בד בבד עם מציאת מרבצים של גז טבעי לחופי ישראל, נמצאו גם מרבצים עשירים של מחצב נוסף: סיפורי בדים. הם אינם מגיעים מבטן האדמה אלא ממעמקים אחרים: מוחם הקודח של דמויות בתאגידים המסחריים שתפסו שליטה על המרבצים ומרוויחים מהם מיליארדים, ולצידם פקידים בכירים ושרי ממשלה המגוייסים לקידום רווחתם של אותם תאגידים.
מאז שנמצאו מרבצי הגז התחילו חברות הגז ומשרדי הממשלה לשדר לציבור דרך אמצעי התקשורת השונים, שני נרטיבים. נרטיבים המשרתים זה את זה, אם כי בהחלט לא משרתים אותנו, הציבור הישראלי. הנרטיב האחד הוא זה של מאות המיליארדים שנקבל ממאגרי הגז. הנרטיב השני הוא זה של התועלת הסביבתית-אקלימית שבשימוש בגז.
בהיבט הכלכלי, הבטיחו לנו שאת הכסף הגדול נקבל אנחנו, כל אזרחי ישראל, ולא רק ארבע-חמש משפחות שמחזיקות בשליטה בחברות הגז. הבטיחו תמלוגים ייחודיים ומיסים מוגדלים, שיופקדו ב"קרן עושר" ייחודית ויהוו תרומה משמעותית לתקציב המדינה. במציאות, קרן העושר טרם הוקמה למרות התחזיות היפות, אנחנו שילמנו על הגז דרך חשבון החשמל הרבה הרבה יותר ממחירו, ומימנו באמצעות כספי המסים כל מיני פרויקטים שהוגדרו כלאומיים וסייעו לחברות הגז, כמו הנחת צנרת כזו או אחרת.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ מבקרים באסדת הגז לוויתן (צילום: מארק ישראל סלם)
בו בזמן, היזמים, שקודם נלחמו מלחמת חורמה בניסיונות להטיל עליהם מגבלות כלשהן ואחר-כך עשו כל מיני תעלולי מס בחסות החוק, רושמים כבר רווחים נקיים של מיליארדים. אפשר להתווכח אם התחזיות הוורודות של ממשלות נתניהו היו טעויות בשוגג או מטעות במכוון, וניתן לקוות שבעתיד בכל זאת הציבור יזכה ליהנות מרווחי היתר של הגז, אבל כעת המספרים מדברים בעד עצמם והסיפור שלהם פשוט: עבדו עלינו בעיניים.
ומה לגבי הנרטיב השני? בהיבט הסביבתי-אקלימי המספרים מספרים דווקא סיפור מורכב, כשבכלל יש לנו מספרים. את זה מנצלים טייקוני הגז ואנשי משרדי האנרגיה והגנת הסביבה, כדי לייצר מעגל קסמים, שמזין את עצמו, של הצהרות שאין להן תמיד יסוד או כיסוי. הצהרות שברוב כלי התקשורת נוהגים לדברר בלי לבדוק ולהתעמק.
הטענה המרכזית של הנרטיב הסביבתי של אנשי הגז, טענה שחוזרת שוב ושוב, היא שהמעבר משימוש בפחם לשימוש בגז טבעי בתחנות הכוח לייצור חשמל מפחית את זיהום האוויר ובנוסף, באופן פלאי, את פליטות גזי החממה. זה היה הקלף איתו שיחק מונופול הגז ומשרד האנרגיה מהרגע הראשון, והוא ממשיך להיות האס המנצח גם עכשיו.
שרת האנרגיה, קארין אלהרר (צילום: אוליבייה פיטוסי)
מהרגע הראשון בו נשלף הקלף הסביבתי, הוא לווה בניסיונות לעוות את המציאות ולמתוח את גבולות המדע והידע, עד כדי כך שלא היה ברור מה אמת ומה בדיה, ויותר מכך מדוע צריך לשקר אם אין מה להסתיר. כך למשל, העובדה הפשוטה מאוד, שאין עליה שום עוררין, היא שגז טבעי הוא דלק מחצבים מתכלה שהפקה, הפרדה, הולכה, שינוע ושריפה שלו כרוכים בזיהום אוויר ופליטת גזי חממה. נקודה. זה לא הפריע למשרד האנרגיה והעומדים בראשו לטעון שהגז הטבעי הוא דלק ירוק, נקי ואפילו אנרגיה מתחדשת(!).
יתרה מכך, המרכיב הטבעי של הגז הטבעי, מתאן, הוא גז חממה אגרסיבי יותר מפחמן דו-חמצני, שהוגדר זה מכבר על ידי דו"ח מקיף של האו"ם כאחראי לשליש מהתחממות כדור הארץ וכמי שצריך להיות הראשון בתור להפחתת השימוש בו.
אבל דו"חות מדעיים בינלאומיים לחוד וממשלת ישראל לחוד. רק לאחרונה הוגשו המלצות של ועדת אדירי 2, שהוביל מנכ"ל משרד האנרגיה אודי אדירי ועוסקת בהמשך פיתוח משק הגז בישראל. בשורה התחתונה, הוועדה המליצה להמשיך לחפש, לפתח ולייצא במהירות את הגז, כאשר מנכ"ל משרד האנרגיה טוען כי "ההשפעה של גז מבחינה אקלימית היא מאוד חיובית" וש"יצוא גז מועיל סביבתית".
אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה (צילום אילוסטרציה)
סוגיית פליטות המתאן מתהליך הכרייה, ההפקה וההולכה של הגז הטבעי בישראל נידונה רבות, אך עדיין לא הובהרה. גם הנתון המדהים שהציגו משרדי הממשלה וחברות הגז, של 98% הפחתה בפליטות מתאן ומזהמי אוויר באסדות, מעולם לא הוסבר או הוכח.
נכון, באסדות פועלות מערכות חדשות, ולכן ניתן לצפות כי הפליטות מההפקה והצנרת יהיו נמוכות יותר מאלו שבמערכות ישנות. אבל צריך לזכור שלא מדובר על מערכת שמתוכננת לפעול רק במשך שנה שנתיים. הקמת תחנות כוח גזיות חדשות תחייב המשך הפעלה לעוד כמה עשורים קדימה, כך שהמערכות יתיישנו והפליטות יגדלו. שלא לדבר על כך שהמחיר של פליטות גז טבעי בעתיד, בדמות מסי פחמן ועוד, ילך ויגדל.
אולם מה שמדאיג יותר הוא שאף אחד לא יודע כמה פליטות באמת יש, כי הרי אין כזה דבר אפס פליטות, כמו שמנסים למכור לנו, והדו"חות של משרד האנרגיה ושל המשרד להגנת הסביבה נסמכים על הערכות ועל הנחות של חברות הפקת והולכת הגז, מבלי שום דרישה ממשלתית למדידה מוכחת ובדוקה.
זה רק ביחס לפליטת גזי חממה, הגורמים למשבר האקלים, אבל מה עם "סתם" זיהום אוויר ישן ורע, כזה שגורם לתחלואה ותמותה של אלפי אנשים בישראל מדי שנה?
שותפויות מאגר הגז לוויתן יצאו לאחרונה בהכרזה ש"הגז הטבעי הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בהפחתת זיהום האוויר בישראל". הם מתבססים על דו"ח מרשם הפליטות לסביבה (המפל"ס), שפירסם זה מכבר המשרד להגנת הסביבה. על פי הדו"ח, מאז שנת 2012 יש ירידה של 82% בפליטות של תחמוצות גופרית וירידה של 62% בפליטות של תחמוצות חנקן בישראל. הידד! אך האם הגז הטבעי ככלל ואסדת לוויתן בפרט הם הגורם המשמעותי להפחתה? והאם תחמוצות חנקן וגופרית הן המזהמים היחידים שצריך לחפש?
אסדת הגז לווייתן, 31.1.2019 (צילום: מרק ישראל סלם)
התשובה על השאלה הראשונה היא, בקצרה, כנראה שלא. אסדת לוויתן החלה לפעול רק בדצמבר 2019, ולכן התרומה שלה לירידה בשני מזהמי האוויר לאורך השנים בוודאי לא רלוונטית, וגם הירידה בתחמוצות הגופרית והחנקן בין 2019 ל-2020 (10% ו-18% בהתאמה), לא משויכת רק למעבר מפחם לגז טבעי בתחנות הכוח, אלא גם להפחתת פליטות בתעשייה, למשל לסגירת מפעל פיניציה, כפי שמציין הדו"ח שבלוויתן מנופפים בו.
הדו"ח מציין גם כי שיעורי ההפחתה בשנה האחרונה מושפעים חלקית "מצמצום פעילות משקית בשל מגפת הקורונה - העדר גדילה בביקוש לחשמל, ירידה בביקוש לתזקיקי דלקים". יתרה מכך, מדו"ח מצב איכות האוויר שערך איגוד ערים לאיכות הסביבה שרון-כרמל ופורסם השנה, עולה כי התקנת אמצעים להפחתת פליטות ביחידות פחמיות 5 ו-6 בתחנת הכוח אורות רבין בחדרה הפחיתה כ-86% פליטות גופרית דו-חמצנית ותחמוצת חנקן וכ-63% פליטות חלקיקים נשימים.
גם בתחנת הכוח הפחמית באשקלון הותקנו אמצעים חלקיים להפחתת פליטות תחמוצות הגופרית, ממש בתחילת שנת 2019. ובקיצור, לא כל ההפחתות בפליטות תחמוצות הגופרית והחנקן בתחנות הכוח בשנה-שנתיים האחרונות הן בשל המעבר מפחם לגז. אגב, במאמר מוסגר חשוב להזכיר כי אם בממשלה היו מודאגים באמת מזיהום האוויר, ניתן היה מזמן להפחית את הפליטות המזהמות בתחנות הכוח על ידי התקנת הסולקנים, פעולה שבחלקה נדחית משנה לשנה באישור משרדי האנרגיה והגנת הסביבה.
הפגנה נגד אסדת לוויתן של מונופול הגז, תל-אביב, 1.9.2018 (צילום: מרים אלסטר)
ומה בנוגע לשאלה השנייה? האם תחמוצות חנקן וגופרית הן המזהמים שצריך לחפש כשרוצים לבדוק את זיהום האוויר שיוצר הגז הטבעי? גם כאן, התשובה הקצרה היא: לא. בשונה מפחם וממזוט, בגז טבעי אין תרכובות המכילות גופרית וחנקן, ולכן לא צפוי ששריפה שלו תייצר תחמוצות גופרית וחנקן.
לעומת זאת, שימוש בגז טבעי מצריך גיבוי של סולר, שאחסונו ותפעולו גורמים לפליטות גבוהות של חומרים אורגאניים נדיפים, וביניהם חומרים מסרטנים כמו בנזן ופורמאלדהיד. כך שבעוד שיש הפחתה בחלק מהמזהמים בשל המעבר לתחנות מונעות גז לייצור חשמל, הפליטה של מזהמים אחרים, ואפילו מסוכנים יותר, דווקא עולה, כפי שמראים הדיווחים של החברות עצמן למפל"ס.
כולנו צורכים חשמל, ונוכח גידול האוכלוסין המקומי, צריכת החשמל בישראל צפויה להמשיך ולעלות. למעבר מפחם לגז טבעי יש תועלות רבות, אבל גם לא מעט חסרונות. התחזיות הכלכליות והסביבתיות בעולם מראות כי עכשיו יותר מפעם חייבים לעבור לאנרגיות מתחדשות. טוב היו עושים משרדי הממשלה אם היו משקיעים את כל מרצם בכיוון הזה, במקום לכלות את זמנם במשחק במספרים.
עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)