קרוביה של פאטמה זק אוחזים בתצלומיה, אתמול בעזה. זק נעצרה לפני שנתיים בדרכה לבצע פיגוע התאבדות, ומאז היא עצורה בישראל. היא עתידה להשתחרר בעסקה תמורת סרט ובו גלעד שליט (צילום: ויסאם נסאר)
טוב מראה עיניים
כל העיתונים מקדישים היום את הכותרת הראשית לאפשרות שסרט עדכני על החייל החטוף גלעד שליט יועבר על-ידי חמאס לישראל תמורת שחרור עשרים אסירות ערביות.
לפני העסקה עם חיזבאללה על החזרת גופות החיילים אלדד רגב ואודי גולדווסר, מתח כאן נדב העצני ביקורת על הסיקור התקשורתי של המגעים לקיומה: "בלהט הוויכוח הכואב ובסחף הקונספטואלי של העיתונות, לא עצרו המערכות לחשוב – האם מותר לעיתון שאינו ביטאון מטעם להפוך את עמודיו הראשיים למאמר מערכת חד-צדדי? [...] כיוון שהשלטון כל-כך חלש, הציבור כל-כך אדיש והתקשורת כל-כך חזקה, הבטנו רק בעיניהם הדומעות של בני משפחות החטופים, תוך שאנו שוכחים את כל היתר".
העצני תיאר את העיתונים בבוקר היום שבו עמדה הממשלה להכריע על העסקה: "הכותרת הראשית של 'מעריב', למשל, הרטיטה בלבן: 'הביטו בעינינו הדומעות'. מעליה הרצינו הפנים המודאגות/מצפות של צבי רגב ושלמה ומיקי גולדווסר. ובצד, באותיות שחורות בתוך עיגול צהוב, צוין: 'ההורים כותבים לשרים'. עמודים 2–3, כמובטח, הוקדשו למכתביהם של הורי החיילים החטופים, המפצירים/מתחננים/מתרים. ואם לא די במכתבי ההורים, שלח העיתון את פרשנו הבכיר, בן כספית, להוסיף קריאה מוחצת משלו; תחת הכותרת "מכתב לשרים" נסגר המסר הברור ששלח להם העיתון: "'שלא תעזו שלא ללכת על זה'".
אם כספית משמש ברומטר למזג האוויר בעיתונות הישראלית, הרי שהפעם לא תהיה להעצני סיבה לכתוב מאמר דומה בקשר לעסקת שליט. "פרדוקס אכזרי" היא כותרת הטור של בן כספית היום ב"מעריב". עסקת שליט, הוא כותב, תהיה "בכייה לדורות", תחזק את חמאס ותיתן "מכת מוות אסטרטגית למתוני האזור". עוד כותב כספית: "מי שטובת המדינה הזו עדיין בראש מעייניו, צריך להצטער על המסלול הזה שאליו נקלענו – תוצאה של רפיון שכל, חוסר אחריות משווע, קוצר ראייה ומנהיגות עלובה במהלך השנים" (כנראה גם אותן שנים שבהן צידד בעסקה עם החיזבאללה).
בעצם, לא צריך כספית כדי לדעת מה מצב הרוח. כותרת טורו של אלכס פישמן, המודפס על שער "ידיעות אחרונות", היא "אין מה לחגוג", ובין השאר הוא כותב: "חמאס מזחיל מדינה שלמה על הברכיים, סוחט שחרור של עוד 20 אסירות, ואצלנו – מחיאות כפיים סוערות". אם כן, האם העיתונות חדלה להיות "מאמר מערכת חד-צדדי" בעד קיום עסקת החלפה של מאות מחבלים תמורת חייל ישראלי אחד?
התשובה היא: לא.
אמנם הפעם, בניגוד לסיקור העסקה עם חיזבאללה, ניתן מקום בולט יותר למתנגדי העסקה, אולם הטון השולט עדיין ברור. "עסקה ראויה", טוענת כותרת מאמר המערכת של "הארץ". בטורה של ענת מידן, המודפס על שער "ידיעות אחרונות", נכתב כי "לדקה הזו [של הסרט שבו נראה שליט] אין מחיר, הדקה הזו היא מעל למלים שעיסוקן בעסקאות ובכדאיותן", וגם פישמן לא חוגג רק כי קיום העסקה עודנו רחוק (וכספית, כדרכו, מציג בטורו גם גישה הפוכה לזו הנחרצת שהובאה כאן לפני שתי פסקאות). הסגנון המתבכיין והפתטי של מידן מקל לאבחן את מה שגם מאמר המערכת המאופק של "הארץ" לוקה בו: תמיכה חד-צדדית בקיום עסקה, חרף הסכנות הרבות הגלומות בה.
ובשולי הדברים: בעיתונים, ברדיו ובטלוויזיה מדברים וכותבים על "קלטת הווידיאו" של חמאס. האם חמאס אכן משתמש עדיין בקלטות וידיאו? אם כן, מישהו צריך ללכת לחפש מהר מכשיר כזה. הם נעשו די נדירים.
רגע שקט
ואם כבר העצני, הנה ציטוט מטורו המתפרסם היום במדור הדעות של "מעריב": "בתקופה האחרונה אנחנו נחשפים לגל של כתבות המהללות את השינוי הדרמטי שחל אצל הפלסטינים תחת הנהגת אבו-מאזן. לצד הדיווחים על חיי הלילה והפרוספריטי של רמאללה ושכם, טוענים באוזנינו [...] שהפלסטינים נלחמים בטרור והמצב הבטחוני השתפר פלאים. [...] כמו בראשית ימי הסכמי אוסלו, עיתונאים רבים מתמסרים בשקיקה למסע ההונאה הפלסטיני-בינלאומי, שנועד לשכנע את הציבור הישראלי לוותר עוד לפלסטינים. שיפור במצב הכלכלי ביהודה ושומרון אכן קיים, והוא נובע, ברובו, מסכומי העתק שהקהילייה הבינלאומית מזרימה כדי לחסום את השתלטות החמאס. בד בבד, אכן המצב הבטחוני טוב למדי, אבל לא בגלל מה שעושה או לא עושה השלטון הפלסטיני. השקט היחסי ביהודה ושומרון נובע כל כולו משינוי הגישה של ישראל מאז מבצע 'חומת מגן'". העצני מתייחס למסע ההסתה, לדבריו, שהרשות מנהלת לאחרונה נגד ישראל סביב סוגיית המסגדים על הר הבית.
ואם כבר מסע הטעיה, הנה כותרת המשנה לטור שכותב באותו מדור אבישי בן-חיים, על הטיפול במפוני גוש קטיף: "צריך לומר את האמת: יותר מאשר יצאו לחפש שלום, תומכי ההתנתקות הנלהבים יצאו למסע דריסה של המתנחלים. פה היה המחדל".
לפתע פתאום
שלשום התפרסם כי שר האוצר וראש הממשלה הודיעו "במפתיע" (כך ב"הארץ") על קיצוץ של כשני מיליארד שקל בתקציב המדינה השנתי (אף שזה "נסגר" קדימה גם ל-2010), "לצורכי ביטחון והיערכות לשפעת החזירים". אתמול שיבח נחמיה שטרסלר את שטייניץ ונתניהו בטור שהתפרסם על שער "הארץ": "הוכיחו אתמול שבכל זאת הם אנשים אחראיים. הם שמרו על עקרון היסוד החשוב ביותר בניהול התקציב: אין יש מאין, אין הוקוס פוקוס".
"הארץ" ו"דה-מרקר" מתחו בזמנו ביקורת חריפה על הגדלת התקציב על-ידי ממשלת נתניהו. שטרסלר היה המבקר החריף ביותר. אתמול כתב כי 700 מיליון שקל מכספי הקיצוץ כלולים בהסכמים הקואליציוניים, וכי טוב שהללו יקוצצו, מאחר שמקורם ב"סחטנות המפלגות" והם מיועדים "לבחורי ישיבות ולקצבאות שונות".
היום מקדיש המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" את השער והכפולה הפותחת לסיקור הקיצוץ. "הקומבינה הגדולה" היא הכותרת הראשית של העיתון. "האומנם התגלה פתאום צורך דחוף בהגדלת תקציב הביטחון – שמצדיק קיצוץ כואב בתקציבים חברתיים? קשה להאמין", פוסקת כותרת המשנה.
על השער מפורטות "הפעילויות שיבוטלו או יצומצמו, רשימה חלקית": מרכזי למידה לתלמידים חלשים, תוכניות קהילתיות עם הורי תלמידים, תוכנית לשיפור תוצאות בחינות הבגרות, מרכזים טיפוליים חינוכיים לגיל הרך במשפחות מתקשות, שעות תגבור לתלמידים, מרכזי נוער, תקציב המדען הראשי, הכשרה מקצועית של משרד התמ"ת, פרויקטים של חונכות עסקית, מענקים לנטיעה ובניית חממות לחקלאים, תמיכה בקידום מכירות תוצרת חקלאית.
"קומבינה, כך מגדירים אנשים הקרובים למערכת הביטחון ולמערכת הפוליטית את הצעת ההחלטה שתובא היום לישיבת הממשלה להגדיל את תקציב הביטחון של ישראל בעוד כמיליארד וחצי שקל, ובמקביל לקצץ בתקציבים חברתיים ואזרחיים בשנה וחצי הקרובה", כותב סבר פלוצקר בפתח טורו בעמ' 3 של העיתון. "לא יעלה על הדעת, אומרים אותם גורמים, כי למערכת הביטחון התגלה לפתע פתאום מחסור בסדר גודל של 4 מיליארד שקל".
פישר מדבר
היום מתפרסמים בעיתוני הכלכלה ראיונות עם נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. במדור הרכילות של "עסקים" נכתב: "אחת הסוגיות שסיקרנו את כתבי הכלכלה היתה התייחסותו לפרשת בנק הפועלים. אלא שבניגוד לכל הפעמים הקודמות, הנגיד פרופ' סטנלי פישר סירב להתייחס לנושא זה, בנימוק שהוא מיצה את עצמו. אולי זה מקרי ואולי לא, אך ל'סיטי' נודע כי הנגיד נפגש לפני כמה ימים עם אחד הגורמים בבנק הפועלים, שביקש ממנו להנמיך את הטון בכל הנוגע להתייחסותו התקשורתית לפרשה. נראה שהוא נענה לבקשה".
Rags To Riches
"יום אחד בחורף 1974 קיבל שלמה שמלצר טלפון מצה"ל. 'אנחנו צריכים 10 מכוניות סוסיתא', אמרו לו. לשמלצר לא היו כסף או מכוניות, אבל הרעב והכישרון ניצחו. כיום שולט מלך הליסינג הישראלי על צי של 67 אלף מכוניות. 'רוב המתחרים שלי ירשו את העסקים ואת הכסף. אני עשיתי הכל לבד'" (כותרת המשנה לראשית של מוסף "מרקר ויק". הכותרת הראשית: "הכל בעשר אצבעות").
"היו מולטי-מיליונרים שהחלו את דרכם בעוני, אך הם לא היו הרוב. מחקר על מוצאם של 303 מנהלי חברות טקסטיל, רכבות ופלדה בשנות השבעים של המאה ה-19 הראה ש-90 אחוז מתוכם באו מהמעמד הבינוני או הגבוה. לסיפוריו של הוריישו אלגר על 'בני עניים שעלו לגדולה' היה בסיס בכמה מקרים, אך לאמיתו של דבר הם היו מיתוס – מיתוס שימושי לשליטה בחברה" ("היסטוריה עממית של ארצות-הברית", הוצאת בבל, עמ' 340).
קוק בצהריים
העניין האחר שעומד בראש סדר היום של העיתונים, לצד הסרט על גלעד שליט, הוא פיצוח של המשטרה. "קשר הקוקאין" היא הכותרת על שער "ידיעות אחרונות", "נפילת ארגוני הפשע" היא הכותרת ב"מעריב". ב"הארץ" הכותרת על השער היא "המשטרה עצרה את קרטל הסמים הישראלי – נתפסו מאות ק"ג של הירואין, פוענח רצח משולש".
לפי העיתונים, שלושת ראשי ארגוני הפשע "החזקים בישראל" (כך לפי "הארץ"), עמיר מולנר, זאב רוזנשטיין ועדול קראג'ה, ניהלו במשך עשור רשת הברחה בינלאומית. תפיסת הרשת נעשתה בעזרתו של עבריין שהפך לעד מדינה, שחשף גם את האחראים לשני מעשי רצח, אחד מהם משולש, שאותו הצמיד לרוזנשטיין.
פעמיים הפוך
המקומון התל-אביבי "העיר" מדווח כי האמן קטוע היד פסח סלבוסקי יתבע את בעלי בית-הקפה סגפרדו (דיזנגוף פינת פרישמן), שלטענתו סילקו אותו מהמקום ואף שפכו עליו כוס מים מאחר שסברו כי הוא "הומלס". התביעה, בגין הפרת "חוק איסור אפליה למתן שירותים, מוצרים וכניסה למקומות ציבוריים" וחוק איסור לשון הרע, תעמוד על סך 150 אלף שקל.
ידיעה אחרת מדווחת כי עשרות עובדים לשעבר של הברים באגסי ובנג'מין סיגל הפגינו מול אחד מהם בדרישה לקבל את שכרם, שלטענתם מולן זה כמה חודשים על-ידי הבעלים, צביקה שיחור. סך החובות מגיע ליותר מ-100 אלף שקל. מבנה הבעלויות של החברה מקשה על הגשת תביעה, וההוצאות הנדרשות להגשת תביעה מקשות על העובדים להתארגן כדי להגישה.
סרסורים
"יש לו מה להגיד על כל נושא שבעולם. הוא בעד מזכיר ההסתדרות עופר עיני, שהצליח להעביר חקיקה לטובת עובדי קבלן ועובדים זמניים, ונגד בעלת הבנק המתחרה שרי אריסון, שאותה הוא מכנה 'חזירה גדולה שפיטרה אלף עובדים קבועים, שכרה במקומם אלף עובדים בשכר נמוך והרוויחה באותה שנה 1.7 מיליארד שקל'. על חברות כוח האדם הוא אומר ש'הקבלנים האלה הם סרסורי עבדים. זוהי עבדות, כמו חוות הכותנה בארה"ב לפני מאות שנים'. על ההפרטה של חברות ציבוריות גדולות הוא אומר ש'המדינה ניתנה במתנה לארבעה-חמישה ראיסים, בעלי הון, ששולטים בה. משפחות בודדות שולחות זרועות כמו תמנון ומשתלטות על כל דבר שזז" (מתוך ראיון עם לואי רוט, יו"ר ועד העובדים של בנק לאומי, הפורש כעת מתפקידו. "24 שעות").
ענייני תקשורת
כתב הספורט של המקומון "העיר" יואב בורוביץ' מקדיש את טורו להבעת תרעומת על יו"ר התאחדות הכדורגל אבי לוזון. בורוביץ' מספר כי שלח הודעת SMS ללוזון, ובה הציע לו להחתים את המאמן חוסה פקרמן. כמה ימים אחר-כך נכתב ב"ידיעות אחרונות" כי אכן נוצר קשר בין המאמן להתאחדות. בורוביץ', אם הבנתי נכון את הטור המבולבל שלו, טוען כי היה צריך לקבל קרדיט. קצת מוזר בהתחשב בכך שגם הוא עצמו מודה כי לוזון אינו מכיר אותו או את מספר הטלפון שלו.
לחינמון "ישראל היום" מצורף אינסרט פרסומי לחנויות המחשבים באג.
"ערוץ 10 רצה לייצר רייטינג אלטרנטיבי, רייטינג עם קריצה. עכשיו, כשאנחנו מאבדים את לונדון וקירשנבאום, נעלמה גם הקריצה" (כותרת משנה לטור של רוביק רוזנטל במדור הדעות של "מעריב").