התקשורת הסעודית הופכת לצינור מידע מרכזי בסיקור המלחמה, ומשמשת גורמים פוליטיים בישראל על מנת לפרסם מידע שנוי במחלוקת או אסור בצנזורה. כך כותבת ב"הארץ" שירין פלאח סעב.

לפי "הארץ", מאז תחילת המלחמה, כלי תקשורת סעודיים כמו "אל-חדת" ו"אל-ערבייה" תופסים מקום משמעותי בתקשורת הישראלית כמקור למידע על פעילות צה"ל. הדבר בלט במיוחד בדיווחים על התנקשויות בבכירים בארגוני הטרור, כמו למשל במקרה של יורשו המיועד של מזכ"ל חיזבאללה, האשם ספי א-דין, שערוצים סעודיים היו הראשונים לדווח כי חוסל, שבועות לפני האישור הרשמי של צה"ל.

עיתונאים ישראלים ששוחחו עם "הארץ" מעריכים כי אף שאין יחסים דיפלומטיים רשמיים בין המדינות, קיים קשר בין גורמים ישראליים לערוצים הסעודיים שהתהדק אחרי הסכמי אברהם וסביב המגעים להסכם נורמליזציה עם סעודיה. לכן, "התפיסה כאן היא שכאשר כלי תקשורת סעודי מדווח משהו, או מצטט, הוא כנראה קיבל את זה ממקור ישראלי וכנראה שזה די מהימן".

הקשר עם התקשורת הסעודית אינו חדש - ב-2015 ראיין לראשונה כלי תקשורת סעודי, העיתון "אילאף", בכיר ישראלי בשמו (דורי גולד). לאחרונה התהדקו הקשרים, כפי שניתן לראות בראיונות של דובר צה"ל דניאל הגרי בערוצים הסעודיים ובמאמרים של בכירים ישראלים בעיתונות הסעודית.

השימוש בכלי תקשורת ערביים להעברת מסרים מאפשר לגורמים ישראליים לבחון תגובות ולהכחיש מידע ביתר קלות מאשר בפרסום ישיר בתקשורת הישראלית. בעבר נטען כי בכירים ישראלים, בהם בנימין נתניהו, משתמשים בעיתונים במפרץ הפרסי לשם כך.

בשנת 2012, בראיון שהעניק ראש המוסד לשעבר מאיר דגן לנחום ברנע ב"ידיעות אחרונות", טען דגן כי נתן אשל, מקורבו של נתניהו וראש לשכתו לשעבר, סיפק ידיעות ל"אל ג'רידה" באמצעות איש התקשורת יוני בן-מנחם, וזאת במסגרת המלחמות הפנימיות בלשכת ראש הממשלה. אשל הכחיש בזמנו את הטענה, ואילו בן-מנחם מסר כי "אינו עובד עבור שום כלי תקשורת ערבי ואינו אחראי לספינים".