הזעם שפעפע בחברה הישראלית ביחס לחרדים ולשאלת גיוסם לצבא פינה את מקומו למגוון של תחושות. תמונות החרדים המגיעים לבקו"ם ומבקשים להתגייס, החמ"לים החרדים שהוקמו כדי לארגן את אלפי המתנדבים והתמונות של אנשי זק"א במקומות האסון – כל אלה נוגעים בעצבים החשופים של החברה הישראלית, זו שלא תשוב להיות מה שהייתה לפני ה-7 לאוקטובר.
עיון באתרים החרדיים המרכזיים – "בחדרי חרדים" ו"כיכר השבת" – מראה ששניהם "מגויסים" למלחמת "חרבות ברזל". בשני האתרים ייצוגים ויזואליים של מלחמה, עם הרבה צבע אדום, אש וכלי נשק. הכותרות הראשיות, התמונות, הכתבות, הסרטונים – כמעט הכל ממוקד במלחמה. תמונות של חיילי צה"ל בפוזות מיליטנטיות לצד קריאות להתנדבות, לאמירת תהילים ולתרומות לחיילים ולמפונים. מיעוט קטן של כתבות מתייחס לאירועים "חרדיים" – כגון פטירתו של הרב אזרחי ("בחדרי חרדים", 29.10.23), תפילות בקבר רחל ודברי רבנים.
אולם קריאה מעמיקה יותר מלמדת על המרחבים המורכבים שבהם ממוקמים אנשי הזרם המרכזי של החברה החרדית. כחוקרת, הייתי ממיינת את המורכבות הזו לשלושה מרחבים. המרחב הישראלי – שבו החרדים הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל; המרחב המעורב – שבו החרדים נוכחים ומעורבים כקבוצה ייחודית; המרחב הנבדל – שבו החרדים מדגישים את ייחודם, גם בשעה זאת. אבקש להציג כאן דוגמאות לכל אחד מהמרחבים הללו.
המרחב הישראלי
הייצוג הויזואלי הברור ביותר של המרחב הישראלי הוא הלוגו המתחלף של "כיכר השבת". הלוגו המוכר, עם הכיתוב "כיכר השבת" באדום-לבן על רקע שחור, מתחלף כל כמה שניות לדגל ישראל דיגיטלי המתנפנף ברוח, עם הכיתוב "באמונה ובאחדות". לרגע לא האמנתי - דגל ישראל? בסמליל של אתר חדשות חרדי? אפילו הכיתוב "באמונה ובאחדות" נבחר בקפידה. האמונה לא חייבת להיות רק בא-ל, אלא יכולה להיות גם בצדקת הדרך. הביטוי "באחדות" מדגיש בעיני, יותר מכל, את הרצון של החברה החרדית (או לפחות של אנשי הדיגיטל של "כיכר השבת") להרגיש חלק אחד, מאוחד, מעם ישראל ומהמדינה.
"בחדרי חרדים" לא שינו את הלוגו, אבל הצמידו אליו את "חרדים לניצחון – הציבור החרדי נרתם למערכה – זירת ההתנדבות של בחדרי חרדים".
לוגו "כיכר השבת" מתחלף ללוגו "באמונה ובאחדות" (צילומי מסך)
לוגו "חרדים לניצחון" לצד לוגו "בחרדי חרדים" (צילום מסך)
המרחב הישראלי בא לידי ביטוי גם במספר העצום של מבזקים, כתבות, תמונות וסרטונים המתארים את המלחמה. האתרים, שבימים כתיקונם מכילים בעיקר חדשות פנים-חרדיות ועיסוק רב בפוליטיקה ישראלית, הפכו את הסדר. רוב הטקסטים והתמונות הם "ישראליים" – חיילים, מפונים, פוליטיקאים, ומיעוט קטן של חרדים. הפרשנויות ממוקדות במרחב הישראלי. למשל, ניתוחים של נאום נתניהו (שני האתרים, 26.10.23), שיחזורים של המלחמה ופרטים על הלוויות.
מאפיין נוסף של המרחב הישראלי הוא ההנעה לפעולה. הפעולות הן כלכליות (תרומות), דתיות (תהילים ולימוד) ומעשיות (התנדבות בחמ"לים חרדיים). המצב מאפשר גם קידום של תוכניות ייחודיות לחיילים חרדים – למשל "תוכנית קודקוד להכשרת מתכנתים למשרד הביטחון" משתמשת בפניה המרגשת: "בחור חרדי? כך תיכנס מתחת האלונקה לא רק בשעת מלחמה!".
מתוך אתר "כיכר השבת" (צילומי מסך)
בכיכר השבת יש נוכחות מרשימה (יחסית) של נשים מגויסות, כולל סרטונים ותמונות. סרטון – "הקצינה שנלחמה מול המחבלים בשדרות בשחזור דרמטי", (26.10.23) וראיון עם חוקרת משטרה חרדית – "בעלה נפל בקרב, אך החוקרת החרדית חוזרת בגבורה" (28.10.23)
המרחב המעורב
במרחב זה אני ממקמת טקסטים שמדגישים את הערכים העליונים של החברה החרדית – לימוד תורה, אמונה ותפילה – ואת הקשר שלהם למצב החירום. הקישור "מתפללים להצלחת חיילי צה"ל: לחצו לקריאת פרקי תהילים" באתר "כיכר השבת" מופיע על רקע תמונה של חיילים עם ציוד מלא, צועדים במרחב ירוק. הוא מוביל למערכת דיגיטלית המונה את מספר הפרקים והספרים שנקראו ונקראים כעת.
המערכת מתהדרת בכותרת: "מלחמת חרבות ברזל – לוחמים, מתפללים, מנצחים!" ובאותיות קטנות יותר: "תהילים להצלחת ולרפואת חיילי צה"ל ולהשבת החטופים". בעוד הקישור "מתפללים להצלחת חיילי צה"ל" מפריד בין המתפללים (אנחנו, החרדים) שמתפללים להצלחת ה"הם" (חיילי צה"ל), המערכת הדיגיטלית כוללת את כולם ביחד – לוחמים, מתפללים, מנצחים! הן הלוחמים והן המתפללים מובילים לניצחון.
מתוך אתר "כיכר השבת" (צילומי מסך)
קישור אחר, שכותרתו "צו 8 – מצב חירום" מוביל לפרסומת לאפליקציה ללימוד גמרא. 90% ההנחה על האפליקציה מקושטים בגופן ירוק-צבאי – "לנצח את החמאס... כולנו מתגייסים!".
סוגיית גיוס החרדים לצה"ל מופיעה גם בראיון עם הרב דוד לייבל, תחת הכותרת "אנחנו שייכים" ("כיכר השבת", 31.10.23): "כל הוויכוח האם להתגייס [...] בגלל שאנשים שנכנסים לשם מאבדים את [...] יראת השמיים שלהם ואת השולחן ערוך שלהם [...] ואת זה צריך לפתור. [...] למשל, התוכנית שלנו בקודקוד שאברכים הולכים ל-8200 באופן סטרילי לחלוטין, אין נשים. כשר למהדרין. יש שיעור דף יומי. יש תפילות. [...] אם חרדי רוצה זכויות, הוא צריך להבין שיש גם חובות. אם הוא לא רוצה זכויות, שיבטל את האזרחות".
ניתן להתפלפל על הטקסט ולמחות על הדרישה למרחב סטרילי מנשים – אך הקריאה לשוויון זכויות וחובות כחלק מאזרחות, מרשימה.
המרחב הנבדל
את המרחב הזה מייצגים, בעיני, מכתביהם של שני רבנים. מכתבו של הרב דב לנדו כתוב בכתב יד, סרוק, ומופיע ככתבו וכלשונו מתחת לתמונת הרב ("כיכר השבת", 31.10.23). "ידעו לומדי התורה ועמם כל החרדים לדבר השם, כי אין לנו אלא לימוד התורה [...] עזבו עזבו את משוגות ורעיונות ודמיונות לבותיכם, ושובו אל השם בתורה, לימודה וקיומה [...] וישועת ה' כהרף עין".
מכתב דומה "נמסר מאחד מראשי הכוללים בארץ הקודש [...] מובא כאן בעילום שם לבקשתו" ("בחדרי חרדים", 29.10.23). המכתב מתחיל בתיאור "העם היושב בציון בכלל, ומגיני ויושבי עוטף עזה בפרט, חוו התקפה רצחנית וברברית", ממשיך בתיאור ההתנדבות החרדית: "מתנדבים חרדים עמוסים במשלוחים של מאכלים ומאפים, שנאפו והתבשלו על ידי נשים ונערות צדקניות [...] העיניים דומעות מהתרגשות ממראות האחדות, הלב מתרחב מהעזרה לזולת, והנשיאה בעול מקובלת ומוסכמת על כולם", ואז מגיעה הביקורת: "האם זו ההתנדבות המתבקשת מבוגרי ישיבות תורניות בימים אלו? האם זה תפקידם של החרדים בימי לחימה וסכנה? [...] אנשים יקרים וטובים, בלי משים, מתנדבים לחזית אחת ומזניחים חזית אחרת".
הרבנים האלו מבינים, כנראה, שהם אלו שנותרו לשמור על החומה החרדית, שהישראליות פורצת לתוכה. אני מדמיינת את הרבנים, כותבי המכתבים, נכנסים לבית המדרש, רואים עוד ועוד ספסלים ריקים, ויודעים שהתלמידים בחרו לצאת להתנדב ולפעול, יותר מאשר ללמוד תורה. לו הכירו הרבנים את ביאליק, היו מצטטים אותו: "כולם נשא הרוח, כולם סחף האור".
גם חרדים וגם ישראלים
ספרים, מאמרים וכנסים אקדמיים רבים ניסו לענות על השאלה האם החרדים הישראלים הם יותר חרדים או יותר ישראלים. המלחמה הקשה הזו מלמדת, לפחות על פי גלי ההתנדבות והשיח התקשורתי, שהם גם וגם - גם חרדים וגם ישראלים.
אמנם אפשר לחלוק על תרומתם של התפילות ולימוד התורה להצלחה במלחמה, לעומת הגיוס לצבא. אני מכירה חילונים ודתיים לאומיים רבים שזועמים על ה"שותפות" הזו. ועדיין, בעיני המתפללים והלומדים החרדים, הם שותפים, שייכים ומתגייסים למלחמה – בדרך שלהם. אפשר לראות שקיים רצף בין מרחבי הנבדלות, המעורבות והישראליות, ועל הרצף הזה לא ממוקמים דווקא יחידים או קבוצות. יש תנועה - גם יחידים וגם קבוצות נעים בין המרחבים, נכנסים אל הכולל וגם יוצאים ממנו.
החרדיות הישראלית היא כבר לא זרם שולי של "חרדים חדשים", מודרניים, אחרים, מוזרים. קבוצה גדלה והולכת בחברה החרדית מבטאת חרדיות ישראלית מקורית, ומדגישה את חשיבות המדינה והצבא, לצד ההתנדבות והתפילה.
תת-קהילה זו מסתייגת מהגישה השמרנית והנבדלת ומנסה לחזק את המקף בין החרדיות לישראליות. לכן, החרדים של מלחמת "חרבות ברזל" שונים בעיני מהחרדים של לפני ה-7.10.23. הם לומדים, מתנדבים, מתפללים, מתעדכנים, תורמים - ולא שוכחים לרגע באיזו מדינה הם נמצאים.
ד"ר רבקה נריה בן-שחר היא חוקרת בכירה במרכז ג'ואן וארווין ג'ייקובס לחברה משותפת במכון הישראלי לדמוקרטיה, מרצה בכירה במחלקה לתקשורת במכללה האקדמית ספיר וחוקרת אורחת במכון הדסה ברנדייס