קשה לכחד כי החלטתו של בית הדין הפלילי הבינלאומי להוציא צווי מעצר נגד נתניחהו וגלנט אינה נעדרת עיוותים ואולי אף נימות אנטישמיות. פעולותיה של ישראל ברצועת עזה ראויות לבחינה ואף לביקורת, אך לכרוך את ראש הממשלה נתניהו ואת יואב גלנט בצוותא חדא עם גווייתו של מוחמד דף אין לך עיוות גדול מזה. התובע כרים קאן ובית הדין לא מצאו אף מנהיג חי של חמאס שראוי לביקורת שלא לדבר על שליטים שטבחו בהמונים והתובע לא מצא נכון להעמידם לדין.

למרבה הצער מי שתרמה לצווים היתה ממשלת ישראל, לאו דווקא בשל פעולותיה בעזה אלא דווקא בשל חוסר פעולותיה בעקבות הגשת הבקשה להוצאת צווי המעצר.

מגבלה לסמכותו של בית הדין הוא עקרון המשלימות. עקרון המשלימות משמש כהגנה מפני תביעה פלילית בבית הדין. בית הדין פועל כמנגנון משלים למערכת המשפט המדינתית. אם מדינת האזרחות של הנאשם ממצה עמו את הדין וההליך נעשה בתום לב, נשללת סמכות השיפוט של בית הדין. מיצוי הדין עשוי לכלול הגשת כתב אישום והעמדה לדין אך גם חקירה שתוביל להחלטה שלא לנקוט בהליכים פליליים.

בעקבות הבקשה להוצאת צווי מעצר המליצה היועצת המשפטחת לממשלה, גלי בהרב-מיארה, להקים ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת אירועי מלחמת חרבות ברזל, וזאת כדי להיאבק בהליכים נגד ישראל בבתי הדין הבינלאומיים בהאג ובאיום צווי המעצר על ראש הממשלה ושר הביטחון.

המלצתה של היועצת המשפטית "הלעומתית" לא התקבלה כמובן ואת הפירות הבאושים קוטפים נתניהו וגלנט אך גם כולנו.

את התנהגותה של הממשלה ראוי לבחון לאור פרשת המרמרה. האונייה ניסתה לשבור את המצור על עזה. במהלך ההשתלטות עליה הותקפו חיילי צה"ל ובמהלך העימותים נהרגו 9 מנוסעי האונייה ועוד כ-30 נפצעו. פעולתה של ישראל זכתה לגינויים ברחבי העולם.  מועצת הביטחון של האו"ם גינתה את ישראל וקראה לקיים בעניין חקירה מיידית, בלתי תלויה, אמינה ושקופה. ואכן, למחרת החליטה המועצה לזכויות האדם של האו"ם לשלוח ועדה בין-לאומית לחקירת האירועים.

ימים אחדים לאחר מכן החליטה הממשלה להקים ועדה ציבורית לבדיקת אירועי המשט. בראש הוועדה הועמד שופט בית המשפט העליון לשעבר יעקב טירקל. כדי להקנות אמינות להחלטותיה צורפו לוועדה כמשקיפים מומחים בעלי שם עולמי שכללו את חתן פרס נובל לשלום, את הפרקליט הצבאי הראשי הקנדי לשעבר ואת היועץ המיוחד למשפט בין-לאומי הומניטארי לתובע בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג.

ההחלטה הוכיחה את עצמה. בינואר 2011  פרסמה הוועדה את חלקו הראשון של הדו"ח שלה, ובו קבעה כי הטלת הסגר הימי על רצועת עזה נעשתה בהתאם לדין הבין-לאומי. הוועדה מצאה שפעילי הטרור הם שאשמים באלימות הקשה על המרמרה בכך שהפעילו אלימות קטלנית כולל שימוש בנשק חם נגד חיילי צה"ל.

ימים אחדים לאחר מכן פרסמה וועדת האו"ם לבדיקת אירועי המשט את מסקנותיה. הוועדה, שבראשה עמדו ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר ונשיא קולומביה לשעבר, אישרה שהמצור על רצועת עזה חוקי. עם שקבעה שישראל הפעילה כוח מופרז, היא ביקרה את התנהלותה של טורקיה ושל פעילי הארגון שאירגן את המשט.

ועתה? לא זו בלבד שהממשלה לא פעלה לקדם את הצווים הצפויים אלא שלמחרת פרסומם נקטה ב"תגובה ציונית הולמת". כאילו כדי להוסיף משנה תוקף להחלטותיו של בית-הדין הורה שר הביטחון על הפסקת השימוש בצווי מעצר מנהליים נגד תושבים יהודים ביהודה ושומרון שחשודים בפעולות טרור נגד תושבים פלסטינים.

ואם לא די בכך, שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף שבניו ונכדיו ממיתים עצמם באוהלה של תורה, נצפה בכניסה לציר נצרים עם פעילת הימין דניאלה וייס ותנועת "נחלה", שפועלים להתיישבות יהודית בתוך רצועת עזה, והכריז כי "ההתיישבות היהודית כאן היא התשובה לטבח הנורא והתשובה לבית הדין הבינלאומי בהאג".

אגב, מי שעמד בראש הממשלה שהחליטה על הקמתה של ועדת טירקל היה בנימין נתניהו.

פרופ' אשר מעוז הוא ראש הוועדה לקשרים אקדמיים בינלאומיים במרכז האקדמי פרס וסגן נשיא כבוד של האגודה הבינלאומית לחופש דת (AIDLR)