שפי פז, הפעילה נגד מבקשי מקלט, הורשעה השבוע באיומים.
לפני קרוב לארבע שנים, כשהגיעה פז לדיון בבית-המשפט במסגרת הליך פלילי אחר נגדה, באו למקום מעיין אמרן, ברק כהן וסיגל קוק אביבי, פעילים חברתיים המצויים בצדו האחר של המתרס הפוליטי, כדי לצפות בדיון בעניינה.
לפי הכרעת הדין של השופט איתי הרמלין, אמרן, ובעיקר כהן וקוק אביבי הציקו לפז והקניטו אותה באופן כמעט בלתי פוסק, תוך תיעוד הדדי של האירוע. במהלך חילופי הדברים אמרה פז לאמרן "את תחטפי מכות" ובהמשך אמרה "כן, אני מאיימת. יאללה תיגשי לתחנה היום תגישי תלונה: 'שפי איימה עלי'".
אמרן אכן ניגשה לתחנת המשטרה, הגישה תלונה, וצייצה על כך בטוויטר. בתגובה כתבה לה פז: "מתגעגעת לחברים שלך במשטרת לב תל אביב? קחי, נשמה. את תחטפי מכות".
שפי פז מאיימת עליי לעיני המצלמות "מעין תחטוף מכות". התלונה בדרך.
שיהיה לה בהצלחה! pic.twitter.com/9vIpoxJWfg— Maayan Amran (@maayanamran) December 29, 2020
בעדותה בבית-המשפט אמרה פז, כך לפי פרוטוקול הדיון: "לא זוכרת מה הטריגר שגרם לי לפנות אליה", כלומר אל אמרן. לדבריה, ההתבטאות שלה נאמרה אחרי שהוטרדה במשך זמן ממושך. " לגיטימי מבחינתי כפעילה שהם באו ועשו סרט, וגם לגיטימי שאמרו מה שהם חושבים, מה שלא היה לגיטימי זה היה כמות השעות והלחץ המטורף שהפעילו על אנשים שהיו גם ככה די לחוצים", אמרה.
בהמשך הוסיפה: "בעיני מה שהם עשו שם יותר אלים מכל מילה שאני אמרתי, זו היתה מתקפה מרוכזת מלאה רוע, רעל שאני יודעת, בדיעבד, שנועדה לערער ולהוציא אותי מאיזון".
לעצם הביטוי המאיים טענה פז כי "זה לא היה איום כי לא התכוונתי בחיים שזה יקרה, אני לא מסוגלת לבוא ולהרביץ למישהו. אין לי אף אחד, בניגוד למה שטוענים, אין לי בריונים, יש לי זקנות". פז טענה כי היא מתנגדת לאלימות וכי גם את הביטוי אמרה "בהומור ובחיוך ובלא להתכוון".
בסיום שלב ההוכחות בתיק פנה השופט הרמלין לפרקליטות וביקש ממנה לשקול מחדש את עמדתה בתיק "בהתחשב בכך שמדובר באישום בהשמעת איום לא חמור יחסית כלפי מי שהייתה חלק מחבורה שהגיעה לכאורה לבית המשפט ביום שבו הוגש נגד הנאשמת כתב אישום כדי לחגוג את מפלתה ולשמוח לאידה, ובמשך זמן ארוך סבבה סביב הנאשמת והביעה דעתה השלילית עליה". בפרקליטות סירבו לסגת מהאישום ועל כן נאלץ השופט להכריע.
"צפייה בסרטונים שבהם תועדו התנהגותה ודבריה של הנאשמת, מלמדת כי דבריה נאמרו מספר פעמים בניסוחים קרובים זה לזה אך לא זהים, בטון רציני ובסבר פנים חמור (ולא בחיוך כטענת הנאשמת במשפט)", כתב השופט. "אופן אמירת הדברים שידר רצינות ונחישות, וכאשר הופנו הדברים ליריבה אידאולוגית היה בהם כדי להטיל אימה על אדם מן הישוב אילו היה בנעלי המתלוננת".
השופט הרמלין ציין כי התנהלותה של אמרן לאחר הדברים מעידים כי החשש שלה לא היה גדול כפי שטענה בעדותה בבית המשפט, אולם אין בכך כדי לגרוע מהקביעה כי דברי פז היו מאיימים. כך גם לגבי טענת פז כי לא התכוונה לממש את האיום. אין לכך רלוונטיות, קבע השופט, לקביעה אם מדובר באיום או לא.
פז טענה להגנתה בין היתר כי הדברים שאמרה היו בגדר זוטי דברים, אך השופט הרמלין דחה זאת. "יש לזכור כאמור לעיל שהמחוקק בחר להפליל את הפעולה של איום על אף קּולתה יחסית למעשי עבירה אחרים, וחשוב לכן שלא לרוקנה מתוכן בהפעלת סייג זוטי הדברים", כתב.
השופט הרמלין דחה גם את טענת פז לאכיפה בררנית: "למרבה הצער השמעת איומים רווחת בציבור. לא כל מקרה של השמעת איומים מתגלגל לבית המשפט, אך מקרים רבים מובילים להגשת כתב אישום, ועניינה של הנאשמת אינו חריג בהקשר זה".
בשל כל זאת, החליט להרשיעה בעבירה אחת של איומים.
עם קבלת הכרעת הדין צייצה פז תגובה שבה כתבה, בין היתר: "השופט הרמלין, שנזף שוב ושוב בתובע על שיקול הדעת המוזר של התביעה וביקש ממנו למשוך את כתב האישום, לא העז לעשות את הצעד המתבקש ובחר להיות עבד כנוע של המערכת".
כעת יטענו הצדדים לגבי העונש שתקבל פז.
21532-08-21