"אסון לדמוקרטיה" (פיני אסקל, "וואלה"), "מופע טרור" (דורון אביגד, "גלובס"), "התנהלות מחפירה" (יעל פז-מלמד, "מעריב") – אלה הן כמה מהברכות שלהן זכתה הדס שטייף בעקבות מאבקה החריף, המתלהם לעתים, נגד עמנואל רוזן. יובל דרור, חבר מערכת "העין השביעית", אף מצא את זמן חשיפת הפרשה כמתאים להביע את סלידתו מאופן דיווחיה של שטייף, והוסיף כי "דווקא האופן ששטייף מטפלת בנושא  גורם לי למהר להתייצב, כמעט באופן אינסטינקטיבי, לטובתו של רוזן. ואני לא רוצה בכך!".

לרוב המבקרים את שטייף היתה טענה מרכזית אחת – אין צורך להתלהם, להאשים ולהסתער לקרב כנגד רוזן; יש לסמוך על מערכות הצדק ולתת להן אפשרות לעשות את מלאכתן נאמנה.

ובכן – חשיפת פליטת הפה של השופט נסים ישעיה, היום (רביעי, 5.6.13), שהסעירה את התקשורת ואת הרשת (ונחשפה על-ידי מי אם לא הדס שטייף), הוכיחה עד כמה מוטעית היתה טענה עיתונאית קונפורמיסטית זו.

התפיסה כי האשה אמורה להיות אובייקט מיני פתייני, שמיש, זמין ומתמסר היא תפיסה חברתית-תרבותית רווחת, שעדיין חיה וקיימת בקרב אוכלוסיית גברים רחבה – לאו דווקא כזו הסובלת מבערות או מבורות, ולאו דווקא כזו המאופיינת בשוליות סוציולוגית.

מתברר כי נשיאי מדינה, פוליטיקאים, ראשי עיר, עיתונאים בכירים בעלי יושרה (כביכול) וגם שופטים רמי דרג סבורים כי נשים הן בובות מין זמינות ונגישות, שלמעשה מבינות בעיקר בתחום האות השביעית, ולכן ניתן לחשוף מולן את איבר המין הגברי כסוג של חיזור לגיטימי, ניתן למשש את אחוריהן (כי לפעמים פשוט קשה להתאפק), ואפשר בהחלט גם לאנוס אותן – כי הן אפילו נהנות מזה.

תפיסות אלו משפיעות כמובן על תחום עיסוקם של גברים אלו – רמזים לתפיסתו המעוותת של עמנואל רוזן לגבי נשים ניתן היה למשל לזהות כבר בתוכניתו "נדבר על זה בבית", ששודרה בקשת ב-2010, ובה המסר היה שהבחירה בזנות היא למעשה בחירה מושכלת והגיונית של נשים, ולא, כפי שמוכיחה הספרות בתחום, תוצאה, לרוב, של התעללות ופגיעות מיניות קודמות שחוו הנשים.

כך, תפיסות מעוותות של שופטים, שכמה מהן נחשפו מתוך פליטות פה לא מצונזרות בלהט הוויכוח בהיכל בית-המשפט, משפיעות על התייחסותם למתלוננות על תקיפה מינית, ומטות את הכרעות הדין שלהם באשר לאנסים ולעונשם.

לכן התפקיד התקשורתי בגילוי, פרסום והוקעה של עיוותים אלה הוא כה מהותי וחיוני. כפי שלחץ תקשורתי כבד נתן אותותיו בהכרעת בית-המשפט בעניינו של קצב, וכפי שהלחץ התקשורתי הכבד היום הוא שהביא להשעייתו של השופט נסים ישעיה (לפני כן נראה היה שהתנצלות מנומסת הספיקה) – כך גם הלחץ התקשורתי הכבד שהפעיל תא העיתונאיות, שכלל גם את התנהגותה ה"מתלהמת" הזועמת ו"הלא דמוקרטית" של הדס שטייף, הוא שאילץ את מנהליו של רוזן להרחיק אותו ממסכי הטלוויזיה שלנו, ולבטח השפיע על החלטת המשטרה לפתוח בחקירה פלילית כנגדו.

הדס שטייף ראויה, אם כן, למלוא ההערכה והגיבוי במלחמתה בתחום חשיפת עברייני המין הנושאים במשרות רמות ומשפיעות בחברה הישראלית. זוהי מלחמה תקשורתית שאין דרך מנומסת ושקטה לעשות אותה – והדרך לנצח בה, והיום זה אולי ברור אף יותר מתמיד, עדיין מאוד רחוקה.