אתמול פרסמתי טור דעה לגבי הבקשה של מפעל המלט נשר (באיזור התעשייה ברמלה) להיתר פליטה לאוויר, ובנוגע לטיוטת ההיתר שפורסמה על ידי המשרד להגנת הסביבה להערות הציבור. כל זאת לקראת דיון בנושא שיתקיים הבוקר בוועדת הכנסת. בטור התייחסתי לעובדה שהמפעל מבקש והמשרד נעתר להכניס פסולות מסוכנות בכמות גדולה לשימוש כחומר בעירה וכחומר גלם, דבר שמעורר דאגה גדולה בקרב תושבי האזור.

כל זה קורה כשהמפעל כבר נמצא תחת שני שימועים בגין פליטות מזהמים לאוויר, וכאשר ניטור האוויר בארובות המפעל, שעובה כחלק מהליך שימוע ציבורי קודם, לא חשוף לציבור הרחב.

המצב באזור רמלה דומה למצב בעוד מקומות בארץ: חוסר שקיפות של נתוני הזיהום ושל הליכי השימוע לציבור הרחב, לכן כתבתי: "בעיר של מפעלי נשר נחשף איך עובד מנגנון הזיהום, הנשען על קשרים סמויים בין החברה המזהמת לא רק לרשויות המקומיות - אלא גם למשרד להגנת הסביבה". וגם "המציאות בשטח אחרת. לא פעם נדמה שהמשרד והמפעל עובדים בשיתוף פעולה, מעל לראש של הציבור ומאחורי הגב שלו".

המשרד להגנת הסביבה הזדעק, וטען ש"כתבתי דברים מכפישים וללא הוכחות". "גם 'דעה' צריכה להיות מגובה בעובדות - אחרת היא לא יותר מגיבוב של המצאות מרחיקות לכת", הוסיפו. במשרד להגנת הסביבה התרעמו בעיקר על המילה "סמויים" - מילה בעברית שמשמעה "לא גלויים" או "נסתרים" (התגובה המלאה של המשרד לטור הקודם שכתבתי, מצורפת בסוף טור זה).

ח"כ תמר זנדברג (צילום: נתי שוחט)

השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג (צילום: נתי שוחט)

מה לעשות, שאני עומד בהחלט מאחורי מה שכתבתי. הקשרים בין המשרד להגנת הסביבה ובין מפעל המלט נשר אכן "סמויים" מעינו של הציבור, והם אכן מעוררים חוסר נוחות ממשית, בלשון המעטה. אסביר.

בשנת 2019 נפתח היתר הפליטה של נשר, בהליך חריג יחסית, נוכח בקשת המפעל לקלוט פסולות מסוכנות כחומר בערה בכבשניו, ואישור רוחבי של המשרד להגנת הסביבה שאיפשר זאת. למרות שהליך פתיחת ההיתר כלל שימוע ציבור כנדרש בחוק אוויר נקי, לציבור לא ניתן כל מידע לגבי הסיבה שהניעה את המשרד לתת את האישור הרוחבי, שמיטיב עם החברה כלכלית ויש לו פוטנציאל לפגיעה בבריאות הציבור בשל הימצאות חומרים מסוכנים ורעילים שונים בפסולות. הציבור גם לא קיבל מידע לגבי הרכב וכמות החומרים הרעילים שהותר למפעל לשרוף.

כחלק מהליך השימוע הוחלט גם על עיבוי הניטור באזור התעשייה רמלה ובארובות נשר. בהתאם, המשרד הציב ניידת ניטור זמנית באזור התעשייה. אלא שהניידת מנטרת רק חלקיקים בקוטר קטן מ-10 מיקרון (PM10), והיא הוצבה בסמיכות למפעלי הבטון באזור התעשייה. השיקולים להחלטה על מיקום הניידת ועל המזהמים שימדדו בה או לא ימדדו בה לא הובאו בפני הציבור אף פעם, על אף שיש להם השפעה מכרעת על האפשרות לקבוע מה טיב הזיהום במקום ומה מקור הזיהום.

בזמן הקצר שהניידת עמדה באזור התעשייה רמלה היא מדדה חריגות רבות וגבוהות מערך הסביבה ומערך ההתרעה של המזהם PM10. בתגובה לפניות של התושבים והתקשורת למשרד בדבר החריגות, ובדו"ח שפרסם המשרד בלחץ הציבור בנושא, נכתב כי הגורם העיקרי לזיהום הם מפעלי הבטון באזור התעשייה ברמלה, שכאמור בסמוך אליהם מוקמה הניידת, ושבסופי השבוע, עם הפסקת העבודה במפעלי הבטון, הריכוזים יורדים מתחת לערך הסף, למרות שהם עדיין גבוהים יחסית לאזור.

אך קריאה מדוקדקת בדו"ח העלתה שלמרות שהניידת מוקמה צמוד למפעלי הבטון ולאזור בו מערבלי הבטון נוסעים, הרי ש-47% מהזמן כיוון הרוח מראה שהזיהום בא מאזור מפעלי הבטון, ו-30% מהזמן מאזור מפעלי נשר, כאשר צריך לקחת בחשבון שהרוח לא נשארת באותו כיוון כל יום וכל היום.

מפעל נשר (צילום: משה שי)

מפעל נשר (צילום: משה שי)

זאת ועוד, באותו הדו"ח דווח כי בדיגומים שמפעל נשר מחויב לבצע במספר נקודות על גדר המפעל כמעט ולא נרשמו חריגות, אך מניתוח המשרד להגנת הסביבה עולה שהדיגומים נעשו דווקא כאשר הרוח לא הייתה בכיוון המסיע את המזהמים מהמפעל אל נקודת הדיגום. ובמילים פשוטות, המשרד טוען שנשר ביצעו דיגומים נגד כיוון הרוח, אבל מאז פרסום הדו"ח, הציבור לא קיבל שום מידע לגבי הפעולות שנעשו לאחר ממצא חמור זה.

זאת ועוד, הציבור לא מקבל עד היום נתונים על הניטור הרציף שהותקן בארובות נשר, שנוסף, כאמור, כחלק מהאישור להכנסת הפסולות המסוכנות, משינוי היתר הפליטה ומהשימוע הציבורי בשנת 2019. כך, למעשה, למרות ההבטחות לציבור, המידע נשאר רק בין המפעל למשרד, ולא מאפשר פיקוח ציבורי. הנתון היחיד השקוף כרגע לציבור הוא דיגומים תקופתיים שגרתיים בארובות, כלומר אין שום דיווח בזמן אמת, למרות שיש מדידה כזו שחשופה לעיני המשרד להגנת הסביבה. אך לפי האתר של המשרד, הדיגומים האחרונים מהארובות השונות הם משנת 2021, חלק משנת 2020,וגם שם לא תמיד ברור מה נמדד והאם נמדד.

גלית כהן, מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה (צילום: חיים צח, לע"מ)

גלית כהן, מנכ"לית המשרד להגנת הסביבה (צילום: חיים צח, לע"מ)

לבסוף, גם הליכי הפיקוח והאכיפה מול המפעל בגין חריגות לכאורה, אינם שקופים לציבור. כרגע עומדים כנגד המפעל, ככל שידוע לציבור, שני שימועים, האחד משנת 2019 והשני משנת 2022 בגין חריגות בשנת 2021. לגבי השימוע השני, לא רק שלקחו חודשים רבים מהחריגות לכאורה, שלא דווחו לציבור, גם השימוע לא ממש פורסם. אך מעל לכל, עד היום הציבור לא יודע מה היו החריגות שבגינן נפתחו השימועים, אילו מזהמים ובאיזו כמות נפלטו לאוויר, ומה תוצאות השימועים, למרות שעבר זמן רב.

המסקנה מכל אלו היא שהשיקולים בנוגע לניטור שביצע המשרד באופן זמני באזור התעשייה רמלה, הניטור שמבוצע בארובות נשר על ידי המפעל, והליכי הפיקוח והאכיפה של המשרד מול נשר, אינם חשופים דיים לציבור, ומתבררים בין המשרד למפעל רחוק מהעין הציבורית.

בעתירה שהגישה יו"ר התנועה הירוקה, יעל כהן-פארן, לבית המשפט המחוזי בדרישה לחייב את המשרד להגנת הסביבה לפרסם את כל המסמכים הנוגעים לקביעת היתר הפליטה של מפעל כרמל אולפינים (כאו"ל) מקבוצת בז"ן במפרץ חיפה, כחלק ממנגנון שיתוף הציבור הקבוע בחוק אוויר נקי, שנועד להבטיח שהאסדרה תיעשה בהתאם לאינטרס הציבורי ושקולו של הציבור יישמע, טענה פארן כי: "המשרד ניהל 'מו"מ' עם המפעלים והסתיר אותו מהציבור, ורק אחרי שהגיע לסיכום שבפועל היטיב עם המפעלים, הובא המידע בפני הציבור. זהו מצג שווא של שקיפות. הציבור נמצא בעמדת נחיתות כשההתמקחות באותו שלב היא כבר על הפשרה שנעשתה".

בית המשפט קיבל את העתירה, וחייב את המשרד לפרסם את כל התכתובות. אולי הגיע הזמן ליישם את רף השקיפות הזה לא רק בכל הארץ אלא בנוגע לכל פעולות הניטור, הפיקוח והאכיפה שנעשות מתוקף חוק אוויר נקי.

*  *  *

הנה תגובת המשרד להגנת הסביבה במלואה: "תחת הכותרת 'דעה', נכתבו דברים מכפישים ללא הוכחות. גם 'דעה' צריכה להיות מגובה בעובדות - אחרת היא לא יותר מגיבוב של המצאות מרחיקות לכת. האמירות חסרות השחר כאילו מתקיימים קשרים סמויים מן העין בין המשרד לבין מפעל נשר או כאילו שהמשרד והמפעל מקיימים שיתוף פעולה כלשהו מעל לראש של הציבור ומאחורי גבו הן חמורות וחסרות כל בסיס. באמירות אלה יש כדי לפגוע בשמם הטוב של עובדי מדינה העושים עבודתם נאמנה במסגרת סמכויותיהם.

"המשרד להגנת הסביבה הוא רגולטור המקיים הליך פיקוח רצוף על פעילות מפעל נשר, כולל סיורי פיקוח, דיגומי פתע, ובדיקה של נתונים סביבתיים, ומבצע הליכי אכיפה מול המפעל. כמי שחרת על דגלו ערכים של אתיקה עיתונאית, תמוה ש'העין השביעית' מרשה לעצמו לפרסם האשמות שקריות מסוג זה שאינן מבוססות על בדל של עובדה".