אנרגיה: אחד התחומים המשפיעים ביותר על חיינו. צומת שהכל מתנקז אליו, עם הכסף הכי גדול והשפעה אדירה על הסביבה. במשק האנרגיה שלנו כאן, המלך הוא הגז, והסוגיה העכשווית הכי חשובה היא, כמו שאמר שייקספיר: לייצא או לא לייצא.
בואו נשים לרגע בצד את מלחמות הגז שהתרגלנו אליהן: דחיקת האנרגיות המתחדשות, שאלת פליטות גזי החממה וההשפעה על משבר האקלים, הוויכוח על זיהום האוויר, אשליית רווחי העתק למשק. בואו נתמקד בנרטיב החדש והמסוכן שברוני הגז והפוליטיקאים מוכרים לנו: חייבים לייצא מהר את הגז, והרבה ממנו, כדי להציל את אירופה ולהעשיר את קופת המדינה (נניח).
הנרטיב הזה לא רק שקרי אלא מסוכן ממש, לביטחון המדינה וגם לביטחון העולם כולו. למה שקרי? ובכן, בעיקר משום שעתודות הגז שלנו זניחות ביחס לצרכים האירופאיים. ומדוע מסוכן לישראל? משום שבקצב הזה, עוד כמה שנים נמצא את עצמנו עם משק אנרגיה מוכוון גז - ובלי גז. ולמה מסוכן לעולם כולו? משום שייצוא גז, בטח ייצוא מוגבר שלו, יביא להפקה ושריפה מוגברים של גז, שהוא דלק פוסילי הפולט גזי חממה.
אבל רגע, זו לא הפעם הראשונה שברוני הגז והפוליטיקאים שלהם בכנסת מנסים למכור לנו סיפורי בדים בקשר לייצוא. ממש לא. סוגיית יצוא הגז היא סאגה של ממש, עם כמה פרקים בעלי מאפיינים דומים: הגורמים המקצועיים ממליצים נגד, הציבור מוחה ושיירת הגז עוברת.
מנכ"ל שברון מייקל ווירת ובעל השליטה בדלק יצחק תשובה. ברקע: אסדת הגז לווייתן (צילומים: פלאש 90 וצילום מסך)
כבר ב-2012 פרסמו המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה ד"ר סיניה נתניהו והמדען הראשי של משרד האנרגיה והמים ד"ר שלמה ולד, חוות דעת בנושא ייצוא הגז. הם המליצו לפתח ולהפיק גז מהמאגרים שנמצאו ושיתגלו "לצרכי המשק הישראלי באופן מקיים וארוך טווח", ו"לנקוט בצעדים שמרניים ובניצול יעיל של משאב אסטרטגי-כלכלי זה להבטחת הצרכים של הדורות הבאים". ובקיצור: לשמור את המתנה על מנת להבטיח את הביטחון האנרגטי של מדינת ישראל, ולא לבזבז אותה במהירות רק כדי להעשיר קומץ יזמים.
אלא שבמקביל כבר החלו לפעול בכנסת כוחות הפוכים, שהתיישרו עם האינטרסים של חברות הגז, ולאו דווקא עם האינטרסים של הציבור. באותה שנה הוגשו המלצות "ועדת צמח" שהקימה הממשלה לבחינת "מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל", ביניהן הצורך לאשר יצוא של גז, על מנת לעודד את היזמים לפתח את המאגרים שנמצאו ולחפש מאגרים חדשים.
בהמשך להחלטות ועדת צמח הוקם ב-2018 צוות בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי ("ועדת אדירי הראשונה") שבחן גם את סוגיית היצוא והחליט להגדיל אותו עוד יותר, למעל 40%. בשנת 2021 התכנסה "ועדת אדירי השנייה" שקבעה כי אין להגביל את היצוא ממאגרים חדשים שיימצאו ויפותחו. שרת האנרגיה קארין אלהרר אמנם הודיעה על הפסקת הנפקת רישיונות חיפוש חדשים, אך אחרי חצי שנה חזרה בה ופתחה בהליך תחרותי חדש לחיפוש מאגרים. התירוץ: משבר האנרגיה באירופה.
השרה אלהרר גם חתמה לפני כחודשיים עם שר הנפט המצרי טארק אל–מולא, ועם נשיאת האיחוד האירופי אורסולה פון דר ליין, על מזכר הבנות ליצוא גז טבעי מישראל דרך מצרים לאירופה. מאז, היא וראש הממשלה ושר החוץ יאיר לפיד חוזרים שוב ושוב על המסר בדבר ייצוא גז טבעי לאירופה ומיד.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ מבקרים באסדת הגז לוויתן, 2019 (צילום: מארק ישראל סלם)
המאבק סביב נרטיב היצוא החדש שדוחפות חברות הגז מעסיק גם את התקשורת. ביום רביעי האחרון שודר בתכנית "זמן אמת" בכאן 11 התחקיר ''פול גז בניוטרל'' של העיתונאי אבי עמית, שהציג את תרמית הגז הגדולה שהובילה את מדינת ישראל לקדם כמעט רק גז טבעי במשק החשמל המקומי, גם על חשבון קידום האנרגיות המתחדשות (גילוי נאות, גם אני הייתי בין המרואיינים בתחקיר).
מיד אחרי שידור התחקיר הופיע באולפן "זמן אמת" אמיר פוסטר, היחצן הוותיק של חברות הגז ומנכ"ל "איגוד הגז הטבעי בישראל", ארגון לובי של חברות הגז. תוך שהוא חוזר ומדקלם מבלי להתבלבל את כל ההטעיות והשקרים שעמית חשף רגע לפני כן בתחקיר, הדגיש פוסטר את הנרטיב העדכני שביקש להעביר בשם שולחיו: יצוא, יצוא, יצוא! פוסטר אף הגדיל לעשות וקבע: "מי שמתנגד ליצוא גז טבעי מישראל שיחליף פחם, שיחליף פחם! הוא למעשה מבחינתי באותה קטגוריה של מכחיש משבר אקלים".
בפודקאסט ה"מרקרים" מסוף השבוע האחרון ראיינו שירה מייקין וגיא רולניק את אבי עמית ואת סמנכ"לית "לובי 99" מירב דוד, בנוגע לתחקיר ולמחקר שביצעו בלובי בנושא, על פיו אם לפיד ואלהרר ימשיכו לקדם את יצוא הגז לאירופה, בעוד כ-20 שנה יתרות הגז הטבעי של ישראל לא יספיקו ויחייבו אותנו לייבא גז.
רולניק אף הקדיש לנושא את הטור השבועי שלו ב"דה מרקר" וסיכם את העניין בכותרת אחת קולעת: "לפיד או נתניהו — הממשלה ממשיכה לשרת את חברות הגז, על חשבוננו". אחר כך התפרסמה ב"דה מרקר" כתבה נוספת, של ישראל פישר, בה הוא מתאר כיצד המצרים מגבילים את צריכת החשמל במדינה כדי לייצא יותר גז לאירופה, ותוהה אם המדיניות המסתמנת של ייצוא הגז לא תוביל אותנו בעתיד לאותו המקום: "אם נטמון את הראש בחול, נצטרך להחשיך את הרחובות בירושלים — כמו שעושים בקהיר".
שר החוץ יאיר לפיד ושר החוץ המצרי סאמח שוכרי, מרץ 2022 (צילום: פלאש90)
אז מי צודק? חברות הגז, הלוביסטים שלהם והפוליטיקאים שלהם, או הפקידים, הפעילים והעיתונאים? לייצא או לא לייצא? אם לשפוט לפי ויכוחים קודמים על נרטיבים בתחום הגז, התשובה ברורה למדי. ברור שלא לייצא.
הנה למשל אנשי הגז סיפרו לנו שהמירוץ אחר הגז הטבעי לא מעכב את קידום האנרגיות המתחדשות בישראל. אבל העובדות בשטח מדברות אחרת, כאשר שנה רודפת שנה ומדינת ישראל טרם חצתה את הרף העלוב של 10% אנרגיות מתחדשות בייצור חשמל.
סיפרו לנו שהפליטות של המתאן, גז חממה אגרסיבי במיוחד, בשרשרת האספקה של הגז הטבעיות, הן אפסיות, בניגוד למה שידוע לנו שקורה ברחבי העולם. אבל רק עכשיו משרדי האנרגיה והגנת הסביבה הקימו ועדות שסוף סוף יעריכו או ימדדו את הפליטות בפועל.
סיפרו לנו שאזרחי ישראל ירוויחו מאות מיליארדים(!) מהגז. הסיפור הזה, שמכרו לנו היזמים והפוליטיקאים שוב ושוב, התגלו כשקר גדול. החברות, לעומת זאת, הרוויחו כל השנים סכומי עתק. גם היחצנים והלוביסטים שלהם.
מה למדנו מכל אלו? שהפוליטיקאים והיזמים מפזרים הבטחות רבות ללא כיסוי, מטים את הנתונים ומטעים את הציבור, ומחפשים רווחים גדולים ומהירים.
לכן עכשיו, כשכל העובדות הללו עומדות לנגד עינינו, נשאלת השאלה האם אנחנו מאמינים להבטחות שיהיה לנו מספיק גז טבעי בעתיד ושצריך למכור מהר לאירופה גז על חשבון העתודות שלנו?
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)