עולם כמנהגו
המחאה נכנסת לשבוע החמישי, ההפגנות הגדולות של מוצאי שבת לשבוע השלישי, והמהפכה לשגרה: שגרת המהפכה. כך גם סיקור המחאה - כל עיתון ושגרת הסיקור שנתקבעה אצלו. גם העובדה שביום ראשון הזה אין מחלוקת על העובדות - כ-80 אלף איש הפגינו ברחבי הארץ, פחות מן המספר הצפוי - אין בה כדי להפריע לשגרה הזו להתקיים בכל עיתון ועיתון, הגוזר מאותן עובדות את המסקנות הנוחות לו.
כך "ידיעות אחרונות" ממשיך להיות התומך הנלהב ביותר של המחאה (אם כי גם הסיקור החיובי שלו נראה דהוי לעומת החיבוק הדביק של ynet), "הארץ" תומך בהחלט, אולם בסגנון המאופק יותר המאפיין אותו; "מעריב" בעד, אבל נותן באופן יחסי יותר מקום לנושאים אחרים וגם לדעות אחרות. ו"ישראל היום" ממשיך לטפוח על ראשה של המחאה באבהיות מהולה בכוונת מעיכה. "דה-מרקר" כותב נגד הריכוזיות במשק.
ולפירוט: "מחיפה עד באר-שבע" היא הכותרת הראשית של "ידיעות", המקדיש את כל השער להפניות לטורים וידיעות על אודות המחאה ולשני תצלומים מההפגנות בחיפה ובבאר-שבע, כמו גם את שמונת העמודים הראשונים ואת כפולת האמצע.
מארגני המחאה לא קיימו אתמול הפגנה בתל-אביב, והקדישו את מרצם לארגון הפגנות בערים המרוחקות ממנה. "מבחינת נתניהו, המחאות בבאר-שבע, באופקים ובבת-ים מסוכנות לעתידו הפוליטי יותר מאשר ההתנחלויות בשדרות רוטשילד ונורדאו", כותב איתן הבר. "אם 'הפנתרים הלבנים' משדרות רוטשילד ישכנעו את היושבים בקריית-מלאכי, שלומי ואור-עקיבא שגם מצבם רע, ויהיה כנראה עוד יותר רע - 'הלך עליו'".
"זה היה הערב של עפולה ונתניה, מודיעין ובית-שמש, שכונות המצוקה ופרברי המעמד הבינוני המבוסס. מספר המפגינים היה נמוך מציפיות המארגנים, אבל תושבי הפריפריה אמרו אמש בקול רם: גם לנו יש כוח", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות". הכתבים המדווחים מדווחים בקול אחד. "נשבע לכם, האדמה רועדת", כותב עודד שלום מעפולה, המעיד על "פנסיונר, עפולאי מלידה" שאומר כי "דבר כזה לא נראה בעמק". "היו שם הרבה מאוד משפחות. היו יהודים והיו ערבים. היתה חיפה", כותב ליאור אל-חי, המדווח מחיפה.
"זקני העיר לא זוכרים הפגנה בסדר גודל כזה בתולדות העיר", כותב נחום ברנע מבאר-שבע, המדווח כי "המחאה לא הולכת לשום מקום; היא שרירה וקיימת. היא אולי רזה יותר, אבל היא לא נעצרת במרכז". "אתמול זו היתה, כנראה, מחאת המרכז האמיתית הראשונה", כותב רענן שקד על "מרכז הארץ שהוא באר-שבע, עפולה, חיפה, ראש-פינה, בית-שאן, נצרת, נהריה - המרכז האמיתי, לא הפריפריה התל-אביבית".
יוצא דופן הוא יגאל סרנה, שכותב מבאר-שבע ללא כחל ושרק, תחת הכותרת "הפגנת חולשה": "באר-שבע [...] לא יצאה מכליה, לא בקעה משיכוניה. קשי היום לא זרמו, ואילו את מעמד הביניים הבאר-שבעי מצאתי בעת שחיפשתי מקום לכתוב ולשלוח ממנו את הטקסט הזה, במרכז קניות עצום בשם 'ואן פלז'ה'. שעה ארוכה חיפשתי שם מקום חניה". "הנעדר הגדול היו רבים וטובים מתושבי העיר", כותב יהודה נוריאל בידיעה המרכזית על ההפגנה בבאר-שבע וקושר אותה ל"שינה" של החברה הישראלית מאז רצח רבין, אולם מסכם: "השינה הגדולה נגמרה אתמול".
"עשרות אלפים הפגינו בצפון ובדרום בקריאה לשינוי המדיניות הכלכלית", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ", ובכותרת המשנה: "בבאר-שבע, בחיפה, בעפולה ובמודיעין נראו העצרות הגדולות ביותר מימיהן. צוות טרכטנברג יבקר בימים הקרובים במאהלים". הכפולה הפותחת מוקדשת לסיקור ההפגנות.
"בהרבה הישגים יכולים להתהדר המוחים, אבל נדמה לי שבאר החלב הזו, חלב של פיוס, שנבראה במחאה הזו היא אולי ההישג החשוב מכולם", כותב יובל אלבשן בטור פרשנות בעמ' 2, אחרי שהוא מתאר תושב באר-שבע המחלק כוסות חלב קר ל"אנשי המרכז שבאו מרחוק", זאת לעומת 1972, אז "גנבו הפנתרים-השחורים בקבוקי חלב מתושביה האמידים של ירושלים וחילקו אותם ל'ילדי שכונות העוני'".
"אין הלכה למעשה הנהגה אמיתית לתנועת המחאה הנוכחית [...] שיכולה להוביל את הפיוס הזה", כותב עוד אלבשן, ואילו ההפניה על השער לטורו של רועי ארד בעמ' 3 היא "ההנהגה האמיתית": "אומרים שלערי האוהלים אין הנהגה. לטעמי, בשנים האחרונות לא היה גוף עם הנהגה רצינית ואמיצה כמו זו של ערי האוהלים. הצעד הנועז בוויתור על הפגנת ענק בתל-אביב לטובת חיזוק הפריפריה הוא אחת ההחלטות שלהם. גם אם יתברר שזו טעות טקטית, יש כאן הימור גדול והקרבה של הבטוח לטובת הנכון. זו לא עצה של יועצי תקשורת, אלא של אנשים עם רצון לעשות דברים טובים. זו מנהיגות".
"הננו כאן", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב" (האם מתפתחת נטייה מקומונית לחיבור כותרות השאובות מעולם המוזיקה הקלה?). "30,000 בחיפה, 15,000 בבאר-שבע, 7,000 במודיעין, 12,000 בעפולה, ובסך הכל 74 אלף מפגינים בכל הארץ, הוכיחו אמש שהשמועות על גסיסתה של מחאת האוהלים היו מוקדמות. המארגנים: 'אנחנו כאן כדי להישאר'", נכתב בכותרת המשנה. רק ארבעת העמודים הראשונים מוקדשים למחאה, בדומה ל"הארץ". עוד בדומה ל"הארץ", מוצאים ב"מעריב" מקום להתייחס גם לחדשות אחרות על שער העיתון.
"הפגינו, אבל פחות", נכתב בכותרת לכל אורך הכפולה הפותחת של "ישראל היום", בעילגות המאפיינת פעמים רבות את כותרות העיתון הזה. ואולי לא: ייתכן שמדובר ברמז מתוחכם לשירו של פוליקר: "כואב, אבל פחות". "ומה עם מספר המבלים במסעדות ובבתי-המלון?", שואלת כותרת טור הפרשנות של איציק סבן בעמ' 5. "לא מפתיע שבמציאות ההזויה הזו, את מספרם של אלו אף אחד לא מנסה להבליט. זה רק יכול לקלקל", הוא חותם את טורו. מעניין אם עורכי העיתון יקבלו את הצעתו של הכתב שלהם וישיקו טור קבוע המונה את מספר השוהים במסעדות ובבתי-המלון בעת שמתקיימות הפגנות ברחבי הארץ, או שזה רעיון מגוחך מדי אפילו בשביל "ישראל היום".
כך או כך, הכותרת הראשית של העיתון, "רבבות הפגינו: הצלחה בחיפה, אכזבה בבאר-שבע", היא המדויקת ביותר מבין הכותרות הראשיות של ארבעת היומונים. "שיא ההפגנות בפריפריה היה אמור להיות בבאר-שבע, אך השתתפו שם רק כ-15 אלף. בחיפה כ-25 אלף, בעפולה כ-8,000", נכתב בכותרת המשנה. "מחלוקת: האם סך כל המשתתפים ביטא הצלחה לתנועת המחאה או דווקא החמצה. חלק מהנואמים: זו מחאה פוליטית".
מחאה פוליטית?
"הליכודניקים שהצביעו ברגליים", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בעמ' 8 של "ידיעות אחרונות", לצד תצלום של "הליכודניק עוזי לוי במאהל בנהריה" אוחז שלט שעליו כתוב, "ביבי, הספירה לאחור החלה", באותיות אדומות נוטפות ולצד ציור של גולגולת, אם כי לא דומה לזו שהיתה קבועה בכובעיהם של קציני האס.אס. "בבחירות האחרונות הם הצביעו לליכוד, אבל אתמול הם דווקא בחרו ללכת להפגנות ברחבי הארץ - ולמחות נגד מדיניות הממשלה", נכתב בכותרת המשנה. "האנשים שהתייאשו מהמפלגה שלהם: 'לא נצביע יותר לליכוד, ביבי איכזב אותנו".
"בעפולה, מעוז הליכוד, צעקו בוז לנתניהו", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית בעמ' 4 של "מעריב". "בין המושבניקים, הקיבוצניקים והערבים מכפרי האזור, שהגיעו בהמוניהם להפגין בבירת העמק, היו גם לא מעט פעילי ליכוד מובהקים וגם חברי מרכז מוכרים. 'אני לא מאמין', מלמל ליכודניק ותיק, 'כל החבר'ה כאן".
"אחינועם ניני: 'אני לא מתביישת לומר שזו מחאה פוליטית'", נכתב בסוף כותרת המשנה לראשית בכפולה הפותחת של "ישראל היום". "בים המניפולציות התקשורתי קשה להעביר עמדה מורכבת כלפי המחאה", כותב דרור אידר, הפרשן לענייני תקשורת של "ישראל היום", ומיד מוכיח את קביעתו. פיסת המידע המעניינת ביותר נמצאת בסופו של הדיווח בעיתון, בפסקה האחרונה:
"בלשכת ראש הממשלה סירבו להתייחס להפגנות, אך גורמים בליכוד טענו כי מדובר ב'כישלון': 'שוב קיבלנו הוכחה שמדובר בהפגנת שמאל תל-אביבית'. לדבריהם, 'מאות האוטובוסים שהקרן-החדשה הוציאה לפריפריה לא הצליחו להסית את הציבור נגד הממשלה'".
המסר הזה הוא בבחינת חזרה למסרים האנונימיים מכיוונו של נתניהו ושרי הליכוד המקורבים אליו, שאיפיינו את ימיה הראשונים של המחאה. הם שונים למדי מהקו המתון יותר המאפיין את הסיקור ב"ישראל היום" בימים האחרונים וגם היום. האם חלה תקלה בהעברת המסרים בין נתניהו ל"ישראל היום", או שאולי בעיתון מפתחים דעה עצמאית על המחאה? הימים הקרובים יעידו.
ובינתיים, בחדרים הממוזגים
"ליברמן נגד טרכטנברג" קובעת כותרת הידיעה המרכזית בעמ' 6 של "ידיעות אחרונות" (הידיעה מקבלת גם הפניה בשער). "'לא צריך ועדות מנופחות', עוקץ שר החוץ את הוועדה ליוקר המחיה", נכתב בכותרת המשנה. "הוא מציג תוכנית חברתית משלו ומזהיר: אם לא תקודם, יהיה מחיר".
המחיר: "שר החוץ נמנע מלאיים בזעזוע קואליציוני, אך מזהיר כי יהיה 'גמול פרלמנטרי' אם תוכניתו לא תקודם, למשל: חופש הצבעה בנושאים החשובים לליכוד", כותב צביקה ברוט. לידיעה מצורפת טבלה ובה "עיקרי תוכנית ליברמן": מענק לחיילים בחובה (מה הקשר?), סבסוד מעונות לאמהות עובדות וקרקעות לדיור בר-השגה, דיור ציבורי לנזקקים, הוספת מיטות בבתי-חולים, תשלום פרוגרסיבי על חשמל.
באופן נפלא, אחד המשפטים המצורפים לדברי ההסבר לתוכנית שמצטט ברוט כולל אזהרה מהגדלת הגירעון ומ"צעדים פופוליסטיים אחרים, שנשמעים טוב אך נזקם גדול".
באותו עמוד כותבים גד ליאור ואיתמר אייכנר כי "צוות מנו" ("הוועדה ליוקר המחיה", כפי שהיא מכונה לרוב ב"ידיעות", או "צוות רוטשילד" לפי "ישראל היום") יוכל "לנייד בתוך התקציב" סכום של 20-15 מיליארד שקל, על-פי הערכות בצוות עצמו, זאת בשל המצב הכלכלי בעולם.
ההמלצות המסתמנות לפי כתבי "ידיעות" הן רפורמה במסים, העלאת הישירים והורדת העקיפים, "וכן העברת כספים לסבסוד משכנתאות, פעוטונים וכדומה". כיצד יודעים אייכנר וליאור מה יהיו ההמלצות של ועדה שטרם התכנסה? מה זאת אומרת? הם מאחרים. ברנע כתב כבר שלשום על אותן "המלצות מסתמנות". אם כך, לשם מה צריך ועדה? גם ליברמן שואל.
"לעיני הציבור: דרישתם של ראשי המחאה למו"מ עם נתניהו מול המצלמות אמנם נדחתה - אבל הוועדה שמינה תקיים את דיוני ההידברות שלה מול מצלמות האינטרנט", נכתב בכותרת משנה לידיעה בעמ' 5 ב"ישראל היום". "בדקתי וגיליתי שהרעיון הזה של לקחת מעשירים ולתת לעניים קיים רק באגדות", אומרת דמותו המצוירת של נתניהו לזו של טרכטנברג בקריקטורה של יותם פישביין ב"ידיעות אחרונות".
ובחזית הכלכלית
"המחאה הישראלית - הזדמנות לטפל בריכוזיות ובמשפחות המקושרות", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר", מתחת לכותרת הגג המייחסת את הדברים ל"שניים מהעיתונים המובילים בעולם". לצד הכותרת הצפויה הזו מציגים כלכלוני קבוצת "ידיעות אחרונות" גישה צפויה פחות. "כלכליסט", העיתון שהפך מאוליגרכיסט לפייטריסט, מציג כותרת חיובית לגדול הטייקונים הישראלים, נוחי דנקנר, בשעתו הקשה ביותר: "משבר קרדיט-סוויס מאחורינו. עכשיו צריך להרוויח כסף", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, ציטוט של דנקנר עצמו.
ואילו סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר ב"ידיעות", שהיה עקבי כמעט כמו "דה-מרקר" בכתיבתו על הריכוזיות (אבל גרס דווקא שהיא אינה בעיה מרכזית או חשובה), כותב היום על "קללה ושמה שליטה", כדבר הכותרת הראשית של המוסף "ממון", וקורא לטייקונים למכור את רוב אחזקותיהם בתאגידים שבשליטתם.
"עסקים" של "מעריב", שבשליטת דנקנר, ממשיך לא להפתיע עם גישה האוהדת את העשירים: "אני עצוב ומוטרד ממה שקורה במדינה", היא הכותרת הראשית שלו, ציטוט של "איש העסקים מיכאל שטראוס" ("בלעדי"). "ראש הממשלה בנימין נתניהו מסית נגד התעשיינים והעשירים, אבל זה עלול לחזור אליו כבומרנג. אנשי העסקים לא יישארו פה. במגזר העסקי מרגישים היום במצוקה, וזה מסוכן לכלכלת המדינה", לשון כותרת המשנה.
הראיון עצמו, בעמ' 3, כולל רק משפטים אחדים, והמראיין, יהודה שרוני, אינו טורח לשאול את שטראוס היכן שמע שנתניהו מסית נגד התעשיינים ולאן ילכו בדיוק העשירים ש"לא יישארו פה". לשווייץ? לעבוד בקרדיט-סוויס? שרוני טורח, בטור פרשנות בעמ' 2, לבקר את הישראלים על שהם "לא מפרגנים" (לעשירים, זאת אומרת), ובאותה נשימה לא לפרגן למתחרה, "דה-מרקר" ("עיתון לאנשים חוששים"), ש"מוביל קו מתלהם נגד המגזר העסקי". קצת מוזר לקרוא בעיתון ששמו "עסקים" שבעלי השליטה בקונצרנים הגדולים הם-הם "המגזר העסקי".
מדורי הבורסה מדווחים על עליות. "מסכים ירוקים".
ויש גם חזית מדינית
"מבקשים מדינה" היא כותרת הידיעה הראשית בעמ' 10 של "ידיעות אחרונות". "הפלסטינים הודיעו: ב-20 בספטמבר נבקש באו"ם הכרה במדינה", נכתב בכותרת הגג, ובכותרת המשנה: "ההכנות הרשמיות לספטמבר החלו: הפלסטינים הכריזו לראשונה כי יבקשו הכרה מהאו"ם במדינתם, מתכננים הפגנות ענק בכל העולם, ומודיעים כי יעשו הכל ללא אלימות, לפי המודל המצרי".
"החלטת הרשות לפנות לאו"ם - מצערת", נכתב בכותרת ברצועה במעלה שער "ישראל היום". ההמשך בכותרת המשנה: "אומרים בלשכת ראש הממשלה".
שיירת הרוכבים
כל העיתונים כותבים בהרחבה על תאונת דרכים שאירעה אתמול. בן 18 "שחזר מבילוי" דרס בבוקר שבת שיירת רוכבי אופניים והרג שניים מהם, זאת לאחר שנרדם תוך כדי נהיגה. "מיד אחרי הריגת רוכב מתעוררים פוליטיקאים מחפשי תהילה קלה וקוראים בשם הציבור להעיף את כולנו מהעיניים. זו התשובה שהתרבות הישראלית מציעה לבעיה. להעלים את הקורבן ולא לטפל בתרבות הדורסנית", כותב חנוך מרמרי, "הרוכב על כבישי ישראל זה 20 שנה", בטור בכפולת העמודים ש"ידיעות אחרונות" מקדיש לסיקור התאונה. נאחל לו ולרוכבים האחרים שלום.