השליח האמריקאי המיוחד למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל (משמאל) עם יו"ר צוות המשא-ומתן הפלסטיני סאיב עריקאת, שלשום ברמאללה (צילום: פלאש 90)
להציל את הגוש
גוש היורו כנראה באמת בסכנה. מצבו הרעוע דחק משערי העיתונים ולו בדל דיווח על השרב. "דיונים קדחתניים בבריסל בניסיון להציל את גוש היורו" היא הכותרת הראשית של "הארץ". הידיעה הראשית מפנה ל"סיקור נרחב ב'דה-מרקר'", הכותבת היא כתבת "דה-מרקר" דפנה מאור, וזו לדעתי הפעם השנייה בשבועות האחרונים ששער "הארץ" זוכה לביקור ממלכתי של כתבי המוסף הכלכלי. ליד הכותרת הראשית מודפסת תמונה של חיילים צועדים בצל צריח ומעליה הכיתוב: "חיילי רוסיה והמערב צעדו בכיכר האדומה לציון הניצחון על גרמניה הנאצית".
"להציל את היורו", קוראת כותרת גדולה על שער "מעריב": "מדינות אירופה במאמץ לאשר את תוכנית החילוץ. דריכות לקראת פתיחת המסחר בבורסות העולם". כותרת הטור של יהודה שרוני, שתמציתו מודפסת על השער, היא "קרן צדקה". לפי שרוני, אין לקרן משמעות כלכלית אלא רק מורלית, כביטחון למשקיעים ולחברות הדירוג. אתמול כתב ב"ידיעות אחרונות" סבר פלוצקר כי לקרן הזו, בשווי 70 מיליארד יורו, אכן אין משמעות כלכלית, וקרא לפרנסי האיחוד להעלות את שווי הקרן ל-700 מיליארד יורו. היום מדווח אלדד בק ב"ידיעות אחרונות" כי שווי הקרן אכן צפוי לעלות ל-500 מיליארד יורו.
האם הכלכלה האירופית איבדה גם את אמון העיתונים העבריים? התמונה משתנה, מקצה אחד שבו נמצא "דה-מרקר", המקדיש את תשעת העמודים הראשונים שלו למשבר האירופי תחת הכותרת "משבר עולמי חדש" (כותרת הכפולה הפותחת: "זו כבר לא בעיה אירופית – זו בעיה של כל העולם"), דרך הכותרת הראשית של "גלובס" ("הזדמנות, לא מפולת"), ועד לקצה שני שבו נמצא המוסף "עסקים" של "מעריב": על שערו מודפסת הכותרת "הפאניקה שלא היתה" ("החששות התבדו: אחרי צניחה בפתיחה – הבורסה בתל-אביב מחקה את רוב הירידות"), ובעמודיו הפנימיים אין כמעט זכר למשבר, למעט ידיעה קטנה המוקדשת לציטוט "שטייניץ ופישר: התפשטות המשבר תפגע קשות במשק". מתחת לתצלום של שטייניץ, המודפס לצדה של הידיעה, נכתב "אופטימי".
האם מדובר במשבר עולמי חדש וסוף העולם הישן, או בעוד אזעקת שווא וחששות חולפים? אולי ואולי וסביר להניח שלא ולא. בכל מקרה, כדאי היה שהעיתונות הכלכלית תעסוק פחות בסוף העולם ובתחזיות כלכליות, שני עניינים ששייכים יותר למדורי האסטרולוגיה, ותפנה לכיוונים אחרים, ברוח טורו האחרון של אסף צימרינג כאן באתר, למשל, העוסק בעיתונות כמחנכת (במיוחד מאחר שלפי הידיעה היום ב"עסקים", בכירים במשרד החינוך מתנגדים ללימוד "חינוך פיננסי" בבתי-הספר). "בוא נקווה שסירת החילוץ תמצא אותנו", אומר ניצול א' לניצול ב' בקריקטורה היומית של יונתן וקסמן ב"כלכליסט". "אנחנו סירת ההצלה", עונה לו ניצול ב' ומביט בגלים המסתערים.
יש כרטיס מועדון
ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" לא מתרגשים מגוש היורו, אלא מגוש אחר, שהרכב המדינות בו לא מאוד שונה, ארגון ה-OECD, המאגד את המדינות בעלות הכלכלות המפותחות ביותר. "ארגון ה-OECD יצביע היום על צירוף ישראל לשורותיו", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". ב"ידיעות אחרונות" הכותרת הראשית שואלת, "מצטרפים למועדון?". האם הצטרפות למועדון טובה או רעה ליהודים? טובה, בטח טובה. "כלכלת ישראל עולה ליגה", נכתב על שער "עסקים". "המשמעות הכלכלית: הזרמת מיליארדים למשק הישראלי", נכתב על שער "ידיעות אחרונות". "יום גדול", מציינת כותרת הטור של סבר פלוצקר.
פלוצקר גם מביא את ההוכחה האולטימטיבית לטיבה של ההצטרפות למועדון: גורמים עוינים ניסו לטרפדה. כדי שישראל תתקבל ל-OECD על כל 31 המדינות החברות בו לתמוך בהצטרפות. "כעס על נסיון הפלסטינים לטרפד המהלך", נכתב בכותרת המשנה על שער "ישראל היום". לפי הדיווחים בעיתונים, כמה מהחברות – נורבגיה, אירלנד ושווייץ – אינן זקוקות לעידוד הפלסטינים כדי להתנגד למהלך "מטעמים כלכליים בלבד" (אומרים במשרד האוצר).
מה הם הטעמים הכלכליים? התאמות שונות שעל ישראל לבצע כדי לעמוד בקריטריונים של הארגון, וגם דרישות פוליטיות למהדרין הקשורות למשל להכללת הגולן בנתונים הסטטיסטיים הרשמיים. מה הן ההתאמות הכלכליות? החמרת דיני הקניין הרוחני וחתימה על אמנה בינלאומית למניעת שוחד בין-מדינתי. אחרי שיחתמו עליה, אולי יחתמו בישראל גם על אמנה למניעת שוחד תוך-מדינתי. אבל עיקר הביקורת בדו"חות ה-OECD על ישראל נסבה על מדיניות הרווחה והחברה. לפי בדיקת הארגון, ישראל היא המדינה שבה שיעור העניים הגבוה ביותר והפערים הגדולים ביותר מבין החברות בארגון. ישראל הבטיחה לטפל גם בכך. "פערי השכר מזנקים לשיא", נכתב בלי קשר בכותרת ידיעה ב"עסקים", מיד לאחר שלושת העמודים שהוקדשו להצטרפות ("הכדאית") ל-OECD.
ויש עוד דרישה, היא מסתתרת בתוככי ידיעה לא ארוכה בעמ' 5 ב"מעריב", חתומים עליה שלושה כתבים והיא אינה מוזכרת בעיתונים האחרים: "בארגון מפעילים לחצים כבדים על ישראל במטרה שתפצל את תפקיד היועץ המשפטי והתובע הכללי. עמדת הארגון היא שאין מקום שאיש אחד ימלא את שני התפקידים, כיוון שהדבר אינו מבטיח טיפול אובייקטיבי – החלטה שהממשלה צפויה לקבל בשבועות הקרובים". כזכור, הניסיון לפצל את תפקיד היועץ העסיק את העיתונים במשך חודשים בשלהי כהונתה של הממשלה הקודמת והיה לסמל במאבק הבין-תקשורתי על דמותה של מערכת המשפט.
מבין 31 המדינות החברות ב-OECD, רק תשע אינן אירופיות: אוסטרליה, ארה"ב, יפן, מקסיקו, ניו-זילנד, דרום-קוריאה, קנדה, טורקיה, צ'ילה. כלומר, 22 מדינות ה-OECD שייכות ל"גוש בסכנה" (ביניהן, אגב, יוון). מדוע שנבקש להצטרף לגוש כזה, אנחנו עם כלכלתנו הבריאה באורח פלא? לא מדובר בכלכלה, כותב פלוצקר, אלא בהיסטוריה, "פסגת ההגשמה של החזון של הרצל". לא רק היסטוריה, גם ספורט: "מועדון הפאר" נקרא ה-OECD בכותרת השמנה של הידיעה בעמודים הפנימיים של "ידיעות אחרונות".
התהליך המדיני
"מעריב" ו"ישראל היום" בוחרים בתהליך המדיני לנושא הכותרת הראשית שלהם. "ארה"ב: נתניהו התחייב להקפיא את רמת-שלמה" היא זו של "מעריב"; "ארה"ב: נוקיע את מי שיכשיל המו"מ" היא זו של "ישראל היום". "מעריב" מתייחס בהרחבה גם לתוכן המובא בכותרת של "ישראל היום": "אם אחד מהצדדים יפר את האמון, נטיל עליו אחריות לכשלון השיחות", מצטטים ב"מעריב" את האמריקאים, ומוסיפים מדברי "מקורב ללשכת ראש הממשלה", ולפיהם זהו איום בעיקר לישראלים, שכן הקואליציה, במיוחד ש"ס, מועדת לנסות לטרפד את שיחות הקרבה.
"ישראל היום" מצדו מתייחס גם לתוכן הכותרת של "מעריב": "זעם בימין – אך לשכת רה"מ מבהירה: אין שינוי במזרח ירושלים", נכתב בכותרת הגג לראשית (במשנה: "הודעה יוצאת דופן של משרד החוץ האמריקאי: נתניהו הבטיח שלא תהיה בנייה ברמת-שלמה 'במשך שנתיים'").
ישראל אישרה את נוסח ההודעה האמריקאית. מנגד, ראש הממשלה מבטיח לגורמי הימין כי להד"ם. אם שחור, אז איך לבן, ולהפך? התשובה היא: ישראבלוף (שכמובן אינו מיוחד לישראלים. אני בטוח שגם ביוונית, למשל, יש מלה מקבילה). "בעקבות ההודעה האמריקאית גורמים מדיניים בירושלים דאגו להבהיר כי אין שינוי של ממש במדיניות הקיימת", נכתב ב"ישראל היום". "'באשר לשכונת רמת-שלמה, רה"מ הודיע כבר בעת ביקורו של סגן הנשיא ג'ו ביידן, במרץ 2010, כי באופן מעשי הליכי התכנון יימשכו לפחות שנה והבנייה בפועל תחל רק בעוד שלוש שנים".
ואילו דן מרגלית כותב באותו עמוד: "רמת-שלמה ממוקמת בצפון ירושלים. לפיכך אם הבטיח נתניהו כי הבנייה שם תושהה לשנתיים כחלק מהליך ביורוקרטי רגיל – נוח לפלסטינים לומר כי מדובר ב'ירושלים', שעה שישראל מפרשת זאת רק כעיכוב ברמת-שלמה ש'בירושלים'. השפה העברית מקבלת בהכנעה את שני הפירושים", וכך גם העיתונאים הישראלים, כנראה.
הפרשה האסורה לפרסום. עוד אחת
זה התחיל בשולי הרשת, התקדם למרכזה וכעת הגיע לעיתונים המודפסים: אתמול ב"הארץ" והיום בכולם. אף שמוטל צו איסור פרסום על צו איסור הפרסום שהוטל על הפרשה ש"מסעירה את המגזר", כדבר אחת הכותרות, העיתונים בוחרים בשכל הישר ולא בלשון החוק וכותבים כי שוב המשטרה והפרקליטות אוסרות על אזרחי ישראל לדעת את מה שכבר ידוע לקוראי אנגלית, שומעי ערבית או מי שיש לו חיבור לאינטרנט.
"פרשה בטחונית שמסעירה את המגזר הערבי", כאמור, היא הכותרת על שער "ישראל היום" ("היום צפויות הפגנות מחאה"). "הפגנת מחאה נגד 'הפרשה האסורה'", נכתב בכותרת עמ' 6 ב"מעריב", המוקדש כולו לעניין. "חודש אחרי שפרשת ענת קם התפוצצה, שוב נחשפים פרטים חשאיים באינטרנט – אבל לתקשורת הישראלית אסור לדווח", נכתב בכותרת המשנה, המודפסת מתחת לתצלומי מסך של אתרים באינטרנט, ביניהם אתר מפלגת חד"ש, שבהם נפרשו פרטי הפרשה. "בכל העולם דיווחו, בישראל שתקו", היא כותרת טור "תזכורת" ל"פרשת ענת קם".
"פרשייה בטחונית מסעירה את המגזר הערבי", נכתב ב"ידיעות אחרונות", לא על השער, אלא בכותרת ידיעה קטנה בתחתית עמ' 18, ללא כל טור פרשנות או דברי הסבר. אתמול הצביע כאן אורן פרסיקו על כך ש"ידיעות אחרונות", שהוביל את המלחמה בצווי איסור הפרסום המתוקשרים הקודמים, לא כתב דבר על צו איסור הפרסום הנוכחי, הנוגע לאזרחים הערבים של מדינת ישראל, ותהה אם "ידיעות" יתעשת היום או יוכיח שהקו הלוחמני שלו הוא אופורטוניסטי. "ידיעות", כך נראה, בחר לא לבלוע את האתגר ולא להקיא את העמדה העקרונית שלו, ובמלים אחרות: שניהם תקועים לו עדיין בגרון.
"הפגנות במגזר הערבי בעקבות פרשה בטחונית חדשה", נכתב בכותרת על שער "הארץ", שמדפיס מתחת לכותרת תמצית טור של הפרשן המשפטי זאב סגל: "צווי איסור הפרסום הפכו בשנים האחרונות לנשק היום הדין המופעל בידי בתי-המשפט לסיכול חופש הפרסום וזכות הציבור לדעת. לא אחת לשווא. הצווים השיפוטיים דחקו הצדה את הצנזורה הצבאית. בתי-המשפט אינם רואים את עצמם כפופים לפסיקת בית-המשפט העליון, המסרבת לראות בשיקולי ביטחון מלת קסם. צווים מתבטלים לאחר זמן בלי שהם מגיעים בדרך כלל לדיון בעליון, וכך לא מופעלת העמדה הרואה בזכות הציבור לדעת עיקרון בעל משקל כבד".
ספרדג'וקית
"ידיעות אחרונות" לא יוצא מגדרו לנוכח הפרשה במגזר הערבי, אך נותן מקום של כבוד לפרשה המתמשכת במגזר החרדי. "ספרדג'וקית, את מצחצחת שיניים בבוקר?" היא הכותרת השנייה על השער, ולידה חותמת צהובה באותיות מרוססות: "הגזענות בעמנואל: העדויות".
כותרת המשנה לידיעה של מיכל גולדברג וניסן שטראוכלר מביאה עוד ציטוטים: "התלמידות המזרחיות חושפות בתצהירים לבג"ץ את מסכת האפליה העדתית שעברו בבית-הספר. בת 11: 'המורות עמדו בחצר ואסרו על המזרחיות לדבר עם האשכנזיות. הרגשתי ששונאים אותי, שאני 'רעה', שאני לא בסדר'. בת 14: 'לא יכולתי לשחק עם חברתי הטובה מהיחידה האשכנזית, אז נפגשנו בסתר והעברנו פתקים דרך הגדר. הסתתרנו יחד תחת השיחים'".
קוד פתוח
ענת כהן סוקרת ב"גלובס" ארבעה מיזמים הדוגלים ב"קוד פתוח". "אידיאולוגיית הקוד הפתוח באקדמיה הוא נושא מרתק שמגיע מהעולם העסקי: מגדל השן שבו כלאו עצמם המנהלים עתירי הכוח של התאגידים הגדולים הולך ונמס כמו קרח בשמש, כיוון שבמורכבות העסקית של היום אין די בחשיבה של אדם אחד", מצוטטת מנכ"לית.
בדיחה לא מספרים פעמיים
אף שמדובר ב"הארץ" החדש, העורך התאפק ולא השתמש בכותרת "בדיחה לא מספרים פעמיים" ככותרת גג לידיעה "הגמלאים חוזרים לפוליטיקה: רפי איתן מקים מפלגה חדשה". חבל, נדמה לי שדווקא הפעם זה היה יכול להיות במקום.
ענייני תקשורת
"עובדי רשות השידור והנהלתה הגיעו להסכמות באשר למבנה המסתמן בשידור הציבורי לאחר כניסת הרפורמה לתוקף", כותב לי-אור אברבך ב"גלובס". אברבך מדווח כי נראה ש"המלצות חברת הייעוץ TASC באשר למבנה החדש לא יתקבלו ברובן [...] הצדדים מסכימים שלא להקים מערך חדשות משותף לקול-ישראל ולערוץ 1 ולא להקים חטיבת משאבים משותפת לכלל הרשות, שתספק שירותים טכניים. עם זאת, מסתמן כי יאוחדו מערכי השידור בערבית, ותוקם מחלקת ניו-מדיה".
"כשעלה לראשונה הקמפיין הדוחה של רשות ההגירה (זה שמראה צעירים וצעירות בשיא אונם מייבבים בהתאם למיטב המניפסטים הפשיסטיים על הזרים הגונבים את מקום עבודתם), עוד אפשר היה לחשוב שמדובר בהתחלקות של מישהו", כותב היום עידן גרינבאום, סגן עורך "כלכליסט", בטור הפותח את העיתון המוקדש לקמפיין הממשלתי הנוכחי, לעידוד תיירות פנים בגליל.
"בדרך כלל נהוג לומר כי מטרתו של כל מסע פרסום באשר הוא היא לעורר את המודעות ולהניע לפעילות", מסכם גרינבאום. "במקרה של ממשלת ישראל, נדמה כי המודעות היחידה שהיא מנסה להשיג היא לעובדה שבין האזרחים השונים החיים בגבולותיה יש הבדלים ואפילו לא קטנים, והדרך היחידה להשיג שקט אצל אותם אזרחים היא פשוט לשסות אותם זה בזה. בבחינת יריבו זה עם זה ולא עם השלטון".
"בסוף השבוע פורסם כי פייסבוק תשיק החודש אפשרות להוסיף לשורת הסטטוס של המשתמש גם את מיקומו", כותב דרור פויר בפתח טורו ב"גלובס". "את הידע הזה היא מתכננת למכור למפרסמים, כשהראשונה תהיה מקדונלד'ס, שתזכיר למשתמש איפה הסניף הקרוב של רשת המזון המהיר. הייתם רוצים שמקדונלד'ס, פפסי או MTV יידעו איפה אתם? קראו לי מוזר, אבל אני לא".