אוקראינה: חדשות

"אחד ממאפייני המלחמה הזאת הוא היעדר היכולת לקבל תמונת מצב אמיתית שלא משירותי מודיעין המצוידים באמצעי איסוף והערכה משוכללים, כמו הסוכנויות האמריקאיות והבריטיות. אנחנו, העיתונאים, שנמצאים באזורי הלחימה, מתקשים מאוד, יותר מבכל מלחמה אחרת שסיקרתי, לברור בין השמועות לבין פייק ניוז ולבין עובדות. לכן עלתה מאוד חשיבותם של הכתבים בשטח, שרואים וחווים על בשרם מה שהם מדווחים".

כך כותב הבוקר ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" העיתונאי רון בן-ישי, הבכיר והוותיק בכתבי המלחמות הישראלים. בן-ישי הוא כתב המלחמות שראה הכל, שהמוות חלף מול עיניו, לצדי אוזניו ומתחת לרגליו יותר פעמים משניתן לזכור (ספרו על חוויותיו מסיקור מלחמות ברחבי העולם ראה אור לאחרונה והוא מומלץ ביותר לקריאה. פרק ממנו פורסם באתר "העין השביעית"). כשבן-ישי הוא שכותב כי בפלישה הרוסית לאוקראינה קשה יותר להבדיל בין אמת לשקר מאשר בכל מלחמה אחרת שסיקר מעודו, הקביעה הזו נטענת משמעות יתרה.

רק אתמול קיבלנו לקביעה הזו הדגמה חיה, כששליח "הארץ" לקייב ניר גונטז' יצא לבדוק האם יש אמת בדיווח של סוכנות ידיעות אוקראינית כי כוחות הצבא הפילו מטוס רוסי שטס מעל שמי קייב (התברר שזה קרה לפני שבועיים).

בן-ישי, שהוביל בשבועות האחרונים ביד רמה את הסיקור המקיף של "ידיעות אחרונות" של הנעשה באוקראינה, סיקור שכלל יותר נציגים בזירות השונות מכל כלי תקשורת ישראלי אחר, הדגים גם הוא כיצד נוכחות בשטח מפרקת חדשות כזב. בשבוע שעבר, אחרי שאוקראינה הודיעה כי הפצצה רוסית פגעה באתר ההנצחה לשואה בבאבי-יאר, בן-ישי הגיע לשם וראה כי המציאות אינה מסכימה עם הדיווח האוקראיני.

למרבה הצער, לא תמיד האמת גוברת על הנטייה העיתונאית להעדיף את הסנסציה. ב"ישראל היום" מתפרסם הבוקר דיווח מאת חנן גרינווד ולפיו חלונות בית-הכנסת הגדול בעיר חרקיב ניזוקו מהדף פגיעת טיל שהתפוצץ לא רחוק. כותרת הידיעה קוראת "אחרי באבי-יאר: חשש לפגיעה באתרי מורשת נוספים", כמו לא הגיעה לאוזנם של עורכי העיתון הבשורה כי הדיווח על פגיעה בבאבי-יאר היה שגוי.

בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מדווח הבוקר בן-ישי על שיירת פליטים הבורחים מקייב לכיוון הגבול הרומני. אפשר שבכך הוא צועד לקראת סיום סיקור המלחמה מבירת אוקראינה, אחרי חודש תמים ששהה בה. אישוש לכך ניתן למצוא בדיווח ראשון בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מאת העיתונאי רונן ברגמן והצלם זיו קורן. השניים, שמוגדרים כעת "שליחי 'ידיעות אחרונות' באוקראינה", מדווחים ממעבר הגבול בין אוקראינה לפולין.

ברגמן וקורן נותנים קצת צבע ואנושיות, אבל הכותרת בדיווח שלהם מוקדשת לאפשרות שנשיא רוסיה ולדימיר פוטין ישתמש בנשק בלתי קונבנציונלי נגד תושבי אוקראינה. "אתמול הודיעו גורמים רשמיים בוושינגטון כי יש להיערך לאפשרות שפוטין [...] יעשה שימוש בנשק כימי או ביולוגי", כותב ברגמן ומצטט "גורם מודיעין אירופי" שאמר כי "ממידע מודיעיני שהעבירו גורמים אמריקנים זמן קצר לפני פרסום האזהרה הזו לבעלות ברית באירופה ולממשל האוקראיני עולה תמונה כי אין המדובר רק בהערכה. מדובר במידע מפורט על הכנות שונות שרוסיה עושה כדי לפרוס טילים בעלי יכולת לירות נשק כימי או ביולוגי, ועל כך שהיא שואבת עידוד מהשימוש שנעשה בנשק הזה, בידיעתה ובעידודה, על-ידי משטר אסד בסוריה".

גם בן-ישי מתייחס לאפשרות המחרידה הזו, בכתבת המגזין שהוא מספק ל"מוסף לשבת" של העיתון, אך ההערכה שלו שונה. הכתב הוותיק משבץ את האזהרה הזו בהקשר של "מלחמת התודעה" וטוען כי אזהרת האמריקאים היא "יותר מהלך הסברתי מאיום קונקרטי".

בעוד הדיווחים של בן-ישי מאוקראינה שילבו בשבועות האחרונים בין תיאור חיי התושבים לפרשנות צבאית, והדיווחים של ברגמן צפויים לשלב פרשנות מודיעינית, נציג "הארץ" בקייב גונטז' מתמקד אך ורק בבני האדם שמצאו את עצמם לפתע חיים במלחמה. הבוקר חתום גונטז' על כתבת השער של "מוסף הארץ", המסכמת את חוויותיו מהשבוע הראשון לשהותו בעיר. הדרמה עצומה, הסגנון מאופק. אם לקרוא השבת כתבה אחת על קייב, כדאי לבחור בה.

לפני ימים אחדים הודיע גונטז' לעוקביו בטוויטר כי הוא יישאר בקייב עד שייגמרו לו הסיגריות, אך לא חשף כמה חפיסות עוד נותרו לו בסטוק. אם ישראל מתכננת רכבת אווירית של אמצעי מיגון או סיוע הומניטרי לעיר הנצורה, מן הראוי לשלב בהם גם פאקט או שניים פאל-מאל למען זכות הציבור לדעת כיצד נראים חייהם של תושביה.

אוקראינה: פרשנות

כמו הניסיון העצום שיש לבן-ישי בסיקור שטח של עימותים מזוינים, כך רוחב הידיעה של יואב קרני בפרשנות יחסים בינלאומיים. בשבועות האחרונים נהנים קוראי "גלובס" מליווי יומיומי של קרני את הפלישה הרוסית לאוקראינה. קרני הוא גם כותב בחסד, וטוריו הם כמעט תמיד תענוג לקריאה.

השבוע פרסם טור נפלא ומזעזע על האפשרות שפוטין יבטל את אוקראינה. בגיליון הנוכחי הוא מקדיש את טורו במוסף "G" של "גלובס" למניעי נפשו של הרודן הרוסי. "האיש הלא-חשוב הזה, נפולת של משטרה חשאית, תפס את כולנו, או כמעט כולנו, בחולשתנו", כותב קרני על פוטין. "הוא מוסיף להניח את החולשה הזו, גם עכשיו, גם לאחר הסנקציות ועצרות ההמונים והקרנת צבעיה הלאומיים של אוקראינה על בנייני ציבור בערי המערב. הוא מוסיף לבוז לדמוקרטיה שלנו, ולחשוב אותה לכושלת. אין זה מן הנמנע שהוא צודק".

ב"דה-מרקר" מספק גיא רולניק הקשר חיוני כפול למהלכים של פוטין, כלכלי ואקולוגי. תחילה מפנה רולניק את תשומת לב קוראיו לרגע שבו, בשנת 2005, נפלט קנצלר גרמניה גרהרד שרדר מהפוליטיקה, זמן קצר אחרי שחתם על הסכם להנחת צינור גז מרוסיה לגרמניה וזמן קצר לפני שהפך ליועץ של חברת הגז הרוסית גזפרום. אז החלה התלות הגרמנית בגז הרוסי, שכיום מגבילה אותה כמו גם מדינות נוספות באירופה, בצעדיהן נגד פוטין.

בתיאורו את שרדר מחזיר רולניק את מושג ה"מאכער" למקורותיו האירופים ומספק גרסה מאלפת לנזק העצום של שחיתות הדלת המסתובבת, בגרסת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה.

בהמשך קורא רולניק לנצל את התובנה האירופית הטרייה כי אל ליבשת להיות תלויה בגז של הרודן הרוסי כדי להיגמל כליל מדלקים פוסילים. "יצרניות הנפט והגז במזרח התיכון, במזרח אסיה ובאמריקה ינסו להשתמש במשבר הרוסי כדי לשכנע את הממשלות לסייע להן להגדיל את התפוקה שלהן. זאת תהיה טעות היסטורית", הוא מזהיר. "ככל שלדיקטטורים יש יותר נפט, גז ומתכות יקרות – הם נוטים להיות יותר אוטוקרטים ומסוכנים. ככל שנקדים את לוחות הזמנים לבלימת שינויי האקלים – כך ניפטר מהר יותר מכמה מהמשטרים המסוכנים והגרועים ביותר בעולם".

פתאום שמעתי בומרנג

ב"מקור ראשון" מתריעה ניצנה דרשן-לייטנר, יו"ר ארגון שורת-הדין, מפני קריאות רמות מדי לגינוי רוסיה על ביצוע פשעי מלחמה. היא מתמקדת בהשלכות של גינויים כאלה על החלטותיו של קארים חאן, התובע הראשי בבית-הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

"קיים חשש שהחקירה הרוסית תציב את בית-הדין במקום מרכזי ולגיטימי הרבה יותר בעיני העולם. המאמץ הישראלי ליצור דה-לגיטימציה לבית-הדין יספוג מכה קשה עקב החקירה הזו", כותבת דרשן-לייטנר. "אם אכן יתעדף חאן את החקירה נגד רוסיה, כשהוא יפנה כנגד ישראל הוא יישען על לגיטימציה גדולה הרבה יותר בעיני העולם. לכן, כל מי שממהר לדרוש מישראל לגנות באופן תקיף וחוזר את רוסיה על ביצוע פשעי מלחמה עוצם את עיניו מול ההשלכות הנרחבות, גם בפן של בית-הדין הבינלאומי בהאג. כל דבר שנאמר יחזור אלינו כבומרנג. זה רק עניין של זמן עד ששוב יתמקדו בנו".

מבצע שיטוי מתוחכם

מבין ארבעת היומונים המרכזיים, רק בשניים, "הארץ" ו"מעריב", מדווח הבוקר כי שופטי משפט המו"לים הכריעו אמש בבקשה שהגישו הסנגורים לקבל לידיהם מגוון ראיות, ובהן גם "החומרים הנוספים" שהועתקו על-ידי משטרת ישראל ממכשיר הטלפון הנייד של מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר באמצעות תוכנת הריגול של NSO.

כמה מבקשות הסנגורים התקבלו על-ידי השופטים, אך הרוב נדחה, כולל הבקשה לקבל את אותם "חומרים נוספים". באופן שכנראה אינו מקרי, "הארץ" ו"מעריב" הם גם העיתונים היחידים שמפרסמים הבוקר טורי פרשנות על פרשת NSO-"כלכליסט".

ב"הארץ" כותב מוטי גילת, מהחריפים שבין מבקרי "כלכליסט", כי על העיתון לחשוף את המקורות שהוליכו אותו שולל. מנוסח הטור של גילת נראה כי נכתב טרם פורסמה אתמול החלטת השופטים בעניין הריגול אחר פילבר.

בן כספית, שהיה הראשון לפקפק בגלוי בממצאי התחקיר של "כלכליסט", מעלה גם הוא טענה שלפיה מישהו הפיל את "כלכליסט" בפח, ומכוון אצבע לעבר חשוד מיידי: "מישהו ערך כאן מבצע שיטוי מתוחכם, יקר ושאפתני. מישהו מאוד רצה שהציבור הישראלי יאמין שהמשטרה שלו שותלת רוגלות אצל אזרחים תמימים על-פי גחמותיה. מישהו רצה שנחשוב שתפרו כאן תיקים".

אבל כספית גם מכניס הבוקר ב"מעריב" את החלטת השופטים להקשר הכללי של פרשת NSO והעיתון הכלכלי מבית מוזס. "גופתו המיוסרת של הברווז הצולע הובאה לקבורת חמור סופית ביום חמישי השבוע כשהרכב השופטים במשפט נתניהו דחה את דרישת סנגוריו של בנימין נתניהו לקבל מהפרקליטות את החומרים שנשאבו שלא כדין מהטלפון הנייד של עד המדינה שלמה פילבר", כותב כספית.

לדבריו, בעקבות החלטת השופטים כי החומרים מהטלפון של פילבר אינם רלבנטים להגנת הנאשמים "אושרה סופית הגרסה המקורית של המשטרה ושל צוות הבדיקה הבין-משרדי: גם המעט שנשאב מחוץ לגבולות צו השופט כלל לא רלבנטי לענייננו".

כתב "כלכליסט" תומר גנון, שחתום על סדרת תחקירי הפרשה, הגיב הבוקר בטוויטר לציוץ שהעלה טענה דומה לזו של כספית וכתב: "הברווז היחיד פה זה הציוץ שטוען את מה שאין בהחלטה [של בית-המשפט]. עובדות: ההחלטה נגעה להעברת חומרים להגנה שהיו בסיגינט וגם הפרקליטות לא ידעה עליהם. היא לא נגעה לחוקיות השימוש ברוגלות, ולא לחדירה סמויה לנייד בלי צו. היא קבעה שהמידע שנשאב מהנייד לא רלבנטי להגנה. איך זה קשור לחוקיות? לא קשור".

אכן, קביעת השופטים ש"החומרים הנוספים" שהועתקו מהטלפון של פילבר לא רלבנטים לסנגורים לא קשורה לחוקיות המעשה (אף כי במקרה זה כן היה צו, וגנון יודע זאת, גם אם הפרקליטות כבר הודתה שהיתה "חריגה" מהצו וגם אם אפשר להתווכח האם מלכתחילה צו האזנת הסתר הולם את יכולות תוכנת NSO). אבל ההחלטה של בית-המשפט קשורה גם קשורה לאחת הטענות המרכזיות של תחקיר "כלכליסט".

הרי מעבר לחשיפה החשובה של עצם השימוש ברוגלה של NSO על-ידי משטרת ישראל, והבעיות בפיקוח על השימוש הזה, "כלכליסט" טענו טענה מרחיקת לכת הרבה יותר: שמשטרת ישראל השתמשה דרך קבע בתוכנת "פגסוס" ככלי למסעות דיג חסרי מעצורים בניסיון לדלות חומרים מפלילים או מביכים מחייהם הפרטיים של חשודים, ואפילו סתם אזרחים תמימים. המטרה, בין היתר, היתה להשתמש באותם חומרים כמנוף בחקירה עתידית.

מה אפשר לעשות עם חומרים מפלילים או מביכים בחקירה משטרתית? לסחוט את הנעקבים להפוך לעדי מדינה, למשל. בדיון שנערך בשבוע שעבר בפני בית-המשפט המחוזי בירושלים, הדיון שבו שטחו הסנגורים של נאשמי משפט המו"לים את טיעוניהם מדוע יש לגלות בפניהם את הראיות החסויות, כולל מידע על "החומרים הנוספים" שהועתקו ממכשיר הטלפון של פילבר, רמז עו"ד בעז בן-צור, סנגורו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, כי לחומרים הללו היתה השפעה על החלטתו של פילבר להפוך לעד מדינה.

"בית-המשפט לא ער מטבע הדברים למהלך החקירתי שנעשה", אמר עו"ד בן-צור ביחס לפילבר. "על העובדה שבתוך יום-יומיים לפתע הוא הופך לעד מדינה ובחלקים מסוימים אולי משנה את עמדתו". והנה באים כעת שלושה שופטי מחוזי וכותבים: "בחנו את התוצרים העודפים של האזנת הסתר האמורה, ומצאנו כי אין מקום להעבירם לידי הנאשמים, באשר אין בהם מידע רלבנטי להגנה".

לו ה"חריגה" מהצו היתה מכוונת, לו השאיבה ה"עודפת" של הנתונים נעשתה לצורכי חקירה, לו "הנתונים הנוספים" הועברו ליחידה החוקרת, לו היחידה החוקרת היתה עושה בהם שימוש כדי לאנוס את פילבר להעיד בניגוד לרצונו כדי להפליל את ראש הממשלה לשעבר נתניהו, חזקה על השופטים שהיו מורים לפרקליטות להעביר את כל החומרים הללו להגנה. משקבעו את ההפך, ניתן רק להסיק כי לפחות במקרה הזה נותר הוויכוח בגדרות שאליהם נסוגו "כלכליסט" וגנון בימים האחרונים, מאז הפריך דו"ח הביניים של צוות הבדיקה בראשות עמית מררי את מרבית הטענות השערורייתיות ביותר של העיתון: ויכוח על חוקיות השימוש בתוכנה, גם כשהוא נעשה בצו ופיקוח משפטיים.

הגדר "שגרה" בעשר מלים

ראיון של רז שכניק עם אביב גפן בשער "7 לילות".

מהנעשה באדלסונייה

הפרשן אוהד נתניהו הבכיר אמנון לורד הוטס לאנקרה כדי ללוות את ביקורו של נשיא המדינה יצחק הרצוג. בנט ונתניהו מוזכרים בקושי בשולי דיווחו במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום". הפרשן אוהד נתניהו הנוסף, אראל סג"ל, כותב השבוע על אוקראינה, בלי להזכיר את נתניהו או בנט. הפרשן אוהד נתניהו השלישי, יעקב ברדוגו, ממשיך בביקורת חריפה על הממשלה הנוכחית, אך טורו הצטמצם הבוקר למחצית העמוד.

חילופי הגברי האחרונים ב"ישראל היום" הביאו עמם השבוע גם שינוי נוסף. לראשונה מאז הוחלף בועז ביסמוט בעמר לחמנוביץ נערך לפני ימים אירוע פומבי בהשתתפות ד"ר מרים אדלסון, מו"ל (קרי: ספונסר) העיתון. באוניברסיטת אריאל שבשומרון הוענק תואר דוקטור לשם כבוד לסגן נשיא ארצות-הברית לשעבר מייק פנס. ד"ר אדלסון, שבעצמה קיבלה תואר דומה בשנה שעברה, נכחה באירוע באריאל ולמעשה פרשה את חסותה על ביקורו של פנס בישראל.

אם בעבר היה אפשר לצפות למצוא בדיווח על האירוע תצלום של עורך העיתון ביסמוט, או לפחות של המו"לית ד"ר אדלסון, השבוע הסתפקו ב"ישראל היום" בידיעה עם תצלום של אדם אחד – פנס. ד"ר אדלסון הוזכרה בדיווח בחטף, ללא כל ציטוט מפיה.

האם זהו צעד ראשון לכיוון הפיכתו של "ישראל היום" לעיתון עצמאי, ולא משפחתי? ספק. מה שכבר כעת ברור הוא שישנם הרגלים אנטי-עיתונאיים שבוודאות שרדו את חילופי העורכים בעיתון.

בשער מוסף "ישראל השבוע" מופנים הקוראים ל"ראיון בלעדי" שערך אריאל כהנא עם סגן הנשיא לשעבר פנס. פנס אמנם לא העניק ראיון לאף כלי תקשורת ישראלי אחר במסגרת ביקורו הנוכחי, אך הראיון ב"ישראל היום" אינו ראיון רגיל וההישג של כהנא לא נובע מכושר שכנוע יוצא דופן של העיתונאי.

בישראל, ד"ר אדלסון ובעלה המנוח שלדון מוכרים בעיקר הודות למשאבים העצומים שהשקיעו בחינמון הנפוץ במדינה, אך בארצות-הברית תהילתם נובעת מהמשאבים העצומים שהשקיעו בקמפיינים של מועמדים רפובליקנים לנשיאות, כולל הנשיא לשעבר דונלד טראמפ. פנס, כך לפי כהנא, בוחן בימים אלה את האפשרות להתמודד על נשיאות ארצות-הברית בבחירות 2024. "יש לו ארגון פוליטי, צוות גדול שמלווה אותו, הופעות תקשורתיות, מאמצים לגיוס כספים", מדווח כתב "ישראל היום". אולם כהנא לא מציין כי פנס סעד השבוע על שולחנה של המו"ל אדלסון בירושלים ואף הוטס לישראל במטוסה הפרטי.

​"אופן העבודה הרגיל והמקובל"

אלי ציפורי (שהגיש השבוע תביעה נגד שלל גורמים, בהם גם עמותות "העין השביעית" ו"שקוף"), מגיע דרך קבע לסקר את משפט המו"לים ומרבה להתבטא ברשתות החברתיות על ההליך. בטורו השבועי שבמוסף "עסקים" של "מעריב", לעומת זאת, מעדיף ציפורי להתמקד בנושאים אחרים.

השבוע הוא בכל זאת מזכיר את המשפט, אגב עדותה של עו"ד דנה נויפלד, לשעבר היועצת המשפטית של משרד התקשורת. ציפורי כותב על "אמירה די מדהימה" שאמרה נויפלד בעדותה. לפי ציפורי, "לשיטתה [של נויפלד] מדיניות צריכה להתגבש 'מלמטה למעלה ולא מלמעלה למטה'". וציפורי מסביר: "'למטה' זה הפקידים, 'למעלה' זה השר והמנכ"ל שלו".

לדבריו, "כששמעתי את נויפלד אומרת את זה, התכווצתי בכיסאי. האמונה הזו שהפקידים צריכים להתוות מדיניות ואז להציג אותה לבובות (השר ונציגיו) שיחתמו עליה וללא ההפך – היא תמציתו של שלטון הפקידים ההרסני, זה שמעכב ומורח הרבה מאוד תהליכים כלכליים בישראל. השלטון הזה הופך את היוצרות: הדרג הנבחר הוא חומר ביד היוצר של הפקידים, במקום שהדרג הנבחר יתווה מדיניות והפקידים יבצעו".

אכן אמירה די מדהימה, אלא שנויפלד לא אמרה אותה. למעשה היא די אמרה את ההפך.

ביום שני השבוע שאלה עו"ד ניצן וולקן מפרקליטות מיסוי וכלכלה את העדה נויפלד מה לדעתה אמורה היתה להיות המעורבות שלה ושל גורמי המקצוע האחרים במשרד התקשורת בהכנת מסמך שהציג לה יום אחד המנכ"ל החדש שלמה פילבר, ואשר שינה באופן דרמטי את מדיניות הרגולציה של המשרד על בזק.

"בדרך כלל לפני שנחתם מסמך בסדר גודל כזה הוא מתחיל מלמטה ואז עובר למנכ"ל בסוף ולא הפוך", השיבה נויפלד. במענה לשאלת המשך של השופט משה בר-עם השיבה נויפלד כי "אופן העבודה הרגיל והמקובל במשרד" הוא ש"מתחילים מלמטה ולא מלמעלה", אך אז הוסיפה: "כמובן שיש מדיניות, זה בסדר גמור".

במלים אחרות, לפי נויפלד המנכ"ל והשר קובעים את המדיניות אך את העבודה המקצועית שהופכת את אותה מדיניות למסמך אופרטיבי מבצעים גורמי המקצוע במשרד. כעבור יומיים חזרה והציגה את גישתה בחקירה הנגדית. במקרה של פילבר, המנכ"ל לא רק קבע את המדיניות אלא גם תִרגם אותה למסמך שכזה תוך הדרת אנשי המקצוע שאמורים היו לעשות זאת, והציג להם את המסמך הסופי כעובדה גמורה.

אגב, לפי העדות של נויפלד, גם המדיניות הקודמת של משרד התקשורת, שאותה ביקש פילבר להפוך, נוסחה במסמך של שר קודם, השר משה כחלון. ההבדל הוא שהיא נחתמה על-ידי השר לאחר שתי ועדת ציבוריות ועבודת עומק של גורמי המקצוע.

ענייני תקשורת

ב"גלובס" מדווח כי העיתונאי מתי גולן, שהיה בין היתר עורך העיתון, מת בגיל 85. "מתי גולן פרסם טור פובליציסטי ב'גלובס' עד לשנת 2019" נכתב בסוף ההספד, אך לא מצוין כי עם פרישתו מהעיתון הגיש נגדו תביעה. למעשה, יום לפני מותו אמור היה להגיש לבית-המשפט תצהיר עדות ראשית.

במדור הרכילות של מוסף "מעריב" מדווחת ליאורה גולדנברג-שטרן כי אגודת העיתונאים בתל-אביב דחתה את בקשתו של יאיר נתניהו להתקבל לשורותיה. "רוב עיסוקו של המבקש הוא לא בעיתונות", פסקה ועדת החברים באגודה, שמרבית חבריה אינם עיתונאים פעילים.