בית-המשפט דחה תביעה שהגיש ח"כ איתמר בן-גביר נגד ח"כ יאיר גולן בגין שלושה ציוצים שפרסם וקבע כי לח"כ גולן עומדת במקרה זה החסינות הפרלמנטרית.

בחודש אפריל האחרון ביקר ח"כ בן-גביר בהתנחלות מעלה אהוביה. בעקבות דיווח על הביקור באתר "המחדש" צייץ ח"כ גולן: "איתמר בן גביר ממפלגת חתונת הדמים מודה שהוא רוצה לסייע למחבלי הגבעות כמו אלה ששרפו את ביה"ס הדו לשוני. צריך להסיר לו את החסינות ולהעביר אותו לחקירת שב"כ. היותו חבר כנסת היא תקלה לאומית".

ח"כ בן-גביר צייץ בתגובה: "יש לך שעה להסיר את הציוץ השקרי הזה ולהתנצל, אחרת ניפגש בבית המשפט ושם לא תוכל לברוח כמו מוג לב... לקישור לראיון הנכון שם אני אומר שעשו עוול (לא בגלל שהורשע אלא בגלל שהוענש פי חמש מהעונש שנגזר על מציתי בתי כנסת) מצ"ב hm-news.co.il/147057".

ח"כ גולן התעלם מהאולטימטום של עמיתו לכנסת, וכמה ימים לאחר מכן פרסם ציוץ נוסף המתייחס לח"כ בן-גביר."עירית לינור: 'אני מעדיפה את בן גביר על פני יאיר גולן'. אלו פני הימין הביביסטי", כתב ח"כ גולן, "מעדיפים מחבל, גזען, הומופוב, כהניסט שאיים על רבין ולא גויס כי היה חבר בארגון טרור, על פני מי ששירת בצה"ל 38 שנה והגן בגופו על ישראל. הגיע הזמן להעביר את התנועה האנטי ציונית הזאת לפח הזבל של ההיסטוריה".

גם הפעם הגיב ח"כ בן-גביר בטוויטר, וכתב: "יאיר, שבוע שעבר האשמת אותי שאני 'תומך במחבלים', היום אתה כבר טוען שאני מחבל בעצמי. הצעה אחרונה: אני מציע לך למחוק את שני הציוצים עד היום בשעה 16:00, אחרת אגיש תביעת דיבה נגדך. אני מקווה שחסכת משהו מהפנסיה התקציבית שלך, כי אתה הולך לשלם. ביוקר".

ח"כ גולן פירסם כעבור עוד כמה ימים ציוץ שלישי שבו כתב: "המחבל שהורשע בחברות בארגון טרור והסתה לגזענות, איתמר בן גביר, טען מעל בימת הכנסת שעשו לכהנא 'רצח אופי'. הנה לקט ציטוטים של כהנא:", ואז פירט.

בגין שלושת הציוצים הללו הגיש ח"כ בן-גביר, באמצעות עו"ד חנמאל דורפמן, תביעת דיבה בסך 250 אלף שקלים.

"אכן, לחבר הכנסת מוענקת הזכות להביע את דעתו במסגרת מילוי תפקידו ללא חשש ומורא", נכתב בכתב התביעה. "יחד עם זאת, לא אחת נקבע כי זכות זו אינה זכות מוחלטת, וכי רק הבעת דעה שהובעה במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו של חבר הכנסת חוסה תחת כנפי החסינות. לא אחת נקבע, כי אם מראש נתכוון חבר הכנסת לפרסם פרסום אסור או להוציא לשון הרע כלפי מאן דהוא, והדבר לא נעשה כתוצר לוואי של עבודתו המותרת – אזי, לא תעמוד לו חסינותו".

ח"כ גולן טען, באמצעות עו"ד נחום פישהנדלר, כי עומדת לזכותו חסינות עניינית על-פי חוק יסוד: הכנסת, וחוק חסינות חברי הכנסת, ועל פי הפסיקה שבה אומץ "מתחם הסיכון הטבעי" ולפיו החסינות העניינית תעמוד לחבר הכנסת במקרים שבהם הפעולה שעשה שנטען כי אינה חוקית, נופלת לגדר "מתחם הסיכון" שהפעילות החוקית כחבר כנסת יוצרת מטבעה ומטיבה.

השופט אלעד פרסקי קיבל את טענות ח"כ גולן ודחה את התביעה.

"טענתו העיקרית של התובע היא כי בהינתן שעסקינן בפרסומים בכתב הרי שזוהי פעולה מתוכננת שאינה יכולה להיחשב כ'גלישה' של הנתבע מן המותר לאסור", כתב השופט פרסקי בפסק-הדין. "יתרה מכך, הנתבע חזר על פרסומיו אף לאחר שהוזהר ע"י התובע. על כן, אין חלה חסינות על פרסומיו של הנתבע".

אולם לפי השופט פרסקי, יש להבחין בין פרסומים שנכתבו בעבר בפורמט מודפס לבין פרסומים בטוויטר. "מה שכותבים (לענייננו, ב'טוויטר') בדרך כלל לא אומרים לפני כן (באופן שיכול היה לאפשר ביקורת עצמית או קבלת משוב לפני הכתיבה) ולעיתים קרובות אף לא מקדישים לו חשיבה משמעותית או 'תכנון'", כתב השופט. "קו ישיר ומהיר עשוי לעבור בין נצנוץ הרעיון לפרסומו".

משום כך, הוסיף השופט, ספק אם ראוי להתייחס לציוץ בטוויטר כשונה מהתבטאות בעל-פה.

בנוסף, הדגיש, כדי להחריג התבטאות פסולה של ח"כ ממתחם הסיכון הטבעי, יש צורך כי תהיה לה מטרה העומדת בפני עצמה. "בענייננו, המסגרת לפרסומים הייתה 'קרב ציוצים' בין שני חברי כנסת שנמשך על פני פרק זמן קצר. תוכן הפרסומים היה פוליטי – עיסוק בנושאים הנתונים במחלוקת פוליטית-אידאולוגית בין שני חברי כנסת. מטרת הפרסומים, כפי שעולה מתוכנם, הייתה התנצחות פוליטית-אידיאולוגית בנושאים העומדים בליבת העשייה הפוליטית של הצדדים. על רקע זה יש לבחון את הביטויים הנכללים בפרסומים אשר לגביהם נטען כי הם פסולים בהיותם לשון הרע כנגד התובע".

בחינה שכזו, מוסיף ומפרט השופט, מעלה כי מהציוץ הראשון, שבו ייחס לח"כ בן-גביר רצון "לסייע למחבלי הגבעות", לא משתמע כאילו ח"כ בן-גביר הזדהה עם מעשי ההצתה אלא ביקורת נגד תמיכתו הכללית של ח"כ בן-גביר בנוער הגבעות. יחד עם זאת, גם אם יתפרש הציוץ כאילו בן-גביר תומך במציתים, "הרי שהפרסום השגוי מצוי בתוך מתחם הסיכון הטבעי של חבר הכנסת".

לגבי הציוץ השני, כותב השופט, "על פני הדברים עולה כי מטרת הפרסום לא הייתה הוצאת דיבת התובע כ'מחבל'", אלא ניסיון להעמיד את דברי לינור כאבסורד. "ביטויי הגנאי שיוחסו לתובע טפלים למטרה זו ומפני הדברים עולה כי אינם משרתים מטרה עצמאית", קבע השופט פרסקי.

אשר לציוץ השלישי, השופט השווה אותו ל"גידופים פוליטיים" שמאפיינים לעתים ויכוחים בין חברי-כנסת. "בהינתן כי הפרסום כרוך בתפקידו של הנתבע כחבר כנסת בשל הקשרו לוויכוח פוליטי-אידיאולוגי בין שני חברי כנסת ובהינתן כי מהפרסום עולה שהגידוף 'מחבל' אינו משרת מטרה עצמאית אלא טפל למטרת הפרסום כאמור זכאי הנתבע לחסינות", קבע.

על אף דחיית התביעה, וגם בשל השלב המוקדם שבו נדחתה, לא הטיל השופט פרסקי על ח"כ בן-גביר לשלם לח"כ גולן הוצאות משפט.

64735-04-21

* * *

להורדת הקובץ (PDF, 648KB)