"קיבלנו את התמונות של נתניהו בטלוויזיה הישראלית יושב בין ג'ארד קושנר וויטקוף. הוא נראה 'נלהב' בטרוף. כך נראים הפסד וכניעה. כל מה שהוא רצה - לא לפתרון שתי המדינות, ללכת ליישב את יהודה ושומרון, להכניס אותנו למלחמה עם הפרסים - שום דבר מזה לא מתרחש".

הדובר: סטיב באנון, מי שכיהן כאסטרטג הראשי בבית הלבן (משרה שנוצרה עבורו) בכהונתו הראשונה של טראמפ, הודח, אך שמר על מעמדו כאחת הדמויות המשפיעות בתנועת MAGA והאלט-רייט האמריקאי (שכיום הוא פשוט הימין האמריקאי). בהתאם, מדובר בקונספירטור, איש הזוי ובזוי וכנראה גם אנטישמי.

באנון, כמו אחרים בימין האמריקאי - כמו טאקר קרלסון, קנדס אוונס, ג'ו רוגן, מייגן קלי ואחרים - מנסים לתקוע טריז בין אמריקה לישראל. אולם הניתוח הלועג של באנון לרגע אחד מתוך מופע הראווה בכיכובם של טראמפ, נתניהו וגדודי מלחכי הפנכה המקיפים אותם, הצליח ללכוד משהו מהותי.

אחרי כמעט שנת כהונה, הצליח הנשיא טראמפ להכניע את נתניהו ולהבהיר לו שאין יותר חבל למתוח, שהמשחק נגמר בכל הקשור להמשך מלחמת הנצח ברצועת עזה. האינטרסים הפוליטיים של נתניהו התחילו לעלות לטראמפ באהדת הקהל בארה"ב, ולסבך אותו עם מדינות ערב שמנהיגיהן מזרימים מיליארדי דולרים לחשבונות הבנק של משפחתו ומקורביו. הוא החליט לשים לזה סוף.

כגודל הכניעה שטראמפ הכניע את נתניהו, כך הייתה גם גודל הסוכריה שהעניק לו כדי להמתיק את הגלולה המרה שאילץ אותו לבלוע. כראוי לנשיא-ריאליטי, מדובר היה במגה אירוע תקשורתי, עתיר חנופה הדדית. כמצופה, כלי התקשורת בישראל לא ראו מימינם ומשמאלם מבעד לכל זיקוקי הדינור ומסכי העשן שפוזרו על ידי שניים ממאחזי העיניים הגדולים בעידננו – טראמפ ונתניהו, שניסו להסוות את המציאות, כל אחד מסיבותיו. הכתבים והפרשנים נפלו בפח ולא הצליחו לראות עצים מרוב יער.

בלילה שבין חמישי לשישי, לקראת חצות, שחררה לשכת ראש הממשלה תיעוד של נתניהו לצד השליח האמריקאי סטיב וויטקוף וחתנו של נשיא ארה"ב ג'ארד קושנר, ממנו נלקח אותו רגע ששימש את באנון כדי ללעוג לנתניהו. בשעה 01:20 בלילה נשלחה הודעה כי "הממשלה אישרה כעת את המתווה לשחרור כל החטופים - החיים והחללים".

בבוקר יום שישי ערוצי החדשות החלו לשדר את השמחה האדירה בכיכר החטופים, את ההכנות לשחרור 20 החטופים החיים שהתרחשו בעזה, כשבו בזמן מטוסו של הקוסם מוושינגטון עושה את דרכו לנתב"ג ומשם למופע בכנסת.

לשכת רה"מ הפגיזה את הכתבים לאורך כל היום במאות תמונות וקטעי וידאו של חטופים פוגשים אחרי שנתיים את בני משפחותיהם, כשבמקביל טראמפ עלה על דוכן הנואמים בפרלמנט הישראלי לנאום מתיש מול הנייטיבז. חלק מערוצי החדשות פיצלו בשלב מסוים את המסך כדי להשמיע את נאום טראמפ אבל לשדר גם מפגשים של חטופים עם נציגי צה"ל והוריהם.

טראמפ, נרקומן החנופה והאהדה, הריח בישראל ובכנסת הרבה מאוד מהסם שהוא הורגל לצרוך ממנו במנות מופרזות, והתקשה לרדת מהבמה. אחד משיאיו של המופע היה פנייה ישירה של טראמפ לנשיא הרצוג שישב לצידו, בהצעה שיעניק חנינה לנתניהו, הנאשם בשלושה תיקים בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. כך פועל היגיון של מיליארדר מפונק שפיצח את ה-DNA של האמריקאים ורגיל שיש מי שנמצאים מעל לחוק.

כמה שעות מאוחר יותר, בשיחה עם כתבים במטוס הנשיאותי (או אולי הקטארי?), הסגיר הנשיא הפטפטן כי נתניהו ביקש ממנו להעלות את הנושא בנאומו והוא מיאן, אולם כשראה את מחיאות הכפיים להם זוכה נתניהו, אילתר את ההצעה. "אם הוא לא היה מקבל מחיאות כפיים, לא הייתי עושה את זה", סיכם טראמפ - נוכל, מטריד מינית ועבריין מורשע - את תיאוריית החיים והמנהיגות שלו: תחרות פופולריות אינסופית, בה הכסף, הכוח והכבוד מחליפים כל ערך אחר.

הפעם היחידה שבה נתניהו והשרים לא מחאו כפיים כשטראמפ עצר לפאוזה מכוונת, הייתה כשהעלה את סוגיית "מועצת השלום", המועצה בראשותו שעתידה לנהל את שיקום רצועת עזה. "קוראים לזה 'מועצת השלום'. אוקי, מה אתם אומרים על זה? האם זה שם יפה? קוראים לזה 'מועצת השלום'". כשהמצלמה עברה מטראמפ לראש הממשלה ושולחן השרים אף אחד לא מחא כפיים. אם למדוד לפי עוצמת מחיאות הכפיים במליאה כשהוזכרה אפשרות החנינה לנתניהו, סדרי העדיפויות של ממשלת נתניהו ברורים: שחיתות מנצחת שלום.

בעת נאום נתניהו במליאה פיצלו חלק מהערוצים את המסך כדי להקרין את המפגש הראשון בין החטוף מתן צנגאוקר לאמו עינב, מהמובילות הבולטות של המאבק להחזרת החטופים. החטופים כבר היו כולם בשטח ישראל ורובם כבר פגשו את משפחותיהם כאשר עלה נשיא ארה"ב על מטוסו ויצא לשארם-א-שייח, שם חיכו לו עשרות מנהיגים מהעולם וממדינות ערב שהגיעו לטקס החתימה על הסכם סיום המלחמה בעזה

נעדרו מהטקס: נתניהו והחמאס. חתונה עם שושבינים בלבד, המלמדת משהו על מעמדם הבינלאומי של החתן והכלה. לפי הדיווחים, טראמפ הצליח לשכנע את נתניהו להגיע אתו לפסגה, אולי אפילו כאורח על מטוס אייר-פורס 1, אולם מי שטרפד את ההגעה היה נשיא טורקיה ארדואן שהבהיר כי זה או הוא או ביבי. דיווחים אחרים טענו כי נתניהו דחה את ההצעה באומרו שהיא מתנגשת עם חג שמחת תורה. כך או כך, נתניהו, חילוני אדוק, היה מעדיף לישון על מיטה של לולבים מאשר להיראות בוועידת "שלום". גם כך ה"בייס" סבל מספיק.

מי שעוד התנהלה באופן הידוע והמוכר היתה האופוזיציה הישראלית. ממלכתית ואנמית כתמיד. איימן עודה ועופר כסיף היו חברי הכנסת היחידים שהעזו לעשות משהו אחר מלמחוא כפיים, וסולקו מיד מהמליאה. לשאר חברי האופוזיציה, ובראשם יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, לא הפריע שבאולם נכחו החברות של שרה אבל לא נשיא בית המשפט העליון והיועצת המשפטית לממשלה. אף אחד באופוזיציה הלוחמת הישראלית חשב להציב ליו"ר הכנסת אולטימטום של החרמת האירוע במידה והשניים לא יוזמנו.

גם הכתבים והפרשנים המסוחררים מכל המאורעות, כשלו במשימתם ולא איתרו בזמן את סוגיית החרמת נשיא העליון והיועמ"שית, וכך קרה שנתניהו שהפסיד מול טראמפ, זכה לניצחון ניחומים מול לפיד, האופוזיציה והתקשורת, שלא מפסיקים להעניק לו מתנות כל הדרך למימוש תוכניות הזדון שהוא רוקם כנגדם.