עו"ד יוסי נקר יפצה את בני-הזוג העיתונאים גיא מרוז ואורלי וילנאי ב-50 אלף שקלים, וישלם להם עוד 25 אלף שקלים בגין הוצאות משפט, כך קבע השבוע (29.9) השופט רונן אילן מבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו. בתגובה לפניית "העין השביעית" מסר עו"ד נקר כי בכוונתו לערער על פסק-הדין.
בשנת 2018 הגישו בני-הזוג וילנאי ומרוז תביעת דיבה בסך 250 אלף שקלים נגד נקר, אחרי שזה פרסם סדרה של פוסטים בחשבון הפייסבוק שלו הנוגעים לעובדת היותם הורי אומנה. עו"ד נקר קרא פומבית למצוא את האם הביולוגית של הקטין, ולאחר שנמצאה החל לייצג אותה מול רשויות הרווחה בניסיון להחזיר את הקטין לחזקתה.
וילנאי ומרוז טענו, באמצעות עורכי-הדין אור אלוני וגיא אופיר, כי עו"ד נקר פרסם עליהם לשון הרע. מלבד פיצוי בסך 250 אלף שקלים דרשו העיתונאים מבית-המשפט להוציא צווים שיחייבו את עו"ד נקר להסיר את הפרסומים עליהם, להימנע מפרסומים דומים בעתיד ואף לפרסם תיקון והכחשה.
"מסיבה לא ברורה", נטען בכתב התביעה, פרסם עו"ד נקר "כזבים ובדויות בדבר התובעים והקטין, תוך שהוא חושף קבל עם ועדה פרטים שקריים בדבר הסדר האומנה ובדבר עברו של הקטין ואמו הביולוגית".
לדברי וילנאי ומרוז, עו"ד נקר "הציג לציבור מצג, כאילו היו אלה התובעים שהפרידו בין האם לקטין, וכן שהוא 'התנדב' בטוב לבו לייצג אם ביולוגית חלשה שהופרדה מבנה אל מול התובעים החזקים והמקושרים. ולא היא, לתובעים מעולם לא היתה סמכות או קביעה באשר להוצאת הקטין מחזקת אמו הביולוגית [...] מכאן, שמטרתו בחיפוש אחר האם לא היתה בכדי לסייע לה לקבל את בנה בחזרה, אלא מסיבה אחת ויחידה – לעשות באם המסכנה שימוש ככלי לניגוח התובעים, שאליהם פיתח שנאה תהומית בלתי מוסברת".
בנוסף טענו כי עו"ד נקר הפר את פרטיותם וכי הפר גם את זכויות היוצרים שלהם כשפרסם בעמוד הפייסבוק שלו תצלומי מסך מתוכנית "מחוברים" שבהם הופיעו והתייחס לתוכנם.
עו"ד נקר טען להגנתו, באמצעות עו"ד שושנה גלס, כי הפרסומים שלו על וילנאי ומרוז כוללים עובדות בלבד, ולכן הוא זכאי להגנת "אמת דיברתי"; כי התביעה נגדו היא תביעת השתקה; וכי ממילא מי שהפר את פרטיותו של הקטין הם וילנאי ומרוז, שפרסמו פעמים רבות מידע על ההליך, ולכן לא יכול היה בפרסומיו לחדור לפרטיותם. "למעשה יש כאן מקרה של אנשי תקשורת הבוכים על חלב שהם שפכו, הם פרסמו, ועכשיו תובעים על פרסום מחדש של פרסומיהם תוך בכייה של חדירה לפרטיות או לשון הרע", טען עו"ד נקר.
עו"ד נקר הכחיש את כל הטענות של וילנאי ומרוז כלפיו וטען מנגד כי הוא עוסק וכותב באופן כללי על ענייני אומנה, ואין לו שום דבר אישי נגד השניים. לדבריו, וילנאי ומרוז הם זוג האומנה המפורסם ביותר, ולכן באופן טבעי הוא התייחס בפרסומיו גם אליהם.
העדפה של חופש הביטוי
השופט אילן קיבל חלק מטענות הזוג וילנאי ומרוז. את שלל הפרסומים של עו"ד נקר על בני-הזוג סיווג לארבע קבוצות: פרסומים המבקרים אותם כמשפחת אומנה; פרסומים המבקרים את הסדרי האומנה שבינם לאם הביולוגית ולילד; פרסומים המציגים את וילנאי ומרוז כשקרנים וגזענים; ופרסומים המתייחסים לענייניהם האישיים.
את טענותיהם של וילנאי ומרוז ביחס לפרסומים משתי הקבוצות הראשונות דחה השופט אילן, תוך הדגשת מעמדם הציבורי של העיתונאים וחשיבות חופש הביטוי ביחס לאנשי ציבור כמותם.
"עיתונאי אשר בפעילותו עוסק חדשות לבקרים בעניינים שיש בהם חשיבות ציבורית ועניין ציבורי, ראוי שגם יידע להכיל ביקורת בעניינים שבתחום פעילותו התקשורתי"
"עיתונאי אשר בפעילותו עוסק חדשות לבקרים בעניינים שיש בהם חשיבות ציבורית ועניין ציבורי, ראוי שגם יידע להכיל ביקורת בעניינים שבתחום פעילותו התקשורתית. יידע לקבל כזו ביקורת אפילו היא בוטה ונוקבת ואף בהיקף העולה על זה שמצופה מאדם אחר", כתב השופט בפסק-דינו. "כאשר נעשה פרסום ביחס לעיתונאי ובעניין נשוא עיסוקו ככזה, ייטו כפות המאזניים ביתר שאת לטובת חופש הביטוי ועל חשבון זכותו של אותו עיתונאי לשמו הטוב".
וילנאי ומרוז הם שיזמו פרסומים על היותם הורי אומנה, הדגיש השופט אילן, ועל כן "בחינתם של פרסומים ותגובות לפרסומים של התובעים עצמה תיעשה מתוך
העדפה גדולה יותר של חפש הביטוי".
הפוסטים של עו"ד נקר המבקרים את בני-הזוג כמשפחת אומנה והפוסטים המבקרים את הסדרי האומנה שלהם אינם עולים, בשל כך, לכדי לשון הרע, פסק השופט אילן.
"תחושתם הסובייקטיבית של התובעים כי מתנהל נגדם מסע ציד וכי הם מותקפים על לא עוול בכפם מובנת לחלוטין", ציין השופט בפסק-הדין, "אך לא בתחושה סובייקטיבית עסקינן כי אם במבחן אובייקטיבי שמיושם בהתאם לנסיבות. וביישום מבחן זה, כאשר התובעים עצמם העלו לסדר היום הציבורי את סוגיית משפחות האומנה בכלל ואת היותם בעצמם משפחת אומנה לילד, כאשר התובעים עצמם פרסמו את עמדתם שלפיה יש להאריך את תקופת האומנה ויש להימנע מכל ניסיון לניתוק הקשר שלהם עם הילד, אל להם להלין על כך שיש מי שמצא לבקר את עמדותיהם. עמדות הנתבע בנסיבות אלו, אפילו בוטות הן ואפילו אינן אמת, אינן מגיעות כדי לשון הרע".
ביזוי והשפלה
לעומת זאת, בכל הקשור לפוסטים של עו"ד נקר שבהם הציג את וילנאי ומרוז כשקרנים וגזענים, והתייחס לענייניהם האישיים, התקבלה טענת לשון הרע ונדחו הטענות להגנות הקבועות בחוק.
באחד הפוסטים, לדוגמה, טען עו"ד נקר כי הזוג וילנאי ומרוז "השמיע טענות שקריות באשר לנסיבות הוצאתו" של הילד מחזקת אמו הביולוגית. בפוסט אחר טען כי הזוג "פשוט שיקר במצח נחושה" כשטען כי איש לא רצה לאמץ את הילד בגלל גוון עורו השחור.
"האשמות שכאלו חורגות מביקורת על דברים בתחום העניין הציבורי. לא כשהן מוטחות בפלונית או באלמוני, אף לא כשהן מוטחות באנשי תקשורת. אולי בפרט כאשר הן מוטחות באנשי תקשורת אשר מבקשים יום יום את אמון הציבור בהגינותם", נכתב בפסק-הדין.
"פרסומים אלו המתייחסים לענייניהם הפרטיים של התובעים מבטאים ביזוי והשפלה וכאלו שכלל אינם קשורים להיות התובעים אנשי תקשורת"
בפוסטים אחרים עסק בזוגיות של וילנאי ומרוז. "לפרסומים אלו אין כל קשר לביקורת שמבקש הנתבע להטיח בתובעים בקשר עם היותם משפחת אומנה", פסק השופט אילן. "פרסומים אלו המתייחסים לענייניהם הפרטיים של התובעים מבטאים ביזוי והשפלה וכאלו שכלל אינם קשורים להיות התובעים אנשי תקשורת".
השופט אילן דחה את טענת עו"ד נקר כי הוא זכאי להגנת אמת בפרסום ותום הלב. עו"ד נקר לא הוכיח כי בני הזוג שיקרו והתבטאו בגזענות, פסק. "הנתבע לא הביא כל ראיה המתייחסת לנסיבות הוצאת הילד מחזקת האם הביולוגית, ולא עשה כל ניסיון להציג כזו ראיה", קבע השופט.
בפסק-הדין מוזכר הקישור שעשה עו"ד נקר בין ראיון שהעניקה לתוכנית הטלוויזיה של בני הזוג דורית לוינזון, מנכ"ל ארגון אור-שלום, העוסק בין היתר גם באיתור משפחות אומנה, לבין האישור שניתן למרוז וילנאי להיות משפחת אומנה. וילנאי, כך לפי פסק-הדין, אף אישרה בעדותה כי בעקבות הראיון היא ומרוז החלו לפעול לקבלת אישור להיות משפחת אומנה.
עם זאת, ואף שהקישור בין הראיון לאישור האומנה נוגע לפרסומים שלגביהם קבע השופט כי אין עולים לכדי לשון הרע, למעלה מן הצורך התייחס לכך השופט נקר וכתב: "לא מצאתי בראיות שהוצגו בסיס מספיק לטענה לקשר כלשהו בין אישור התובעים כמשפחת אומנה לאותו ראיון שערכו עם גב' דורית לוינזון. למעט הצבעה על לוח הזמנים של הראיון בתכנית התובעים ואישור התובעים כמשפחת אומנה, הנתבע לא הציג ראיות לביסוס טענה זו, שבכלל נראית יותר כהבעת דעה מהצגת עובדה הניתנת לאימות".
אשר להגנת תום הלב, השופט אילן קבע כי לו היה עו"ד נקר מתמקד בביקורת על בני-הזוג ורשויות הרווחה בכל הנוגע לעצם אישורם כמשפחת אומנה ובהמשך גם בכל הנוגע להסדרי האומנה, מצבו היה שונה. אולם "יציאתו מתחום ביקורת זו להלעגת התובעים וביזויים, מוציא אותו מתחום הביקורת הלגיטימית, מביא למסקנה שבקש לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת אותם ערכים מוגנים, ושולל ממנו את חזקת תום הלב".
בהקשר זה מציין השופט כי הפוסטים שהוציאו את דיבת וילנאי ומרוז נעשו מיד לאחר שעו"ד נקר החל לייצג את האם הביולוגית. "כך לא ניתן להימנע מהתהייה שמא יש קשר בין הייצוג לתוכן הפרסומים. שמא ההתקפה האישית על התובעים והצגתם בצורה כה נלעגת לא נועדה אלא לשרת את הנתבע בכובעו כפרקליט האם הביולוגית", נכתב בפסק-הדין. "מצב דברים זה מקשה עוד יותר על קבלת טענת הנתבע לפרסומים שעשה בתום לב".
לאור שלל שיקולים אלה, ואחרים, קבע השופט אילן כי על עו"ד נקר לפצות את בני-הזוג וילנאי ומרוז ב-50 אלף שקלים, ועוד 25 אלף שקלים עבורו הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין. טענותיהם של וילנאי ומרוז לפגיעה בפרטיות ובזכויות יוצרים נדחו.
עו"ד נקר, כאמור, מתכוון לערער. בתגובה לפניית "העין השביעית" מסר כי "פסק -דין נתן אישוש לתזה שלי שהוכחה כי אורלי וגיא נתנו זמן מסך לאור-שלום וקיבלו ילד בתמורה שלא היה צריך להגיע אליהם".
לדבריו, "הפוסט שלי מיום 21.1.15 אשר טען כי נעשו דברים חמורים באומנת אורלי וגיא קיבל אימות מבית-המשפט. לצערי בית-המשפט קבע כי טענתי כי אורלי וגיא נישאו לצורך האימוץ מהווה לשון הרע. קביעה זו שגויה כי אורלי וגיא הודו בבית-משפט ובתקשורת כי נישאו לצורך האימוץ שבוטל עם תחילת ייצוגי. לצערי בית-המשפט טעה בייחוס שלי כביכול של גזענות לאורלי וגיא, כי בית-המשפט התבלבל בציטוט מתוך 'מחוברים' שהתייחס לילד לבן שאורלי וגיא סירבו לקבל ולא לילד שחור. טעות שהתוכנית מוכיחה כי זה מצולם ומשודר.
"גם הטענה שביצעתי לשון הרע בגין טענתי שגיא שיקר כאשר אמר אצל יעל דן שהאם נטשה את הילד היא שגויה. יוגש ערעור ובית-משפט של ערעור יראה את הטעויות של בית-המשפט השלום".
29597-04-18