחלטה. "עם זאת, ולאור הוראת סעיף 33", נכתב וצוטט שם, "לטעמנו אין מניעה משפטית בקבלת ההחלטה בממשלה בהתבסס על הוראה זו". זאת, כשהוא מציין את "הדחיפות והחיוניות בקבלת הכרעה מהירה בעיתוי הנוכחי, שתייצר ודאות למשקיעים באופן שיביא לדעת גורמי המקצוע לפיתוח המאגרים הקיימים ולחיפוש מאגרים נוספים".
"דה-מרקר" סיפק תמונה מורכבת יותר מזו הנחרצת והחלקית של "כלכליסט", אך ברור לכל קורא כי הדגש הושם על קטעים מסוימים מאוד בחוות דעתו של ליכט, כאלה שאולי תואמים יותר את הקו המערכתי של העיתון.
כדי לסבך את תמונת הדיווחים הזאת עוד יותר, פורסם ביום ראשון ב"גלובס" דיווחו של הפרשן המשפטי יובל יועז על מכתבו של ליכט. "עו"ד ליכט: החלטת הממשלה על ייצוא הגז מותרת – אך לא רצויה", היתה כותרת הידיעה ב"גלובס", המתונה והמאוזנת מבין השלוש. כותרת המשנה, "המשנה ליועמ"ש המליץ, אך לא חייב, להסדיר את מכסת ייצוא הגז בחקיקה בכנסת", המשיכה קו ביניים של דיווח שאולי החביא בין קפליו המרומזים פרשנות דקה על כוונותיו האפשריות של ליכט. יועז אף סיפק תובנות משפטיות רחבות יותר על משמעות חוות הדעת והסיטואציה שבה ניתנה, והיה היחיד מבין שלושת הכותבים שעשה זאת ככתב ופרשן משפטי. אולי מכאן נבעו המורכבות והניתוח הרב-ממדי, ולכן אולי נכון פחות להשוות דיווח זה לשני הראשונים.
כך או אחרת, נותרנו עם שלוש גרסאות לחוות דעת אחת, וכל זאת בחלקים המדווחים של העיתונים השונים – לא עמודי הדעות או הניתוחים הפרשניים הקלאסיים. יש משהו מטריד בשלושה דיווחים שונים כל-כך על חוות דעת אחת, עד שמתחשק לקורא המבולבל לקרוא את המקור ולהחליט בעצמו מהו הפער בין המסוקר לסיקור, בין המדווח למדווח. את האפשרות הזאת, למעט במקרים חריגים ומעטים, אין מעמידים לרשותו. אף אחד מן האתרים לא העלה את המסמך המקורי בצד הידיעות עליו.
הצגת מסמכי המקור, מושאי הדיווח, היא נוהג שראוי לשקול בכובד ראש ביחס לידיעות רלבנטיות באתרי האינטרנט. במקרה שהמסמך אינו חסוי או חושף מקורות חסויים, ובוודאי אם הוא מסמך רשמי שלציבור יש זכות לקבלו במסגרת הוראות חוק חופש המידע, כדאי ורצוי שתהיה אליו נגישות בלתי אמצעית בצד הדיווח עליו, באמצעות קישור בצד הידיעה או בתוכה. רק כך יתאפשר לנו, אם נרצה, להשוות ולנתח את טיב הסיקור, דיוקו והתאמתו למציאות.
את חוות הדעת של ליכט תוכלו למצוא בעמוד זה. המתעניינים מוזמנים להתרשם ממכתבו ולהחליט היכן מסתתר אבי ליכט האמיתי – ב"כלכליסט", ב"דה-מרקר" או אולי ב"גלובס".