כותרות העיתונים הבוקר עוסקות כולן במה שאמור להתרחש מחר בבוקר – כניסתו לתוקף של הסכם הרגיעה בין ישראל לחמאס.

מתי מתחיל המשא-ומתן על שליט?

הכותרת הראשית ב"הארץ" מכריזה: "מצרים וחמאס: רגיעה ממחר" [עמוס הראל ואבי יששכרוף]. לפי הדיווח, ישראל טרם אישרה באופן רשמי את לוח הזמנים להפסקת האש (התהדיאה), אך כבר מוצג בפירוט לוח הזמנים להפסקת האש: ממחר, או מעט מוקדם יותר, תיפסקנה ההתקפות משני הצדדים. לאחר שלושה ימי רגיעה יוקל במעט "המצור הכלכלי על הרצועה", ו"כמה ימים אחר-כך" יחודש המשא-ומתן לשחרור גלעד שליט. אם הכל יתנהל כשורה, תוסר התנגדות ישראל לפתיחת מעבר רפיח. כמה זמן תימשך הפסקת האש? לפי הדיווח, חמאס הצהיר על שישה חודשים, ו"מקורות בטחוניים" בישראל העריכו שהיא תחזיק מעמד "כמה חודשים".

לוח זמנים דומה מוצג גם ב"ישראל היום", אך לפי המתפרסם על עמודי השער של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", המו"מ לשחרור שליט יחודש כבר ביום ראשון הקרוב.

מה מעניין את העזתים?

"ידיעות אחרונות" בוחר כותרת דו-משמעית: "רגיעה עכשיו, שליט אחר-כך". מצד אחד, היא מציגה את התסריט האופטימי, מצד אחר, היא מבליטה את הוויתור הישראלי. בתמצית המאמר מאת אלכס פישמן, שמופיעה לצד הכותרת הראשית, נכתב כי ההסכם נחתם בין שתי ממשלות חלשות. העורך כלל בתמצית המאמר שבשער את המשפט הבא: "חמאס מחכה במיוחד לבגדים, וגם לנשנושים: עוגות ועוגיות". למה הכוונה? אין כאן מטאפורה, אלא פירוט של כמה מהמצרכים החסרים ברצועה. במאמר המלא, המופיע בעמ' 2 ומשמש, למעשה, גם ידיעה חדשותית, מופיע עניין ה"נשנושים" רק בפסקה ה-16(!), ולא זו בלבד, אלא שהמלה "נשנושים" כלל אינה מוזכרת. כך כותב פישמן: "מה שמפתיע הוא שברשימת הסחורות שמבקש חמאס להעביר מופיעים גם מוצרים שאינם מוצרי יסוד. את אלה, מתברר, יש להם. הם רוצים בגדים, נעליים, דברי מתיקה, אפילו עוגות ועוגיות מישראל".

נניח לרגע לעובדה שב"ידיעות אחרונות" מספרים לקוראיהם על האירוע החשוב ביותר באמצעות טור פרשנות בלבד, ללא כל ידיעה חדשותית לצדו, וכך מונעים מהם הצגה פשוטה של העובדות; נניח גם לקביעה של פישמן כי בגדים ונעליים אינם מוצרי יסוד, ונפנה לשאלה מדוע מצא לנכון עורך העמוד הראשי לדלות מהטקסט הארוך של פישמן דווקא את אזכור המתוקים, ולהבליטו על השער תוך תוספת המלה "במיוחד" והשימוש בכינוי "נשנושים"? התשובה טמונה ביחס הלעגני הבסיסי של מרבית כלי התקשורת בישראל לאנשים העשוקים (על-ידינו) הנמצאים מעברה השני של הגדר. הלעג מעמעם את כבודם, ומשום כך מפיג את תחושת האחריות שלנו למצבם. מסר סמוי שעולה מהטקסט שעל שער "ידיעות אחרונות": העזתים רוצים נשנושים? שיפסיקו לעשות כל-כך הרבה שאכטות, ואז לא יבוא להם מתוק.

כיצד מגיבים תושבי האזור?

ב"ישראל היום" הכותרת הראשית תוהה, "רגיעה או אשליה", ומתחתיה מופיעים שני טורים: "למה זה טוב?" ו"למה זה רע?". אף שהסעיף הראשון בטור "למה זה טוב" כולל "שקט בשדרות, הקיבוצניקים ייצאו לשדות, אשקלון חוזרת לשגרה", מופיעה בעיתון ידיעה על תחושת תושבי האזור לקראת הרגיעה, וזאת תחת הכותרת "תושבי הדרום: אחרי הסכם הרגיעה יגיע מרחץ דמים גדול" [גדי גולן]. יו"ר ועד היישוב נתיב-העשרה, פנינה רגולסקי, אמרה לעיתון כי "אם תהיה רגיעה, היא תתפוצץ לנו בפנים תוך כמה חודשים". יהודה כהן, תושב שער-הנגב, הוסיף: "זה גורלנו באזור הזה, לחיות לנצח במלחמות ובמאבקי דם".

מדוע מוחבא ציטוט ראש הממשלה?

עוד על שער "הארץ", דיווח כי ראש הממשלה "מוכן לדון על שבעא במו"מ לשלום עם לבנון" [ברק רביד ויואב שטרן]. לפי הידיעה, "מקור מדיני בכיר בישראל" מסר כי ארה"ב מתווכת בין ישראל ללבנון, ומדווח כי במסגרת משא-ומתן זה הסכים אולמרט לדון על חוות שבעא. זהו, למעשה, אישור ראשון של המידע שפורסם אתמול בעיתון "אל-חיאת". בדיווח אף מובאים ציטוטים של אולמרט משיחותיו עם בוש ורייס. בין היתר מצוטט אולמרט כמי שאמר: "אני מוכן לשבת למו"מ ישיר עם לבנון כדי לפתור את כל מה שצריך וגם את חוות שבעא", אך משום מה הציטוטים הללו שקועים עמוק בטקסט.

מה בלעדי בקומוניקט?

בכפולת העמודים 19-18 של "דה-מרקר" מופיעות שלוש ידיעות כשהחותמת "בלעדי" מוטבעת עליהם, והן אכן נראות כך. בכפולה הבאה יש רק ידיעה אחת כזו, אבל איזו ידיעה היא זו. לפי הדיווח הבלעדי ב"דה-מרקר", "דאב פונה לצעירים בסדרת מוצרים חדשה", כך בכותרת [שמרית סלע]. מדובר בידיעה שעל פניה נראית יחצנית לחלוטין. הנה כך היא נפתחת: "יוניליוור ישראל, משווקת מוצרי דאב, משיקה סדרת מוצרים חדשה הפונה לקהל יעד צעיר תחת השם דאב Go Fresh בהשקעה של כ-2 מיליון שקל. הסדרה החדשה היא חלק מהרחבת סדרת דאב Fresh Touch, שהושקה לפני כשנה, ומיועדת לנשים צעירות". ההמשך מעליב עוד יותר את הקורא המחפש ידיעה חדשותית בעיתון, עם ציטוט ארוך במיוחד של "מנהלת שיווק תחום הטיפוח ביוניליוור ישראל".

אין כל חדש בכך שתוכן יחצני מוצא את דרכו לעמודי החדשות, במיוחד לאלה של מדורי הכלכלה, אך הצמדת התווית "בלעדי" למידע הנקרא כמו קומוניקט של תעשיית הפרפומריה היא בבחינת לעג לרש. מדוע לא ייקחו עורכי המדורים הכלכליים לתשומת לבם את המוטו של סדרת "דאב לצעירים", ויעניקו מגע רענן לידיעות המופיעות שם – איסור על ידיעה שלמעלה ממחציתה נקראת כמו טקסט שהגיע ממשרד יחסי-הציבור?

מה לא נכנס לעמודי החדשות של "הארץ"?

ברכות לסטודנט לזואולוגיה גלעד פרידמן (ולאנשי יחסי-הציבור של האוניברסיטה שבה הוא לומד, הקק"ל והחברה להגנת הטבע, שפעלו מטעמו). צילומיו, שתיעדו קרב אווירי בין שתי ציפורים, הגיעו הבוקר לכל העיתונים. ב"ישראל היום" מופיע תצלום בפינה הימנית-תחתונה של עמ' 15, ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" התצלומים מופיעים בעמוד האחורי הפופולרי, אך הגדיל לעשות "הארץ", שפירסם תצלום של פרידמן על עמוד השער תחת הכותרת "הקרב המדהים בין העקב לחיוויאי", בתוספת הפניה לעמ' 8 [צפריר רינת].

בראש עמ' 8 מופיעים שלושה תצלומים גדולים של הקרב. מובא גם תיאור הקרב, לפי דבריו של פרידמן: "זוג החיוויאים שהיה בקן ניסו לגונן על הגוזל שהיה בו וניהלו קרב אווירי עם העקב. [...] ההתקפה נמשכה רבע שעה, והעקב הזריז יותר הנחית במהלכה סדרת מכות בחיוויאים". לא נמסר כיצד הסתיים הקרב והאם לגוזל שלום. אולי מפני שלא נותר מקום למידע זה לאור העובדה ששלושה תצלומים גדולים של ציפורים הודפסו בעמודי החדשות. אין לדעת לאלו ידיעות לא נותר מקום הבוקר ב"הארץ" מפני שהוחלט ללכת על קרב הציפורים, ובגדול.

מה גרם לירידה בגלישה לאתרים הכלכליים?

במדור "פוש" של העיתון "כלכליסט" מופיעה הבוקר ידיעה על סקר TIM האחרון [מיטל זדה]. הכותרת – "ירידה של 22% בחשיפה של 'גלובס' ו'דה-מרקר' בחודש מאי". הנתון נכון, אך הדגש חד-כיווני. בעוד חודש או שניים, כשגם נתוני אתר "כלכליסט" ייכנסו לסקר, אפשר יהיה לראות היגיון בדיווח על עליית הגלישה בו לעומת הירידה באחרים, אם כך יקרה. ישתמע מכך שהגלישה באתר "כלכליסט" נוגסת במתחריו. כרגע, דיווח על ירידה בגלישה ל"גלובס" ו"דה-מרקר" אינה מעלה כל קשר ל"כלכליסט", שבחודש מאי כלל לא היה לו אתר פעיל באינטרנט. אלא אם כן הקורא מתבקש להגיע למסקנה כי הקריאה בעיתון "כלכליסט" היא שנגסה בחודש מאי בשיעור הגולשים לאתרים האחרים.

מיהם העיתונאים המסננים ומסלפים מידע?

בסיום טורו של מרדכי גילת ב"ישראל היום" מוקדשות כמה מלים ל"רצח הדמוקרטיה בישראל". גילת כותב מה היה קורה "במדינה נורמלית" מול התעצמות כוחם של ארגוני הפשע, וקובע כי "מדינת ישראל אינה מדינה נורמלית", בין השאר מפני ש"אין בישראל מספיק תקשורת חופשית. אין כמעט תקשורת מבקרת ולוחמת. הציבור לא ממש יודע מה באמת קורה במדינה. אנשים מרכזיים במקצוע הזה מסננים את המידע שהוא אמור לקבל. במקרים רבים ממש מסלפים אותו". גילת לא נוקב בשמות ולא מספק דוגמאות.

ענייני תקשורת

במוסף "גלריה" של "הארץ" מדווח אסף כרמל כי גיל ליטמן מונה למנהל בפועל של רשת ב', על-פי החלטת הוועד המנהל של רשות השידור. עוד נמסר בדיווח שהוחלט באותה ישיבה כי אם העובדים לא יסכימו להפעלה מצומצמת של אולפנים בסופי שבוע, כפי שדורש הוועד המנהל, יוצע לערוצים אחרים להעביר את שידורי אירועי האולימפיאדה בימים שישי ושבת.

ב"דה-מרקר" מופיע הבוקר ראיון עם מקימי הבלוג The.co.ils, ירון אורנשטיין וימי גליק, על יזמות אינטרנט בישראל והיכולת להתפרנס במדינה מכתיבת בלוגים [מעיין כהן]. לדבריהם, הבלוג שלהם אינו מפרנס אותם, ובכלל, "בישראל אי-אפשר להתפרנס מבלוגים". למזלו של גליק, הוא גם לא צריך לסמוך על ההכנסות מהבלוג, שכן הוא עיתונאי, ב"הארץ", הכותב על אינטרנט. בתשובה לשאלה על ניגודי עניינים בהיותו בלוגר ועיתונאי, אומר גליק: "אנשים מפחדים לדבר עם עיתונאים. כבלוגר, הם יודעים שאני יכול לאבד את העולם שלי בשנייה". על ניגוד העניינים הוא לא עונה, או לפחות לא מצוטט בכתבה.

מולי שפירא, הממלא למעלה מארבעים שנה את תפקיד מנהל חטיבת התרבות בגלי צה"ל, מתראיין למוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". בתשובה לשאלה "סביר בעיניך שאדם אחד מנהל במשך עשרות שנים את מחלקת התרבות של התחנה?", עונה שפירא: "אני אמנם כאן הרבה זמן, אבל יש דם צעיר במערכת כל הזמן, ואני לא מחליט על דעת עצמי".

במוסף "המגזין" של "מעריב" מדווח ערן סוויסה כי עורך "כלבוטק", גולן יוכפז, עוזב את תפקידו אחרי תשע שנים ומצטרף לחדשות ערוץ 2 כדי לערוך את "אולפן שישי" בהגשת יאיר לפיד.