בישראל פועלות, נכון להיום, שמונה קבוצות עסקים שלהן בעלויות אלכסוניות, כלומר בעלות על כלי תקשורת ובמקביל גם על עסקים אחרים. מבין שמונה הקבוצות, שלוש הן בעלות גם על נכסים ריאליים וגם על נכסים פיננסיים. כך עולה ממסמך שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת והוגש אתמול לחברי ועדת הכספים, לקראת דיון על הצעת החוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות.
"ריכוזיות גבוהה מדי בשוק התקשורת ובעלות של קבוצות עסקים על כלי תקשורת שונים עשויות לפגוע בחופש הביטוי ולגרום לעיוות בסיקור החדשות", מזכירים תמיר אגמון ועמי צדיק, מחברי המסמך.
בעלויות צולבות באמצעי תקשורת בישראל, מתוך דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת
לפי הנתונים שאספו במרכז המחקר והמידע של הכנסת, שמונה הקבוצות שבבעלותן כלי תקשורת ועסקים אחרים הן קבוצת עופר ואודי אנג'ל, המחזיקה ב-51% מזכיינית ערוץ 2 רשת; קבוצת פישמן, המחזיקה ב-57.1% מעיתון "גלובס" ועוד 14.2% מ"ידיעות אחרונות"; קבוצת ורטהיים, המחזיקה ב-51% מקשת, זכיינית ערוץ 2; קבוצת מימן, המחזיקה ב-51% מערוץ 10; קבוצת אלוביץ', המחזיקה בכ-50% מ-yes; קבוצת תשובה, המחזיקה ב-20% מקשת; קבוצת שטראוס, המחזיקה ב-16% מרשת; וקבוצת לבייב, המחזיקה בכ-36% מערוץ 9.
קבוצות עופר ואודי אנג'ל, ורטהיים ותשובה מחזיקות בבעלות של נכסים פיננסיים (בנק מזרחי-טפחות וחברת הפניקס). זאת ועוד: לכמה מהקבוצות בעלות על חברות שהוכרזו כמונופולין על-ידי הממונה על הגבלים עסקיים. מבחינה זו בולטת קבוצת עופר, שבבעלותה שמונה חברות שהוכרזו כמונופולין.
לפי המסמך, הבעלויות האלכסוניות בשוק התקשורת הישראלי נוצרו כתוצאה משוק הפרסום המצומצם, ריכוזיות המשק הישראלי וריכוזיות האשראי במשק. "ההוצאה על פרסום בישראל ביחס לתוצר נמוכה במידה ניכרת מההוצאה במדינות המפותחות, ועל כן מרחב המחיה הכלכלי מצומצם יחסית ויש תמריץ לריכוז בעלויות ולבעלויות צולבות בשל יתרונות לגודל", מוסבר במסמך.
בעלויות אלכסוניות באמצעי תקשורת בישראל, מתוך דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת
"[...] סך ההוצאה על פרסום בישראל ירד בשיעור ריאלי של 18.2% בשנים 2004 עד 2012, בעוד התוצר המקומי הגולמי עלה בשיעור ריאלי של 40.9%. כתוצאה מכך חלה ירידה חדה במשקל ההוצאה לפרסום מהתוצר – מכ-0.63% בשנת 2004 לכ-0.36% בשנת 2012, פחות ממחצית מהיחס בחלק מהמדינות המפותחות בעולם.
"[...] המשק הישראלי הוא ריכוזי יחסית, ועל כן הפוטנציאל לקיומן של בעלויות צולבות ואלכסוניות גבוה יחסית. משקל שווי השוק של עשר קבוצות העסקים הגדולות בישראל עמד בשנת 2011 על כ-41% משווי השוק של כלל החברות הנסחרות בבורסה לני"ע בתל-אביב. נתון זה גבוה יחסית למדינות המפותחות ודומה יותר למצב במדינות המתפתחות.
"[...] לשם הקמתם של כלי תקשורת יש צורך בהשקעות ראשוניות בסכומים ניכרים, והדבר עשוי להוות חסם לכניסת משקיעים לשוק זה. בשוק האשראי בארץ יש רמה גבוהה של ריכוזיות, והדבר עשוי להקשות על גיוס משאבים. [...] יתרת האשראי הבנקאי של שש קבוצות הלווים הגדולות בסוף 2010 עמד על כ-105.3 מיליארד שקל, שהיוו כ-25.8% מסך האשראי הבנקאי למגזר העסקי [...].
"סיבות אלו, בין היתר, מביאות לכך שהתשואה על ההשקעה בכלי התקשורת בישראל נמוכה יחסית, ולעתים אף שלילית. מצב זה עשוי להוביל לבעלות על עיתונים ועל כלי תקשורת לא רק בגין שיקולי רווח או רצון ליצור עיתונאות מקצועית, אלא גם בשל שיקולים אחרים, הקשורים לפעילות עסקית נוספת שיש לאותם בעלים, או במטרה להשפיע על דעת הקהל והדיון הציבורי, או למנוע דיון ציבורי בהקשר של פעילות זו".
שוק הפרסום בישראל לפי מדיות ויחס לתוצר, מתוך דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת
המסמך מציע כמה אפשרויות התמודדות עם ריכוז הבעלויות, הבעלויות הצולבות והבעלויות האלכסוניות בכלי התקשורת בישראל.
בין היתר מציעים מחברי המסמך להטיל רגולציה על בעלויות אלכסוניות של בעלים של כלי תקשורת ("ניתן לשקול גם כי הגבלות על בעלויות אלכסוניות ייקבעו רק לאחזקות של מי שהם בעלי מונופולין בשוק אחר, ולא לכל מי שיש לו עסקים בשווקים אחרים", נכתב) והחמרת כללי הבעלויות הצולבות, "כך שתהיה מניעה מוחלטת של בעלות צולבת בכלי תקשורת המשדרים חדשות ואקטואליה".
עוד מציעים מחברי המסמך הטלת רגולציה על הבעלויות בעיתונות הכתובה, "לרבות גילוי נאות תקופתי של הבעלות ושל אינטרסים כלכליים אחרים של הבעלים ומניעת בעלויות צולבות בין העיתונים"; והטלת רגולציה על בעלויות צולבות גם לעניין אתרי אינטרנט חדשותיים.
מחברי הדו"ח מציעים גם אמצעים חיוביים לתיקון בעיית הריכוזיות בשוק התקשורת בישראל: עידוד שוק התקשורת באמצעים שונים "כמו מע"מ מופחת על רכישת עיתונים והקלות במיסוי" וחיזוק השידור הציבורי.