העיתונאי, הסופר, הבלוגר, כוכב הרשת ותומך נתניהו אלי ציפורי, יחד עם אשתו בתיה, מבקשים מבית-המשפט למחוק תביעה שהגישו נגד שתי עמותות ונגד היועץ המשפטי של אותן עמותות. ציפורי ובת זוגו מבקשים מבית המשפט לא לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים, משום שלדבריהם "חסכו זמן דיוני" בכך שהחליטו לוותר על התביעה מבלי למצות אותה. טרם הוגשה תגובת הנתבעים וממילא טרם הכריע בית-המשפט בסוגיה.
התביעה, על סך 440 אלף שקל, היא גלגול אחרון עד כה של מסכת תביעות מסועפת שמנהל ציפורי נגד נתבעים רבים, בהם עיתונאים, עורכי דין, גופים אזרחיים, כלי תקשורת וגופי מדינה, בדרישה לפיצויים של קרוב ל-2 מיליון שקל. בקשת המחיקה הנוכחית מעידה, אולי, על תחילתה של מפולת במגדל התביעות, שאף אחת מהן טרם הגיעה לבירור.
התביעה הוגשה נגד עמותת "התמנון", עמותת "הצלחה" ונגד עו"ד אלעד מן (המשמש יועץ משפטי של "העין השביעית"). היא נסובה בעיקרה על כך שאתר "תולעת המשפט", שהופעל בידי עמותת "התמנון", פירסם כתב תביעה קודם שהגיש ציפורי.
אותה תביעה קודמת, על סך מיליון שקל, הוגשה בידי ציפורי (ואשתו) נגד לא פחות מתשעה נתבעים (בתוכם גם עמותות "העין השביעית" ו"שקוף"). היא נסובה בעיקרה על כך שהנתבעים פרסמו כתב הגנה לכתב תביעה קודם של ציפורי (הפעם ללא אשתו). כתב תביעה שבעצמו הוא תביעה שכנגד תביעה אחרת.
על מנת לפשט את הפסקאות הקודמות, נציג אותן בתרשים זרימה: (1) ציפורי תובע תביעה שכנגד ==> (2) ציפורי תובע תשעה נתבעים שפרסמו או התייחסו לתביעה שכנגד ==> (3) ציפורי תובע שלושה נתבעים שפרסמו או היו קשורים (לטענת ציפורי) לפרסום כתב התביעה שנגד מי שפרסמו את כתב התביעה שכנגד.
כתבי התביעה האמורים הינם מסמכים משפטיים שחל עליהם דין פומביות הדיון, לא מוטל עליהם חיסיון או איסור פרסום וציפורי גם לא ביקש שיוטל עליהם חיסיון. כיצד בכל זאת הוגשו שתי תביעות, כנגד 12 נתבעים, בגין הפרסום או ההתייחסות אל אותם כתבי תביעה? מדיניות השפיטה בישראל היא לתת לכל אדם את יומו בבית המשפט, ושופטים ממעטים לדחות תביעות על הסף, גם אם עילותיהן קלושות. אולם, בכל זאת, עילה כלשהי נדרשת.
לפי ציפורי, אחד הנספחים בכתב ההגנה לתביעה שכנגד שהגיש (תביעה מס' 1), כלל מסמכים המפרים את פרטיותו. התביעה השנייה של ציפורי, מייחסת לכן למי שהיה קשור, לדעת ציפורי, לפרסום אותו כתב תביעה, פגיעה בפרטיותו. העילה המרכזית בתביעה השלישית מצומצמת עוד יותר: היא מתמקדת בכך שבכתב התביעה (השנייה) שפורסם נכללו מספרי תעודת הזהות, הכתובת והחתימה של הזוג ציפורי, ובכך נפגעה פרטיותם.
בשתי התביעות נזכרים גם ציוצים בטוויטר שקשורים לפרסום כתבי התביעה. בתביעה הראשונה טוען ציפורי כי ציוצים של נתבעים שונים הציגו אותו בין היתר כ"משוגע". בתביעה השלישית טוען ציפורי כי ציוץ הציג אותו כמי ש"מגלה עריות" עם בתו (מפרסם הציוץ לא נכלל בין הנתבעים).
השופטת הורתה לזוג ציפורי להפקיד ערובה, בסך של פחות מעשירית מסכום התביעה, כדי להבטיח שבמקרה שתביעתם תידחה וייפסקו נגדם הוצאות משפט, יוכלו לשלם לפחות את חלקן. הזוג ציפורי, בתגובה, העדיף לוותר על התביעה כליל
כדור השלג התביעתי של הזוג ציפורי אסף אליו בגלגולו עורך דין שייצג את אחד הנתבעים בתביעה קודמת, צייצנים שהתייחסו לתביעות בטוויטר ואפילו את הנהלת בתי המשפט, המנהלת את המאגר המשפטי הממשלתי. התביעה השלישית במספר הרחיקה לכת וכללה כנתבעת עמותה ("הצלחה") שהקשר שלה להפרת הפרטיות הנטענת היה דליל עד כדי כך, שבית המשפט, באופן חריג, דחה על הסף את התביעה שכנגדה.
באותה החלטה של דחייה על הסף (כלומר, מחיקת התביעה נגד אותה נתבעת, ללא דיון) קבעה השופטת כי התביעה כולה, גם נגד הנתבעים שלא נמחקו, הינה "בלתי מידתית". כלומר, סכום הפיצוי הנדרש, בסך של כמעט חצי מיליון שקל, אינו סביר בהתייחס לנזק הנטען מפרסום פרטים כמו מספרי תעודת זהות וציוץ שלאף אחד מהנתבעים אין שום קשר אליו. לכן הורתה השופטת לזוג ציפורי להפקיד ערובה, בסך של פחות מעשירית מסכום התביעה, כדי להבטיח שבמקרה שתביעתם תידחה וייפסקו נגדם הוצאות משפט, יוכלו לשלם לפחות את חלקן.
הזוג ציפורי, בתגובה, העדיף לוותר על התביעה כליל ולא להפקיד את סכום הערבות, בסך 30 אלף שקל. "עולה הרושם", כתב עו"ד עדי בן-חור, בא-כוחם של הזוג ציפורי, "כי פסק הדין הסופי כבר ניתן". כעת צפויים הנתבעים למסור את תגובתם ובית המשפט יידרש להכריע בגורל התביעה. הכרעה שיכולות להיות לה השלכות על שרשרת התביעות שקדמו לה.
עד כאן תמציתו של הסיפור. המתעניינים באיזוטריה משפטית ובפכים מאופן ההתנהלות של יציע המזרח של אוהדי נתניהו, ימצאו אולי עניין בהרחבה דלהלן.
החונטה רודפת את ציפורי ונתניהו
ראשיתה של מסכת התביעות של ציפורי בתביעה שהוגשה נגדו: בנובמבר 2020 תבע אבישי גרינצייג, כתב המשפט של "גלובס", לא פחות ממיליון שקל מציפורי. סכום התביעה בגין לשון הרע, ללא הוכחת נזק, מוגבל על-ידי החוק, וכדי להגיע לסכום של מיליון שקל, נדרשים לא אחת תעלולים משפטיים שונים. אולם במקרה הזה עילת התביעה כללה יותר ממאתיים פרסומים שונים של ציפורי ברשתות החברתיות, שהפיצוי שניתן היה לדרוש עליהם היה מגיע למיליונים רבים.
זו היתה תביעת הדיבה הרביעית שהוגשה נגד ציפורי. מאז שפוטר ממשרותיו בעיתונות המרכזית, עיקר פעילותו של ציפורי היא ברשתות החברתיות, שם הוא מפרסם את פרי עטו וזוכה לפופולריות רבה. אחד מסימני ההיכר הבולטים של כתיבתו הינו כתיבה רפפטיבית על מטרות אנושיות שסימן, וזאת בסגנון משולח רסן ונטייה לביטויים עזי מבע (את גרינצייג כינה, בין היתר, עיתונאי פח, רקוב, עצלן, שרלטן, בולשביק, גזען, דוחה, מכוער, משרת, עבד, פודל, בולדוג, ועוד ועוד כיוצא בזה).
גרינצייג, בציוץ שפירסם בטוויטר, תיאר זאת כך: "בן אדם בן 58 עם רקע של עשרות שנים של כתיבה ועריכה מחליט להשחית את זמנו על עיתונאי צעיר ולנתח 'לעומק' כל ציוץ שלו במגמתיות מטורללת. מה הסיפור שלך" (ציפורי תבע בהמשך את גרינצייג, בין היתר בגין ציוץ זה, בטענה שהוא מוצג בו כחולה נפש).
לפי ציפורי, בישראל פועלת אגודת סתרים, "חונטה" בלשונו, המורכבת כנראה בעיקר מעיתונאים ומאנשי פרקליטות המדינה, שמטרתה לרדוף את ציפורי ודמות בכירה תורנית. בעת שציפורי עבד כסגן עורך "גלובס" והיה מנאמניו של הבעלים אליעזר פישמן, בתפקיד הדמות הבכירה הנרדפת יחד עם ציפורי כיכבו אנשי עסקים, כמו הטייקון נוחי דנקנר. אחרי פשיטת הרגל של פישמן, שינה ציפורי את ציר ההתייחסות שלו והפך לחסיד אדוק של פוליטיקאי אותו נהג קודם לבקר לא אחת: בנימין נתניהו.
בהתאם לכך, שינתה את פניה גם ה"חונטה" שבכתבי ציפורי. האוריינטציה הפכה מכלכלית לפוליטית, ואת עיתונאי הכלכלה החליפו עיתונאים המסקרים את הזירה הפוליטית ובעיקר המשפטית, משום שמשלב מסוים עיקר מרצו של ציפורי הופנה לסיקור משפטו הפלילי של נתניהו, הנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. ציפורי אימץ בהתלהבות את קונספירציות "תפירת התיקים" ו"מדינת העומק" של נתניהו ובנו יאיר, ושילב בה גלריה רחבה של עיתונאים.
לאחר שפוטר מ"גלובס" - לטענת "גלובס" בשל בעיות אמינות ואתיקה, לטענת ציפורי בשל רדיפה פוליטית - עבר ציפורי לכתוב ב"מעריב", אולם פוטר גם משם לאחר שלא הסכים להפסיק לתקוף שוב ושוב, בסגנונו האופייני, כותבים אחרים ב"מעריב" אותם זיהה כחברים ב"חונטה" הרודפת אותו ואת נתניהו.
הסגנון המכפיש והמבזה הניב, כאמור, ארבע תביעות דיבה. אחת מהן, של יו"ר יש-עתיד יאיר לפיד, שהתקפל ומחק אותה. בשנייה, של הפעילה החברתית חני קים, ניצח ציפורי וזכה להוצאות משפט. בשלישית, של כתב המשפט ברוך קרא, הפסיד ציפורי ושילם פיצויים. הרביעית, של כתב המשפט גרינצייג, הובילה כאמור למסכת התביעות דנן, ולתביעה שציפורי (ואשתו) מבקשים כעת למחוק.
המלחמה בחונטה עוברת מהרשתות לבתי המשפט
התביעה הראשונה בסדרה הוגשה בפברואר 2021, כתביעה נגדית לזו של גרינצייג. מאחר שגרינצייג לא פירסם עשרות גידופים והכפשות נגד ציפורי, נאחז כתב התביעה בחמישה ציוצים שפירסם גרינצייג בתגובה למתקפה של ציפורי, ציוצים כגון: "החונטה התקשורתית יחד עם החונטה המשפטית ועוד כל מיני חונטות שרק אלי ציפורי כנראה יודע על קיומן חברו יחד להדיח אותו. שתולים בתוך 'גלובס' חברו לעיתון המתחרה 'דה-מרקר' כדי לבצע סיכול ממוקד בציפורי. האיש מזמן התנתק ממחוזות העובדות וההיגיון והפליג אל מחוזות ההזיה והטרלול". לפי ציפורי, בציוץ זה ובדומים לו קבע גרינצייג שהוא לוקה במחלת נפש, ולכן עליו לפצותו. סכום הפיצוי שדרש ציפורי: 200 אלף שקל.
תביעה שכנגד אינה אקט נדיר בהליך משפטי, אולם תביעה זו היתה תחילתה של סאגה משפטית. כעבור 11 חודשים, תביעה נוספת הוגשה, הפעם בשל אוסף טענות הקשורות לפרסום או התייחסות לכתב התביעה שכנגד. ציפורי חבר לעורך דין חדש, עדי בן-חור, ומלחמתו ב"חונטה" עברה מן הרשתות החברתיות אל בתי המשפט (בן-חור, מייצג תובע אחר, בתביעה נגד "העין השביעית", שעילותיה דומות לתביעה העומדת להימחק).
העיתונאים ברשימה השחורה של ציפורי, אלו המאוחדים לדעתו במזימה זדונית נגדו ונגד נתניהו, מגיעים מכל קצוות הקשת התקשורתית והפוליטית, עובדה העומדת לזכות חוסר משוא הפנים של אלי ציפורי, גם אם לאו דווקא לזכות בוחן המציאות שלו. גם הנתבעים בתביעה השנייה, זו שהגיש במרץ השנה, היו רבים ומגוונים: עיתונאי "הארץ" חיים לוינסון, עיתונאי "גלובס" אבישי גרינצייג, עיתונאי "כאן" עקיבא נוביק, עורך דינו של גרינצייג (עו"ד צביקה מצקין), עמותת "שקוף", עמותת "הצלחה", עמותת "העין השביעית", עו"ד אלעד מן והנהלת בתי המשפט.
בכתב התביעה נטען כי לציפורי (ואשתו) מגיע פיצוי בסך של יותר מ-13 מיליון שקל, אולם כדי לא לשלם את סכום האגרה הנדרש הם תובעים מיליון שקל "בלבד". הציר המרכזי של כתב התביעה מתייחס לאסופת מסמכים שציפורי הגיש לבית הדין לעבודה במסגרת תביעה נגד ביטוח לאומי, ושגרינצייג צירף לכתב ההגנה שלו (שהגיש בתגובה לתביעה שכנגד של ציפורי) כדי לאשש טענה בדבר מצבו הנפשי של ציפורי.
מסלול הטענות ארוך ומפותל ומפליג מעבר לטענה היסודית בדבר הפרת פרטיותו הרפואית של ציפורי. הוא כולל ציוצים, פרסום צילומי מסך של כתבי בית דין, פוסט ובו תמונה של ספר פסיכולוגיה, פרסום של מספר תעודת הזהות של ציפורי ועוד, כולם, לפי ציפורי (ואשתו), גורמים לו נזק חמור
אולם מסלול הטענות ארוך ומפותל ומפליג מעבר לטענה היסודית בדבר הפרת פרטיותו הרפואית של ציפורי. הוא כולל ציוצים (למשל זה של נוביק: "אלי אהובי. מעריץ אותך על העוז והנחישות להמשיך להיטפל פה לעיתונאים על אף שאתה כבר ידוע כמשוגע המקלל של הטוויטר"), פרסום צילומי מסך של כתבי בית דין, פוסט ובו תמונה של ספר פסיכולוגיה, פרסום של מספר תעודת הזהות של ציפורי ועוד, כולם, לפי ציפורי (ואשתו), גורמים לו נזק חמור.
הקשר של בתיה ציפורי, זוגתו של ציפורי, לתביעה, מוסבר בכך שפסיכיאטר ממנו הזמין גרינצייג חוות דעת באשר לאופי הפרסומים של ציפורי ברשתות, ושצורפה לכתב ההגנה שלו, טיפל בעבר בבתיה ציפורי, ועל כן גם פרטיותה נפגעה (ציפורי כלל לא הוזכרה בחוות הדעת). עובדה זו, ככל שהיא נכונה, הפכה פומבית לראשונה דווקא בגלל התביעה של הזוג ציפורי. פרט זה הוא היחיד בכתב התביעה הנוגע לגברת ציפורי.
זלזול, לעג, בוז וציניות בלתי נתפסת
בעוד תביעה זו מתנהלת, ולצד שתי תביעות שכנגד (של לוינסון ונוביק), הוגשה במאי השנה על-ידי הזוג ציפורי תביעה נוספת, שלישית במספר. גם הפעם ייצג את ציפורי עורך הדין בן-חור, שגם החל לייצג אותו בתביעה שהגיש נגדו אי-אז גרינצייג, לאחר שעורך הדין המייצג פרש מהתיק מסיבות שלא פורסמו. הפעם מספר הנתבעים עמד על שלושה: עמותות "התמנון" ו"הצלחה", והיועץ המשפטי שלהן, עו"ד אלעד מן.
עילת אותה תביעה היתה שרשור של עילת התביעה המרכזית של התביעה הקודמת: הזוג ציפורי טען כי פרסום כתב התביעה השנייה הפר את פרטיותו, בכך שכלל את מספר תעודת הזהות שלו וכתובתו, פרטים מזהים הנמצאים ברגיל בראש כל כתב תביעה. טענה נוספת היתה כי גם חתימת בני הזוג, שהתנוססה על ייפוי הכוח שבסופו של כתב התביעה, היא הפרה חמורה של פרטיותם.
עד כמה חמורה? בני הזוג ציפורי דרש פיצוי של לא פחות מ-220 אלף שקל. פרסום מספר תעודת הזהות שלהם, כתובתם וחתימתם, התקבל על ידם, בזעזוע ותדהמה, ביטויים המשובצים שוב ושוב בכתב התביעה, והוא נעשה ב"זלזול", "לעג", "בוז" ו"ציניות בלתי נתפסת". טענה נוספת של ציפורי היא כי באתר "תולעת המשפט", המרכז החלטות מאינספור הליכים משפטיים שונים, ישנם בעלי דין נוספים בשם אלי ציפורי, וכי החיפוש באתר (באמצעות הכפתור "שחקנים חוזרים") עלול לבלבל ביניהם. לפי ציפורי, הדבר מהווה הן פגיעה בפרטיותו והן הוצאת דיבתו.
כשבועיים לאחר הגשת כתב התביעה השלישית, הגיש הזוג ציפורי את אותה תביעה שוב, כשהוא מעלה את סכום התביעה ל-440 אלף שקל, זאת בשל ציוץ שהתפרסם בטוויטר, של משתמש אנונימי, שלשונו: "לזוגתו של הציפורי לא היה מה להגיד על הקשר שבין הציפורי לבין ביתה האהובה?". לפי ציפורי, תגובה זו קובעת כי הוא "מקיים יחסי גילוי עריות עם בתו!". הקשר לנתבעים? משום שהציוץ התפרסם בתגובה לשיתוף של ציוץ שצייצה "תולעת המשפט", טוען כתב התביעה כי הנתבעים הם בגדר "מסייעים, משדלים ומאשררים". זאת למרות שציפורי לא טוען שלנתבעים ישנו קשר לאותו ציוץ, או שביכולתם לשנותו או למוחקו.
תביעה נגררת לאחר תביעה נגררת
כתב התביעה השלישית מכיל חידושים משפטיים, כגון "הפרה חובה חקוקה של תקנון האתיקה העיתונאית". כך, לפי הזוג ציפורי, העוול שנגרם להם - וגם לבא-כוחם - כולל ערב-רב של חוקים, תקנות וכללים: פגיעה בפרטיות, הוצאת דיבה, רשלנות, הפרת חובה חקוקה בשל עבירות על חוק האזנות סתר, חוק זכויות החולה, תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה, תקנון האתיקה העיתונאית, תקנון לשכת עורכי הדין וחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
"לעיתים רחוקות אנו מעיינים בכתב תביעה, מתעמקים בו, ועם סיום הקריאה עולה השאלה - מהי העוולה בגינה אדם זה או אחר נתבע?"
כל זאת, כזכור, בשל פרסום מסמך ובו מספרי תעודת זהות, כתובת וחתימה, וציוץ שלנתבעים אין כל קשר אליו.
"לעיתים רחוקות אנו מעיינים בכתב תביעה, מתעמקים בו, ועם סיום הקריאה עולה השאלה - מהי העוולה בגינה אדם זה או אחר נתבע?", הגיבו עמותת הצלחה ועו"ד אלעד מן, באמצעות עורך הדין גיל רון, בבקשה לסילוק על הסף שהגישו בתגובה לכתב התביעה. מדובר, "בניסיון להתנכל לפרקליט, ולהרתיעו מלתת שירות ללקוחותיו".
הבקשה לסילוק על הסף כוללת טענות נוספות, בין השאר כי כתב התביעה כולל קביעות עובדתיות שאין להן שחר, וכי התובעים לא טרחו לערוך בירורים עובדתיים פשוטים שהיו מונעים טענות, שבבקשה לסילוק על הסף מכונים בלשון נקייה "דברים שאינם אמת".
בקשה ברוח דומה הוגשה גם על-ידי עמותת התמנון, המיוצגת על-ידי עו"ד יהונתן קלינגר: "בקשת סילוק זו מוגשת לאחר שברור שגם אם יתקבלו כל הטענות בכתב התביעה כנכונות, הרי שהתביעה לא תצלח. לנתבעת חסינות בהתאם לדין, ואף מעבר לכך, התביעה היא טורדנית וקנטרנית, הוגשה תוך שהיא מבקשת סעד שאינו בסמכות וגרוע מכל: היא תביעת השתקה שכל מטרתה חיצונית להליכים המשפטיים. כידוע, בית המשפט לא יתן סעד לאדם אשר מטרתו היא לחבל בהליך המשפטי ומגיע לבית המשפט בידיים שאינן נקיות".
עמותת "התמנון" הגישה גם כתב הגנה, שבו טענה כי "קשה להביא דוגמא יותר מביכה לתביעה שהוגשה בחוסר תום-לב, למטרות פוליטיות חוץ-משפטיות, שלא לפי הדין". פרסום כתבי תביעה, הזכיר כתב ההגנה, מוגן בחוק לשון הרע, וציפורי עצמו לא ביקש ולא קיבל חיסיון על כתבי התביעות. "התובענה עצמה", המשיך כתב ההגנה, "עומדת על כרעי תרנגולת שנצלו היטב על גריל פחמים וכעת שבורות כולן. אין כל תובענה ואין מקום לדון בה, וזאת עוד לפני שנדון בחוסר תום הלב של התובעים". עוד צוין בכתב ההגנה כי "התביעה היא כנגד עמותה שמפעילה מאגר משפטי ציבורי בחינם על כך שהיא כללה במאגר כתב תביעה בהליך אזרחי פומבי שיזמו התובעים".
השופטת, עדי ניר בנימיני מבית משפט השלום בתל-אביב, פרסמה בתגובה לבקשות הסילוק על הסף פסק דין חלקי. היא דחתה את בקשות הסילוק של עמותת התמנון ושל עו"ד מן, וקיבלה את זו של עמותת הצלחה. "אכן, סילוק תביעה על הסף ייעשה במקרים חריגים בלבד", כשגם אם התביעה תתקבל במלואה, הנתבע לא יהיה זכאי לכל סעד או פיצוי. "במקרה זה", כתבה השופטת, "באתי למסקנה שמדובר באחד מאותם מקרים חריגים". על התובעים היה "לטעון לכל הפחות מערך עובדות מינימלי, שאינו בגדר השערות גרידא", בנוגע לעמותת "הצלחה".
"יצוין כבר עתה", הוסיפה השופטת, "כי על פני הדברים סכום התביעה הוא בלתי מידתי באורח ניכר ביחס לנזק שנגרם, ככל שנגרם. אני אף ערה לטענות תמנון כי מדובר בתביעת השתקה שבבסיסה סכסוך בין תובע 1 [ציפורי] לנתבע 3 [עו"ד מן], וכי מדובר בתביעה נגררת לאחר תביעה נגררת, שעשויה להוביל לתביעות נוספות (כפי שבמקרה זה תוקן כתב התביעה לאחר פרסום כתב התביעה בתיק זה), ולטענה שאין לאפשר זאת כעניין של מדיניות משפטית".
הזוג ציפורי הוסיף וביקש מבית המשפט "להתחשב בעובדה כי במעשיהם הם חסכו לבית המשפט הנכבד זמן דיוני רב, ולא להשית עליהם הוצאות כלשהן"
למרות כל זאת, קבעה השופטת, יש לנהל את התיק, אך התובעים נדרשים להפקיד ערובה להוצאות, בסך של 30 אלף שקל. מי שהשתכנעו אחרת היו דווקא התובעים, שלראשונה במסלול התביעות הנגררות, תקעו יתד באדמת הסחף. "התובעים מתכבדים להודיע לבית המשפט הנכבד", כתבו הזוג ציפורי באמצעות עו"ד בן-חור, "לאור פסק הדין החלקי אשר ניתן, כי הם לא רואים טעם להמשיך לנהל את ההליך במסגרתו הנוכחית".
הזוג ציפורי הוסיף וביקש מבית המשפט "להתחשב בעובדה כי במעשיהם הם חסכו לבית המשפט הנכבד זמן דיוני רב, ולא להשית עליהם הוצאות כלשהן".
כאמור, שופטים בישראל ממעטים לדחות תביעות על הסף. לשם האיזון, ניתן היה לחשוב שמערכת המשפט תנהג בחומרה במי שהגיש תביעה שהתבררה כלא צודקת. למרות זאת, במערכת המשפט בישראל לא נהוג לפסוק הוצאות משפט ריאליות, לא ביחס לעלות שכר הטרחה של עורכי הדין ובוודאי שלא ביחס לאובדן הזמן של הנתבעים.
עלות ניהול הליכים מקדמיים במשפט לא מורכב, אפילו אם לא הגיע לשלב ההוכחות, יכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים ולדרוש שעות עבודה רבות מהנתבעים. ניהול ההליך כולו יכול להגיע לעלויות גבוהות הרבה יותר ואובדן של עשרות ומאות שעות עבודה. כעת נותר לראות אם הציפוריז' ייאלצו לפצות את הנתבעים בתביעה השלישית, וכיצד החלטתם לסגת ממנה תשפיע על מגדל התביעות שבנו.