דובאי, שעת לילה על מרפסת הצופה אל המים וקו המגדלים. שמעון ריקלין, אוחז במיקרופון של ערוץ 20, מסיים להודות לראש הממשלה בנימין נתניהו על הסכם השלום ופונה אל קהל הצופים: "אני רוצה לספר לכם סיפור", הוא אומר, "הגענו בערב לאכול, ופתאום אנחנו רואים מישהו מגיש סטייקים. סטייקים כשרים. למישהו הזה קוראים – בוא! – שי כהן. ערב טוב! מי אתה בעצם שי כהן?".

השאלה הרטורית נענתה במהרה: "אני הבעלים של חברת 'אסי גלובל טורס'", סיפר המרואיין, "זו חברה שלוקחת בתי-מלון, והופכים אותם לבתי-מלון כשרים. זה גם סוג כזה של שליחות". ריקלין החמיא לכהן על הסטייקים ("נראו מעולה") וריאיין אותו במשך שש דקות, שבסופן חתם: "מי שרוצה ליצור איתך קשר, לסיום, איך יוצר איתך קשר?". המרואיין השיב: "'אסי גלובל טורס' בגוגל – והוא מגיע אלינו".

מה שריקלין לא סיפר לצופים בשום שלב של הראיון זה ששי כהן הוא למעשה הספונסר שלו בנסיעה הזאת. חברת "אסי גלובל טורס" היא הגורם שמימן את הטסתו לדובאי, יחד עם עמיתיו אראל סג"ל וינון מגל, שהשתתפו איתו במשדר המיוחד שהעביר משם ערוץ 20. גם הדרך שבה תוארה החברה בראיון היא סוג של תעתוע: מדובר, למעשה, בחברת תיירות שמשווקת חבילות נופש בחו"ל – וכעת גם בדובאי.

המשדר המיוחד של ערוץ 20 כלל גם ראיון מוקלט עם ראש הממשלה נתניהו, שאותו ביצעו סג"ל, מגל וריקלין. בהמשך שובץ גם קטע מתוך נאום מצולם שנשא נתניהו בוועידה בינלאומית, והמשתתפים חזרו והדגישו שוב ושוב באוזני הצופים שהמציאות הנפלאה שבה ישראלי יכול לעלות על מטוס ולנחות בדובאי לא היתה מתגשמת אלמלא ראש הממשלה.

מימון הטסתם של אנשי ערוץ 20 לאמירות העשירה נחשף השבוע באתר "המקום הכי חם בגיהנום". לפי הידיעה שפורסמה שם, חברת "אסי גלובל טורס" הטיסה לדובאי גם את כתב "ישראל היום" יהודה שלזינגר, כתב "מקור ראשון" אריאל שנבל וכתב "ערוץ 7" יוני קמפינסקי. הכתבת שרון שפורר ציינה כי מי שאישר זאת באוזניה היה אחד העיתונאים המוטסים.

ריקלין, המראיין של שי כהן, נשאל על-ידי "העין השביעית" האם לא היה מקום לעדכן את הצופים בנוגע לזהות הספונסר שלו. ריקלין סירב להסביר. שי כהן, בשיחה עמו, אפילו ניסה להכחיש את עצם המימון. "למה זה רלבנטי?", ענה. "לא אני מימנתי את השהות שלהם פה. אנשים, כל אחד מדווח מה שהוא רוצה. את מי זה מעניין מה הם מדווחים? בקיצור, אני לא יודע".

אתה אומר שלא מימנת, או שכן מימנת?

"אני אומר שאין תגובה".

אז למה אמרת קודם שלא הטסת אותם?

"ברור שלא הטסתי אותם. אין לי מטוס, כפרה".

שלא מימנת את הטסתם.

"נכון, לא אני מימנתי את הטסתם".

אז מי כן, החברה?

"אין תגובה".

רכבת אווירית של עיתונאים לאיחוד האמירויות

הראיון היחצני של ריקלין עם האיש שהטיס אותו ואת עמיתיו לדובאי הוא רק דוגמה (בוטה במיוחד) לתופעה רחבה יותר: גופים עסקיים באיחוד האמירויות הערביות ובישראל מנצלים את האטרקציה החדשה כדי לכונן מסלול של טובות הנאה ויחסי תן-וקח בינם לבין עיתונאים וכלי תקשורת – מימון טיסות, מלונות יוקרה ועוד. התופעה הזאת מתפרשת הרחק מעבר למחוזותיהם של גופים קיקיוניים כמו ערוץ 20.

הסכם הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות האיץ את הקשרים הכלכליים בין שתי המדינות וזימן הזדמנויות לשלל גופים להשתתף בחגיגת יחסי-הציבור – מחברת התיירות והנופש של שי כהן ועד בנק הפועלים, למשל, שהשתתף בכנס גדול בדובאי וזכה לכתבה יחצנית ארוכה במשדר המיוחד של ערוץ 20. את הכתבה הכין והגיש יורם כהן, העורך הראשי של הערוץ.

טובות ההנאה לעיתונאים והנכונות לממן גופי תקשורת יוצרות גם אלכסון נוסף, לא רק בין העיתונות הישראלית לגופים עסקיים בארץ, אלא גם בין העיתונות לגופים עסקיים ושלטוניים (ככל שיש הבדל בין השניים) באיחוד האמירויות – דיקטטורה עם רקורד בעייתי בתחום זכויות האדם וחופש העיתונות, שמשקיעה סכומי כסף אדירים בהלבנת תדמיתה ברחבי העולם.

אראל סג"ל, ינון מגל ושמעון ריקלין מראיין את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במשדר המיוחד של ערוץ 20 מדובאי. 7.12.2020 (צילום מסך)

אראל סג"ל, ינון מגל ושמעון ריקלין מראיין את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במשדר המיוחד של ערוץ 20 מדובאי. 7.12.2020 (צילום מסך)

לפי הדיווח שפורסם באתר "המקום הכי חם בגיהנום", לאירוע של בנק הפועלים, שהתקיים בשיתוף מכון היצוא, הוטסה שורה של עיתונאים: ערן בר-טל, העורך הכלכלי של "ישראל היום"; יעל אילון וענת דוידוב מרדיו 103FM וניר קיפניס, בעל טור ב"מעריב". בנק לאומי קיים בדובאי ועידה משותפת עם שני כלי תקשורת: ערוץ 13 ו"כלכליסט", יומון הכלכלה של "ידיעות אחרונות" שחלק ניכר מהכנסותיו מבוססות על גיוס חסויות לכנסים מסוג זה.

גם "דה-מרקר" נטל פרוסה מעוגת הכנסים, אם כי כאן לא יהיו טיסות ואירוח ממומן: בשבוע הבא תתקיים ועידה מקוונת של העיתון הכלכלי הישראלי והעיתון האמירתי "Gulf News", בהשתתפות אנשי עסקים, עיתונאים ופוליטיקאים, בהם הנשיא ראובן ריבלין, השרה אורית פרקש-הכהן – ומהצד של איחוד האמירויות שר הכלכלה, עבדאללה בן-טורק אל-מארי. גם במקרה זה אחד המממנים הוא בנק לאומי.

הראיון של שמעון ריקלין עם האיש שמכחיש שהטיס אותו לדובאי ממחיש את ניגוד העניינים שאליו נקלעים אנשי תקשורת במסגרת קדחת האמירויות, אך תעשיית הכנסים משקפת לעיתונות הישראלית איום גדול יותר: בגלל ההסתמכות ההולכת וגוברת של כלי התקשורת על גיוס חסויות לאירועים מסוג זה – ומשום שלעתים קרובות העסקאות עם נותני החסות והמארחים כוללות גם השפעה על הסיקור.

בשנים האחרונות דווח באתר "העין השביעית" על כלי תקשורת שבתמורה לחסויות על אירועים סיפקו סיקור מיטיב לספונסרים. האפשרות שלרשימת הספונסרים ישתחלו גם גופי משטר של איחוד האמירויות – מדינה לא-דמוקרטית, כאמור, שמדורגת במקום ה-131 במדד חופש העיתונות של ארגון עיתונאים ללא גבולות – צריכה להדליק נורת אזהרה מפני פגיעה בחופש העיתונות כאן, בישראל.