ספינה ממתינה בכניסה לנמל אשדוד (צילום: חן ליאופולד)

מסוק קוברה התרסק, שני טייסים נהרגו

כותרת העיתונים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" היא "התרסקות". כותרת "הארץ" היא "2 טייסים נהרגו בהתרסקות מסוק". "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מתחרים ביניהם בעיצוב פונט מיוחד, מחורר ומרוסק, למקרי אסון. "ידיעות אחרונות" מנצח, הקוראים והטעם הטוב מפסידים.

המדור הפוליטי, כלומר הפלילי

אחת מכתבות השער של "ידיעות אחרונות" היום היא של יובל קרני, על זיופים לכאורה במִפקד מפלגת קדימה: "התפקדויות פיקטיביות, תשלום כסף בעבור מתפקדים". בעמ' 4 ב"הארץ" שואלת כותרת ידיעה של הכתבת הפוליטית מזל מועלם "איך הפכה מפלגת ההמונים הנקייה לעוד מעוז של מפקדי ארגזים?". על שער "הארץ" ידיעת פרומו לכתבה של גידי וייץ שתתפרסם מחר במוסף: "כך השתלטו שולה זקן ואחיה על רשות המסים".

גאידמאניה

"גאידמאניה" היא אחת הכותרות היום על שער "כלכליסט", המפנה לסקירה של "כתבי כלכליסט" את ההסתבכויות האחרונות של הגביר: הסכסוך עם אורי שני, שדורש ממנו 31 מיליון שקל (לא היתה שום התפתחות, והידיעה בעניין מיותרת לחלוטין ונראית כאילו הודפסה על הדף רק כדי לצאת ידי חובת אזכור הפרשה בתוך סך עלילות גאידמק); הסכסוך עם בנק המזרחי, שהלווה לו כסף לרכישת חברת אוסיף בריבית שלפי כתב "כלכליסט" גולן חזני, היא "של שוק אפור" (פריים פלוס 8%). כעת הבנק דורש את פרעון החוב; ועוד פעם בנק המזרחי, שהודיע כי לא ישלם את הערבות על סך 44 מיליון שקל לטובת בית"ר ירושלים.

ארקדי גאידמק, 2007 (צילום: אוליביה פיטוסי)

ובטור קצת מסתבך כותב אמיר טייג כי כניסתו של אריה דרעי למירוץ על ראשות עיריית ירושלים עלולה לבטל, באפקט דומינו, את מכירתה של תחנת הרדיו של גאידמק, רדיו 99. כיצד? קחו אוויר: גאידמק מוכר את התחנה, כפי הנראה, משום שהרשות השנייה חייבה אותו לעשות זאת, אחרי שהקים את מפלגת צדק-חברתי, המריצה מתמודדים בבחירות המקומיות. רדיו 99 היא תחנת רדיו אזורי, המכסה 50% משטח ישראל ובתוכו רוב העיריות שבהן מתמודדים אנשי גאידמק. אלא שהחלטת הרשות השנייה נידונה עתה בבג"ץ בעקבות עתירת גאידמק, שהעביר את אחזקתו ברדיו לידי נאמן. אם יוחלט לאפשר לדרעי לרוץ, הרי שגאידמק יסיר כנראה את מועמדותו, ואז יפחת הצורך לחייב אותו למכור את התחנה. כמו כן, פרישתו מהמירוץ תבטל את הסיבה ה"רשמית", אליבא דנציגיו, למכירת הרדיו: התמסרותו לקריירה פוליטית.

כפי ששמתם לב, טייג לא לוקח כמובנת מאליה את פרישתו של גאידמק מהמירוץ הירושלמי, למרות הכותרת המהדהדת של לילי גלילי, שנמרחה אתמול על שער "הארץ". האם גלילי תצטרך לאכול את המגבעת? לפי "ידיעות אחרונות", כן. לוגו אחת הידיעות של עופר פטרסבורג במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" הוא "עדיין במירוץ", והידיעה נפתחת כך: "למרות השמועות, ארקדי גאידמק מכריז שהוא לא מוותר על המירוץ לראשות עיריית ירושלים".

בידיעה כותב פטרסבורג כי גאידמק ישקיע בשבועיים הקרובים 15 מיליון שקל בקמפיין, וכי ארבעה חברי מועצה הצטרפו למטהו. בידיעה הגדולה יותר של פטרסבורג באותו עמוד, שגם זוכה להפניה בשער, מגן המקורב החדש של גאידמק, עו"ד יוסי שגב, על המיליארדר ששכר את שירותיו. שגב מפרט את מעשי הפילנתרופיה של גאידמק בשלוש השנים האחרונות, שלדבריו נאמדים בסך של חצי מיליארד שקל, וטוען טענה מדהימה: גאידמק חתם על מסמכים עסקיים בעברית בלי שיבין על מה הוא חותם, תוך כדי שעובדיו הישראלים מרמים אותו.

במלים אחרות, שגב אומר: גאידמק כן נדיב ולא פושט רגל, אבל בהחלט בור בענייני עסקים. אם מצרפים זאת להצהרה של מאיר פניג'ל מאתמול, בדבר הנאיביות של גאידמק, מתקבלת תמונה של איש עסקים, מיליארדר, שהוא נאיבי וטיפש בעסקים. מסתדר לכם?

אריה דרעי, שלשום בירושלים (צילום: מיכל פתאל)

מי שכנראה לא מטומטם – הפתעה! – הוא הציבור. כך טוען תום וגנר, מנהל הקמפיין של אחלמה פרץ, המתמודדת לראשות עיריית שדרות ומתחרה גם בנציג של גאידמק. "הציבור לא מטומטם", הוא אומר, "אנשים יודעים שארקדי גאידמק לא יבוא וינהל להם את העיר. הרבה מהמועמדים שלו הם אנשים שבאו כי רצו מימון [...] בלי שום אג'נדה הם מוכרים צדק חברתי, וזה בטח לא נשמע אמין כשזה בא ממיליארדר". את הדברים מביאה מרב דוד בכתבה במוסף "המגזין" ב"מעריב", שעוסקת בהתרסקות הצפויה של מפלגת צדק-חברתי בבחירות המקומיות.

דוד מסמנת גם את קו האמצע בין גלילי לפטרסבורג בשאלת ההתמודדות של גאידמק עצמו: "אמנם אנשיו מנסים לשדר תחושה של עסקים כרגיל, ואתמול הם חתמו על חוזה שכירות למטה בחירות, אבל יועציו מודים שאם יקבל דרעי אישור להתמודדות, גאידמק ככל הנראה יפרוש".

ומה, באמת, עם דרעי, שנראה שעל פיו יקום או ייפול גאידמק? "דרעי מתרחק מירושלים" היא כותרת ידיעה בעמ' 11 של "ידיעות אחרונות" (צביקה ברוט, צבי אלוש וניסן שטראוכלר). "יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט אליעזר ריבלין, הודיע שאינו מתכוון לדון בבקשה להתיר לדרעי להתמודד מכיוון שאינה נמצאת תחת סמכותו". אגב, מתחת לידיעה הזו מופיעה ידיעת כיתוב תמונה של יובל קרני, שנראית ונקראת כמו מודעה למען שאול מופז. שני עמודים לפני כן מופיע טור שלילי על כנס של ציפי לבני. גם ב"מעריב" מדווחים על סירובו של ריבלין, אבל מכריזים כי דרעי "לא יוותר".

ירון לונדון כותב בפתח טורו במדור הדעות של "ידיעות אחרונות": "ארבעה מועמדים בולטים נאבקים על ראשות הבירה. שלושה מהם פסולים מלכהן כראשי ועד של בית משותף". כותרת טורו של גדעון לוי במדור הדעות של "הארץ": "רוץ, אריה, רוץ".

ענייני תקשורת

נווית זומר מראיינת במוסף "ממון" את איתן אוליאל, מנהל אזור אסיה בחברה האוסטרלית בבקוק אנד בראון, המחזיקה בדפי-זהב. אוליאל אומר כי החברה תסגור את נציגותה בארץ, אך בניגוד לצפוי, תמשיך להחזיק בדפי-זהב. אוליאל אומר על ניר למפרט, מנכ"ל דפי-זהב וחבר אישי, כי הוא המנהל הטוב בעולם וכי "אין מקבילה של דפי-זהב בעולם ששינתה ובאופן מהיר כל-כך את תמהיל ההכנסות", והעבירה 50% מפעילותה לאינטרנט. "האסטרטגיה שלנו", אומר אוליאל, "היא לרכוש עוד חברות דפי-זהב בעולם ולתת לניר למפרט לנהל את הקבוצה".

אמיר טייג מדווח ב"כלכליסט" על מחלוקת בין הרשות להגבלים עסקיים ובין בית-הדין להגבלים עסקיים בשאלת המיזוג בין בזק לחברת הבת שלה, יס. הרשות מתנגדת למיזוג ודורשת כי בזק תמכור את מניותיה לבעלת המניות האחרת, יורוקום; בית-הדין נוטה לצד בעלת הדין האחרת, בזק, בעד מיזוג. הדיון הבא יתקיים רק בינואר, והדחייה הזו היא גם כותרת הידיעה. במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת הדר חורש כי חברת יס מעלה מחירים בשיעור של 3%.

חברת החדשות של ערוץ 2 השיקה אתר אינטרנט חדש, או יותר נכון: ערוץ עצמאי באתרי הזכייניות קשת ורשת. אבל תוכני חברת החדשות הוצעו לגולשים באתרים הללו כבר קודם, אז מה חדש? ב"כלכליסט" הביאו, כך נראה, את ההודעה לעיתונות כלשונה. בפתח הדברים נכתב כי באתר יהיה "דגש על חומרי וידיאו ושידורים חיים". כאילו, דא? זו חברת חדשות טלוויזיוניות, לא? עוד יהיו באתר "מוצרי תוכן ייעודיים". אתם לא שונאים את העגה הפרסומאית הזאת? מה זה בדיוק "מוצר תוכן"? למה כל דבר צריך להיות מוצר? באותו שורש, י.צ.ר, מסתתרות כמה הטיות. בעברית שלנו, ובחברה העברית שלנו, המוצר מנצח את היצירה. בכל אופן, המוצרים המדוברים הם אנציקלופדיית וידיאו (גימיק נחמד ותו לא) ו"מאחורי הקלעים" (עוד גימיק, הפעם פרסומי). מה עוד באתר החדש, כלומר, ב"מיני אתר" החדש? "צופי וגולשי חדשות ערוץ 2 יוכלו להיות בקשר ישיר עם כל הכותבים והמגישים באמצעות האי-מייל". זו אכן אפשרות בעלת משמעות, אם כי בשביל להסגיר כתובת אי-מייל לא צריך להקים אתר אינטרנט. המשמעות האמיתית של התוספת הזאת תלויה בכלל בדבר אחר: האם הנמענים יקראו את המכתבים שיישלחו אליהם? בקיצור, התוספת המשמעותית היחידה שמציע הכאילו-אתר החדש של חברת החדשות היא הארכיון, או כפי שמנסחים זאת בהודעה לעיתונות: "אפשרות לצפות בכותרות עבר".

יוני קורן, "מקורב" של אהוד ברק, מתראיין למוסף "סופשבוע" של "מעריב", ואומר לעמיר רפפורט: "לגבי השאלה מי מדליף, מי שעסק רוב חייו בפעולות הכי חשאיות של עם ישראל ועד היום לא שיתף בהן איש, ושהיה ראש אמ"ן ורמטכ"ל, סביר שהוא יידע לשמור סוד יותר ממי שהיה כתב של 'במחנה'". דמגוגי? מתחת לחגורה? לא נכחיש. באותו מוסף מספר איתי אנגל בכתבה ארוכה כיצד חצה את הקווים (המקצועיים). בניגוד למקובל היום, הוא לא ויתר על השליחות העיתונאית ומכר את נשמתו כדי להיות דובר או יחצן, אלא ויתר על ה"עמידה מהצד" העיתונאית והקים משלחת סיוע לקורבנות אונס בקונגו.