תביעת דיבה בסך 450 אלף שקלים, שהגיש משה נסטלבאום נגד נתי טוקר, הסתיימה היום (9.2) בהסכמה לפיה שורה אחת מתוך כתבה שפרסם טוקר תימחק, והאתר ישלב בכתבה את תגובתו של נסטלבאום.

בחודש יוני 2020 הגיש נסטלבאום, בכיר לשעבר ברשות השידור, תביעת דיבה בגין שלושה פרסומים של טוקר ב"דה מרקר" מהשנים 2015-2016 ושני ציוצים שפרסם בחשבון הטוויטר האישי שלו באותה תקופה (נסטלבאום הגיש את התביעה נגד טוקר אישית ולא נגד "דה מרקר").

הפרסום הראשון מינואר 2015 הופיע תחת הכותרת "משה נסטלבאום הושעה לאחר שנחשד כי תקף את ההנהלה: 'בקרוב תשמעו ותזדעזעו'". לידיעה זו נלווה ציוץ של טוקר שבו כתב "מסיפורי רשות השידור: מהכתובת garonamokmeod שוגרו טינופות, אבל לא הוסתר את שם השולח. ייתכן שמשה נסטלבאום יאלץ להסביר", בצירוף צילומי מסך.

בצילומי המסך נראה מייל שנשלח מ"moshe nestel" בכתובת garonamokmeod@gmail.com. המייל כלל מכתב עליו חתום "גרון עמוק" שמתריע מפני שחיתות ברשות השידור ומזכיר בין היתר את יונה ויזנטל ואילה חסון, יעקב אילון ושמעון אלקבץ. "לא תאמינו איך הפוליטיזציה נמשכת והגיעה לשיאים חדשים בניצוחם של גלעד ארדן וביבי נתניהו", נכתב במייל.

הפרסום השני ממאי 2015 הופיע תחת הכותרת "נציגת הציבור תמכה בקידום עורך 'פוליטיקה' - ונהפכה לחברת פאנל בתוכנית". לידיעה זו נלווה הציוץ: "מעקב שבועי: גם אתמול אסתי אפלבוים הופיעה בטלוויזיה, בחסות החבר משה נסטלבאום. על חשבונכם". הפרסום השלישי מנובמבר 2016 הופיע תחת הכותרת "הצייתנים של נתניהו, הג'ובים, המריחות והמסמך המגוחך: מה באמת עומד מאחורי 'שיקום רשות השידור'".

בפרסום השלישי נכתב, בין היתר, כך: "בשנה האחרונה לנסטלבאום אין כל תפקיד ברשות השידור. הוא כלל אינו מגיע לעבודה, ובכל זאת ממשיך לקבל לא רק את שכר הבסיס שלו, אלא גם תשלום של 8,400 שקל בחודש בממוצע על שעות נוספות וכוננויות". נסטלבאום טען בתביעתו כי באותה תקופה דווקא התייצב לעבודה, ולא קיבל תשלום כלשהו עבור שעות נוספות או כוננויות.

"הפרסומים הרבים, החוזרים ונשנים, שפרסם הנתבע אודות התובע, האמצעים והדרכים שבהם פורסמו הדברים, במטרה לחבל בפרנסתו, המועדים השונים, שבהם פורסמו הדברים החמורים, התקופה הארוכה כל כך, שבמהלכה הקפיד הנתבע להוסיף ולפרסם דברים חמורים אודות התובע, החומרה הגדולה של דברי לשון הרע, שהנתבע פרסם אודות התובע, העובדה שהנתבע פרסם את הדברים דלעיל בכוונה לפגוע בתובע, וגורמים נוספים, מובילים לכך, שהתובע זכאי לפיצויים, אף ללא הוכחת נזק, בסכומים נכבדים עד מאוד", נכתב בתביעה, שהגיש נסטלבאום באמצעות עו"ד אמיר טיטונביץ. "אלא ששיקולים שונים, ובהם גם שיעורה של אגרת המשפט, הביאו את התובע להעמיד את סכום התביעה על 450,000 ש"ח בלבד".

טוקר טען להגנתו, באמצעות עורכי-הדין תמיר גליק ובר לאודון, כי מדובר ב"תביעת סרק נקמנית" בעלת "סממנים רבים של תביעת השתקה". לטענת טוקר, הפרסומים שלו נוסחו באופן זהיר ותוך מתן אפשרות לנסטלבאום להגיב לתוכנם.

טוקר גם ציין בכתב ההגנה כי במענה למכתב התראה ששלח אליו נסטלבאום, לפני הגשת התביעה, הוא הבהיר כי הוא מוכן להכניס שינויים לכתבות, כולל נכונות להסיר את המשפט על התשלום עבור שעות נוספות (זאת על אף שבכתב ההגנה מוסבר כי הנתון התבסס בין היתר על מכתב של סגן בכיר לממונה על השכר במשרד האוצר ועל כן הוא "פרסום מותר" ומוגן מפני תביעה).

בדיון שנערך היום בפני השופטת דורית קוברסקי בבית-המשפט תל-אביב-יפו קיבלו הצדדים את המלצת השופטת והסכימו על דחיית התביעה ללא הוצאות, וזאת בכפוף לכך שב"דה מרקר" יפעלו כפי שהציעו במכתב המענה ששלחו לנסטלבאום טרם הגיש את התביעה ויסירו מהפרסום השלישי את המשפט "אין לו כל תפקיד בשנה האחרונה, הוא לא מגיע לעבודה אבל עדיין מקבל שכר בסיס 8,400 ש"ח בממוצע על שעות נוספות וכוננויות". בנוסף הוסכם כי לנסטלבאום תינתן זכות למסור "תגובה עניינית" לפרסום השלישי, גם זאת בהתאם להצעת "דה מרקר" במכתב ששיגרו טרם התביעה, וכי התגובה תקבל ביטוי גם בכותרת המשנה של הפרסום.

השופטת נתנה להסכמות תוקף של פסק-דין. נכון למועד כתיבת שורות אלה, המשפט על נסטלבאום הוסר מהכתבה ב"דה מרקר" אולם טרם שולבה בה תגובתו.

45198-06-20