בשבוע שעבר צפיתי בפעם הראשונה בתוכניתה של גל גבאי, "ואקום", המשודרת בערוץ 2 (בהפקת הטלוויזיה החינוכית). בכתבה "שוד התקווה הגדול" עסקה גבאי ב"נזק שיוצרות 500 מכונות חיש-גד אלקטרוני שמפוזרות ברחבי הארץ בחסות המדינה ומפעל הפיס". גבאי תיארה מציאות שבה מכונות המזל גורמות לאנשים להידבק בחיידק ההימורים, להתמכר ולבסוף להגיע אל עברי פי פחת.

התוכנית מספרת את סיפורם של כמה אנשים שחייהם נהרסו בשל מכונות המזל (לכאורה. ייתכן ומדובר בתיאור פשטני מאוד). בעקבות זאת מגיעה המסקנה ה"מתבקשת": מכונות מזל זה רע, חייבים להוציא את מכונות המזל מחוץ לחוק. התוכנית אינה ממשיכה בקו המחשבה הזה ואינה קוראת לאסור גם על שיווק אלכוהול ובשר אדום, או הוצאתם של אופנועים מחוץ לחוק.

נכון, לגיטימי לגמרי לשדר כתבה על סיפור אישי ("קורע לב") של איש או שניים המתמכרים להימורים ומפסידים את כל רכושם. לגיטימי גם לנסות לקדם דעה (שאני אפילו נוטה לצדד בה) נגד המדינה המציעה לאזרחיה מכונות מזל. אולם לא לגיטימי להשתמש בדמגוגיה, לקחת כמה מקרים – קשים ככל שיהיו – ומהם לחרוץ את הדין בסוגיית ההפעלה השלטונית של מכונות הימורים.

לאורך כל הכתבה לא נשמעו ולו טיעון אחד וגם לא עובדה אחת שיעזרו לי, הצופה, לגבש דעה מעט יותר מורכבת בנוגע לסוגיה הנידונה. למשל: מה אחוז המתמכרים הכבדים למכונות המזל החוקיות? מהו אחוז המתמכרים למכונות המזל החוקיות מסך כל המכורים להימורים למכונות מזל – חוקיות וכאלה שאינן חוקיות? מה ההבדל העקרוני בין הימורים לאלכוהול או לכל סוג אחר מוצר צריכה?

יש שאלות רבות אחרות שניתן לחשוב עליהן, וברור שלא על כולן פשוט (או אפשרי) לענות. אולם לאורך כל הכתבה אין שום התייחסות לשאלות מסוג זה. כן, גם לפני שראיתי את הכתבה ידעתי שיש אנשים שמתמכרים להימורים ובכך חייהם נהרסים. מאגר הידע שלי לא התעשר אחרי שנחשפתי לחישוב של הכסף שאפסיד אם אשחק במכונת מזל במשך שנה שלמה בקצב של הימור אחד כל שלוש שניות.

דוגמה נוספת לאופן הסקת המסקנות בתוכנית: יש מכונות מזל רבות יותר באזורים של אוכלוסיות חלשות מאשר באזורים שבהם חיים אנשים במעמד סוציו-אקונומי גבוה. מכאן שמפעל הפיס והמדינה מנסים להניח מכשול בפני עיוור רק כדי לראות אותו נופל ונפצע. לפי אותו היגיון, גם לי, תושב תל-אביב, מתנכלים ומדיחים אותי לאלכוהוליזם, אחרת כיצד ניתן להסביר מדוע דווקא בעירי ריכוז הברים גבוה לאין שיעור מאשר ביישובי הבדואים בדרום?

יכול להיות שגבאי מנסה לטעון טיעון מוסרי-פילוסופי כבד משקל: גם פגיעה פוטנציאלית במספר מועט של אנשים מחייבת שלא לאפשר הפעלת מכונות מזל חוקיות, אפילו אם תרומתן לקופת המדינה עולה על הנזק עשרת מונים. זו טענה נכבדה, אולם מדוע לא לטעון אותה באופן ענייני? מדוע באופן דמגוגי ורגשני?

אני מבין את הצורך של הטלוויזיה לעורר עניין (ורגשות?), אבל לפי דעתי הבלבול בין המיקרו (סיפורים אישיים) והמקרו (סוגיית ההימורים בחסות המדינה) היה מוגזם, ו"הסקת המסקנות" לקתה בחסר גדול. מזל שאחרי תוכנית זו משודרת תוכניתו המופלאה של קובי מידן, "חוצה ישראל".

שי קורן הוא מהנדס הייטק