לפני שבוע נפל דבר: אילון מאסק, אחד האנשים העשירים בעולם אם לא העשיר בהם (דירוג המיליארדרים מתנודד עם מחירי המניות של החברות שלהם), רכש את טוויטר תמורת 44 מיליארד דולר. פעולה זו תהפוך את טוויטר - אחת מזירות השיח הציבורי החשובות ביותר בעולם - מחברה ציבורית הנסחרת בבורסה לחברה פרטית שניהולה יהא מעתה ואילך סמוי מן העין.
מאסק גורס כי העסקה נובעת ממניע ערכי: תמיכתו הבלתי מתפשרת בחופש הביטוי. בחזונו המוצהר, טוויטר שבבעלותו תאפשר לכל אדם להתבטא ללא הגבלות, ללא בקרת תוכן, ללא צנזורה, בלי הסרת ציוצים ובלי חסימת חשבונות.
שמרנים אמריקאים מתייחסים להצהרות האלה ברצינות גמורה, עד כדי כך שכמה חברי קונגרס רפובליקאים שבירכו על הרכישה ברשתות החברתיות קשרו בין ההשתלטות של מאסק על טוויטר ובין התיקון הראשון לחוקה: "חופש הביטוי עושה קאמבק" (ג'ים ג'ורדן); "ברוך השב, התיקון הראשון לחוקה!" (ג'ודי הייס); מאסק "ישים סוף לצנזורה של משתמשים עם דעות שונות" (מרשה בלקברן). הסנאטור טד קרוז הגדיל לעשות ופרסם בטוויטר סקר, "האם רכישת טוויטר על ידי אילון מאסק היא פעולה חיובית", שהתשובות האפשריות בו היו "כן" או "לא, אני שונא את חופש הביטוי". גם דוברים בולטים מקהילת QAnon, תומכי עליונות לבנה ותיאוריות קונספירציה למיניהן חגגו את המהלך. כולם הניחו שתחת שרביטו של מאסק יתאפשר להם לחזור לפלטפורמה שממנה גורשו.
הפלירט הזה עם קהיליית האלט-רייט מעלה חשד שההצהרות האידיאליסטיות של מאסק מכסות על כוונות נסתרות: לנצל את טוויטר לקידום שאיפות פוליטיות עתידיות, או את עסקיו הכלכליים האחרים. ואכן, רבים טוענים שמאסק החליט לרכוש את הפלטפורמה העוצמתית כדי שלא יצטרך לחשוש בעצמו מ"דפלטפורמיזציה" (Deplatformization) – סגירת שערי טוויטר בפני מי שדעותיהם אינן עולות בקנה אחד עם ניטור התוכן בפלטפורמה. מאסק רוצה למנוע מטוויטר לעשות לו מה שעשתה לדונלד טראמפ בעקבות המצור על גבעת הקפיטול בינואר 2021.
אבל יהיו אשר יהיו המניעים, השאלה העיקרית נוגעת ליישום החזון, לפער בין הרצוי למצוי. האם יש סיכוי להפוך את טוויטר לפלטפורמה פתוחה שאינה מנטרת שיח ואינה מבצעת חסימות?
איילון מאסק (צילום: Maurizio Pesce, CC by 2.0)
נתחיל בכך שאפילו Parler - הרשת חברתית ששימשה מעוזם החדש של הימין השמרני הקיצוני כשנטשו בבוז את טוויטר עם סילוקו של טראמפ - הציגה כללי התנהגות בקהילה, והודיעה כי לא תאפשר ביודעין שימוש ברשת ככלי לביצוע פשעים או פעולות בלתי חוקיות. זה קרה אחרי שהיא עצמה הוסרה מחנויות האפליקציות של אפל וגוגל ומשירות הענן של אמאזון בשל תכנים שהפרו את תנאי השימוש.
גם הרשת החברתית שמייסד דונלד טראמפ, Truth Social, שנועדה להיות התשובה ל"צנזורה" הטוויטרית ולאפשר "לכל החלשים והדחויים" לנהל שיח פתוח, כבר צנזרה תכנים וחסמה משתמש בשל שם המשתמש שלו. כך או כך, הרשת של טראמפ לא המריאה. היא פעילה רק בארה"ב, זמינה רק באייפון, ומצטרפים חדשים נדרשים להיכנס לרשימת המתנה. אפילו הנשיא לשעבר עצמו, בעל החזון, פרסם בה עד ראשית אפריל רק פוסט אחד.
מאסק כבר הצהיר שבכוונתו להילחם בבוטים ובחשבונות המזויפים בטוויטר, שמספרם נאמד במיליונים. עצם הפעולה הזו תגדע עשרות רשתות השפעה הפועלות בתיאום בכדי להפיץ דיסאינפורמציה.
לכל מי שמצוי בענייני האיטרנט ברור שימי האופוריה של ראשית שנות ה-90 חלפו ואינם. האוטופיה התחלפה בדיסטופיה, החזון על דיונים שבהם המשתתפים פורשים את משנתם ברוח של פשרה נמוגו כעשן, והוחלפו בקיטוב, בפלגנות, במדון ובהקצנה
יתר על כן, יתרונה הגדול של טוויטר על הרשתות הללו הוא היותה פלטפורמה בינלאומית. אלא שבעולם הולכת ומתפשטת רגולציה ממשלתית על הרשתות החברתיות. בגרמניה נחקק החוק לאכיפה על הרשת (NetzDG); באוסטרליה מקודמת חקיקה שתחייב את הרשתות החברתיות לחשוף זהות משמיצים אינטרנטיים (Social Media (Anti‑Trolling) Bill); בבריטניה – החוק לבטיחות ברשת (Online Safety Bill) ובאיחוד האירופי – חוק השירותים הדיגיטליים (Digital Services Act). החקיקה מטילה על הרשתות החברתיות את האחריות לתכנים בלתי חוקיים ופוגעניים שפורסמו בהן. גם בישראל פועלת היום ועדה מטעם משרדי המשפטים והתקשורת הבוחנת רגולציה אפשרית על הרשתות החברתיות. בכל המדינות האלה, החוק לא יאפשר למאסק לעשות ככל העולה על רוחו.
ומה אם למרות הקשיים האלה, טוויטר בכל זאת תתיר שיח חופשי לחלוטין, על-סף הבלתי חוקי – שיח עם פייק ניוז, בריונות, הסתה, אלימות מילולית, פורנו? האם היא תוסיף להיות רשת פופולרית ומשפיעה כל כך, או שמא תהפוך במקרה כזה לפלטפורמה שולית ולא מעניינת?
כבר היום ברור לכל מי שמצוי בענייני האיטרנט כי ימי האופוריה של ראשית שנות ה-90 חלפו ואינם. האוטופיה התחלפה בדיסטופיה. החזון על ריבוי דעות, דיונים שבהם המשתתפים פורשים את משנתם בהרחבה ברוח של פשרה, סובלנות ודמוקרטיה, נמוגו כעשן, והוחלפו בקיטוב, בפלגנות, במדון ובהקצנה. הרשת לא רק שלא הגבירה את הפתיחות לשיח, אלא בראה צורות חדשות של השתקה: מילה לא נכונה במקום הלא נכון עלולה להוביל לשיימינג, להחרמה, ואפילו לאלימות.
מילא. מאסק הוא טיפוס צבעוני, מבריק, שנוי במחלוקת, ולוקה בתסמונת אספרגר המקשה עליו להבין התנהגויות חברתיות. האם אפשר בכלל להאמין להצהרות שלו? ייתכן שהן רק רטוריקה שנועדה לחבב אותו על ההמונים, לשרת את יחסי הציבור שלו, ולהסיט את המבט מכוונותיו האמיתיות ברכישה.
שעת המבחן תבוא כשמאסק ייאלץ לספוג ציוצים ביקורתיים על עסקיו, כאלה שיאיימו לדרדר את מניותיו ויחתרו תחת מעמדו הכלכלי. שהרי מאחורי הרובין הוד הפוליטי מסתתר איש עסקים מחושב שמשתמש בפוליטיקה לצרכיו הכלכליים, ולא להיפך. ימים יגידו אם המציאות תאלץ אותו לרדת מן העץ בגובה 44 מיליארד דולרים שעליו טיפס.