גיבוריה של תמונת המציאות שמציעים היום העיתונים הם עסקאות השבויים שאינן יוצאות אל הפועל, פיזור הכנסת והפיטורים הצפויים בממשלה. המסגור שמציע "מעריב" הוא של בלבול ואנדרלמוסיה. "ידיעות אחרונות" מעטר את המסגרת הזו גם בפחד, בהלה, תיעוב ומחלוקת. "הארץ" מוותר על המסגרת ומגיש את התמונה ללא קישוטים או עזרי קליטה מיותרים (או מקדמי מכירות, איך שתרצו). ועוד אומרים ש"הארץ" הוא עיתון עם אג'נדה.
המצב הפוליטי
"התמרונים והבחישות שמעסיקים את הכנסת הם לא יותר מפרפורי גסיסה", כותב היום יוסי ורטר על שער "הארץ", וחוסך ממני את הצורך לפרט כאן את פרטי הסיבובים, הפיתולים והעקיפות מימין ומשמאל שמתארים היום הכתבים והפרשנים הפוליטיים. כותרת המאמר של ורטר יכולה לשמש שורה תחתונה: "לאולמרט אזל מלאי הנסים".
סיפור העלילה בקצרה: אתמול, בדחיפתו האגרסיבית של היו"ר אהוד ברק, החליטה מפלגת העבודה לתמוך בהצעת החוק לפיזור הכנסת. זאת בניגוד למה שהיה נראה, כאילו ברק יעדיף לדחות את הבחירות עד כמה שניתן ויסתפק רק בהחלפתו של אולמרט באחד משרי קדימה. ראש הממשלה מצדו הודיע כי אם כך יקרה, הוא ישבור את הכלים ויפטר את שרי העבודה מהממשלה. מהלך כזה יגרום כנראה לנפילתה, בין השאר משום שבינתיים עלו בתוהו כל נסיונותיו של אולמרט להבטיח את תמיכתה של ש"ס על-ידי הבטחת תוספת לקצבאות. כך או כך, סופה של הממשלה כנראה קרוב מאוד. ואם להאמין לפרשנים, שרבים מהם משתמשים היום במלים כמו "התאבדות" כדי לתאר את מהלכיו של אולמרט, הרי שמתקרב גם סופה של מפלגת קדימה.
מפרפרים? ישיבת סיעת העבודה אתמול (צילום:קובי גדעון)
אגב קרבות הרחוב הפוליטיים, אתמול האשים אולמרט את ברק שהוא זה שכפה על הממשלה את הסכם הרגיעה עם חמאס. הפרט הזה לא הגיע לכותרות, אף שמדובר באמירה מחרידה: ראש הממשלה מאשים את שר הביטחון בכך שהוא כופף ידיים כדי לכפות הסכם צבאי-מדיני מזיק למדינת ישראל, רק כדי להשיג מטרות פוליטיות. תזכורת: טענה דומה, על ייזום מהלכי קרב (שגבו 33 הרוגים) לצרכים פוליטיים, הועלתה כלפי אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה. הוא דחה את הטענה בשאט נפש והתקומם נגדה במלים קשות. דו"ח ועדת וינוגרד, שלכאורה ניקה אותו מאשמה זו, איפשר לו לשרוד ציבורית את כשלון המלחמה ההיא. עכשיו הוא מטיח אשמה כזו בברק.
עסקאות השבויים
מחאת משפחות החטופים תופסת את הכותרות גם היום. ביום ראשון ושני היה זה נועם שליט; היום זו קרנית גולדווסר, שמצוטטת ב"מעריב", למשל, כמי שאומרת: "זה יום נוראי ומבזה למדינת ישראל". "ידיעות אחרונות" בוחר כהרגלו בדרך הוולגרית, עם הכותרת הראשית: "האהודים ברחו, ירקו לנו בפרצוף". לא נכתב בכותרות המשנה מי הוא בדיוק המצוטט, והקרדיט ניתן באופן כללי ל"הורי החטופים" או "משפחות גולדווסר ורגב".
עד אתמול נראה היה כי הבעיות הן דווקא בחזית הדרומית, היכן שהגיעה הממשלה להסכם רגיעה מפוקפק, שגם לא כלל את החזרתו של החייל החטוף גלעד שליט. בצפון, לעומת זאת, היה נראה כי הנה יוצאת לפועל עסקה עם חיזבאללה, שבמסגרתה ישוחרר אסירים לבנונים מעטים תמורת מה שהוא קרוב לוודאי (ושמעון שיפר כותב היום ב"ידיעות אחרונות" "ודאי") גופותיהם של החיילים רגב וגולדווסר. אלא שאתמול התהפך הכל, והממשלה הודיעה על החלטה לנסות להביא לידי גמר את ההכרזה על החיילים כעל חללים שמקום קבורתם לא נודע, ובכך לטרפד את העסקה.
קרובי החיילים החטופים אחרי פגישה עם שר הביטחון ביום שישי (צילום: רוני שוצר)
בתחילה נדמה היה, וכך גם נאמר בכלי התקשורת, כאילו התפנית באה על רקע דרישה של החיזבאללה לשנות את פרטי העסקה לרעת ישראל, אולם היום אומרים העיתונים כי חיזבאללה לא שינה את עמדתו.
שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות", בן כספית ב"מעריב" ועמוס הראל וג'קי חורי ב"הארץ" כותבים כי ראש המוסד וראש השב"כ, כמו גם קצינים בכירים ואנשי מודיעין אחרים, הם מי שמנסים לטרפד את העסקה, בגלל התנגדות עקרונית לתשלום המחיר לחיזבאללה. כל העיתונים מצטטים את הרמטכ"ל לשעבר בוגי יעלון, שאמר אתמול כי אין לשלם כל מחיר, לא על גופה ולא על חייל חי. "הכניעה מזמינה את החטיפה הבאה", טען. אבל כולם מסכימים שמי שנתן את ההוראה להפוך את גלגל העסקה על פיו לא היה איש מוסד, שב"כ או צבא, אלא אולמרט, ויש המוסיפים גם את ברק.
אלכס פישמן למשל מאשים באופן ברור ובוטה את אולמרט וברק שטירפדו את העסקה בעצמם כדי להיתפס כפטריוטים שאינם נכנעים לחיזבאללה, בתחילה על-ידי אמירה שקרית כאילו נסראללה דורש שוב שחרור אסירים פלסטינים, ואחר-כך על-ידי שליחת הממצאים המודיעיניים מזירת החטיפה לרב הראשי כדי שיכריז על החטופים כעל חללים. "תמיד חשבנו שהבעיה אצל נסראללה שהוא זה שסוחט את המיץ, והנה את המיץ אנחנו סוחטים פה לעצמנו", מצוטטת גולדווסר ב"ידיעות אחרונות".
כספית כותב ב"מעריב" שהממשלה תיכננה להכריז על רגב וגולדווסר כעל חללים עוד בתחילת השנה, מונה את עופר דקל והרמטכ"ל גבי אשכנזי במתנגדים להכרזה כזו גם עכשיו, ומעלה את התרחיש הבא: החטופים מוכרזים כמתים, ועוד כמה חודשים נסראללה מציג תמונות מטושטשות וטוען כי הם בחיים ובידיו. מה נעשה אז? לכן, הוא כותב, צריך לקיים את העסקה.
ואחרי כל זה, לא מעט קולות מצטרפים באופן עקרוני לקריאתו של יעלון. למשל, יאיר שלג ב"הארץ" ומאיר הר ציון ועמיר רפפורט ב"מעריב".
גם בסוגיית עסקאות השבויים יש פרט שבאופן מוזר לא הפך לכותרות שמנות: שחרור האסירים הפלסטינים. בכל הדיווחים שהיו בעיתונים בשבועות האחרונים, עד לאתמול-שלשום, נכתב שוב ושוב כי המחיר תמורת החיילים החטופים בצפון יהיה מספר קטן של אסירים לבנונים. בשום פנים ואופן, צוטטו שוב ושוב כל מיני "גורמים", לא ייכללו בעסקה אסירים פלסטינים. והנה, בימים האחרונים אנחנו מתבשרים כי העסקה תכלול לא פחות ממאות אסירים פלסטינים, כמו שכותב, למשל, כספית בשם אולמרט. רק כדי להדגים את מידת אי-הוודאות שאופפת פרט זה, נוקב מיד אחר-כך כספית במספר אחר לגמרי, שמקורו הוא המתווך עמוס דקל: בין שניים לעשרה. פישמן, כאמור, כותב שמדובר בכלל בהמצאה של הממשלה.
אז איך פתאום נכנסו אסירים פלסטינים לתמונה, כמה ולמה? תשובה לא תמצאו בעיתונים. או כמו שכותב אלכס פישמן, שמתייחס גם לעניין האסירים הפלסטינים שהיו או לא היו וגם להאשמה של אולמרט את ברק כי יזם את הרגיעה לצרכים פוליטיים: "עכשיו לך תדע: האם זו אינפורמציה או ספין. אם זו אינפורמציה, צריך להעמיד את שר הביטחון למשפט על מעילה בתפקידו. אם זה ספין מבית מדרשו של ראש הממשלה, מדובר באובדן עשתונות מוחלט. אז די, מספיק. מגיעה לנו הנהלה קצת יותר רצינית". ואני הייתי מוסיף: מגיעה לנו גם עיתונות יותר רצינית, שלא רק תשאל אם זו אינפורמציה או ספין, אלא גם תדע לתת תשובה.
חוק טרטמן
זוכרים את ח"כ אסתרינה טרטמן? אתמול היא הגישה לכנסת הצעת חוק: לאסור על שתילתם של צמחים ועצים הגורמים לאלרגיה ליד מקומות מגורים. מאלרגיה, אומרת הח"כית, סובלים 15% מהאוכלוסייה. בין העצים הגורמים למחלה, מדווח אריק בנדר ב"מעריב": אגוז, פקאן, זית, חרוב, ברוש, סירה קוצנית וקזוארינה. על פניו, הצעת חוק חיובית, גם אם מפתיעה ובעלת ארומה פשיסטית משהו (בחינת "נא תעקור נטוע"), אלא שהיה מעניין לשאול את הח"כית אם היא מודעת לכך שברשימת הצמחים מעוררי האלרגיה יש עוד כמה עשרות, ואפילו מאות, פרטים. קוצר היריעה של הידיעה בעמ' 22, שהיתה צריכה להכיל גם תמונה של עצי פקאן, לא איפשר לכתב לשאול שאלות כאלו.
מילה טובה
אסף שניידר, מבקר הטלוויזיה של "מעריב", כתב היום ביקורת חיובית על סדרת הדרמה "סרוגים" (בהפקת יס), העוקבת אחרי רווקות ורווקים דתיים בירושלים, וביקורת שלילית על התוכנית "גאווה לאומית", שהגישה אושרת קוטלר (בערוץ 10) לרגל חודש הגאווה ועסקה במצבם וזכויותיהם של ההומואים והלסביות. את הביקורת הוא סיים כך: "ובכל זאת, כשמסתכלים על ערב הצפייה של אמש - סדרה על חובשי כיפות סרוגות, משדר על הומואים ולסביות שבו גבר נישק גבר בפריים-טיים, וואו! - חייבים להודות: הטלוויזיה המקומית מתקדמת לאנשהו. בסוף, אמא'לה, לא יישאר פה על מה להתבכיין".