1. למדנו שגם תכניות חדשות פופולריות, שמשודרות בערוץ הכי מסחרי, יכולות לספק ייצוג מוגבר (גם אם לא מספיק) לחברה הערבית ולאזרחים הערבים.

"חדשות השבת עם דנה וייס" של חדשות 12, בהובלת העורכים אליק מרגלית וקלי בן יאיר, ביצעה קפיצה ענקית - מייצוג של 5.3% ב-2019 לייצוג של 8.7% ב-2020, וסיימה את השנה במקום הראשון במדד הייצוג. בלי "להבריח מפרסמים" או "לפגוע ברייטינג", כמו שמנהלי הערוצים המסחריים נוהגים להגיב כששואלים אותם מדוע הם מקפחים חמישית מאוכלוסיית המדינה.

2. למדנו שאפילו בשנה כל-כך חריגה מבחינת השיח התקשורתי - 35% מזמן השידור של תכניות האקטואליה הוקדשו למגפת הקורונה - רוב העיתונאים בתכניות האקטואליה לא יעשו מאמץ להביא יותר מומחים ערבים לאולפן. למרות שבתחום הבריאות לא קשה במיוחד למצוא מומחים ומומחיות ערבים (חפשו בכל בית חולים קרוב לביתכם), אחוז המומחים מקרב המרואיינים הערבים השנה היה זהה לחלוטין לזה של השנה שעברה.

3. למדנו שבזמן מגפה ומשבר בריאותי כולנו סובלים יחד ונאבקים יחד נגד הנגיף, אבל עורכי תכניות האקטואליה מעדיפים שהרופאים באולפן יהיו יהודים. אצל הערבים מדברים עם ראשי רשויות ונבחרי ציבור: 27% מהמרואיינים הערבים השנה הוזמנו לדבר על נושאי בריאות וקורונה – אבל רובם המכריע היו חברי כנסת וראשי רשויות. מעודד להבין שהתקשורת מתעניינת במצב האזרחים הערבים, אבל למה לא להזמין גם את המומחים הערבים?

כמו בדרך כלל, גם כשזה מגיע לייצוג הערבי בתקשורת, מי שמשלם את מחיר המשבר הן לרוב נשים

4. למדנו שכמו בדרך כלל, גם כשזה מגיע לייצוג הערבי בתקשורת, מי שמשלם את מחיר המשבר הן לרוב נשים. אחת המגמות השליליות המאכזבות והמטרידות ביותר ב-2020 היתה הירידה באחוז הנשים הערביות על המסך וברדיו. לאחר ארבע שנים רצופות של עלייה באחוז הנשים מקרב המרואיינים הערבים, ב-2020 רק 17% מהמרואיינים הערבים היו נשים. אם תרצו להבין למה, תחזרו לסעיף 3. שמישהו יגלה לעורכים ולכתבים שגם נשים ערביות יכולות לדבר על קורונה ועל המצב החברתי.

5. למדנו שאנשי החדשות של תאגיד כאן מבינים ששידור ציבורי חייב לתת ייצוג ובמה לכלל האזרחים בישראל. לדבר גם איתם ולא רק עליהם. ערוצי כאן ב' וכאן 11 מובילים את טבלת המדד עם אחוזי ייצוג למעלה מכפולים לעומת המתחרים. אמנם 4.4% זה עדיין רחוק מייצוג הוגן ל-18% מהאוכלוסייה, אבל מגמת השיפור ניכרת וברורה. מרבית התכניות בחלק העליון של הטבלה הן מבית כאן, קבלות מאחורי ההבטחות של מנהלי תאגיד החדשות הציבורי.

המגמה של התחזקות הייצוג הערבי בשידור הציבורי לעומת השידור המסחרי, המשיכה מ-2019 ל-2020, כשבשנה שעברה הצטרפה אליה גם תחנת השידור הצבאית גלי-צה"ל, שבשנים קודמות סיימה את המדד במקום האחרון.

כמעט כל התכניות שסוגרות את טבלת מדד הייצוג של 2020 הן של חדשות 13. תמונת מצב עגומה ובלתי נסבלת של חברת חדשות מסחרית שפשוט מוותרת על כחמישית מאזרחי המדינה

6. למדנו שבחדשות ערוץ 13 לא חושבים שייצוג הוגן והולם של האזרחים הערבים הוא חלק אינטגרלי וחשוב מהשליחות העיתונאית שלהם. כמעט כל התכניות שסוגרות את טבלת מדד הייצוג של 2020 הן של חדשות 13. תמונת מצב עגומה ובלתי נסבלת של חברת חדשות מסחרית שפשוט מוותרת על כחמישית מאזרחי המדינה. ההתעלמות מהם היא פגיעה בכלל הצופים של הערוץ, שמקבלים תמונת עולם חלקית ומעוותת. מאכזב במיוחד לגלות שתכנית הדגל של הערוץ – "שישי בהגשת איילה חסון" - היא האחרונה בטבלה השנתית. לחסון יש מה ללמוד מדנה וייס. שידור מסחרי לא חייב להיות שידור מדיר ומפלה.

7. למדנו שלמעט מהדורת השבת, גם לחדשות 12 אין הרבה במה להתגאות ב-2020 מבחינת הייצוג שנותנים שם לחברה הערבית. מרבית התכניות של ערוץ החדשות הנצפה בישראל עדיין נמצאות בחלק התחתון של הטבלה, סביב 3% ייצוג. "פגוש את העיתונות" של רינה מצליח משתפרת לעומת שנים קודמות, אך המהדורה המרכזית עם יונית לוי נמצאת במגמת ירידה ורצועת הפרה-פריים טיים הפופולרית של רפי רשף ממש מתעלמת מהציבור הערבי – רק 2%! בחדשות 12 יכולים, וצריכים, להשתפר.

8. למדנו שהרדיו עושה עבודה טובה יותר מהטלוויזיה בייצוג וסיקור החברה הערבית. המדיום הרדיופוני אמנם מאפשר להגיע למרואיינים בקלות רבה יותר, אך לתוכניות טלוויזיה המציגות כתבות מרובות משתתפים קל להגיע לאחוז ייצוג גבוה יותר. למרות זאת, שבע מעשר התכניות המצטיינות של המדד ב-2020 הן תכניות רדיו. בראשן תכניות מרכזיות ומובילות כמו "סדר יום" של קרן נויבך והעורכת מירית הושמנד, שהגיעה למקום השני בדירוג השנתי, ו"רינו צרור" בגלי-צה"ל שהיתה ראשונה ב-2019 והגיעה למקום השלישי ב-2020. לא רחוק אחריהן ממוקמת "מה בוער" של רזי ברקאי והעורכת נורית קנטי.

העובדה שתכניות אלה גם מעניקות הרבה יותר זמן שידור לכל מרואיין, הופכת את המגמה הזאת לחשובה ומשפיעה עוד יותר.

רק תכנית רדיו אחת הגיעה לחלק התחתון של הסיכום השנתי: "יומן הערב" של ירון וילנסקי ויעקב ברדוגו בגלי-צה"ל

9. למדנו שרק תכנית רדיו אחת הגיעה לחלק התחתון של הסיכום השנתי: "יומן הערב" של ירון וילנסקי ויעקב ברדוגו בגלי-צה"ל. התוכנית הציגה שיעור ייצוג של 3.1%, לעומת 4.8% של היומן המקביל בכאן ב'. עבור תכנית רדיו פוליטית יומית המעלה לשידור כ-180 מרואיינים מדי חודש, זה נתון נמוך באופן חריג. סדר היום הפוליטי של 2020 סיפק אינספור סיבות והזדמנויות להזמין מרואיינים ערבים. אולי הם פשוט לא מעוניינים?

10. בעיקר למדנו השנה – בדרך הקשה ביותר – שכל הקבוצות שמרכיבות את החברה בישראל תלויות זו בזו ומשפיעות זו על זו. אי אפשר לדבר על מציאות החיים בישראל 2021 בלי להבין, להכיר ולתת במה גם לקבוצות המיעוט, ובטח לחברה הערבית שהיא קבוצת המיעוט הגדולה ביותר בישראל. למדנו גם שאפשר לספק במה שוויונית והוגנת - אם רק רוצים להשקיע מעט מאמצים ומשאבים.

2021 תספק הרבה מאוד הזדמנויות לארח יותר ויותר מרואיינים ומרואיינות ערבים וערביות – מומחים, אנשי מקצוע, מנהיגים, נבחרי ציבור ואזרחים מהשורה – זה בידיים של העורכים, של הכתבים, התחקירנים והמנהלים. תקשורת שוויונית והוגנת יותר היא השליחות המקצועית שלהם, והאינטרס של החברה הישראלית כולה.