חברת הכנסת אסנת מארק הגישה תביעת דיבה נגד העיתונאית אריאנה מלמד כיוון שזו כינתה אותה בטוויטר "כלבלבה" של נתניהו. מלמד, בתגובה, טוענת כי הציוץ שפרסמה חוסה תחת חופש הביטוי וכי התביעה אינה אלא תביעת השתקה.
התביעה של ח"כ מארק נגד מלמד, שהוגשה בחודש אוגוסט האחרון, היתה הראשונה בסדרה של חמש תביעות שהגישה בחודשים האחרונים חברת-הכנסת נגד אזרחים ועיתונאים בגין פרסומיהם. אחרי מלמד תבעה מארק את עו"ד גונן בן-יצחק, שכתב כי מארק הפרה את תנאי הבידוד של הקורונה וכינתה את המפגינים נגד נתניהו "מפיצי מחלות"; את האזרח צביקה עידן, שפרסם תצלום שבו נראית אישה מחווה תנועה גסה בשתי ידיה ותיאר אותה כח"כ מארק; את העיתונאי רון קופמן, בגין טור שבו תיאר אותה בין היתר כ"חמצן קולני"; ואת האזרח יעקב לנדוי, שאף הוא פרסם בפייסבוק את התצלום של אותה אישה מחווה תנועה גסה בידיה ותיאר אותה כח"כ מארק.
ח"כ מארק עצמה נהנית מחסינות פרלמנטרית, שמקשה על הגשת תביעת דיבה נגדה. רק לאחרונה הקריאה ח"כ מארק בדיון באחת מוועדות הכנסת פרסום שקרי ומזויף, שבגינו כבר הוגשה תביעת דיבה אחת (מארק אמרה בהמשך להגנתה כי לא ידעה שמדובר בפרסום שקרי).
התביעה נגד מלמד נולדה בגין ציוץ שפרסמה ב-14.7, שבו נכלל סרטון שמציג קטעים מהפגנת עובדים עצמאים שהתקיימה בכיכר רבין, לצד טענות שהשמיעה ח"כ מארק בכנסת כאילו ההפגנה פוליטית בלבד ואינה הפגנה אותנטית של בעלי עסקים. לסרטון צירפה מלמד את הטקסט הבא: "תכירו: ח"כ אסנת מארק, ליכוד. כלבלבה חדשה של הנאשם. נציגתו בועדה למינוי שופטים. זקוקה בדחיפות לאופטומטריסט, השתלת אישיות והזרקת מצפון. אנא עיזרו לה".
"דוגמה קיצונית במיוחד של התדרדרות השיח הציבורי במקומותינו", תואר הציוץ בכתב התביעה של ח"כ מארק, אשר הוגש בידי עורכי-הדין אברהם סרוסי וסופיה ליאל-בייבסקי.
"באופן ציני וחסר דמיון, על-מנת לזכות בתגובות ומעורבות ברשתות החברתיות, פנתה הנתבעת, המתכנה בכינויים כגון: 'עיתונאית' ו'סופרת', כלומר כביכול 'אשת מילה', לכינויי גנאי ועלבונות מהרמה הנמוכה ביותר כלפי התובעת, אשר בתורם תורמים לשיח אלים, משולהב ומתלהם כלפי האחרונה ובכלל. המילים בהן בחרה הנתבעת לעשות שימוש, ומעל כולן המילה 'כלבלבה', בהתייחסה אל חברה בכנסת ישראל, נושאות בראש ובראשונה, ניחוח מיזוגני ופוגעני במיוחד באופן אישי ומן הראוי שיימחו על אתר מן השיח הפומבי; ושנית, התקפה על כל תומכיה ובוחריה של התובעת וככזו, על הרעיון הדמוקרטי עצמו".
כמו בכל התביעות שהגישה, גם בתביעה נגד מלמד מתארת את עצמה ח"כ מארק כ"אדם פרטי" וכ"חברת כנסת" באותו המשפט. לדבריה, היא "נדהמה" למקרא הציוץ של מלמד, שגרם נזק לשמה הטוב, כמו גם "מכאוב ותסכול רב". ח"כ מארק הזכירה בתביעתה כי מלמד עצמה תבעה בעבר אדם שכינה אותה "מטורפת" ו"נכה רעה", ביטויים שלדעת ח"כ מארק "פחותים בחומרתם בהרבה מדברי הבלע" של מלמד כלפיה. ח"כ מארק טענה כי הפרסום נעשה בכוונה לפגוע ועל כן יש לפצותה בכ-142 אלף שקל.
תמיכה מוחלטת במעשים בלתי מוסריים
בשבוע שעבר הגישה מלמד את כתב הגנתה ובו טענה, באמצעות עו"ד דניאל חקלאי, כי יש לדחות את התביעה. לפי מלמד, ח"כ מארק היא שפרסמה שקר, בדבר אי השתתפותם של עצמאים בהפגנה שהתקיימה בכיכר רבין, ובעקבות זאת מצאה מלמד לנכון לפרסם את הציוץ שלה שמעמיד דברים על דיוקם.
הציוץ שלה, טוענת מלמד, "אינו מהווה לשון הרע. הוא חוסה בצורה מובהקת תחת חופש הביטוי. זאת בוודאי כשמדובר בנבחרת ציבור ואשת ציבור שמחויבת לקבל ביקורת מוצדקת, גם כאשר זו מנוסחת בלשון חמורה".
לפי מלמד, הביקורת שהביעה בציוץ שלה "מתמקדת באחד ההיבטים החשובים והמרכזיים שמצויים במשטר נתניהו: התרפסותם הכנועה של שרים וחברי כנסת ממפלגת השלטון לראש הממשלה, הימנעות מכל ביקורת עליו, דברור דף המסרים שיוצא ממעונו הרשמי, הגנה על דברי הסתה ושיסוי שבוקעים מפיו, הגנה על ליבוי השנאה שהוא מקפיד לחולל לאורך שנות שלטונו, הגנה על מכלול הכרעות שאינן מושתתות על טובת הציבור אלא על טובתו האישית, הפוליטית והמשפטית, התנפלות שלוחת רסן מטעמו על בכירי משטרת ישראל, פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה בעטיה ספגו הן היועץ המשפטי לממשלה והן התובעת במשפטו הפלילי של ראש הממשלה איומים רבים ומסלימים ולכן הם מאובטחים בידי שומרי ראש, עמידה לצדו של ראש הממשלה כאשר הוא מכפיש את מערכת אכיפת החוק בכלל ואת בכירי מערכת זו בפרט [...]", וכן הלאה.
מלמד טוענת כי ההתבטאות של ח"כ מארק בכנסת, בדבר היות המפגינים כולם "שמאל רדיקלי", היא חלק מ"התרפסותם הכנועה של נבחרי הציבור מטעם הליכוד באמצעות הדהוד מסריו של ראש הממשלה בכל פלטפורמה בעלת מפוצה רחבה". משום כך, היא טוענת, הביקורת על דבריה "מוצדקת מאין כמוה" ובוודאי "לגיטימית" כשמדובר באשת ציבור.
"אכן, מדובר בביקורת נוקבת", נכתב בכתב ההגנה, "אכן, מדובר בביקורת בלשון חמורה, אך קלה לאין ערוך הן מהלשון המשתלחת של ראש הממשלה, שרים וחברי כנסת ממפלגתה של התובעת כלפי הנתבעת [מלמד] שהיא אחת מן המפגינים נגד ראש הממשלה ('מפיצי מחלות' וכן 'מדגרת קורונה' ועוד), והן מלשון האיומים והקללות בעלות האופי המיני האלים שבוקעות מאלפי מקלדות של תומכי ראש הממשלה וכן של תומכי התובעת ברשת החברתית".
אמנם, מודה מלמד, ישנו ביטוי אחד בציוץ שלה ש"מתקרב בקושי לדרגת גידוף לכאורה" – "כלבלבה". אך לדברי מלמד היא כלל לא כיוונה לכך שח"כ מארק היא "חיה מסוג כלב הבית המבוית", אלא שהיא "מבקשת לרצות" את נתניהו "תוך שהיא מפגינה תמיכה מוחלטת במעשים ובהתבטאויות בלתי מוסריים מטעמו וכן תוך שהיא מבטלת את עצמה לגמרי ולא מעזה להביע קול אחראי משלה. מדובר במטאפורה".
כינויים כלביים שנועדו לבקר את מי שנאמן מדי נפוצים בהקשרים פוליטיים ותרבותיים, טוענת מלמד, ומזכירה בין היתר כי ראש הממשלה יצחק רבין כינה את השר לשעבר יוסי ביילין "הפודל של פרס" וכי ישנו גם הביטוי האמריקאי His Masters Voice שהתקבע בתודעה לצד לוגו של כלב היושב ליד פונוגרף.
במובן הפוליטי, טוענת מלמד, כשמשתמשים בביטוי כלבלב או כלבלבה "ברור לכולם ולכולן שמדובר במי שמבקשת להשמיע את קול אדונה הפוליטי ולרצותו. [...] ביסוד הדימוי של המילה 'כלב' בהקשר זה, מצויה אמירה תרבותית מובהקת בדבר נאמנות עילאית. התובעת אכן מגלמת נאמנות עילאית זו כלפי ראש הממשלה. הנתבעת לא כתבה חלילה 'כלבה' במובן של 'רעת לב' או במובן של כלבה פיסית (וגם אז מדובר היה במילה שחוסה תחת חופש הביטוי כמובן), אלא היא כתבה 'הכלבלבה של הנאשם', כדי שיהיה ברור שהכוונה היא למי שממלאת אחר מצוות אדוניה, ראש הממשלה'".
מעבר לכך טוענת מלמד כי גם אם ייקבע שהציוץ שפרסמה מהווה לשון הרע כלפי ח"כ מלמד, הרי ששמורה לה הגנת תום הלב, ועוד טוענת העיתונאית להגנתה כי התביעה נגדה נועדה להשתיקה. "קבלת התביעה דנן פירושה הרתעת הציבור הרחב מפני הבעת דעה בנושאים שיש בהם עניין ציבורי מובהק מתוך חשש שמא ייתבעו", נטען בכתב ההגנה, "וכך, אזרחים ביקורתיים יחששו להביע את דעותיהם על חברי הכנסת ועל השלטון, שמא ייתבעו בשל כך. הדבר יוליד אפוא סתימת פיות מובהקת ובכך תתחולל פגיעה עמוקה באינטרס הציבורי המובהק שטמון בליבת חופש הביטוי הפוליטי ולמעשה בליבת המשטר הדמוקרטי".
7091-08-20