קוראת עיתונים, אתמול בירושלים (צילום: פלאש 90)

ארזת לבד?

אחרי שהעיתונים הישראליים איבדו אתמול כל חוש מידה בסיקור פרשת היעלמה של ילדה אחת קטנה, אחרי שכל התקשורת הישראלית נכנסה אתמול למצב שאין טוב להגדירו מאשר במלה ששימשה כותרת ראשית בעיתון "מעריב" – טירוף – אחרי שאתמול החליקה העיתונות על השכל, הבוקר היא קמה ליום חדש עם זעזוע מוח קל. "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום" מקדישים את הכותרת הראשית לפרשה, אך העיתונים האחרים כבר לא; במקום 17 עמודים רצופים על הטלנובלה, רק שתי כפולות ראשונות ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב", ואחת ב"הארץ" ו"ישראל היום".

בעיתון אחד מדווח שחיל הים משתף פעולה, ובאחר נטען שלא ממש; בעיתון אחד מזדעקים על כך שחייבים להתחיל להשתמש בסונאר, ובאחר מדווחים שכבר משתמשים. יש עוד כהנה וכהנה הבדלים קטנים ולא משמעותיים בין העיתונים בסיקור המקרה, אך התמונה הגדולה זהה: התייחסות מקיפה ועתירת פרטים למקרה בודד, הגם שהוא מצית דמיון. העיתונים מתגאים הבוקר בעלייה משמעותית במספר הדיווחים לרשויות על התעללויות אפשריות, ומדגישים כי כמה מהמתלוננים ייחסו במפורש את תלונתם לפרסומים על ההתעללות שעברה הילדה הנעדרת, רוז פיזם. זהו נתון שאכן קל למדוד ולדווח עליו. את השפעותיה של תקשורת סנסציונית, צהובה, פורנוגרפית ואלימה על ציבור צרכניה קשה הרבה יותר למדוד.

הסיקור המוגזם מביא עימו, כרגיל, שפע של מידע על החקירה, אך גם שפע של פרטים ביזאריים, ביזאריים עוד יותר מסב המתחתן עם כלתו ורוצח את נכדתו. צוותי המשטרה מחפשים עתה אחר המזוודה האדומה שבה, לכאורה, הושלכה פיזם אל מותה בירקון. "ראיתי את המים חודרים פנימה, והמזוודה אט-אט שוקעת. אחרי שהיא נעלמה חזרתי לאוטו ונסעתי הביתה", מצוטט החשוד ברצח ב"ידיעות אחרונות" [מאיר תורג'מן], אך ב"הארץ"מדווחים יהונתן ליס, יגאל חי ויובל אזולאי כי "במשטרת מחוז מרכז מתחזקת ההערכה שהסב מסתיר את מקום קבורתה האמיתי של רוז", וזאת "לצורך מיקוח עתידי, בניסיון להקל על תנאי מאסרו".

מנגד, כאמור, יש גם מי שתפקידו היום להתעסק בשולי. עפרה אידלמן, יגאל חי ועפרי אילני מדווחים ב"הארץ" על הגורמים לעכירות המים בירקון, המקשים על עבודת החיפושים. הם מביאים מדברי ד"ר דוד פרגמנט, מנהל רשות נחל הירקון, האומר כך: "במים יש קולחין ובהם מתפתחות אצות. המים זזים ויש חומרים מרחפים שלא מצליחים לשקוע. זה הגורם לעכירות, אבל לא חרא צף".

ב"ידיעות אחרונות" מספקים הסבר נוסף לאי-מציאת המזוודה [עידן אבני, נורית פלתר ומאיר תורג'מן]: "השערה אחרת שעלתה במהלך החיפושים בירקון היא שהמזוודה נפגעה על-ידי צבים רכים שחיים בנחל, מה שעלול לפגוע בסיכויים לאתר ממצאים על קרקעית הירקון". האם יכול להיות שהצבים הרכים קיבלו קלקול קיבה ולכן החרא שלהם לא צף? נחכה לדיווחים בגליונות סוף השבוע.

ועוד ספיח אחד לפרשה: סיקור הסיקור התקשורתי. ב"הארץ" מדווח על כך בידיעה נפרדת [עדי שורץ], בטון שנדמה כי משולבת בו לפחות מידה מסוימת של גאווה. לפי הידיעה, רוב שעות יום אתמול כיכבה הכותרת "הלם בישראל: רוז נרצחה על-ידי הסבא" באתר העיתון הגדול באיטליה, "קוריירה דלה סרה", ולדיווח נרחב עוד יותר זכתה הפרשה בבריטניה.

ואילו יהודה שלזינגר מוסיף ב"ישראל היום" כי לפרשה "לא היתה ולו תזכורת" בעיתונות החרדית אתמול. עורך המודיע, יצחק טננבוים, אומר לו: "העיתון שלנו הוא ספר חינוך, כל הורה שמכניס אותו הביתה יודע שהתכנים יהיו מתאימים לעולם החרדי. מלבד סיפור הרצח המזעזע, מדובר בגילוי עריות בתוך המשפחה. הילדים סקרנים, ואנו לא רוצים שישאלו שאלות".

החשד שאולמרט מושחת אינו מעניין עוד איש

אתמול פורסם דו"ח מבקר המדינה על פרשת אקווריה, ולפיו בעת שכיהן כשר התעשייה והמסחר, הפעיל אהוד אולמרט לחץ על מרכז ההשקעות כדי שיקדם תוכניות שונות, וזאת ממניעים פסולים. אף עיתון לא הקדיש לסיפור מקום על שערו, אפילו לא "ישראל היום", שדווקא מדווח עליו בהרחבה בכפולה השנייה. "ישראל היום" הוא גם העיתון היחיד שמעניק קרדיט ל"גלובס" ולעיתונאי משה ליכטמן על החשיפה שהובילה לחקירת המבקר.

ב"מעריב" מופיעה ידיעה גדולה למדי בנושא בתחתית עמ' 6 [דורית גבאי ואמיר מרום], ב"ידיעות אחרונות" יש להרחיק עד לעמ' 14, שם מופיעה הידיעה כמשבצת בינונית [צביקה ברוט, עופר פטרסבורג וצבי זינגר], ואילו בעמודי החדשות של "הארץ" אין כל אזכור לפרשה(!). ברור כי קשה להיות Paper of Record כששני עמודים גדולים מהגיליון מוקדשים לסיקור פרשת פיזם, אך בוודאי היה ניתן למצוא מקום בעמודי החדשות של "הארץ" להפניה אל הסיקור הנרחב שמקבלת הפרשה בשלושת העמודים הראשונים של "דה-מרקר".

הסיקור המתון של הדו"ח הוא דוגמה נוספת לחוסר העניין שמגלה התקשורת בהתנהלויותיו הבעייתיות של אולמרט מאז הכריז על פרישה צפויה מהפוליטיקה, תופעה שעליה נכתב כאן אתמול. העיתון היחיד שמעניק לסיפור כותרת ראשית הוא "גלובס", שם מהדורת הערב מאתמול מתגאה בהישג העיתונאי שהוביל לחקירת המבקר. אלא שלפי "דה-מרקר", המבקר החל לחקור בפרשה בנובמבר 2006, בעוד שלפי "גלובס" התחקיר שהוביל לחקירתו פורסם רק בינואר 2008.

מיקי רוזנטל נתקל בגבולות חופש הביטוי

על שער מוסף "סופשבוע", המחולק היום למנויי "מעריב", מופיע העיתונאי מיקי רוזנטל כשעל חולצתו הדפס תצלומו של סמי עופר. תחת הכותרת "אני פוחד" מגולל רוזנטל את סיפור הפקתו ונסיונות גניזתו של סרטו "שיטת השקשוקה", העוסק בעסקאות שביצעה משפחת עופר עם מדינת ישראל. הסרט יוקרן החל מהשבוע הבא בסינמטקים, אך רוזנטל פוחד. הפחד שלו נובע, כך הוא כותב, מפני מצב שבו "ישורטטו גבולות חופש הביטוי באמצעות ממון". לדברי רוזנטל, "התקשורת הישראלית משופעת בהערצה כמעט עיוורת למצליחנים, לבעלי ההון ולפרות הבשן המודרניות", ונטייה זו משפיעה באופן חמור על המידע המגיע לציבור.

רוזנטל מספר על התלאות שעבר בנסיונותיו לשכנע גופי שידור להקרין את הסרט. לדבריו, מנהל ערוץ טלוויזיה אחד אמר לו, "מיקי, גם אם 'שיטת השקשוקה' יזכה בפרס פוליצר ובאוסקר, אני לא אשדר אותו", ואילו מנהל בערוץ אחר שקל לשדר את הסרט, אך חזר בו לאחר ש"קיבל הבהרות מ'נציגיה'" של משפחת עופר. עיתונאי ערוץ 2 אמר לו שהוא "צריך לברר" אם הוא יכול לסקר את הסרט, וכתבה על הסרט שהופיעה ב-ynet ירדה, ולאחר מכן שבה להופיע. "הוראה מגבוה", מצטט רוזנטל מקור עלום שם ב-ynet כדי להסביר את התופעה.

הופעה שלו בתוכנית הבוקר של רשת, שמשפחת עופר מחזיקה במניותיה, בוטלה, רשת בתי-הקולנוע לב סירבה להקרין את הסרט "לאו דווקא בגלל טיבו", ומהצד האחר הוצע לרוזנטל, תמורת סכום כסף נכבד, לככב במסע פרסומי של המועצה התעשייתית רמת-חובב. "אני משוכנע בלי ציניות שמר עופר לא ידע על ההצעה הנלוזה הזאת ולא היה מעורב בה", הוא כותב.

יתר על כן, תוכניתו "בולדוזר" בוטלה. "ברור שהעיתוי היה מקרי ולא קשור לעובדה שאני עושה סרט על השותפים שלך בבנק המזרחי", כותב רוזנטל למוזי ורטהיים, מבעלי קשת. בתגובה מכחיש ורטהיים כל התערבות ואומר כי "אני האחרון מבעלי המניות שאכנס לתוכן כלשהו בשידורי קשת". גם יתר הגורמים המוזכרים בשמם מכחישים שהחלטותיהם נבעו משיקולים זרים.

רוזנטל חותם את מאמרו ההודעה הבאה: "אני מבקש להודות ל'מעריב' ולעורכיו. בימים אלה, כתבה מעין זו לא יכולה להתפרסם ברוב כלי התקשורת בישראל".

ענייני תקשורת

שמואל מיטלמן מדווח ב"מעריב" כי הפורום המשפטי למען ארץ-ישראל עתר לבג"ץ בבקשה לאסור את הפעלת שידורי תחנת גלי-צה"ל בשבתות ובחגים על-ידי חיילים בשירות סדיר. "שידורי רדיו לציבור אינם פעילות מבצעית, ואין בחוק הוראה המאפשרת לגלי-צה"ל לעשות שימוש בחיילים לשם כך", נאמר בעתירה. באותו עניין מדווחים ב"ישראל היום" יהודה שלזינגר ולילך שובל. כתב עלום שם, המשרת בגלי-צה"ל, עונה להם: "כל מי שעובד בשבת – עובד כי הוא רוצה".

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" על ממצאי סקר שביצעה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. בין היתר, עולה ש"רוב הצופים מאמינים כי שידורי החדשות מאוזנים מבחינה פוליטית" וכי "10% מהצופים בערוץ 10 סבורים כי החדשות נוטות לצד השמאלי של המפה הפוליטית, בעוד 14% מצופי ערוץ 2 סבורים כך".

במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווח כי פרופ' עמירם גולדבלום, ראש המחלקה לכימיה תרופתית באוניברסיטה העברית, תובע את חברת החדשות של ערוץ 2 ואת הכתב שלה בכנסת, עמית סגל [גילי איזיקוביץ]. העילה לתביעה, העומדת על חצי מיליון שקל: כתבה ששודרה במהדורת החדשות המרכזית ב-13 ביולי, ובה תואר כיצד פעל גולדבלום ממניעים אידיאולוגיים כביכול כדי לקבל לשורות המחלקה לכימיה תרופתית את עאדל הילמי, דוקטורנט שהורשע בעבר בחברות בארגון טרור. "חוץ משמי שהיה מרוח במרכז הכתבה לא היתה בה מלה אחת נכונה", אומר גולדבלום. סגל מסר ל"הארץ" כי "הכתבה מדברת בעד עצמה".

במוסף "המגזין" של "מעריב" מדווח לי-אור אברבך כי ב-10 בספטמבר יתקיים בערוץ הראשון עימות בין מועמדי מפלגת קדימה, למרות האפשרות שלבני ומופז לא ייקחו בו חלק. לפי הדיווח, העיתונאי מנשה רז שיגר מכתב ללבני ומופז ובו הודיע כי "העימות יתקיים גם אם לא כל ארבעת המועמדים יסכימו", וכי במקומו של מועמד שייעדר יוצב כיסא ריק שאליו יופנו השאלות.

אריאלה איילון מדווחת בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" כי אח בבית-החולים שיבא טוען שפרשן חברת החדשות של ערוץ 2, אהוד יערי, תקף אותו פיזית ומילולית. לדברי רופא שנכח במקום, יערי כעס על התמהמהות בייבוש רצפה רטובה, ועל כן התפרץ על האח "ופתח בסדרת קללות". מאוחר יותר אף איים על האח שיפגע בקריירה שלו אם יעז להתלונן עליו. גורם בלתי מזוהה בבית-החולים מצוטט כך: "בדרך כלל אנשים פשוטים יותר הם שתוקפים את הצוותים הרפואיים, אבל לחשוב שאדם משכיל ומוכר כמו אהוד יערי ינהג כך? זה ממש מפתיע". יערי עצמו, מדווחת איילון, סירב להתייחס לדברים.