הפרטנר של חיזבאללה
מבחינת גורמי המודיעין הישראליים, מספר לנו הבוקר רונן ברגמן ב"ידיעות אחרונות", בתצלומים של רון ארד שמסר ארגון חיזבאללה לישראל "אין כל חדש" ואין בהם "כדי להוסיף מידע כלשהו על גורלו של הנווט השבוי". "עם זאת", מוסיף מיד ברגמן, לתמונות "יש כמובן ערך רגשי וסמלי רב לבני משפחתו של ארד".
לפי גליון "ידיעות אחרונות" של הבוקר, לעורכי העיתון אין כל ספק איזה תפקיד אמורים/מעוניינים קוראיו למלא, ואיזה תפקיד מוטל עליהם לבצע. לו היו רואים בקוראיהם לקוחות של מידע, היו מצניעים יחסית את התצלומים, ומשתדלים להבליט ידיעות בעלות ערך אינפורמטיבי. כיוון שהעיתון רואה בקוראיו לקוחות של רגשות וסמלים, התצלום של רון ארד (המטלטל מבין השניים) מרוח הבוקר על מרבית שער העיתון, יחד עם הכותרת/פקודה הצבועה אדום "להסתכל לו בעיניים", ומאמר ה"פרשנות" של איתן הבר, המוכתר במלים "צובט בלב".
התצלום השני שהועבר מחיזבאללה לישראל מופיע בתחתית השער. מי שמדפדף בתקווה למשהו קצת פחות עוכר שלווה מגלה כי עמ' 3 הוא העתק של עמוד השער, כשהתצלום של ארד מודפס על מרביתו, ואילו עמ' 2 מוקדש להדפסה גדולה של אותו תצלום שנאלץ להסתפק בחלק קטן מהשער. אין לאן לברוח.
בידיעה אחרת [מאיר תורג'מן] מצוטט אל"מ (מיל') נסים יוגב, חבר קרוב של משפחת ארד, כמי שאומר: "ממשלת ישראל מאמינה לנסראללה, למי שסוחר בגופות אדם ובחלקי גופות ומנצל כל טריק כדי לשחק ברגשות שלנו". יש צורך בשניים לטנגו, ובמקרה הזה, כמו במקרים רבים אחרים, הפרטנר לריקוד של נסראללה הוא האגף הסנסציוני בתקשורת הישראלית (כלומר כמעט כולה).
שער "מעריב" דומה למדי. כמו ב"ידיעות אחרונות", גם בעיתון זה הגיעו למסקנה שתצלום "המבט בעיניים" עדיף על תצלום "היד הנעלמה". הכותרת, בלבן, מעודנת יותר מזו של "ידיעות אחרונות": "תמונת הכישלון שלנו". יותר משהיא מבקשת לזעזע, היא מבקשת לעורר תסכול. בתחתית השער, תמצית מאמר מאת יעל פז-מלמד, המודפס בגופן כה גדול שגם אדם הרואה את ערימת עיתוני "מעריב" הבוקר מונחת לה בכניסה למכולת השכונתית יכול להתחיל לקרוא אותו עוד לפני שהוא מתכופף לבחור בין שני הצהובונים.
למען הצדק, ולמען פומביותו, שולף "ידיעות אחרונות" גם תצלום ישן של סמיר קונטאר (ישן עוד יותר מהתצלום של רון ארד!), ומורח אותו על פני כפולת עמודים שלמה. בתצלום נראה קונטאר הצעיר בבית-המשפט הישראלי, והעילה להצגתו היא הכרעת בית-המשפט להתיר לפרסום קטעים מתיק מס' 578/79, תיק משפטו של סמיר קונטאר [ניר גונטז'].
יד ריקה, כתף קרה
בדיווח של שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות" על השתתפותו של ראש הממשלה בוועידה הפריזאית ניכר תסכול. הנה אולמרט, שעשה הכל כדי שאסד יוכל להגיע לוועידה, נותר בצד, ודווקא הנשיא הסורי, "שבזכות [הישראלים] זכה ליחס החם הזה", גונב את ההצגה ותשומת הלב. לא זו אף זו, לחיצת היד המפורסמת, שבה תלה ראש הממשלה תקוות גדולות ליחסי-ציבור חיוביים (היה זה עוד בתקופה שבה עיקר צרותיו נבע מטלנסקי), לא התקיימה. אסד, וכל יתר הסורים, הפנו לעברו כתף קרה.
הידיעה מלווה בתצלום [רויטרס] המספר את הסיפור כולו. אולמרט מושיט יד ללחיצה, וברקע (מסומן בעיגול עבור קוראי "ידיעות אחרונות") נראית במטושטש דמותו של הנשיא הסורי מתרחקת והולכת. מובן שידו של אולמרט אינה מושטת לעבר אסד, אך המשמעות המשתמעת ברורה.
אותו התצלום ממש מופיע הבוקר כ"תצלום השער" של "הארץ" (מושג שלאחרונה הפך למוסד קבוע ובולט מאוד בעיתון), אלא שחיתוך התמונה מפספס את הושטת היד של אולמרט. לפיכך, אם התצלום שמופיע ב"ידיעות אחרונות" שווה אלף מלים, הרי שהתצלום המופיע הבוקר על שער "הארץ" שווה כ-700 עד 800 מלים לכל היותר. מזל שלעומת הדיווח ב"ידיעות אחרונות" יש ל"הארץ" יתרון במספר המלים הממשיות, ולא בשווי ערך של מלים, כדי לחפות על הגירעון.
כמה מהמלים הללו הופכות לכותרת הראשית של העיתון – "חבר במשלחת הסורית: אולמרט חלש, אין סיבה שאסד יעניק לו מחוות" [צבי בראל וברק רביד]. יחד עם זאת, גם מקומם של התצלומים לא נפקד, וארבעה מהם (התצלום שעל השער, רק בחיתוך רחב יותר, ושלושה תצלומים אחרים) ניתן למצוא בעמ' 4 של העיתון, שם מדווח בהרחבה על הוועידה.
במסגרת דיווח הרקע על הוועידה מספרים בראל ורביד כי יועציו של אולמרט "חסכו ממנו את סקירת כותרות העיתונים היומית, שהפעם היתה מלאה בסיפורי 'אולמרטורס'". אם אי-פעם ירצה להשלים חסרים, הוא מוזמן להקליק כאן.
בטור צבע, "במסדרונות" שמו, מדווח בראל על אחורי הקלעים של הוועידה, וזאת תחת הכותרת "לא בורחים מעיתונאי ישראלי". בראל מתאר כיצד הסתנן אל קומת התדריכים של אסד ("אנשי הביטחון לא מאופסים לגמרי") והופתע לגלות כי עמיתיו מהעולם הערבי אינם מתרחקים ממנו, גם לאחר שזהותו כעיתונאי ישראלי נחשפת ("כאילו נחתם כבר שלום"). בסופו של דבר הורחק על-ידי אנשי הביטחון הסורים.
שאלת תם: לאן נעלמה קרלה ברוני? זו שהיתה לאובססיה של העיתונות הישראלית רק לפני ימים אחדים? רק משום שלא התלוותה לסרקוזי זו סיבה להשמיטה מהדיווחים על הנעשה בפריז? ובכן, תצלום שלה [רויטרס] בכל זאת מופיע הבוקר, במוסף "גלריה" של "הארץ", בידיעה [סוכנויות הידיעות] העוסקת בתגובות שלה לתגובות שקיבל אלבומה האחרון.
דו-פרצופיות
ב"ישראל היום" עלתה השמחה על נפילתו הקרובה של אולמרט לראש. הבוקר הם מפרסמים בעמ' 5 שני תצלומים של ראש הממשלה. באחד, מלפני שנתיים [רויטרס], נראה אולמרט מחייך. בשני, שצולם אתמול [ליאור מזרחי], נראה אולמרט כשהוא חמור סבר. הכותרת שניתנה להשוואה המופרכת הזו – "הפנים מדברות".
כתב "ישראל היום" האנונימי מסביר כי "שנתיים לא קלות חלפו על ראש הממשלה אהוד אולמרט מאז נכנס לתפקידו", ואז מונה את שלל צרותיו של ראש הממשלה, ממלחמת לבנון השנייה ועד פרשת "אולמרטורס". "המסע הארוך שעבר רה"מ נותן את אותותיו על פניו". עובדה, אומר העיתון, ראו בעצמכם את התצלומים. מובן שניתן היה באותה קלות למצוא תצלום טרי של אולמרט מחייך ותצלום ישן כשהוא חמור סבר. להשוואה הוויזואלית הזו אין כל ערך, ובוודאי שאין לה כל ערך מבחינה עיתונאית.
והערת אגב: הקרדיט לתצלום של אולמרט שנלקח "אתמול בפריז" ניתן לאותו צלם שקיבל קרדיט על תצלומו של היועץ המשפטי לממשלה, אתמול בירושלים. זה לא מוסיף לאמינות העיתון.
קול מן העבר
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם הדיווח היחיד על פרשת החשבוניות הכפולות בעמ' 9: "פרקליטו של אולמרט: כדאי לשקול עסקת טיעון" [טובה צימוקי, גד ליאור, יובל יועז ומיכל גולדברג], אך יש בו חידוש רב יותר מאשר בכל יתר הדיווחים המפורטים בעיתונים האחרים.
"הארץ" מקדיש את כפולת העמודים הראשונה שלו לנושא. במסגרת זו מופיע מחדש טור מאת יוסי סעידוב, שפורסם לראשונה במקומון הירושלמי "כל העיר" במרץ 2003. זהו הפרק האחרון והמסכם בטור קבוע שהופיע בעיתון בתקופת כהונתו של אולמרט כראש עיריית ירושלים, וכותרתו הקבועה היתה "אולמרט בשחקים". הטור עקב אחר נסיעותיו התדירות לחו"ל.
"מסלול הנחיתה חביב על הראש, אפילו יותר מהדיוטי-פרי", כתב אז סעידוב, "היה הרובע הירושלמי ק. ק. מנהטן. הוא בא ויצא בשעריה יותר מאשר בשכונות ירושלמיות ותיקות, וידידו, ראש העיר ניו-יורק לשעבר, רודולף ג'וליאני, נפגש איתו יותר מאשר חלק מחברי מועצת העירייה".
ענייני תקשורת
ב"דה-מרקר" מדווחים צבי זרחיה ואופיר בר-זהר כי "ועדת השרים לענייני חקיקה דחתה אתמול פה אחד את הצעת החוק להענקת רשיונות בטלוויזיה המסחרית, שבאה לבטל את משטר הזכיונות הקיים כיום".
אסף כרמל מדווח ב"הארץ" כי השר הממונה על חוק רשות השידור, יצחק הרצוג, מתכוון למנות בקרוב שתי חברות חדשות למליאת הרשות: מנאל אבו-עג'ג, המנהלת את עמותת דרך-חדשה לפיתוח הנגב, וד"ר טלי אילונד-דביר, מרצה באוניברסיטת תל-אביב.
כתב "ידיעות אחרונות" בלונדון, מודי קרייטמן, מדווח כי איש העסקים ואספן האמנות יוסי חכמי רכש לפני כשבועיים גיליון של העיתון הרומני "זומברולו וולטורולו" ("השור והנשר") מה-11 בנובמבר 1858 בסכום של 1.5 מיליון דולר. על הגיליון שמונה בולים נדירים. "יש בסך-הכל 32 בולים כאלה בכל העולם, ועכשיו יש לי רבע מהם", מצוטט חכמי.
ב"ישראל היום" נמסר [עדנה אדטו] כי העיתונאי יואב יצחק עתר לבג"ץ בתביעה שהיועץ המשפטי מזוז יורה לאולמרט להכריז על נבצרות.
מדור הכלכלה של "ישראל היום" חף הבוקר מידיעה של "דה-מרקר". כל כולו מורכב מידיעות של דסק הכלכלה העצמאי של העיתון המתרחב.