בימים כתיקונם, עיתונאי מסקר את החדשות ולא עומד במוקד הידיעה. במולדת האהובה שלנו זה מתהפך לפעמים, ועיתונאים הופכים שלא בטובתם למושא הסיקור התקשורתי. בשבוע שעבר, אחרי בילוי בן כמה ימים בלונדון, שבתי לעמאן בטיסה שנחתה בחצות. קיוויתי שאצא מהר משדה התעופה בשל העיכוב ומשום שרציתי לנצל חלק מהיום. היה לפני יום גדוש פעילות תקשורתית לרגל יום האישה, אבל לפעמים הדברים אינם קורים לפי התכנון; הפקיד בביקורת הדרכונים ביקש ממני לחכות קצת, ובאותו רגע הבנתי שהימים אינם כתיקונם.
אני נוסע בין עמאן לירושלים זה יותר מעשרים שנה. אני טס דרך קבע משדה התעופה על שם המלכה עאליה ואליו. מעולם לא עצרו אותי. אז מה קרה הפעם? מחשבותי שוטטו הנה והנה. האם זה קשור במשהו שכתבתי לאחרונה? אולי מאמר, כתבה או עמדה כלשהי שהגיעה לאוזני משובשת? האם זה קשור במסמכי פנדורה, שטקסט שפרסמתי עליהם נמחק כעבור שלוש שעות? האם זה קשור במאמר שפרסמתי במגזין Foreign Policy על ניסיוני העיתונאי בירדן? האם זה קשור בציטוט רגיל לגמרי שהופיע בכתבה ב"גרדיאן" על הדלפות מבנק קרדיט סוויס? אולי זה קשור באתר האינטרנט "אל-מע'טס", העוסק בענייני הנוצרים בירדן ובפלסטין, ובבביקורת שנמתחה על התמיכה שלי בשערוב הכנסייה האורתודוקסית? או על התנגדותי לאימפריאליזם הדתי שהתבטא לאחרונה במינוי פטריארך לא-ערבי בירושלים?
ואולי זה קשור במה שפרסמתי בסוגיית האוניברסיטה האמריקנית במאדבא? או בדרישה לשוויון בין כל העדות הנוצריות לפי סעיף 6 לחוקה הירדנית? ושמא מעצרי קשור בהחלטת ועדת התקשורת הירדנית להסיר מהאינטרנט את האתר "אל-מע'טס" לבקשת מועצת ראשי הכנסיות?
כל זה חלף במוחי בתוך דקות ספורות, עד שהגיע תורי להיפגש עם קצין הביטחון של שדה התעופה, כדי שיסביר לי מדוע לא ניתן לי להיכנס כרגיל. הקצין, כולו אדיבות וכבוד, אמר שהתקבלה החלטה שיפוטית לעצור אותי בשל תלונה שהתקבלה במחלקת לפשיעת סייבר. "בסדר", אמרתי לו, "אין לי בעיה לגשת לשם מחר". הוא חייך ואמר שאישן הלילה בשדה התעופה, ובבוקר אתייצב שם בלוויית שוטר. "אתה צוחק", אמרתי לו, אבל הוא התעקש שעליו לבצע את פקודת המעצר. בה בעת הוא הבהיר לי שאוכל להשתחרר בערבות אם מישהו יגיע לתחנת המשטרה באל-ביאדר.
העיתונאי הפלסטיני-ירדני דאוד כותאב (צילום: Joi, ויקיפדיה, נחלת הכלל)
התקשרתי לאשתי, שחיכתה לי ליד מסוע המזוודות, וסיפרתי לה מה קרה. היא אמרה שתיגש לתחנת המשטרה להפקיד בשבילי ערבות. השעה היתה אחרי אחת בלילה. הקצין הורה לי לחכות בחדר אחר. הוצאתי ספר שהתחלתי לקרוא במטוס. בנסיבות העניין, הספר היה החבר הכי טוב שלי. שכחתי היכן אני. הקצינים שהיו סביבי השתוממו על כך, כמדומה, ושאלו אותי איך אני מסוגל לקרוא בתנאים כאלה. אמרתי שאני מעביר את הזמן עד שיניחו לי לצאת.
כעבור שעה קלה החלו הטלפונים של הקצינים לצלצל. אני מניח שדבר מעצרי התפרסם והכביד עליהם. הקצין הקודם ניגש אלי ושאל אם מישהו הגיע לתחנת המשטרה. עניתי שלדעתי אשתי בדרך, והוא אמר לי שעליהם להזדרז ולטפל שם בעניין. הוא ביקש שאשתמש בטלפון שלו כדי לדבר עם הממונה עליו, והממונה ניסה להרגיע אותי ואמר שמעצרי יסתיים בקרוב. כל זה לא עניין אותי במיוחד, ושבתי לקריאה ולהמתנה. אחרי שעה וחצי ביקש ממנו הקצין לחתום על מסמך שקשור במעצר. אחרי כן הוא ליווה אותי החוצה, מתנצל על העיכוב שנגרם לי, והדגיש שעלי להתייצב בתחנת המשטרה ביום המוחרת.
"התקשרו אליך בעניין אלפי פעמים ולא ענית". התעכבתי עם קצין הביטחון על המשפט האחרון. מי שמכיר אותי יודע שאני לעולם לא מכבה את הטלפון הנייד
כך תם סיפור המעצר שלי. אבל חשוב יותר לשאול מה ומי עמדו מאחוריו. שלא בידיעתי וללא התערבותי, נראה שמעצרי עשה רעש, ורבים התקשרו אלי למחרת להביע הזדהות. בין המתקשרים היו גם קציני ביטחון שניסו לשכנע אותי שלא היה מדובר במעצר. "זה היה מעצר אילו בילית את כל הלילה בתא. אתה רק עוכבת בצו מנהלי. היית צריך להתייצב בבית המשפט, התקשרו אליך בעניין אלפי פעמים ולא ענית". התעכבתי עם הקצין על המשפט האחרון. מי שמכיר אותי יודע שאני לעולם לא מכבה את הטלפון הנייד, ושאם מישהו מתקשר כשאני עסוק אני תמיד חוזר אליו בהמשך. בכל אופן, הדבר החשוב ביותר שקרה הוא שדובר ממשלת ירדן אמר שמינהלת הביטחון הכללי בוחנת הקלות לנוסעים המבוקשים בעניין פשעי סייבר.
קראתי את הספר בזמן ההמתנה לא רק כדי לשעשע את עצמי, אלא כדי שקציני הביטחון יבינו, במישרין או בעקיפין, שהטרור המחשבתי וניסיונות ההפחדה שלהם לא יצליחו. רציתי שידעו שאני במצב רוח טוב, ושאני נחוש לומר את כל האמת ורק את האמת. אני חושש רק לשלומם של עמיתי: הם נדרשים לצנזר את עצמם, וזה הדבר שמחסל את העיתונות החופשית. עיתונאי אמור לסקר את החדשות. עליו להימנע ככל האפשר מלעמוד במוקד הידיעה. כולי תקווה שאשוב לעבודתי העיתונאית, ושלתקרית הזאת לא יהיו כל השלכות.
דאוד כותאב הוא עיתונאי ופובליציסט ירדני-פלסטיני ותיק, בעל מוניטין ערבי ובינלאומי. המאמר המלא פורסם ב-14 במרץ 2022 באתר היומון הפאן-ערבי "אל-ערבי אל-ג'דיד"
תרגם מערבית: עמיר טאובר
המאמר תורגם במסגרת פרויקט אופק מבית מכון ון ליר והפורום לחשיבה אזורית, המנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מאתרי תקשורת, מגזינים, בלוגים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם לתקשורת הערבית