"הגז הטבעי יחכה", הצהירה שרת האנרגיה קארין אלהרר בשבוע שעבר. השרה דחתה, בינתיים, את המלצות הוועדה בראשות מנכ"ל המשרד הקודם, אודי אדירי, להרחיב את חיפושי הגז ולהגדיל את מכסות הייצוא, והודיעה כי משרד האנרגיה לא יתן רישיונות לחיפושי גז טבעי בשנה הקרובה. ההצהרה זכתה לחיבוק חם בקרב פעילי וארגוני סביבה ובחלק מכלי התקשורת, וכצפוי, לביקורת בקרב חברות הגז וכלי תקשורת אחרים. ושוב, כפי שאפשר לצפות, הביקורת לא ממש נכונה, וגם החיבוק לא לגמרי מגיע.
ההחלטה של אלהרר, "כדי להבטיח ששנת 2022 תהיה שנת האנרגיות המתחדשות", כדבריה, מסמנת שינוי כיוון חשוב, אבל מבולבלת ומבלבלת. נתחיל במתנגדים. איגוד חברות הגז הטבעי קרא למשרד האנרגיה "להמשיך לעשות את כל המאמצים על מנת לקדם את תחום האנרגיה המתחדשת במקביל לשמירה על הביטחון האנרגטי שהגז הטבעי מספק לאזרחי ישראל". בחלק מכלי התקשורת היו בוטים יותר: "שרת האנרגיה קארין אלהרר לא למדה מהמחסור האנרגטי שפקד את אירופה בשבועות האחרונים", נכתב בכותרת באחד מאתרי החדשות המגזריים, או בניסוח של "וואלה", ששייך בעצמו לבעלים של חברת גז: "ההחלטה הדרמטית של אלהרר: כאילו לא היה מחסור בגז בעולם".
אירופה אכן סבלה ממחסור בגז טבעי שהקפיץ את המחירים, אולם האם זה קשור אלינו? לא ממש. המחסור באירופה נבע ברובו מסיבות גיאו-פוליטיות שלא נוגעות לישראל, הקשורות בתחזיות שגויות שהובילו להפקה נמוכה ובמאבקי כח שהביאו לבלימת האספקה; מחירי הגז או החשמל בישראל לא תלויים באספקת הגז או המחירים באירופה או בעולם, אלא במתווה הגז, מהלך שהוביל לכך שהמחירים כאן בכל מקרה יקרים כבר מזמן.
שר האנרגיה יובל שטייניץ וראש הממשלה בנימין נתניהו על רקע אסדת קידוח הגז לווייתן, 31.1.2019 (צילום: מארק ישראל סלם)
האם ההחלטה של אלהרר תפגע בביטחון האנרגטי המקומי? בוודאי שלא. יש לנו מספיק גז במאגרים הקיימים - לוויתן ותמר שכבר עובדים וכריש-תנין שבפיתוח - לעוד עשרות שנים קדימה. זאת כמובן אם הייצוא לא יורחב עוד ועוד, כפי שרוצות חברות הגז. אותן חברות שמנופפות כעת באיום המחסור כדי לא לעצור את רישיונות החיפושים. יתרה מכך, מכיוון שהגז הטבעי הוא הדלק המרכזי בייצור החשמל כיום בישראל, המדינה מקדמת הקמת תחנות כוח מונעות גז חדשות, ולמעשה שום דבר לא ממש נעצר.
אבל היו גם, כאמור, מי שצהלו למשמע ההצהרה. האם יש סיבה לחגיגה? ובכן, צריך לזכור שהשרה מדברת על עצירה לשנה, לא יותר, ושממילא המכרזים האחרונים לחיפוש שדות גז לא הניבו הצלחות. יתרה מכך, ההחלטה של השרה אלהרר לא ממש משנה את מה שקורה בשטח, כי מי שקיבל רישיון חיפוש עד כה יכול להמשיך לחפש, וגם חברות הגז, שמייצאות כבר היום גז ולא הגיעו עדיין למכסות שהותרו להן בעבר. וכאמור, אף אחד לא עצר את התוכניות להקמת תחנות כוח. זאת ועוד, בל נשכח שעם כל ההבטחות הכלכליות הגדולות - בינתיים לא ראינו את הכסף בקופת קרן העושר.
אם בכל זאת יש משהו בהצהרה של השרה, הוא לא טמון בעצירת החיפושים אלא בהבטחה לשינוי במדיניות - במקום גז, אנרגיות מתחדשות. ולכן נדמה כי שרת האנרגיה לא מסגרה נכון את ההחלטה שלה וחבל. בעקבות הביקורת, ציינה השרה אלהרר בראיון רדיו שקידום הגז הטבעי דחק ומחק את קידום האנרגיות המתחדשות והדגישה: "יהיו עוד חיפושי גז, אך כרגע נשקיע יותר במתחדשות. התרגלתם למאה אחוז גז, זה לא יהיה". האמירה של אלהרר חושפת מפורשות את מה שידענו: משרד האנרגיה בראשותם של השר יובל שטייניץ והמנכ"ל אודי אדירי קידם רק גז טבעי. גם העובדות בשטח מוכיחות זאת.
פאנלים סולאריים במתחם הכנסת (צילום: מרים אלסטר)
אז מהי המדיניות החדשה? "את השנה הקרובה ננצל לשורה של מהלכים שיקדמו את המעבר לאנרגיות מתחדשות", הבטיחה אלהרר, "נקים אגף אנרגיות מתחדשות במשרד שיקבל את מירב הקשב והמשאבים, נקדם את התכנית הלאומית להתייעלות באנרגיה שאושרה בממשלה לאחרונה בעלות של כמיליארד שקלים, נשקיע במחקר ופיתוח, נקצה מענקים לקידום אנרגיה נקייה ופיתוחים טכנולוגיים משמעותיים ונסיר חסמים העומדים בפני יזמים".
על זה אפשר לומר "הגיע הזמן" ולברך, אבל גם לשאול מהי התוכנית, מהם המהלכים, כמה משאבים יושקעו ואילו חסמים יוסרו ומתי? ומה עם הפיל הגדול שבחדר, הפחם? חברת החשמל שחררה לאחרונה הצהרה משלה, לפיה לא תעמוד בהחלטת הממשלה שהשר היוצא שטייניץ נפנף בה על כל בימה, ולא תסגור את התחנות הפחמיות המזהמות כבר בשנה הבאה.
ההצהרה של שרת האנרגיה היא עוד הצהרה שהניבה כותרות רבות ולא יותר, לא מדובר על הפסקת קידום הגז הטבעי ואפילו לא השימוש בפחם, ולא מדובר על קפיצת מדרגה בתחום האנרגיות המתחדשות. ואפשר לכן לשאול, סליחה מראש על משחק המילים, מדוע אין אנרגיה לעשות גם וגם?