מרוצי סוסים הם מסעירי חושים. הלבן מול השחור, המוצק מול האצילי, זה שיש לו פתיחה חזקה לעומת זה ששומר כוחות לסוף. כמובן שגם הרוכבים, הקהל, והאווירה יוצרים פסטיבל של ממש. אלא שמאחורי כל זה עומדת תעשייה צינית של הימורים. וכאשר מדובר בהימורים – "הבית" תמיד מנצח. לא הסוסים, בטח שלא הקהל.
תעשיית הטלוויזיה המסחרית בישראל היא תעשיית מרוצי סוסים שכזאת. התכתשויות באולפנים מביאות רייטינג. אבל בניגוד להימורים, שפוגעים בעיקר במי שמשתתף בהם, מירוצי הסוסים הטלוויזיונים הרסו והורסים את החברה שלנו כולה. הם תולעת השמיר המכרסמת מתחת ליסודות הדמוקרטיה.
במירוץ הזה, הסוסים המבוקשים הם הקיצוניים והמעוותים ביותר. המטרה היא לא להגיע לקו הסיום אלא לקלוע ליצרים האפלים ביותר של הקהל בכורסא בבית. הדוגמה האחרונה היא עלייתו של כוכב האולפנים אליהו יוסיאן, שהפציע לחיינו עם תארים מפוצצים, ביטחון עצמי של בן 3 שהצליח לראשונה להפעיל מזלג ואמירות הבוטחות בסגנון "לחשוב כמו איראן" שיביאו לנו את הניצחון על החמאס, חיזבאללה ואיראן אם רק נשעה לעצותיו.
יוסיאן נשאב מהמעוזים הביביסטיים לטיפול במסלול המהיר לנירמול של שידורי קשת. אותו טיפול שעברו דמויות קיצוניות ונלעגות אחרות, ובראשן איש השוליים הכהניסט איתמר בן-גביר. יוסיאן הוזמן להופיע בתוכנית של ארז טל ואברי גלעד, העוגן הרך של חדשות 12 בתקופת המלחמה. תוכנית סמול-טוק ללא שאלות קשות או ביקורת מינימלית. רק "להכיר את הבנאדם", להשתעשע קצת, לנרמל רפש פשיסטי באמצעות "צבע".
אבי ניר בכנס המחאה של ארגוני היוצרים נגד כוונת הממשלה לפגוע בשידור הציבורי, 25.1.23 (צילום: טל ברדה)
יוסיאן הוגש לנו על-ידי חדשות 12 כממתק טלוויזיוני שאין מתאים ממנו לזמנים אלה. לא טרחו שם לגלות את מה שהתפוצץ במהרה ברשת: הממתק הזה רעיל. יוסיאן הוא אדם כה קיצוני שאפילו בערוץ 14 החסירו לרגע פעימה למשמע הדעות הגזעניות והפונדמנטליסטיות שלו. התברר גם שלא כל התארים המפוצצים שהוא התהדר בהם ניתנים לאימות ושהוא לא מציע שנחשוב כמו איראן, אלא שנהיה איראן, על מלא. עד כדי כך פשוט, מחליא ומחריד.
האם מישהו בקשת, חברת הטלוויזיה הפופולרית בישראל, רוצה לראות כאן אנשים בכפכפי פלסטיק תלויים מעגורנים עם שלטים על הצוואר? ואם התשובה שלילית, איך קרה שאדם כמו יוסיאן מככב בפריים טיים שלה? איפה העורכים, המנהלים, הדירקטוריון, הרגולטור?
מה חשב לעצמו גיא סודרי, עורך המהדורה המרכזית? איפה היה אבי וייס, מנכ"ל חברת החדשות? מה יש לתמר האוזנר-רוה, יו"ר חברת החדשות, להגיד? לאיפה נעלם המנכ"ל הכל-יכול של קשת, אבי ניר? האם מישל קרמרמן, מנכ"לית הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, נמצאת בישראל? ומה עם עדן בר טל, יו"ר הרשות? היה מעניין לשמוע גם מה חושב דודי ורטהיים, בעל השליטה בשידורי קשת (ובקוקה קולה, ובבנק מזרחי ובעוד כמה חברות ועסקים).
מנכ"ל חברת החדשות אבי וייס ויו"ר מועצת המנהלים תמי רווה בטקס הענקת פרס סוקולוב 10.9.23 (צילום: חנוך גריזיצקי)
החבר'ה האלה כמעט אף פעם לא מדברים. הם רק דורשים מאחרים דין וחשבון. הם עצמם לא חייבים לנו, הקהל שלהם, דבר. רק לשתוק ולשלם. אבל לא צריך שאבי ניר יתראיין בשביל לדעת: זאת לא טעות, זאת מדיניות. לא פספוס עריכתי אלא מהלך מכוון. אפשר לנחש שבקשת מתגרדים בגלל הרייטינג הגואה של ערוץ הכזבים והתעמולה 14, ורוצים לנגוס גם.
וכאשר מי שעומד בראש הפירמידה הם אנשי עסקים ציניקנים והרגולטורים הם בובות גרב רופסות, ערכים כמו אמת ושליחות עיתונאית מובסים בקלות על-ידי ערך הרייטינג. ורייטינג משיגים באמצעות קרקס. ולא, אל תאמינו לשקר ה"איזון". כדי לשמוע קשת דעות לא צריך להביא לאולפנים דווקא את הנציגים הקיצוניים, השקרנים והביזאריים ביותר. הסיבה היא אך ורק רייטינג, וההשלכות: צבירת כוח פוליטי על גלי הדמגוגיה הפשיסטית כשיונית מהנהנת בפנים קפואות.
האם יעלה על הדעת שאחרי שהתפוצצה פרשת ג'פרי אפשטיין, למשל, יביאו לאולפני חדשות 12 מרואיין שיסביר כי כל היהודים הם בסתר ליבם פדופילים? בינתיים, כנראה שלא. אבל לגיטימי לגמרי להפוך לכוכב מישהו שבביתו תלויה תמונה של רוצח ההמונים ברוך גולדשטיין.
דמותו של אליהו יוסיאן ב"ארץ" נהדרת"
כל זה הוא רק הפרומו לטקס החניכה האמיתי למיינסטרים הישראלי – "ארץ נהדרת". לכאורה - תוכנית סאטירית שמבליטה את תכונותיהם הדוחות של כוכבי האולפנים בחדשות 12. בפועל, מדובר בהשלמת ההכנסה שלהם למיינסטרים. עיקר הדגש ב"ארץ נהדרת" הוא על עיצוב הדמויות, האיפור, החיקויים, הדיאלוגים, השירים, הצחוקים. כסאטירה היא רחוקה מלהיות נשכנית באמת.
"ארץ נהדרת" היא בסופו של דבר כלי קיבול נוח לעיכול בשביל העיקר: הפרסומות, שלא במקרה מככבים בהם כהשלמת הכנסה כוכבי "ארץ נהדרת". בעריכת מולי שגב המוכשר, התוכנית היא כבר שנים ארוכות אחד המגינים האפקטיביים של מנכ"ל רשת אבי ניר מול הביקורת נגדו בקרב אליטת היוצרים ואנשי התרבות בישראל. דמי שתיקה תרבותיים שיסתירו את פגיעתו הרעה בחברה ובמדינה.
אבי ניר, שפעם התחייב "להציג טלוויזיה אחראית" ואף כונה במידה רבה של צדק "שר החינוך בפועל של מדינת ישראל", הוא בעל מניות בכורה, יחד עם חבריו, בהפיכת ישראל לחברה גזענית יותר, לאומנית יותר, אתנוצנטרית יותר, ולאחרונה גם פאשיסטית ומשיחית יותר.
חלק מקברניטי וכוכבי הטלוויזיה המסחרית מתהדרים מאז פרוץ המהפכה המשטרית בתואר אבירי הדמוקרטיה, בעוד שבפועל הם ממהרסיה הגדולים. הקופאים בבית הקזינו של מרוצי הסוסים. מנרמלי הפשיסטים, המשיחיים והקיצוניים.