גלי צה"ל היתה יקרה ללבי שנים ארוכות. נלחמתי על קיומה במאבקים קשים ואף שילמתי מחיר אישי. גלי צה"ל הוקמה בראשית המדינה בלי מחשבה יתרה. האנומליה של צבא המחזיק תחנת רדיו במדינה דמוקרטית לא הטרידה את פרנסי המדינה בתחילת הדרך. בהרבה כישרון הצליחה התחנה להיות במשך שנים ארוכות אנומליה מבורכת. העידן הזה תם לפני שנים מספר.
"האיזון הקדוש" התרסק לרסיסים. שיטת "תיבת נוח" של הזמנת מרואיינים בעלי דעות הפוכות – עברה מהעולם. דור המנהלים האחרון קרס בלחץ. ההנחייה האוסרת על שדרי התחנה להביע את דעתם האישית בשידור - נעלמה. היום הכל פרוץ ומותר, ובחסות חופש הביטוי ניתנה הרשות גם לדברי תעמולה והסתה מעוררי מחלוקת.
במשך שנים גל"צ בצדק חששה לנקוט עמדה בנושאי מחלוקת בעם. היא דיווחה על הנושאים, אך שדריה נמנעו מהבעת דעתם האישית. השידורים היו ממלכתיים עם הטייה חיובית לסיקור נושאי צבא וביטחון. המדיניות הזו עבדה יפה עד מלחמת לבנון 1982. המלחמה עוררה מחלוקת קשה בציבור. עיתונאים כונו "מרעילי בארות" והרגישות לכל מילה בשידור עלתה פלאים. דן שילון, איש מילואים של גל"צ, הושעה מהשידורים רק משום שהשתמש במונח "פלונטר" למתרחש בלבנון, מושג שטבע האופוזציונר, ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין (כמה לא נתפס לנוכח השידורים היום).
לחצים לקדם אג'נדות של פוליטקאים ובמיוחד של שרי הבטחון, היו תמיד. היתה זו התמודדות יומיומית של מנהלי התחנה. אבל גל"צ שמרה על אופיה
לחצים לקדם אג'נדות של פוליטקאים ובמיוחד של שרי הבטחון, היו תמיד. היתה זו התמודדות יומיומית של מנהלי התחנה. אבל גל"צ שמרה על אופיה: ממזרית, מגוונת, נזהרת בפוליטיקה, בצבא וביטחון וחצופה בתחום המוסיקה והתרבות.
ככל שמחלקת החדשות התחזקה ושידורי התחנה זכו להאזנה גבוהה יותר - כך התגברו הלחצים. עוד טרם הסתיימה מלחמת לבנון, כינס הרמטכ"ל רפאל איתן את בכירי התחנה ללשכתו. שני עובדי גל"צ עמנואל הראובני ואבשלום קור טענו במכתב לשר הביטחון אריאל שרון, בין השאר, כי "גל"צ שירתה את מטרות המחבלים בשידוריה". האשמה חמורה של בגידה.
רפול הקשיב לטענות בשתי פגישות הזויות עם בכירי התחנה בלשכתו. הוא מינה קצין בודק, אל"מ ראובן גל. מסקנותיו של הקצין הבודק הפריכו את כל הטענות. הקצין הבודק אף שיבח את שידורי התחנה והתנהלותה בימי המלחמה (אבשלום קור, אגב, שטח את תלונותיו בזמן שאנחנו, חבריו, סיכנו את חיינו בלבנון. אני השתתפתי במלחמה כקצין מילואים, כתבי גל"צ חברו לכוחות צה"ל ושידרו מהשטח. אבשלום נשאר באולפן הממוזג ביפו). למרות המסקנות המשבחות, מפקד גל"צ צבי שפירא וסגנו אלון שליו הלכו הביתה. הם הבינו שסר חינם בעיני השר והרמטכ"ל.
אחרי לבנון מונה מפקד לובש מדים, אל"מ (דרגת ייצוג) רון בן ישי. שר הביטחון אריאל שרון, שועל ערמומי, הבין שיכולת החופש והתימרון של קצין צבא קבע אינו דומה לזו של מפקד אזרח. אזרח יכול שיסתודד עם חברי כנסת ויגיע לכינוסים של מרכזי מפלגות – קצין צבא לא.
לצערי, המנהלים בשנים האחרונות לא עמדו בלחץ. הם הוכרעו ע"י הפוליטיקאים. מכבסת המילים נימקה זאת בצורך להרחבת קהלים, פנייה לפריפרייה והנגשת דעות שונות בשידורי התחנה
הרמטכ"ל משה לוי הרחיק לכת. הוא החליט על סגירת מחלקת החדשות. הנימוק היה קיצוץ תקציבי. אל"מ בן ישי נאלץ לקבל את הגזירה. מספר עובדים ואני ביניהם הגשנו בג"צ נגד הרמטכ"ל. הושגה פשרה ועצמאותה המקצועית של מחלקת החדשות נשמרה, לזמן שאול בלבד.
לצערי, המנהלים בשנים האחרונות לא עמדו בלחץ. הם הוכרעו ע"י הפוליטיקאים. מכבסת המילים נימקה זאת בצורך להרחבת קהלים, פנייה לפריפרייה והנגשת דעות שונות בשידורי התחנה. מעטה מזויף ושקרי שאיפשר הכנסת סוס טרואיני, מומחה לדפי מסרים ותעמולה. שדרים כדוגמת יעקב ברדוגו, עירית לינור וקובי אריאלי, מורשים לרסס ארס פוליטי, שפה רעילה ופגיעה מתמשכת בסמלי שלטון.
התחנה נותנת במה למתקפה שלוחת רסן כנגד הנשיא ובית הנשיא, שר הביטחון, היועץ המשפטי לממשלה, מערכת המשפט, מפכ"ל המשטרה, הפרקליטות ובית המשפט העליון. שידורים מתלהמים המחוללים שיסוע, פילוג והשמצה שמטרתם לקעקע את סמכויות שומרי הסף. השדרים הוותיקים נתפסו בהלם. חוקי המשחק השתנו, המקצוענות העיתונאית נרמסה, והם לא השכילו לעצור את המפולת בזמן. כיום גל"צ מאפשרת שידורי תעמולה פוליטית נטו מדי יום. מתחנת העם הפכה לתחנה במחלוקת. אזרחים רבים מחרימים את שידוריה בסלידה עמוקה.
אז למה לסגור ולא לתקן?
על גל"צ אין פיקוח מקצועי ציבורי. חוק רשות השידור אמור לספק פיקוח כזה, בפועל החוק הוא אות מתה. אין הגיון בהקמת מנגנון פיקוח ציבורי נוסף, הדורש חקיקה חדשה ותקציב גדול. המדינה מממנת היום שידור ציבורי ביותר מ-700 מיליון שקל מדי שנה מתקציב המדינה. אין סיבה לתקציב נוסף למשכורות של אזרחים, עיתונאים וטכנאים, בנוסף למאות חיילים ומילואימניקים המשרתים בתחנה (הפקה, הפקידות, תפקידי שידור, נהגים ועוד). מה גם שבמציאות בה נמצאת המערכת הפוליטית-ביטחונית, היא לא תאפשר את החקיקה המקיפה הנדרשת, ולכן הסיכויים להבריא את התחנה שואפים לאפס. ואילו בהפרטה יש בעיה חוקית. המדינה חילקה רשיונות במכרזי הרדיו האזוריים שעלו ממון רב למפעילים. כל שינוי במעמדה החוקי של התחנה יפגע בהם מיידית.
המאבק על גל"צ הפך להיות מאבק על שמירת מקום עבודה, לא מאבק על שידור ציבורי. אני לא נגד העובדים, רבים מהם חבריי, והם נלחמים בצדק על פרנסתם. אך המאבק צריך להיות על ערכי המקצוע והדמוקרטיה.
עצוב, אבל לסגור. ויפה שעה אחת קודם.
יוסי עוזרד היה כתב, עורך ומנהל חטיבת החדשות בגלי-צה"ל