בפיהררבונקר

גם הבוקר מוקדשות הכותרות הראשיות של העיתונים לשליט לוב, הקולונל מועמר קדאפי. גם הבוקר הן מצביעות על סופו הקרב של שלטונו (במיוחד כותרתו של "מעריב", הקוראת "הסוף קרוב"), על כך שהספירה לאחור של שנות שלטונו כבר החלה (במיוחד הכותרות של "ידיעות אחרונות" – "הספירה לאחור"), ועל כך שהקרב האחרון של קדאפי עומד בפתח, אם כי קביעה זו נתונה עדיין בסימן שאלה (במיוחד מצביעה על כך הכותרת של "ישראל היום" – "קדאפי: הקרב האחרון?").

הכותרת הראשית של "הארץ" מנוסחת כך: "קדאפי מתבצר בבירה טריפולי", ונלווה לה ציטוט מדברי קדאפי בסוף-השבוע: "מי שלא אוהב אותי לא ראוי לחיות". בכיתוב תצלום המתפרסם בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" תורגם משפט זה של קדאפי ל"אם העם שלי לא אוהב אותי, לא מגיע לי לחיות". ההתרשמות העולה מכלל הדיווחים המגיעים מלוב היא כי הנוסח של "הארץ" הוא הנכון. (עדכון, 27.2: נוסח הידיעה באתר "הארץ" שונה ומאמץ תרגום הדומה לזה של "ידיעות אחרונות").

מתחת לכותרת הראשית של "הארץ" מדווח אבי ישככרוף, בהתבסס על דיווחי סוכנות הידיעות AP, כי נמשכים הקרבות בלוב בין תומכי קדאפי למתנגדיו, ומספר הנפגעים הולך וגדל. "על-פי דיווחים שהגיעו אתמול מטריפולי, קדאפי מחמש אזרחים בעיר הבירה התומכים בו כדי שיקימו מחסומים בכניסות לטריפולי, יסיירו באזור וינסו למנוע את בואם של כוחות האופוזיציה למקום", מדווח יששכרוף. בהמשך הדיווח נאמר: "הכתבים הזרים שבאו לטריפולי דיווחו מפי עדי ראייה כי צלפים וקלעים מקרב אנשי קדאפי יורים לעבר עוברי אורח שמעזים לצאת לרחובות [...] רופאים לובים מסרו לכלי התקשורת הזרים כי כוחותיו של קדאפי ניסו להעלים גופות של הרוגים מבתי-החולים ופצועים, בניסיון להעלים ראיות מטבח שהתבצע בחלק משכונות העיר. העיתונאים דיווחו כי לקדאפי אין שליטה בחלקים גדולים בעיר הבירה".

דיווח דומה מוסר דניאל סיריוטי ב"ישראל היום", אף הוא תוך התבססות על סוכנויות הידיעות ודיווחים זרים. "רשת אל-ג'זירה דיווחה מפי תושבים בטריפולי כי שכירי החרב של קדאפי החלו בחלוקת כלי נשק ורובים לאזרחים שהצהירו בפניהם על נאמנותם לקדאפי, וברחובות הבירה מתחוללים קרבות ירי בין מיליציות אזרחיות של תומכי קדאפי ומתנגדיו", הוא מדווח, ומצטט את אחד התושבים שאמר לרשת כך: "יש הרוגים בכל פינה ורבים מאיתנו פוחדים לצאת החוצה". כמו יששכרוף, גם סיריוטי מזכיר את הסיור שנערך לעיתונאים זרים בבירה הלובית ואת הטענות להסתרת גופות. הוא אף נוקב במספר – "68 גופות הוסתרו".

אחד העיתונאים הזרים שהשתתף בסיור המאורגן מטעם שאריות הכוחות הנאמנים לקדאפי שיגר דיווח ל"ידיעות אחרונות". מטבע הדברים, שמו נותר שמור במערכת וכל שנכתב הוא שהעיתונאי "מערבי". "ידיעות אחרונות" הוא העיתון היחיד הבוקר שמפרסם דיווח מיד ראשונה על המתרחש בטריפולי, אך מהסיקור עולה כי גם עדות חיה אינה תמיד ערובה ליכולת לאסוף ולהציג מידע אמין.

"כשמסתובבים בטריפולי קשה לנחש מה צופן העתיד", כותב העיתונאי האלמוני. "גם המפגינים וגם השלטון מנסים להפיץ מידע מטעה. כל ניסיון להגיע לבתי-החולים או לפקוד את חדרי המתים נתקל בסירוב. לפחות משרד התעמולה הלובי עוד פועל: בסיור עיתונאים מיוחד שאורגן מטעמו נלקחנו לכיכר הירוקה, שם ניסו אנשי קדאפי להוכיח שבניגוד לדיווחים, איש לא נהרג בה. כל ניסיון לנוע בטריפולי ללא ליווי עשוי להיות מסוכן". בהמשך הדיווח מצליח העיתונאי האלמוני בכל זאת להציב עובדה אחת על קרקע מוצקה – "בניגוד לדיווחים ברשתות הטלוויזיה אל-ג'זירה ואל-ערבייה", הוא כותב, "שדה התעופה הצבאי נותר בשליטתו של קדאפי – ובסביבתו אבטחה כבדה".

עורך חדשות החוץ של "ישראל היום", בועז ביסמוט, השווה בשבוע שעבר את קדאפי להיטלר. הבוקר הוא חוזר על ההשוואה ומרחיב אותה. "קדאפי המבוצר במעונו בטריפולי, במחנה באב אל-עזיזה, מתנהג בדיוק כמו היטלר בפיהררבונקר שלו בברלין", כותב ביסמוט. "שולח איומים לכל עבר ומוכן להקריב אלפי אזרחים רק כדי להאריך את שלטונו המטורף אפילו בעוד כמה ימים, כי 42 שנה לדיקטטור זה לא מספיק".

במקום להעמיד אל מול המצלמות מסדר פתטי של היטלר-יוגנד, משגר קדאפי הזמנה דחופה לשכירי חרב נוספים. בהקשר זה באה לידי ביטוי חשוב שליטתו בשדה התעופה הצבאי של העיר. סמדר פרי מדווחת ב"ידיעות אחרונות" כי "רכבת אווירית יצאה מהמדינה [לוב] כדי להביא שכירי חרב נוספים ממדינות אפריקה". על-פי דיווחה, טייסי חיל האוויר הלובי סירבו להטיס את המטוסים, ועל כן אף הם הוחלפו בשכירי הגה – טייסים מאוקראינה ומסרביה. הכוונה, כך כותבת פרי, היא לגייס כ-6,000 שכירי חרב חדשים, אשר יקבלו תשלום כפול על משימת הלחימה במתנגדי קדאפי. במקום 2,000 דולר ליום (סכום דמיוני לחלוטין עבור תושבי האזור) – 4,000 דולר ליום.

"נפילתו של קדאפי עלולה לפרק את המדינה לנסיכויות שבטיות או לקואליציות מקומיות של שבטים, שבמקרה הטוב יוכלו לנהל במשותף אזורים במדינה, ובמקרה הגרוע יילחמו ביניהם על השליטה במשאבים", מעריך צבי בראל ב"הארץ". "המכנה המשותף שמאחד כרגע את רוב השבטים – ההתנגדות לקדאפי והזעם על הטבח – עלול לפנות את מקומו למלחמות פנימיות מבלי שאפשר לנבא כיצד תיווצר קואליציה של שבטים שתוכל לנהל את המדינה ולמנוע את הפיכתה לדגם תאום של אפגניסטן. למדינות המערב כמו למדינות ערב אין כל דרך למנוע את ההתפוררות הזאת".

בינתיים החליטו מדינות העולם להטיל על לוב סנקציות כלכליות. "העולם אומר לקדאפי: די!", קוראת כותרת ב"ישראל היום". עוד מעט העולם באמת יתעצבן ויגיד לרודן הרצחני, "זה לא נעים לי!". על-פי הדיווח של יוני הרש, שליח "ישראל היום" בארה"ב, מועצת הביטחון של האו"ם צפויה להטיל סנקציות על משטר קדאפי (תחזית שבינתיים התממשה).

"מידת השפעתן [של הסנקציות] מוגבלת ביותר", כותב בראל בהמשך טורו ב"הארץ". "הקפאת חשבונותיו של קדאפי, מניעת ויזות ביקור מאישים בממשלו ואמברגו נשק לא ימנעו מקדאפי להמשיך את מלחמתו באזרחי המדינה. אם במדינות אחרות כמו איראן או סודאן נועדו הסנקציות לעודד את האזרחים לשנות את שיטת המשטר או להבהיר למשטרים שהם עלולים לאבד תמיכה בציבור, בלוב המרי האזרחי כבר התחולל ללא הסנקציות ולמנהיג לא אכפת מלגיטימיות אזרחית. נדמה עתה כי הסנקציות משמשות הפגנת סולידריות עם הציבור הלובי יותר ממנוף לבלימת המלחמה או להענשת קדאפי".

ידנו מושטת להתראות

איתמר אייכנר מדווח ב"ידיעות  אחרונות" כי נשיא סוריה בשאר אסד "העביר בסוף-השבוע מסר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולפיו הוא מעוניין לחדש את המשא-ומתן ואינו תלוי באיראן". על-פי דיווחו של אייכנר, נתניהו אמר לנושאי המסר בתגובה כי אם כוונותיה של סוריה רציניות, היא תמצא בישראל פרטנר אמיתי, אך מיד הוסיף מדוע לדעתו כוונותיה אינן רציניות: "אסד דורש שישראל תצהיר שהיא מוותרת על הכל. ככה לא מנהלים משא-ומתן. זה לא מקובל, לא נהוג ולא מראה על רצינות".

עוד הוסיף נתניהו, על-פי דיווחו של אייכנר, מכשול נוסף בפני חידוש המשא-ומתן, והוא שיתוף הפעולה של סוריה עם איראן. בסוף-השבוע, מדווח אייכנר, עגנו ספינות מלחמה איראניות בנמל סורי, ושתי המדינות חתמו על הסכם שיתוף פעולה ארוך טווח.

אי-הנכונות של ראש הממשלה הישראלי לפתוח במשא-ומתן עם סוריה מדווח בקצרה, בלא בולטות מיוחדת. "ידיעות אחרונות", שזה כשנתיים מבקר בחריפות את נתניהו כמעט בכל הזדמנות, מעניק הבוקר שטח גדול בהרבה לידיעה נוספת מאת אייכנר, ולפיה ביתו הפרטי של נתניהו בירושלים מאובטח זה שנתיים על חשבון הציבור, וזאת אף שהוא עומד ריק.

אם לסמוך על כושר השיפוט המדויק בדרך כלל של עורכי "ידיעות אחרונות", הציבור הרחב בישראל יתעצבן יותר מבזבוז זניח יחסית של כספיו על אבטחת ביתו הפרטי והריק של ראש הממשלה מאשר מאי-נכונותו להיענות להזמנת סוריה לפתוח במשא-ומתן לשלום.

הרגיעה בדרום נמשכת

הבוקר מתפרסם הגיליון השני ברציפות של  "ידיעות אחרונות" אשר אינו כולל ולו שורה אחת של דיווח על המתרחש בחזית הדרומית של ישראל.

"עזה מתחממת", קוראת כותרת בראש עמ' 8 של "מעריב". אורי בינדר ואחיקם משה דוד מדווחים על רקטה ארוכת טווח ששוגרה בליל שבת לאזור נתיבות ופצצת מרגמה ששוגרה אתמול לעבר שטח המועצה האזורית אשכול. בהמשך מדווח על תגובת צה"ל: מטוסי חיל האוויר תקפו ברצועת עזה. "בצה"ל אמרו כי זוהו פגיעות במטרות, בעוד הפלסטינים דיווחו כי ארבעה בני-אדם, ובהם תינוקת, נפגעו בתקיפה".

"סוף-שבוע של רקטות ותקיפות ברצועה", קוראת כותרת ב"ישראל היום", מעל דיווח דומה. גם ב"הארץ" מדווחים על ההתפתחויות בגבול הדרומי במהלך סוף-השבוע, וזאת תחת הכותרת "ההסלמה בעזה: צה"ל תקף שורת יעדים ברצועה". ב"ידיעות אחרונות", כאמור, אפילו לא מלה. לא על ההתקפה של פלסטינים מעזה על היישובים האזרחיים בישראל, ולא על התקיפה של כוחות חיל האוויר בעזה.

לעומת זאת, בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה גדולת ממדים מאת שני כתבים, ראובן וייס ואתי אברמוב, תחת הכותרת "אשכנזי המריא לטיול השחרור". על-פי הידיעה, לפני טיסתו השתתף הרמטכ"ל הפורש במסיבת יום הולדת שנערכה לכבודו, שבין משתתפיה גם אבי פישר, המשנה ליו"ר IDB. "את האירוע", כך מדווח, "הנעים הזמר גבי ברלין, שסחף את אשכנזי לשיר ולפצוח בריקוד סוער עם בתו גלי".

בינתיים, במשטר הצבאי היציב ביותר במזרח התיכון

ידיעה קצרה המתפרסמת בתחתית העמוד הלפני אחרון בקונטרס החדשות של "מעריב" נושאת את הכותרת "שר התחבורה של יו"ש". הכתב עמיחי אתאלי מדווח בה על פרישתו הקרבה של נחום גבאי מהתפקיד שבו הוא מחזיק זה 42 שנים – קצין התחבורה של המינהל האזרחי ביהודה ושומרון.

"כשמדברים עם גבאי", כותב אתאלי, "ברור שהמסירות שלו לעבודה היתה לגמרי הדדית כלפי שני הצדדים". שני הצדדים? יהודים ופלסטינים כמובן, החיים יחדיו (אם כי ללא זכויות שוות) תחת המשטר הצבאי היציב ביותר במזרח התיכון, זה שישראל הטילה לפני כמה עשרות שנים על השטחים שכבשה בשנת 1967. אלא שב"מעריב" מצב העניינים באזור מתואר באופן שונה.

"גבאי", מציין אתאלי, "היה זה שאישר את תוואי הדרך של כביש 443 בין מודיעין לירושלים. 'היה שם שיפוע קצת גדול, אז כדי להרגיש איך זה בדיוק, הלכתי ברגל את כל אורך הכביש', הוא מספר כיצד אישר את הכביש". כפתור ופרח. מה לגבי הפקעת השטחים מהפלסטינים לצורך סלילת הכביש? מה לגבי טענת המדינה בתשובה לעתירת הפלסטינים כי הכביש נסלל לטובתם? מה לגבי סגירתו לנהגים פלסטינים לאחר פיגועי ירי של פלסטינים שאירעו בו לפני כעשור? מה לגבי קביעת בג"ץ שאילצה את המדינה לפתוח אותו – באופן חלקי – לנסיעת פלסטינים? מה לגבי המימוש העקום של קביעת בג"ץ? על כך אולי יסופר ב"מעריב" בהזדמנות אחרת, חגיגית פחות.

בהמשך הידיעה מדווח על עדות לתרומתו של גבאי לרווחת הפלסטינים – בשנת 1987 הצליח לשכנע, לאחר מאמצים רבים, את ראש עיריית בית-לחם להציב את הרמזור הראשון בעיר. "בהצבת הרמזור הושקעו 60 אלף שקלים, סכום עתק באותה תקופה", מדווח אתאלי, "יומיים לפני טקס ההשקה שתוכנן לרמזור החדש פרצה האינתיפאדה הראשונה, וההמון הזועם השחית את מפעלו של גבאי – עוד לפני שזכה לעצור אפילו מכונית אחת".

הנה, אם כן, סיכום קדנציה בת למעלה מארבעה עשורים על-פי העיתון "מעריב": היהודים החיים באזור זכו לכביש עם שיפוע גדול (בלי להזכיר כי נסלל על חשבון אדמות פלסטיניות מופקעות). הפלסטינים זכו לתשתית חינם אין כסף, אך במקום להגיד תודה, השחיתו אותה בהזדמנות הראשונה.

פטיש של פחות מ-10 ק"ג

"שכר הבכירים אינו בעייתי. האופציות כן", קוראת כותרת העיתון "כלכליסט" הבוקר, ציטוט מפי שר המשפטים יעקב נאמן, שהוביל את הוועדה לבדיקת שכר הבכירים בחברות הנסחרות בבורסה. "נאמן, שממעט להתראיין, חרג הפעם ממנהגו, אולי בניסיון להשיב למתקפות שספג כל אימת שנושא שכר הבכירים עלה לכותרות בשנה החולפת", כותב תומר אביטל, שזכה לשוחח עם השר.

בתשובה לשאלה מדוע לא נקבעה בהמלצות הוועדה שבראשה עמד תקרת שכר כללית, אומר נאמן: "כל חברה היא חיה בפני עצמה שעובדת בשוק עם אקלים שונה. להגיד לחברות, 'תעשו תקרה קבועה', זה לא נכון [...] השכר הקבוע הוא לא הבעיה, אלא המרכיבים המשתנים, בעיקר האופציות. אף אחד לא יודע עד כמה זה יגיע. כעת נחייב את החברות לקבוע סכום". בתשובה לשאלה מדוע לא הוכנסו עובדי הקבלן לחישוב השכר הממוצע בחברות, משיב השר: "בחרנו לא להתייחס לזה", ומבטיח לבדוק את יישום החוק בעוד שנתיים, ולתקנו במידת הצורך.

"המבקרים אומרים שהצעת החוק חסרת שיניים", אומר לו אביטל. "איך הם יכולים להגיד את זה אם איש מהם לא קרא את החוברת?", משיב נאמן ובהמשך מוסיף: "בעוד שנתיים תהיה חשיבה מחודשת, ואם יהיה צורך, נעלה מדרגה. אתה לא נותן פטיש של 10 ק"ג על ההתחלה".

"פרופ' אוריאל פרוקצ'יה: 'המלצות ועדת שכר הבכירים – שערורייתיות", קוראת כותרת בתחתית שער "דה-מרקר". ליאור זנו וצבי זרחיה מצטטים מדברי פרוקצ'יה, בין היתר, את הדברים הבאים: "צריך לקבוע בחוק בצורה מפורשת שאישור של שכר בלתי מוצדק הוא הפרת חובת אמונים של הדירקטורים שנתנו לכך יד, ופירוש הדבר יהיה שהם יהיו מחויבים להחזיר לחברה מכיסם את הכסף שאישרו את בזבוזו. הוראה פשוטה מעין זו היתה עשויה לתת להמלצות הוועדה שיניים. במצב הדברים הנוכחי יישום ההמלצות לא ייצר יותר מעלה תאנה להמשך העושק של הציבור".

בשער "מעריב" מתפרסם הבוקר חלק נכבד ממאמר מאת רותי סיני בגנות פקידי האוצר ובזכות העובדים הסוציאליים, התופס את כל עמ' 6 בעיתון. "ביום שבו הודיעה ועדה בראשות שר משפטים, פרופ' יעקב נאמן, שהיא ממליצה להימנע מהתערבות ישירה להגבלת שכרם של הבכירים בחברות ציבוריות, הודיעו העובדים הסוציאליים כי הם פותחים בשביתה משום שהאוצר מסרב להעלות את שכרם בסכום ראוי", כותבת סיני בפתח רשימתה.

"טבלת השכר של העובדים הסוציאליים לא עודכנה 16 שנה. לעומת זאת, שכרם של המנהלים בחברות ציבוריות זינק בשנים האחרונות בעשרות אחוזים והוא גבוה פי 30 לפחות מהשכר הממוצע של העובדים הסוציאליים".

ענייני תקשורת

תומר אביטל מדווח ב"כלכליסט" כי בנימין נתניהו מינה לאחרונה ועדת שרים מיוחדת ליישומים ביומטריים, שתגבש את תקנות המאגר הביומטרי ו"תחליט סופית באילו אופנים יופעלו אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגרי מידע". על-פי הדיווח, ראש הממשלה עצמו יעמוד בראש הוועדה וסגנו יהיה השר אלי ישי.

צבי זרחיה מדווח ב"דה-מרקר" כי ועדת השרים לחקיקה תדון היום בביטול מוחלט של קנסות ההתנתקות משירותי חברות הטלוויזיה הרב-ערוצית HOT ו-yes.

על-פי דיווח מאת סוכנויות הידיעות, המתפרסם ב"דה-מרקר", סין חסמה את הגישה לאתר לינקדאין, "לאחר שמשתמש באתר פירסם קריאות לשחזור מהפכת היסמין בטוניסיה גם באסיה".

ליה פן מדווחת ב"הארץ" כי קליפ הלועג למועמר קדאפי, שהוצג על-ידי פרשן חברת החדשות של ערוץ 2, אהוד יערי, כקליפ המופץ על-ידי אנשי האופוזיציה בלוב, נוצר על-ידי המפיק המוזיקלי הישראלי נוי אלוש. איתמר אייכנר ואתי אברמוב מדווחים בכפולה המרכזית של "ידיעות אחרונות" בהרחבה על הצלחת הקליפ שיצר אלוש, בלי להתעכב על הדיווח שמסר יערי.