ביום שלישי האחרון נחצה קו, שפי פז ופעיל נוסף ב"חזית לשחרור דרום תל אביב" התפרצו לגן ילדים של יוניטף בתחנה המרכזית בתל אביב. הם צילמו את הילדים הרכים ואת הגננת, לה הם קראו "לחזור לאפריקה".
יום לאחר מכן פורסמה ב-ynet כתבה: איתי בלומנטל שוחח עם אנשי המעון ("חלק מהילדים החלו לבכות ואחרים ברחו מפחד והסתתרו מתחת לשולחנות"), את תגובתה של סגנית ראש העיר תל אביב ציפי ברנד ("למצות את החקירה עם האחראים ולהרחיקם מהאזור") ואת ההסבר של פז למעשה. לדברי פז "הילדים הם החזית". מדובר בתינוקות בני יומם עד פעוטות בני שלוש. אולי כעת ילמדו שעשו טעות כשבחרו להיוולד להורים שהגיעו לכאן מאריתריאה ומסודאן.
אבל בניגוד לשלל הכתבות שסיקרו את האירוע הזה, הטור הזה לא יעסוק בפז. הוא יעסוק במי שנעדרו מהדיווח של בלומנטל. וגם מהכתבה ששודרה במהדורה המרכזית של התאגיד ביום חמישי בערב. וגם מהדיווחים ב"מעריב", ב"הארץ" וב"ישראל היום". ההורים של הילדים שנקלעו לסיטואציה בעל כורחם.
תארו לעצמכם שאדם - פעיל פוליטי, או אולי חברתי כמו שכינו את פז בתאגיד - היה מתפרץ לגן ילדים ברמת גן, פתח תקווה או נתניה ומצלם את הילדים, בני שלוש לכל היותר, מתווכח עם הגננת וטוען שהילדים הם "חזית" שהוא פועל נגדה. תארו לעצמכם את הכתבות שהיו מסקרות אירוע קיצוני כזה. האם יתכן שבאף אחד מהדיווחים האלו לא היה מופיע ראיון או לפחות ציטוט קצר של אחד מהורי הילדים המבוהלים?
כותרות הכתבה ב-ynet על הפריצה של שפי פז לגן ילדים (צילום מסך)
בתאגיד אף הגדילו לעשות, וחתמו את הכתבה שבה הם ליוו את פז לתחנת המשטרה במילים "זהו רק יום אחד בלבד במאבק בדרום תל אביב, בין פז ופעילים נוספים, לעובדים הזרים". אלא שאף "עובד זר" לא רואיין בכתבתה של הדס גרינברג. המאבק, בתאגיד כמו בכלי התקשורת האחרים, מתנהל במעמד צד אחד.
אפילו ב"מקום הכי חם בגיהנום", שהעלה ביום שישי ראיון קצר עם פז בו הגיבה לשלטי המחאה שנתלו נגדה בדרום תל אביב, לא טרחו לשוחח עם אף מבקש מקלט. מערכת "המקום" הביאה את דבריהן של שפי פז ושל סיגל קוק אביבי - אחת דיברה על "גנבי גבול", השניה על "מבקשי מקלט", אבל הם עצמם כנראה לא נחוצים בשיחה הפנים-ישראלית הזאת.
האנשים שנאלצים לספוג את ההשפלה המאיימת הזאת, אלו שהילדים שלהם תועדו במצלמה של פז, אלו שעל בית הספר שבו הם לומדים רוססה הכתובת "בי"ס לעבריינים צעירים" - הם רק תפאורה בסרט שבו פז היא הצלמת, הבמאית והכוכבת, והתקשורת הישראלית חברת ההפצה. למערכות נותר רק לתת את הכותרת "תיעוד", להביא תגובה של ישראלית נחרדת והאייטם מוכן. מי צריך לשמוע "מהם" בכלל? קודם שיתנו "תיעוד" סנסציוני ואז נדבר.
שירה עבו היא דוברת המוקד לפליטים ולמהגרים