צחי הנגבי, בצאתו מאולם בית-המשפט (צילום: ליאור מזרחי)

צחי הנגבי, בצאתו מאולם בית-המשפט (צילום: ליאור מזרחי)

בחצי התורן

כמו בעיתונים האחרים, גם הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" עוסקת בתוצאות המשפט של השר לשעבר צחי הנגבי, שזוכה אתמול מאשמת שוחד בחירות והורשע בעבירה של עדות שקר. כפולת העמודים הפותחת מוקדשת להכרעת בית-משפט השלום בירושלים, וכך גם הכפולה השנייה והשלישית. אך עלעול בעיתון מעורר את התחושה כי דמותו של פוליטיקאי בכיר אחר ממפלגת קדימה מרחפת מעל הסיקור.

"מכה לפרקליטות", קוראת הכותרת הראשית, ובידיעה המרכזית של הכפולה הפותחת מדווחים טובה צימוקי וירון דורון כי מה שהיועץ המשפטי לממשלה מני מזוז כינה "תיק הדגל" "קרס כמו מגדל קלפים". הם מתארים את הנגבי כמי שהיה "אחד האנשים הכי חזקים בפוליטיקה הישראלית: השר לבטחון פנים, עם עתיד מבטיח, ועם כוח פוליטי עצום במרכז הליכוד", וכמי שאיבד כל זאת בשל ההחלטה לחוקרו ולהעמידו לדין על המינויים הפוליטיים שביצע.

ידיעה נפרדת מאת דורון מדגישה, יותר מהדיווחים בעיתונים האחרים, את הביקורת שמתח השופט יואל צור על משטרת ישראל. "היתה פה חקירה בררנית ואף מגמתית", קבע השופט, ופירט מקרים שבהם צוות החקירה התעלם ממה שלא התאים למטרתו. "חקירה רצינית של המשטרה היתה כנראה מונעת הגשת כתב האישום", הוסיף השופט. את הידיעה מלווה תצלום של ניצב יואב סגלוביץ', אז ראש צוות החקירה של הנגבי, כיום ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל. "עיקר הביקורת הופנתה נגד סגלוביץ', שלגביו נרמז שניהל חקירה מגמתית", נכתב. תגובת המשטרה והמפכ"ל, המגבים את סגלוביץ', מובאת באריכות.

בידיעה אחרת מדווחת צימוקי כי "גורמים במשרד המשפטים" מעריכים ש"הזיכוי ישפיע על תיק המינויים של אולמרט". כיצד ישפיע? על-פי דיווחה, הטענה שהביאה לזיכוי הנגבי מאשמת המינויים הפוליטיים "אינה בהכרח רלבנטית לגבי אולמרט", בשל ההבדל במועד ביצוע המינויים, אך יחד עם זאת, אותם גורמים מסרו לה כי "המכה הפסיכולוגית שספגה הפרקליטות תחייב אותה למשנה זהירות בהגשת כתב אישום נגד אולמרט".

מבעד למראה

כצפוי, טון הסיקור של "ישראל היום" שונה מזה של "ידיעות אחרונות", ובכמה פנים הפוך לחלוטין. נקודת דמיון שבכל זאת בולטת לעין – ההקשר למשפטי אולמרט. "צחי הנגבי, מותר לנחש, לא אוהב את להקת המעודדים שלו בתקשורת", כותב הבוקר מרדכי גילת ב"ישראל היום". "הוא מבין איזה נזק היא גורמת לו. הוא מבין שעל גבו, לטובת אחרים שפשעו, מבקשים עכשיו אנשי התקשורת האלה לבוא חשבון עם אחרוני הלוחמים בשחיתות השלטונית. הוא מבין מאין ולטובת מי נשפך הרעל הזה".

"זכאי משוחד, אשם בשקר", קוראת הכותרת הראשית של העיתון; בדיווח מודגש כי הפרקליטות שוקלת לערער לבית-המשפט המחוזי על פסק הדין; "בוודאי שיש קלון", מצוטט בעיתון "גורם משפטי בכיר"; והפרשן לענייני משפט, אביעד הכהן, מציין בטורו כי "גם לאולמרט, שנחשד בעבירות דומות, אין סיבה לשמוח. בשונה מהנגבי, רוב המינויים שבהם הוא נחשד נעשו לאחר פרסום הנחיות היועמ"ש בנושא. הכרעת הדין המזכה של הנגבי, שמדגישה את המימד הפלילי, לא רק האתי, שטמון במינויים פוליטיים, עלולה להיות עבור אולמרט פח יקוש" (ב"מעריב" מצטרף נועם שרביט להערכה זו וכותב כי "ביטול האישום נגד צחי הנגבי הנוגע למינויים הפוליטיים צריך לעורר אצל אהוד אולמרט דאגה יותר מאשר תקווה").

הביקורת שמתח השופט צור על משטרת ישראל, שצוטטה בהרחבה ב"ידיעות אחרונות", מופיעה ב"ישראל היום" בעקיפין, כמעט בהיחבא, במסגרת ידיעה מאת איציק סבן הנושאת את הכותרת "מול הביקורת: המפכ"ל גיבה את צוות החקירה". מהביקורת של השופט על אופן ניהול החקירה המשטרתית מצוטטות שתי מלים בלבד ("בררני ומגמתי"). מתגובת דובר המשטרה לביקורת של השופט מצוטטות 16 מלים ("מדובר בחקירה מקצועית ועניינית מהמעלה הראשונה, שבוצעה ביושרה תוך חתירה לחקר האמת ושמירה על זכויות הנחקר"). נראה שלא כולם ב"ישראל היום" שותפים לדעה שמביע בעיתון דן מרגלית: "חלילה ל'בני האור' המאוכזבים לפסול את היושבים בדין. עליונות שלטון החוק היא גם להשלים עם אי-הצלחות".

ב"הארץ" מוזכרת הביקורת שמתח השופט צור על משטרת ישראל במאמר מאת זאב סגל, המתפרסם בחלק ב' של העיתון. "מן הראוי שלא להתעלם מדברי השופט יואל צור על מחדלי החקירה", כותב סגל, "שהיו צריכים להביא את רשויות התביעה 'להרהר' אם היה מקום להגשת כתב אישום בטרם אזהרה 'שינינו את הכללים, המשחק נגמר'. גם אם היתה 'חקירה בררנית ומגמתית', כדעתו, או רק פגיעה ב'זכותם היסודית (של הנאשמים) לאזהרה מוקדמת', כדעת השופטים אריה רומנוב ועודד שחם – ראוי להרהר אם היה מקום להגיש כתב אישום במקום להתמודד באמצעים אחרים עם המינויים הפוליטיים".

בעמודי החדשות של "הארץ" לא מתעלמים מדברי השופט צור על מחדלי החקירה, אך גם לא מבליטים אותם. הם מוזכרים בסיום ידיעה מאת תומר זרחין שעיקרה סקירת התגובה של תוצאות המשפט בפרקליטות המדינה. לצד הידיעה תצלום [אמיל סלמן] של ניצב סגלוביץ' עם הכיתוב "ספג ביקורת מהשופט". מעליו תצלום של פרקליט מחוז ירושלים אלי אברבנאל עם הכיתוב "חיזוק לתיק המינויים של אולמרט", אף כי בידיעה עצמה לא מוזכר כלל תיק אולמרט.

ב"כלכליסט" מזכיר משה גורלי את מה שהשר בנימין בן-אליעזר אמר על הנגבי לאחר שהוחלט להעמידו לדין בפרשת המינויים הפוליטיים: "אם אותך שופטים, אותי צריך היה להוציא להורג".

לא נוטשים חבר בעת צרה

העניין העקבי שמוצא "ידיעות אחרונות" בראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, מתגלם הבוקר באופן כמעט פרודי בעמ' 20, בידיעה מאת איתמר אייכנר וניסן שטראוכלר המופיעה תחת הכותרת "הכפיל החרדי של אולמרט". הידיעה עוסקת בכך שיש אדם הדומה דמיון חיצוני לאולמרט.

הידיעה מציגה שני תצלומים [ברעלה שיינר ומאיר אזולאי], האחד של אולמרט והאחר של הרב דב קרסיק, שכאמור דומה דמיון חיצוני לראש הממשלה לשעבר. כתבי העיתון מדווחים כי "הידיעה על הכפיל הועברה לאולמרט, וכשקיבל את התמונה שאל אם מדובר בצילום שלו שעבר טיפול בתוכנת פוטושופ".

בעמ' 23 של "ידיעות אחרונות", לאחר הדיווח על "הכפיל החרדי של אולמרט", לאחר מדור חדשות החוץ, לאחר דיווח על חלוקת פרסי האקדמיה לטלוויזיה, לאחר דיווח על הופעות שיתקיימו הקיץ בכינרת, מול עמוד מודעות האבל, מדווח יורם ירקוני כי איש העסקים דוד אפל נידון אתמול לשלוש וחצי שנות מאסר. אפל "היה מקורב מאוד לראשי הממשלה לשעבר אריאל שרון ואהוד אולמרט, לשר לשעבר דוד לוי וכן לראש תנועת ש"ס לשעבר אריה דרעי", נכתב בדיווח.

בין סיגריה אחת לאחרת

עמוד אחד אחר-כך, במדור הדעות של העיתון, כותב בנו של שרון, גלעד, על "חוק העדר" בפוליטיקה הישראלית, בעקבות הדיווחים האחרונים על ההתקדמות הצפויה במשא-ומתן עם הפלסטינים. "לא נעים להיות משבית שמחה, אבל העדר הזה הולך בכיוון לא טוב", כותב שרון. "הדרך הזו לא תוביל להסכם ולא לשלום. למעשה יש לה סיכוי גדול יותר להביא לתוצאה הפוכה". לדעת שרון, "ההתעקשות הפלסטינית על נושאים שהם לא ממש חשובים למדינה משלהם, אבל הרסניים לשלנו, מעידה על יותר רצון לדפוק את המדינה שלנו מאשר להקים את שלהם".

"בעד מלחמה עם ישראל", קראה אתמול הכותרת הראשית של העיתון "מקור ראשון", על רקע תצלום של אבו-מאזן. אותו אבו-מאזן שרק לאחרונה קיבל בלשכתו שישה עיתונאים ישראלים לשיחה לבבית ומעושנת מוצג ב"מקור ראשון" כמחרר ריב החפץ בעימות צבאי של כל מדינות ערב מול מדינת ישראל.

בידיעה ב"מקור ראשון", מאת אריאל כהנא, צוטטו דברים מפי אבו-מאזן שהתפרסמו לאחרונה בעיתון הרשות הפלסטינית "אל-חיאת אל-ג'דידה" ותורגמו על-ידי הארגון מבט-לתקשורת-פלסטינית. על-פי הדיווח, אבו-מאזן סיפר באירוע שהתקיים בבית השגריר הפלסטיני ברבת-עמון כי במסגרת ועידת הליגה-הערבית שהתקיימה לפני כארבעה חודשים, פנה למנהיגי מדינות ערב ואמר להם: "אם אתם מעוניינים במלחמה ואם כולכם תילחמו בישראל, אנו תומכים בכך. אולם הפלסטינים לא יילחמו לבדם כיוון שאין להם היכולת לכך". דיווח דומה לא תמצאו באף עיתון אחר.

כאיש אחד עם כמה דעות

סבר פלוצקר כותב במדור "שיחת היום" במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" על חוק העדר כפי שהוא בא לידי ביטוי בעיתונות הכלכלית בישראל. "השיח הכלכלי התקשורתי בארץ שבוי בקונספציות ונעול על עמדות הרבה יותר מהבטחוני", כותב פלוצקר. "כל התקשורת הכלכלית הישראלית תומכת כאיש אחד בקיצוץ תקציב הביטחון, תומכת בהגבלת שכר המנהלים הבכירים, תומכת בהעלאת התמלוגים שמקבלת המדינה מגז טבעי, תומכת בהפחתה של דמי הקישוריות שגובות החברות הסלולריות, ותומכת בחקיקה חדשה נגד הריכוזיות".

פלוצקר מתריע כי "אחדות הדעים הגורפת הזו, התמיכה החד-צדדית [...] מדאיגה מאוד. מדאיגה משום שהיא טוטאלית, משום שאינה פתוחה להסתייגויות ואינה מאפשרת ביטוי ממשי לדעה אחרת ומנוגדת. ואם כבר דעה אפיקורסית כלשהי באה לידי ביטוי חלקי, היא מעוותת ומוצגת ללעג ולקלס. מיד מודבק לה הכינוי 'מושחתת'".

התיאור הזה מדויק רק אם בביטוי "כל התקשורת הכלכלית הישראלית" הכוונה היא לעיתון "דה-מרקר". בפועל, "גלובס" ו"כלכליסט" נותנים ביטוי נרחב, לא מעוות ולא נלעג, למתנגדים לכמה מהעמדות שמציין פלוצקר. לעתים שני העיתונים הללו מציגים דווקא את העמדות של המתחרה "דה-מרקר" באור השם אותן ללעג ולקלס.

זוטות

ב"מעריב" מדווח שמעון איפרגן כי "תושבים ביישוב יוקרתי בנגב" הביאו לגירושו של כלב שמירה מסוכן ששוטט ביישוב.

ב"הארץ" מדווחת דנה ויילר-פולק כי פליט מחוף-השנהב הוחזק בישראל במעצר שווא במשך שנתיים.

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי מועצת הכבלים והלוויין פתחה בהליך בירור נגד ביפ ו-HOT בעקבות פרסום סמוי בוטה למשקה פאנטה.

ועוד מדווחת בר-זהר ב"דה-מרקר" כי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, אייל גבאי, הנחה את בכירי רשות השידור להגדיל את מספר השידורים בשפה הערבית.

במוסף "המגזין" של "מעריב" מתפרסם ראיון שערכה גלי גינת עם ד"ר טל עזרן, שחקר את השפעת שידורי הרשת אל-ג'זירה על התקשורת האמריקאית. "הממצא המרכזי שזיהה עזרן במחקרו הוא העובדה שתמונות אשר מגיעות מרשת אל-ג'זירה לא נכנסות לתקשורת האמריקאית, גם במחיר אי-שידור הידיעה החדשותית", כותבת גינת. לדברי עזרן, הוא נתקל ביחס בלתי אדיב מצד בכירים בתעשיית החדשות האמריקאית כאשר ביקש לברר מדוע אינם משלבים תמונות שאינן נוחות לארה"ב ושודרו ברשת הערבית.

איציק סבן והדס שטייף מדווחים ב"ישראל היום" על הרפורמה המתגבשת בימים אלה במשטרת ישראל, שנועדה להקים מערך דוברות משטרתי חדש, על-פי דוגמת דובר צה"ל.

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי הרשות השנייה דורשת מזכייניות הערוצים המסחריים דין-וחשבון באשר לתוכני תוכניות התחקיר שהן משדרות. "המטרה היא לגבש דו"ח שיסכם את הנושאים שבהם עוסקות התוכניות, כדי לוודא כי אכן יש עיסוק מספק בנושאי הון ושלטון", מוסבר.