בית-המשפט דחה את תביעת הדיבה שהגישה ח"כ לשעבר אסנת מארק נגד סדי בן-שטרית וקבע כי עומדת לו הגנת תום הלב. היתה זו תביעת הדיבה השישית מבין שמונה שהגישה מארק בשלוש השנים האחרונות במסגרת מסע שניהלה נגד אזרחים, פעילים ועיתונאים אשר ביקרו אותה.
מארק תבעה את העיתונאית אריאנה מלמד בגין ציוץ שבו כינתה אותה "כלבלבה" של ראש הממשלה נתניהו (התביעה עודנה תלויה ועומדת); תבעה את האזרח יעקב לנדוי בעקבות פרסום פוסט בפייסבוק שגם בו נראית אישה מחווה תנועה גסה בידיה (התביעה הסתיימה בהסדר גישור); תבעה את האזרח צבי עידן בגין פרסום פוסט דומה עם התצלום של האישה שמחווה תנועה גסה בידה (התביעה הסתיימה בפשרה ופיצוי בסך 17 אלף שקלים למארק);
עוד תבעה מארק את העיתונאי רון קופמן בעקבות טור ב"מעריב" שבו כינה אותה "חמצן קולני" (התביעה הסתיימה בפיצוי של 7,000 שקלים למארק); תבעה את פעיל המחאה עו"ד גונן בן-יצחק בעקבות ציוץ שבו כתב כי כינתה את המפגינים נגד נתניהו "מפיצי מחלות" (התביעה הסתיימה בפיצוי של 12 אלף שקלים למארק); תבעה את בן כספית שכינה אותה "זבל עופות" (התביעה הסתיימה בהסדר גישור); ותבעה את אייל ברקוביץ', שטען כי היא "מעודדת לרצח" (התביעה הסתיימה בהסדר גישור).
בתביעה שהגישה מארק נגד בן-שטרית, באמצעות באי-כוחה סופיה ליאל-בייבסקי ואברהם סרוסי, דרשה חברת-הכנסת פיצוי בסך 70 אלף שקל אחרי שבן-שטרית התראיין לתוכנית "בוקר טוב ישראל" של גלי-צה"ל ודיבר בין היתר על חברי-כנסת כמותה ש"משסים אנשים" נגד פעילי מחאה שכמותו.
"ההסתה עובדת להם. אוחנה ורגב ו... ומארק, וכולם הם קוראים להם, הם קוראים להם לא להפגין בעד בנימין נתניהו. הם קוראים להם ללכת ולהפריע", אמר בן-שטרית בראיון, שהתקיים על רקע הפגנות שבהן השתתף נגד ממשלת נתניהו. המגישה, נורית קנטי, תהתה על סמך מה הוא מבסס את טענתו, ובן-שטרית השיב: "תקראי את הדברים של אסנת מארק".
מארק טענה כי בן-שטרית ייחס לה "אמירה שלפיה שיסתה תומכי ימין לפגוע במפגינים כאלו ואחרים, אמירה שלא נאמרה מעולם". בן-שטרית טען בכתב ההגנה, באמצעות עו"ד גבי לסקי, כי מארק "יצאה למסע השתקה כנגד הציבור המתנגד למציאות בו ראש ממשלה נאשם בפלילים בעבירות הקשורות לתפקידו ממשיך לכהן בתפקידו".
לגופן של טענות התביעה השיב בן-שטרית כי כלל לא טען שח"כ מארק קראה "לתקוף" מפגינים, כפי שנטען בכתב התביעה, אלא רק "להפריע" להם. הוא עצמו, כך נטען, התבסס על הקלטה שבה נשמעה מי שנחזתה להיות ח"כ מארק מתבטאת בחריפות נגד המוחים וזאת הן בשל התבטאויות אחרות של מארק בגנות המפגינים באותה תקופה והן בשל פרסום בטור של רון קופמן ב"מעריב" (שכאמור הוביל לתביעת דיבה של מארק נגד העיתונאי). בנוסף טען בן-שטרית כי התביעה נגדו היא תביעת השתקה. בהמשך ההליך, בשלב ההוכחות, ייצגה את בן-שטרית עו"ד אירית ינקוביץ.
הרשמת הבכירה מיטל פרי, מבית-משפט השלום בבאר-שבע, דחתה את טענת בן-שטרית לתביעת השתקה. לפי פסק-הדין, לנבחר ציבור עשוי אמנם להיות כוח גדול בהרבה מזה של אזרח והגשת תביעה נגד מי שמביע ביקורת על נבחר ציבור עלולה להבין לאפקט מצנן, אולם התביעה לא הוגשה על סכום מופרז ולדבריו של בן-שטרית בראיון אכן ניתן לתת פרשנויות שונות ולפיכך יש מקום לדון בתביעה לגופה.
אחרי שקבעה כי דברי בן-שטרית בראיון מהווים לשון הרע, שללה ממנו הרשמת הבכירה פרי את הגנת "אמת דיברתי". בן-שטרית טען שבדברי מארק לפיהם המפגינים נגד נתניהו הם "קומץ של אנרכיסטים מופרעים ומסוכנים", יש משום הסתה לפגיעה בהם, אך הרשמת קבעה כי אין בדברים אלה "משום קריאה ישירה, לתומכים ולאזרחים, לעשות דין עצמי, ולתקוף מפגינים" [ההדגשות במקור]. בנוסף, כך ציינה בפסק-הדין, מארק התריעה באותה הזדמנות מפני סכנות האלימות. לפיכך, קבעה הרשמת, בן-שטרית לא הוכיח כי הפרסום שלו הוא "אמת משפטית שלמה".
עם זאת, כיוון שקופמן פרסם ב"מעריב" טור ובו ייחס למארק קריאה לפעילי ימין להתעמת עם פעילי שמאל, כיוון שמארק עצמה התבטאה באופן קשה נגד המפגינים וטענה בין היתר כי הם אויבי הציבור וכיוון שאירע באותה תקופה אירוע תקיפה בידי מי שבן-שטרית זיהה כתומכי הליכוד, קבעה הרשמת כי יש בכך אינדיקציה ממשית שבן-שטרית האמין בנכונות הפרסום.
בנוסף, הרשמת מצאה כי דבריו של בן-שטרית היו הבעת דעה, לפחות באוזני השומע הסביר וכי המילה "הסתה" תפורש על ידי אותו שומע סביר כ"גינוי חריף למעשיה וכהבעת דעה שלילית על הגברת מארק" ולא כקביעת עובדה.
"אחד הסממנים של הבעת דעה הוא העדר היכולת לקבוע אם מדובר בתיאור שהוא אמת או שקר", הסבירה הרשמת בפסק-הדין. "בענייננו, בחינת הפרסום מעלה כי מר בן שטרית לא ידע להפנות למקור המבסס את ההסתה הנטענת, וכי לא עלה בידו אף לצטט את דבריה הנטענים של הגברת מארק. בכך, יש לטעמי ביכולתו של השומע הסביר להתרשם כי המדובר בהבעת דעה".
הרשמת ציינה כי גם למעמדה ולפועלה של מארק באותה העת השפעה על הפסיקה בעניינה. "ראוי להדגיש, כי הגברת מארק, אשר כיהנה באותה העת כחברת כנסת, הציגה ברשתות החברתיות, לא אחת, את עמדותיה הנוקשות כלפי מפגינים באותה העת", נכתב בפסק-הדין. "משבחרה הגברת מארק בדרך ציבורית, ומשהביעה את דעותיה באופן זה, בפומבי ואף פעלה ברוחן, חשפה היא את עצמה לביקורת, שלעיתים יכולה להיות גם נוקבת, ולכן היה עליה להיות ערוכה לדברי ביקורת יותר מאשר אדם פרטי".
לפיכך דחתה הרשמת פרי את תביעת מארק וחייבה אותה לשלם לבן-שטרית הוצאות בסך 10,000 שקלים.
51411-11-20
* * *