הפגנה של ערביי יפו נגד המשטרה, שלשום ביפו (צילום: רוני שוצר)

תחרות פרסי הציניות והטעם הרע

תשעה בני-אדם נהרגו בכבישים ביממה שעברה, ושוב תאונות דרכים תופסות את שערי העיתונים. שלא כמו לפני שבועיים, הבוקר אין על שער "ישראל היום" תמונות "לפני" ו"אחרי" של קרובי ההרוגים, אלא רק הסיקור העיתונאי החלול והמזויף הרגיל. "עוד משפחה נמחקה" היא הכותרת הראשית, שמשום מה אינה מובאת במרכאות – במקומן מופיע קו תחתי עבה. מה יעשו בפעם הבאה ב"ישראל היום" כדי לסמן לקוראים שמדובר בכותרת מודגשת? אולי ידפיסו שתי כוכביות משני עבריה. הפרטים: ארבעה בני משפחה אחת נהרגו בתאונה. מזעזע? לא מספיק. כותרת הגג מבהירה: מדובר ב"קציר דמים" וב"תאונה מחרידה".

התאונה בצומת הנגב מקבלת מקום מכובד גם בחצי התחתון של שער "מעריב", תחת הכותרת "סבתא, אמא ושני נכדים". תמונות הנספים מודפסות על רקע תצלום של אנשי זק"א סוגרים שקים של חלקי גופות. אבל את פרס הציניות ופרס הטעם הרע מקבל היום "ידיעות אחרונות". הכותרת הראשית שלו, המודפסת באותיות אדומות ענקיות, היא "הצילו". הכותרת מובאת במרכאות שכותרת הגג מפרשת: "מהמכונית הבוערת נשמעה זעקה שהלכה והשתתקה". שמישהו ישתיק את הצרחות של העיתון הזה.

המפה המדינית

הכותרת הראשית של "מעריב" עוסקת בעניינים מדיניים: "המפה של אבו-מאזן"; "יו"ר הרשות יציג היום בפני השליח האמריקאי ג'ורג' מיטשל את מפת ההסדר עם ישראל. בתוכנית: חילופי שטחים בהיקף של 1.9% משטחי יהודה ושומרון והקמת משטרה פלסטינית חזקה ללא צבא. גם סגן הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן יפתח היום את ביקורו בישראל" (בן כספית).

בעמ' 4 כותב כספית: "'שיחות הקרבה', על-פי הפלסטינים, אמורות להתמקד בסוגיית הגבולות וסידורי הביטחון, והם יעמדו על דרישתם לקבל שטח 'בגודל זהה' לשטחי 67', על בסיס חילופי שטחים. תנאי הכרחי לפתיחת מו"מ ישיר, מבחינתם, תהיה הסכמה של בנימין נתניהו לעיקרון זה, עליו הסכימו כבר ממשלות קודמות וגם הממשל האמריקאי סומך עליו את ידו, כמו גם הקהילייה הבינלאומית כולה. בדרך זו מתכוונים הפלסטינים להעמיד את ראש הממשלה בנימין נתניהו בעמדת סירוב ולהוכיח לאמריקאים שאין היתכנות למו"מ ממשי מולו".

כפולת העמודים 6–7 של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לראיון (בכתב) של נחום ברנע ושמעון שיפר עם ביידן. הציטוט שנבחר לכותרת (התופסת חצי עמוד) הוא "הגרעין האיראני הוא איום על אמריקה". גם שאר הדברים שאומר ביידן הם היאדה-יאדה הרגיל. בכובעו כפובליציסט במדור הדעות של העיתון, מגחך ברנע על הדברים שאמר לו ביידן בכובעו כמראיין: "ביידן הוא אופטימי להפליא", כותב ברנע בטור שכולו פסימי להפליא. לא אבו-מאזן ולא נתניהו מעוניינים במדינה פלסטינית, הוא מוסיף.

במדור הדעות של "ישראל היום", כותרת הטור של יוסי ביילין, עלה התאנה השמאלני של העיתון, היא "מתחילים לדבר: דווקא לא להנמיך ציפיות".

עסקת שליט ונתניהו

רב-המחבלים עבדאללה ברגותי, שנידון ל-67 מאסרי עולם בשל מעורבותו ברצח 66 ישראלים ופציעת מאות, מופיע היום בכל העיתונים. ברגותי נמצא ב"הפרדה", תנאי כליאה המותרים לתקופה של חצי שנה. בתום כל חצי שנה, מבקשת המדינה מבית-המשפט להאריך את ה"הפרדה". אתמול היה דיון כזה, ועיתונאים יירטו את ברגותי בבית-המשפט.

ברגותי הוא אחד האסירים העיקריים שחמאס דורש לשחרר תמורת גלעד שליט. העיתונים מצטטים את ברגותי, שאמר כי נתניהו הוא זה שהכשיל את העסקה אחרי שחמאס, המתווך הגרמני וחגי הדס חתמו עליה. עוד הצהיר ברגותי כי ישוב לפעול נגד ישראל ברגע שישוחרר. לפי דבריו, הוא היה "השם השלישי" ברשימת האסירים של חמאס, אחרי מרואן ברגותי ואחמד סעדאת.

הדוד אוסקר

הסרט "עג'מי" לא זכה באוסקר לסרט הזר, כפי שאנחנו יודעים היום. אם עורכי העיתונים היו מסוגלים לדעת זאת אתמול, ייתכן שלא היו עושים כזה צימעס מההתבטאות של במאי הסרט, סכנדר קובטי, שאמר לחדשות ערוץ 2 כי הוא אינו מייצג את ישראל. ואולי כן. אחרי הכל, העיתונים רגילים להגיש צימעס לקוראיהם.

בעיתונים הפטריוטיים, "מעריב" ו"ישראל היום", ההתבטאות מקבלת את הטיפול הצמוד ביותר. כפולת עמודים מוקדשת לסרט ב"מעריב" – אף מלה בה לא עוסקת בסרט עצמו או בטקס האוסקר. הידיעה המרכזית מביאה את התגובות ההיסטריות הרגילות מחברי-הכנסת של הימין (כולל ההצהרה הקומית של ח"כ מיכאל בן-ארי, שהודיע כי יגיש הצעה לתיקון חוק הקולנוע, שתחייב יוצרי סרט לחתום על הצהרת נאמנות למדינה כדי לזכות במימון של קרנות); לצדה המאמר הצפוי של בן דרור ימיני, וידיעה על "משפחת כוכב עג'מי", שדווקא רואים בסרט "גאווה ישראלית".

ב"ישראל היום" הפרשה מגיעה לשער, תחת הכותרת "השערורייה של במאי 'עג'מי'". כותרת המשנה מצטטת את שרת התרבות לימור לבנת: "בלי כספי המדינה, הם לא היו שם". בעמ' 5 מופיעים ידיעה וטור המוקדשים לסיפור.

הידיעה (מאיה כהן וגדעון אלון) מוקדשת כולה לפוליטיקאים התוקפים את קובטי. בסופה מצוטט גם ח"כ אחמד טיבי (המשמש הסניגור היחיד, או כמעט היחיד, גם בשאר העיתונים): "התבטאותו של קובטי היא התבטאות נורמלית, המבטאת את רגשותיו. הוא לא נציג רשמי של ישראל ולא רוצה להיות. הסרט, שיוצר בישראל ומומן על-ידיה, מייצג את ישראל, אבל לא האיש ולא השחקנים מייצגים את המדינה, שמקפחת אותם ויצרה את עלילת הסרט של הדרה והזנחה של תושבי יפו הערבים".

על טור הפרשנות חתום דן מרגלית, שכותב כי הוא אינו מצפה מקובטי "לעשות שקר בנפשו" כי קיבל כסף ישראלי, אבל הוא זועם על "נוהג המרמה הכפול", כלומר, "לקבל על עצמו להתייצב לתחרות שבה הוא מייצג את המדינה, וברגע האחרון להתכחש להתחייבות שקיבל על עצמו". לסיום קורא מרגלית שלא שלצפות בסרט. כותרת הטור: "הערבים מאסו בשותפות".

"אני אופטימי", אומרת דמותו של קובטי בקריקטורה היומית של יונתן וקסמן ב"כלכליסט", "או שפלסטין תזכה, או שישראל תפסיד".

פרשת דנקנר

פרשת דנקנר נעדרת היום לגמרי מ"ידיעות אחרונות" ו"כלכליסט". רגע, טעות שלי. בידיעה בעמ' 27 של "ידיעות" מדווחת נווית זומר כי "בת נולדה לדני דנקנר (50), לשעבר יו"ר בנק הפועלים". ידיעה דומה מופיעה גם במדור הרכילות של "כלכליסט" (רון גרנות), ומצטרפת לזו שהופיעה במדור אתמול: "בשבוע הקשה שעבר עליו, דני דנקנר, מנכ"ל אריסון-השקעות, היה יכול להתנחם בשדרוג הרכב שלו: ביום חמישי קיבל דנקנר מהבוסית שרי אריסון לאנד-רובר חדשה ושחורה מודל 2010, שתחליף את הדגם הקודם (והלבן) שבו נהג עד כה". אם כן, דנקנר יכול להתנחם בכך שנולדה לו בת, ששודרג לו הרכב, ושעיתונים מסוימים מוצאים מקום לדווח על כך.

ולא שאין על מה לדווח. הכותרת הראשית של המוסף "עסקים" היא ציטוט של צבי זיו ("מדבר לראשונה על הפרשה שמטלטלת את הבנקאות הישראלית"): "האשראי שנתתי היה סופר בסדר". מה לא היה סופר בסדר? "רומז שלא כולם נהגו כמוהו", לשון כותרת המשנה. יהודה שרוני מציין בכתבה כי חנה פריזן, מנהלת משאבי האנוש שנדרשה על-ידי דנקנר להעביר לו תוך יום 1.3 מיליון שקל, סירבה לעשות זאת, וכי מי שאישר את הבקשה החריגה היה זיו עצמו, שקיבל גם הוא מקדמה דומה. זיו מכחיש בחצי פה.

פרשת דנקנר מגיעה גם לשער "דה-מרקר". "הרוח החיה מאחורי חקירת דני דנקנר" היא הכותרת הראשית לכתבה של עידו באום על מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות, אביה אלף. גם ב"גלובס" מתייחסים לפרשה בהרחבה, אמנם מהצד השולל את חקירת המשטרה ותומך בדנקנר.

החומה הסינית נפלה ל"מעריב" על הראש

האם יש צדק בעולם? לפעמים יש. אתמול הקדיש "מעריב" מחצית מעמ' 9 לידיעה מאת ינאי אלפסי שקידמה את ענייניו של העיתון: הידיעה הכריזה על הנפקה של מניות "מעריב". זו אינה הפעם הראשונה, השנייה, השלישית או הבוטה ביותר שעיתון זה, תחת עריכתו של יואב צור, רומס ברגל גסה את הגדר האמורה להפריד בין תכנים מערכתיים לאינטרסים עסקיים בעיתון ראוי לשמו.

אלא שהפעם אלוהים, הידוע גם בכינויו "הרשות לניירות ערך", שילם ל"מעריב" כגמולו. הרשות הכריזה כי תעכב את ההנפקה ותטיל על "מעריב" קנס של 30 אלף שקל, משום שהפרסום על אודות ההנפקה אסור על-פי תקנות הרשות. נמצא גם, כמובן, מי שידווח על כך: היריב והמתחרה "ישראל היום", שמצא לנכון להקדיש לכך ידיעה מיוחדת במדור הכלכלה, כולל תמונה של עופר נמרודי. ועל זה אמרו חז"ל: "מגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב".

עניין של מזל טוב

חגיגת יום ההולדת של אביו של ראש הממשלה מדווחת ב"מעריב וב"ישראל היום". בשער האחורי ובשער הקדמי, בהתאמה. ב"ידיעות אחרונות" היא מקבלת משבצת כיתוב תמונה בכפולת האמצע, המוקדשת ברובה ל"צלם העירום המפורסם ספנסר טוניק".

תחרות פרסי הציניות והטעם רע – מקצה התרבות

כותרת המשנה לכתבה של דנה גילרמן ב"כלכליסט" על תערוכות של אמנות וייטנמית וקוריאנית: "האמנות הקוריאנית לא ידועה בארץ, אבל מי שירכוש כיום את העבודות הנכונות, עשוי לגרוף רווח נאה בעתיד. גם מחירי האמנות הווייטנמית צפויים לעלות, כחלק מיציאת השוק מהמיתון". הכותרת, אגב, היא "צ'יק קוריאה". תנו להם אוסקר.

ענייני תקשורת

תחרות מלכת היופי של השבועון "לאשה" מבית "ידיעות אחרונות" מקודמת באגרסיביות בעיתון עצמו. היא מקבלת את השער האחורי, את כפולת האמצע במוסף "24 שעות", והפניה מהשער שזה לשונה: "יפות יפות שבא לרוץ ולסמס – מי תזכה הערב בתחרות מלכת היופי של ישראל לשנת 2010".

אגב עבירות שידול, לעיתון "מעריב" מצורפת היום מעטפה גדולה צבועה אדום בוהק. על צדה האחד כתוב באותיות קידוש לבנה "לוטומניה", ובצדה השני סמליל מפעל הפיס והסיסמה: "כשתפתח את המעטפה תגלה שהכל אפשרי". בתוך המעטפה מונחים טופס לוטו ומכתב הדוחק ומפציר בקורא לסור לדוכן הפיס הקרוב, לשלם ולשלוח את הטופס. הכל, אם כן, אפשרי: להכין חומרים שמטרתם לשטוף מוחות ולמכר אזרחים תמימים לרעה החולה של הימורים, ולשלם הון לעיתון נפוץ כדי שידוור את חומרי התעמולה הללו לפתח בתיהם של האזרחים.