האינטרנט העניק שי ייחודי לחובבי הקריאה – הרחבת האפשרויות לשיתוף הקוראים האחרים בחוויית הקריאה באמצעות התחברות למועדוני קריאה מקוונים.  הנתונים מלמדים על גידול מתמיד במספר המצטרפים לאותן פלטפורמות חברתיות העוסקות בספרים, ספרות וקוראים. המועדונים המקוונים, ציבוריים ומסחריים, עולים כפורחים בעולם כולו ובישראל, ומאפשרים לחובבי הקריאה להתנסות בקריאה המבוססת על רב-שיח עם קוראים אחרים. חלק מהמועדונים מציעים גם מינויים או אפשרויות אחרות לרכישת ספרים.

המינויים  למועדוני קריאה אלה הם רק פלח מובחן אחד של כלכלת המינויים און ליין המציעה קשת רחבה של מוצרים מגוונים כמו גם מוצרי תרבות (ספרים ותכניות טלוויזיה) ומחזורה עלה באופן מתמיד במשך החמש השנים האחרונות, מ-57 מיליון דולר בשנת 2011, ל-2.6 ביליון דולר בשנת 2016 (Adam Rowe, Book Clubs are thriving in the Internet Era, Forbes Media, 2019). לפי הערכת מומחים, מגמה זו תימשך בעתיד, ויתכן שאף תגבר.

גם בישראל, לפני ובעיקר בעת משבר הקורונה, אנו עדים לפריחה בלתי רגילה של מועדוני קריאה מקוונים וגם של אתרים ספרותיים הנעזרים בטכנולוגיית זום להמשך פעילותם התרבותית (בעניין זה ראו כתבה של גילי איזיקוביץ' ב"הארץ" מאפריל האחרון).

הקריאה והרצון לשתף אחרים בחוויה כרוכים זה בזה מקדמת דנא. מעשה הקריאה הוא אישי ופרטי ומתרחש בין הקורא או הקוראת לבין הטקסט. הקריאה דורשת התבודדות והתנתקות זמנית מן הסביבה הקרובה כתנאי לריכוז ולהתמקדות בטקסט. כאשר הקוראים מעוניינים לקרוא ספר בביתם, הם יחפשו "פינה שקטה", אך גם כאשר יהיו בין המוני אדם, כמו הקוראים ברכבת בדרכם לעבודה, הם יתעלמו, ככל יכולתם, מסביבתם כדי להטיב ולהתרכז בטקסט.

הקריאה דורשת התבודדות והתנתקות זמנית מן הסביבה הקרובה כתנאי לריכוז ולהתמקדות בטקסט. באופן פרדוקסלי, מיד עם תום קריאת הטקסט מתעורר הצורך לשתף בחוויית הקריאה גם קוראים אחרים

באופן פרדוקסלי, מיד עם תום קריאת הטקסט מתעורר הצורך לשתף בחוויית הקריאה גם קוראים אחרים, להשוות בין החוויות, לדון במעלותיו ומגרעותיו הספרותיות של הטקסט כמו גם במשמעותו עבור החיים ה"אמיתיים". שיתוף זה נעשה בשיחות בלתי פורמליות בין קרובי משפחה וחברים או במסגרות יותר מובנות של מאות אלפי מועדוני קריאה בעולם בהם משתתפים קוראים בעלי תחומי עניין דומה.

המונח "מועדון קריאה" (ובהקשר הנוכחי מועדון קריאה פיזי), מתייחס לרוב לקבוצה של בני אדם הנפגשים בקביעות כדי לשוחח פנים אל פנים, על טקסטים ספרותיים או אחרים. בחלקם אלו הן התארגנויות על בסיס חברי וחינמי ובחלקם הסדרים פורמליים יותר הקשורים למוסדות כמו רשתות ספרים, ספריות ציבוריות, מוסדות חינוך או רשויות מקומיות. יש אין ספור וריאציות בנושא המבנה ודרך פעילותם של המועדונים, כללי הניהול וההשתתפות, ההתמקדות בסוגות מסוימות של ספרות (ספרי מתח, ספרי פנטזיה, ספרי מסעות), דרכי בחירת הספרים עליהם משוחחים מיקום המפגשים וכדומה.

לעתים קרובות יש לפגישות מנחים מומחים בתחומם הנותנים הרצאה מלומדת ומנהלים את הדיון. במקרים אחרים, כל חבר בקבוצה מציג את הספר שכולם קראו.  היחסים בין המשתתפים הם תמיד שוויוניים וחבריים ובמקרים רבים אף מלווים בתקרובת טעימה ויין משובח. האווירה השוררת בפגישות המועדונים היא נינוחה ובלתי שיפוטית ומאפשרת לכל אדם להרגיש בנוח, להשמיע בקולו היחידאי את הגיגיו על הטקסט הנידון, תכונותיו הספרותיות ומשמעותו לחייו האישיים.

שגשוג ופריחה בעולם של מסכים

היום כאשר אנו חיים בעולם של מסכים ומדיה רבים המתחרים על זמנם ותשומת לבם של צרכני תקשורת, יש  המפקפקים ברלוונטיות של קריאת ספרים וקיומה בעתיד.  אולם, המחקרים על תחום הפנאי, תקשורת ותרבות  מפריכים את החשש לקיצו של "עידן גוטנברג", כלשונו של מרשל מקלוהן, חוקר התקשורת הקנדי המפורסם.

בארה"ב, בארצות מערב אירופה ובישראל, שיעור הקוראים נע סביב 75% מכלל האוכלוסייה. דהיינו, כשלושת רבעי מהאוכלוסייה הבוגרת, קוראים לפחות ספר אחד בשנה, לרוב ספרים מודפסים, אך גם אלקטרוניים. כחמישית (20%) מהאוכלוסייה הם קוראים פעילים הקוראים לפחות מספר פעמים בשבוע וכעשרה ספרים לשנה. בעשורים האחרונים אמנם חלה ירידה בכמות הזמן המוקדש לקריאה אך ציבור הקוראים עדיין מהווה קהל עצום ורב.

שגשוגן של הוצאות לאור והפריחה המדהימה של מועדוני קריאה מקוונים ואתרים ספרותיים און ליין, מהווים  עדות נוספת להמשך קיומו של קהל קוראים רחב ופעיל גם בעידן הדיגיטלי. לפי הנתונים  של הספרייה הלאומית, בישראל יש עליה מתמדת במספר הכותרים היוצאים לאור (מעל 8,000 מדי שנה) וכן עליה במספר ההוצאות לאור (המונות כיום בסביבות ה-800).

אין להתכחש לעובדה שצפייה בטלוויזיה היא פעילות פנאי יותר פופולארית  מקריאת ספרים, ואף על פי כן ההיצע של ספרי הקריאה הוא עצום והקריאה היא עדיין פעילות פנאי אהובה על רבים. על פי מחקרים אמפיריים, הסיבה לעמידותה ושרידותה של קריאה בטקסטים ספרותיים בעידן הדיגיטלי, נעוצה ככל הנראה בכך שהקריאה ממלאה צרכים פסיכו-חברתיים מיוחדים הן עבור הפרט הן עבור קבוצות חברתיות.

ברמת המיקרו של הפרט, הקריאה בספרים ממלאת טוב יותר מפעילויות אחרות את הצרכים האסתטיים והלימודיים הכרוכים בשפה ובלשון, כמו גם צרכי עומק פסיכולוגיים של הכרה ומודעות עצמית וגיבוש הזהות האישית. ברמת המקרו, כפי שטוען בנדיקט אנדרסון בספרו בעל ההשפעה "קהילות מדומיינות", הקריאה של טקסטים משותפים סייעה  בתהליכי ההבניה של זהויות חברתיות המבוססות על השתייכות לקהילות פרשניות של קולקטיבים חברתיים כגון דת, לאום וקבוצה אתנית.

באשר לפריחתם העכשווית של מועדוני קריאה מקוונים, יתכן שדווקא במצב זה של תחרות בין המדיה על זמנם הפנוי של ציבור צרכני התרבות, מתגברת בקרב אוהבי הספר הנטייה לקרוא ספרים מומלצים על ידי מומחים או קוראים בעלי עניין דומה. אחד ממועדוני הקריאה הוותיקים והמצליחים בארה"ב, "מועדון ספר החודש" (Book of the Month Club) שנוסד בשנת 1926 ופעיל עד היום, אכן מספק זה קרוב למאה שנה המלצות מסוג זה.

שורשיהם ההיסטוריים של מועדוני הקריאה נעוצים במסורת ארוכת שנים של מועדוני קריאה פיזיים שמילאו עבור חברותיהם וחבריהם, פונקציות חשובות של העשרה אינטלקטואלית, העצמה אישית והבניית סטטוס חברתי

המועדון, המבוסס על קונספט של מנויים ובחירה מדי חודש של ספר אחד הנשלח בדואר לביתו של המנוי, התמחה מראשיתו בעידוד סופרים צעירים ובלתי מוכרים וסייע להם בתחילת דרכם. בין הספרים שהומלצו  למנויי המועדון היו "חלף עם הרוח" של מרגרט מיטשל, "וזרח השמש" של ארנסט המינגווי ו"התפסן בשדה השיפון" של ג'.ד. סלינג'ר.

כפניו הכפולים של יאנוס, האל הרומי הצופה בעת ובעונה אחת לעבר ולעתיד, כך גם סוד הצלחתם של מועדוני הקריאה המקוונים נעוץ בעבר, מעוגן בהווה וצופה פני עתיד: לגבי העבר, שורשיהם ההיסטוריים של מועדונים אלה נעוצים במסורת ארוכת שנים של מועדוני קריאה פיזיים שמילאו עבור חברותיהם וחבריהם, פונקציות חשובות של העשרה אינטלקטואלית, העצמה אישית והבניית סטטוס חברתי. הפן השני של פני היאנוס, מעוגן  בהווה וצופה לעתיד. וזאת משום ההלימה בין המועדונים המקוונים לבין המרחב הדיגיטלי ואפשרויות שילוב אינסופיות שמרחב זה מאפשר באמצעות ממשקים בינם לבין רשתות חברתיות למיניהן ובנוסף גם למדיה השונים (למשל, טאבלט וטלפון חכם).

מסתבר שהצורך בשיתוף ובשיח על הטקסט בתום הקריאה בו הוא עתיק כקריאה עצמה. יש הרואים כ"מועדון קריאה" קדום, את קבוצות התלמידים שהתקבצו סביב אפלטון וניהלו אתו דיאלוגים, כמו גם  את בני הנוער באתונה של המאה השישית לפנה"ס, שנהרו להאזין ולשוחח עם סוקרטס על טקסטים פילוסופיים.

עם כל ההבחנות המתבקשות ומבלי להיגרר לאנלוגיה דקדקנית, ניתן לזהות אפיונים של מועדוני קריאה גם בדפוסי הלימוד היהודי המסורתי.  מאז חתימת המקרא ואילך, דרך יצירת התורה שבעל פה ועד ימינו אנו, מתקיימים לימוד ופרשנות של תלמידי חכמים לדורותיהם, על בסיס דיאלוגים ורבי שיח פרשניים הממוקדים כולם בטקסטים מקודשים של המקרא, המשנה והתלמוד.

בספרם "יהודים ומילים" מתארים עמוס עוז ופניה עוז-זלצברגר את ראשיתו של התהליך, על היצירתיות האינטלקטואלית לצד היצריות והמתחים המתלווים ל"מודל שיח חדשני, רצוף שיחות, פירושים ומעשי חכמים שעברו מפה לאוזן" (שם עמ' 23). דוגמא המוכרת לכל של רב שיח מסוג זה הנמשך לאורכו של לילה שלם, מצויה בהגדה של פסח המציגה בשמו את כל אחד מתלמידי החכמים שהשתתפו בו, ומביאה בלשונם את פרשנותם לטקסט המקראי המתאר את  יציאת מצרים.

ראשיתם של מועדוני הקריאה בצורתם המודרנית באנגליה של המאה ה-18 בה התפתחה לראשונה תעשייה של הוצאות לאור המכוונת את תוצרתה לשוק ספרים המוני ואנונימי. שוק זה, המבוסס על עקרונות כלכליים של היצע וביקוש, עמד לרשות ציבור הקוראים והקוראות בני המעמד הבורגני שהיו מוכנים לשלם במיטב כספם עבור מוצרי תרבות כגון ספרים ויצירות אמנות. זאת, בניגוד לתקופות מוקדמות יותר בהן מוצרי תרבות, כגון ספרים, יצירות מוסיקה והאמנויות, הוזמנו ומומנו על ידי פטרונים בעלי שררה ומשאבים, בני אצולה, מדינאים ואנשי דת.

על פי ספרו הקלאסי של איאן וואט, "עלייתו של הרומן", במקביל לתהליכי עיור, התפתחות האינדיבידואליזם, החילוניות, הגישה האמפירית למדע ולחיים, ועלייתו של מעמד הביניים אשר פיתח תפיסת עולם חדשה, התפתחה גם  סוגה ספרותית חדשה, הרומן (באופן ספציפי יצירותיהם של דניאל דפו, הנרי פילדינג וסמואל ריצ'ארדסון), אשר היווה  ביטוי ספרותי של ערכים אלה. המעמד הבינוני שהתחזק מבחינה פוליטית וכלכלית, כלל בתוכו נשים משכילות שידעו לקרוא, שהיו להם אמצעים לקנות ספרים וגם תנאי מגורים מתאימים לקריאה, כמו  בתים מרווחים ובהם חלונות זכוכית.

נשים קוראות ממעמדות שונים היו לסוכנות מרכזיות בהתפתחות שוק הספרים החדש ובעיקר בעליית הפופולאריות של הרומן. נשות הבורגנים היו ספונות בבתיהן ומודרות כמעט לחלוטין מהמרחב הציבורי. הקריאה של רומנים סיפקה להן את האפשרות לדמיין חיים שונים

לא פחות חשובה היא העובדה שבמשקי הבית שלהן הן העסיקו צוותים של משרתות וכתוצאה מכך היה להן זמן פנוי להקדיש לקריאה. לימים, גם המשרתות, שבבתי העשירים נהנו מחיים מוגנים ונוחים יחסית לאותה תקופה, אף הן למדו קרוא וכתוב, הצטרפו לקהל הקוראות אם כי של ספרות ברמת תחכום נמוכה יותר שדבק בה הכינוי הלא מחמיא  "ספרות משרתות" ובתקופה מאוחרת יותר "הרומן הרומנטי".

נשים קוראות ממעמדות שונים היו לסוכנות מרכזיות בהתפתחות שוק הספרים החדש ובעיקר בעליית הפופולאריות של הרומן. על אף מצבן הכלכלי הטוב של נשות הבורגנים, הן היו ספונות בבתיהן ומודרות כמעט לחלוטין מהמרחב הציבורי. הקריאה של רומנים סיפקה להן את האפשרות לדמיין חיים שונים משלהן ולפתח את זהותן באמצעות החוויה החליפית של עצמאות, השתתפות בחיים הרפתקניים ובחוויות האהבה הרומנטית.

הנתונים הסטטיסטיים מארצות שונות, כולל מישראל, מלמדים שגם היום, נשים קוראות יותר מגברים. רוב הקהל של קוראי הרומנים הן נשים וכך גם רוב רובם של המשתתפים במועדוני הקריאה הפיזיים והמקוונים. בשנות השמונים של המאה הקודמת יצאה חוקרת התרבות האמריקאית ג'ניס רדאווי, להגנתו של "הרומן הרומנטי" הממלא, לפי טענתה תפקיד מרכזי בחיי הקוראות בו. הרומן הרומנטי הוא סוגה ספרותית המאמצת את התבנית הבסיסית של סוגת הרומן הקלאסי, המורכב ולפעמים אף קשה לקריאה, מרדדת ומפשטת אותה אך נשארת נאמנה לנוסחה הבסיסית של הסוגה. המטרה היא ליצור סוגה ספרותית נגישה לקהל נשים שלא זכו להשכלה גבוהה אך אוהבות לקרוא.

מחקרה של ראדווי מלמד על כך שעבור נשים אלה הקריאה בסוגה זו מעניקה להן העצמה אישית והערכה עצמית. באמצעות רומנים אלה, בהן הגיבורה עוברת קשיים ותהפוכות לרוב עד הסוף הטוב המצופה של התגשמות חלומותיה הרומנטיים, הקוראות מרגישות שהן הופכות למומחיות ביחסי אנוש, מה שמקנה להן מעמד מיוחד במשפחתן. באופן פרדוקסלי, הרומנים גם מספקים להן הצדקה לדרך החיים של עקרות בית המקדישות עצמן לשירות בני משפחתן, ובכך לחיזוק הפטריארכיה.

ממחקרה משנת 2017 של החוקרת הקנדית  הלן טיילור, אנו לומדים שהקריאה ברומנים ממלאה תפקיד חשוב  של העצמה נשית גם בשנות האלפיים. אחת הגרסאות העכשוויות של סוגה זו היא הרומן הרומנטי האירוטי, מסוגו של הספר "חמישים גוונים של אפור" של הסופרת האמריקאית אי.אל. ג'יימס שיצא לאור בשנת 2011. מאז זכתה תת-סוגה זו של הרומן הרומנטי לאלפי חיקויים והיא עולה כפורחת בעולם כולו וגם בישראל.

גם ברומנים אלה חוזר הפרדוקס של העצמה נשית לצד חיזוק ערכי הפטריארכיה. מחד גיסא מצוי בהם עיסוק ישיר ואף בוטה בהנאות אירוטיות של נשים, ומאידך גיסא מתן לגיטימציה לסטיות, השפלה ואף אלימות כלפי נשים על ידי הגברים. הרומנים הללו שרובם נכתבו ואף הוצאו לאור על ידי נשים, ורוב הקוראים בהם הן נשים, מהווים היום את אחת הסוגות הספרותיות המצליחות ביותר והנמכרות ביותר. ציבור הנשים מקיים, הלכה למעשה, באמצעות דפוסי הקניה והקריאה שלו את הפלח המיוחד הזה של השדה הספרותי, כאמרתו התמציתית של הסופר הבריטי איאן מקיואן: "כאשר הנשים יפסיקו לקרוא, הרומן ימות".

נשוב לעוד מספר דוגמאות למועדוני קריאה קלאסיים. הסלון הספרותי הראשון בקרב האצולה הצרפתית נוסד בפריז בשנת 1620 על ידי קתרין דה ויוון, רוזנת דה רמבויי. תופעת הסלון הספרותי הלכה והתפתחה במשך המאה ה-18 ובין הדוגמאות המפורסמות ביותר היו הסלונים הספרותיים של מאדאם דופון שהיו לה קשרים עם הפילוסוף והסופר ז'אן ז'אק רוסו ושל מאדם רולנד שלעיתים תכופות אירחה בסלון שלה את המדינאי המפורסם מקסימיליאן רובספייר. למרבה הצער, שתי הגברות האצילות והמשכילות הוצאו להורג בגיליוטינה בתקופת המהפכה הצרפתית.

סלונים אלה שימשו מקום מפגש לשיג ושיח על אמנות, מוסיקה, ספרות ואף פוליטיקה ולפגישות של אנשים משפיעים בתחומים אלו. רובם נוסדו והופעלו בידי נשים אך בהחלט לא היו מוגבלים למגדר אחד ואירחו חברה מעורבת של נשים וגברים. אחרי המהפכה הצרפתית הסלונים, כתופעה חברתית, המשיכו להתקיים אם כי מן הסתם, היזמים והמשתתפים השתנו וכללו, לצד האומנים והסופרים, בעיקר את חברי הבורגנות הגבוהה.

תופעת הסלון הספרותי הלכה והתפתחה במשך המאה ה-18 ובין הדוגמאות המפורסמות ביותר היו הסלונים הספרותיים של מאדאם דופון ושל מאדם רולנד. למרבה הצער, שתי הגברות האצילות והמשכילות הוצאו להורג בגיליוטינה בתקופת המהפכה הצרפתית

באותה תקופה, אם כי ברמה פחות זוהרת, התפתחו מועדוני קריאה גם בארה"ב. רוב רובם, אם כי לא כולם, כללו נשים בלבד. במאה ה-18 עסקו במועדונים אלה בעיקר בשיחה על כתבי הקודש אחרי התפילה ביום ראשון, אך במאה ה-19 אופיים השתנה. מועדוני קריאה שהתארגנו בבוסטון, פרובידנס וניו יורק, שימשו כמקום מפגש לנשים שהרגישו שהן לא מוערכות מספיק בחברה האמריקאית ורצו לקדם שינויים בסטטוס הנשים בחברה.

החוקרת האמריקאית אליזבט לונג חקרה את מועדוני קריאה של נשים לבנות במאה ה-19 והגיעה למסקנה שמועדונים אלה מילאו, מעבר לשיח ספרותי, תפקידים חברתיים חשובים, כגון יחסים חברתיים בין נשים בעלות השקפות דומות ואף התמודדות עם בעיות וקשיים של נשים בחיי היום יום שלהן. בארה"ב, במועדוני קריאה של שנות השישים של המאה העשרים, ניכרו ניצנים ראשונים של העלאת מודעות נשית וקידום השקפת עולם פמיניסטית. בסוף המאה ה-19 הוקם גם מועדון קריאה ראשון של נשים שחורות.

אחד ממועדוני הקריאה הידועים ביותר במאה ה- 20 הוא "מועדון הקוראות של אופרה ווינפרי", שדרנית טלוויזיה מפורסמת ובעלת השפעה בארה"ב. המופע שודר משנת 1986 ועד שנת 2011 ובמשך 25 עונות הופקו בו למעלה מ–5000 פרקים. התכנית שודרה  ב–132 ארצות וצפו בה 15-20 מיליון בני אדם. בשנת 1996 הקימה ווינפרי את מועדון הקריאה והגישה למשתתפות בו המלצות לגבי הספר הנקרא. כולם קראו את אותו הספר, מודפס או דיגיטלי, שבו סומנו הקטעים החשובים לשיחה, כאשר גם קוראים מחוץ לאולפן יכולים היו להשתתף בדיון.

המועדון הפך לבעל השפעה עצומה בשדה הספרותי בארה"ב והספרים שווינפרי המליצה עליהם הפכו לרבי מכר. מועדון קריאה זה היה כעין יציר כלאיים בין המועדונים הפיזיים הקלאסיים למועדונים מקוונים. הדיונים על הספר התרחשו בשידור חי, בין הקוראות שישבו באולפן והשתתפו פיזית בתכנית, כמו במועדוני הקריאה הפיזיים, אך הוא שודר באותה עת  למיליונים של בני אדם וקלט את תגובותיהם באמצעים טכנולוגיים.

כמו ברבים מן המועדונים הפיזיים, מנחת הדיון אופרה ווינפרי, אמנם שוחחה עם המשתתפות על התכונות הספרותיות של הספר אך גם הנחתה והזמינה אותם לברר את המשמעויות של הספר הרלוונטיות לחיי היום יום שלהן. הדיון היה שזור בהתייחסות לחיים האישיים של המשתתפות, בעידוד העצמה אישית ועצמאות חברתית, כמו גם בתובנות על אפשרויות של שינוי חברתי.

היום מועדוני הקריאה ואתרים ספרותיים פורחים בכל החברות המערביות וגם בישראל. ממחקרים אנתרופולוגיים על מועדוני קריאה בארה"ב של ימינו מתברר, שרובם עדיין מוגבלים לנשים ושהחברות והאינטראקציה בין המשתתפות, מעניקה להן, בנוסף ומעבר לשיח הספרותי, סיוע בפיתוח כישורים אקדמיים וקידום ערכים דמוקרטים ופמיניסטיים. גם היום, כמו לפני מאה שנים ויותר, ההשתתפות במועדונים אלה מעצימה אותן ועוזרת להן בהתמודדות עם בעיות וקשיים בחיי היום יום שלהן.

לדבריה של לונג, יש מקרים בהם מועדונים אלה מעניקים לחברות בהן "חוויה משנה חיים" ומספקות עבורן צרכים פסיכו-חברתיים של "עונג, העשרה, העצמה, נחמה, הרחבה של פרספקטיבה על החיים". כפי שאחת המרואיינות של אליזבת לונג ביטאה זאת בתמציתיות: "מדברים על ספרים, עוסקים בחיים".

אחת הדוגמאות לחוויה משנה חיים באמצעות שיחה על קריאה של טקסטים היא הספר המופלא "לקרוא את לוליטה בטהרן" של הסופרת והחוקרת האיראנית אזר נפיסי, משנת 2003 . במציאות הקשה של הרפובליקה האיסלאמית, בין השנים 1995-1997, אירחה נפיסי בביתה קבוצה של שבע סטודנטיות איראניות ודנה איתן ביצירותיהם של מיטב סופרי המערב – ולדימיר נבוקוב, הנרי ג'יימס, ג'ין אוסטין, פ.ס. פיצג'רלד ואחרים.

בשיח הספרותי שהתנהל בינה לבין תלמידותיה שזורות התייחסויות לחייהן הפרטיים, לדיכוי ואלימות שהן סובלות מצד השלטונות, התלבטויות אישיות (כיצד להתלבש, להתחתן או לא, להגר מאיראן או להישאר בה), ואף דברי עידוד ושיח על האפשרות למרוד, ולו במעט ובדרך המיוחדת משלהן, במציאות הקשה שנכפתה עליהן.

דוגמה מעולמות שונים לחלוטין הם מועדוני קריאה המתמחים בעיקר בספרות העברית ובהם משתתפים ישראלים החיים בארה"ב. מספרם המדויק לא ידוע, אך ברור שהם רבים מאד. בביקורי בבוסטון בשנת 2018, זכיתי להשתתף בפגישות בשני מועדוני קריאה מסוג זה, מועדון הקריאה של  אירית אהרוני, העומדת בראש החוג ללימודי עברית כשפה זרה באוניברסיטת הרווארד  ו"סלון ספרותי ומרק חם" של יעל מרקס, מרצה לספרות ואמנית רב-תחומית.

בשני מועדוני הקריאה המשתתפים היו ישראלים, ברובן ישראליות, החיים בארה"ב תקופות ממושכות, בטווח גילים רחב בין אמצע שנות השלושים ועד לשנות השמונים שלהן. כולן משכילות וחובבות קריאה. השיחה נסבה על סופרים עבריים אהובים, ותיקים וחדשים. כולם היו בקיאים ומעודכנים וגילו עניין בספרים חדשים שזה עתה יצאו לאור. חלקם רכשו ספרים און ליין. מעבר לשיח הספרותי, בשיחה שקיימנו, עלו וחזרו  שני מונחים, "בית" ו"קשר". הקריאה והשיח על הקריאה נתפסו כפעילות חברתית המקשרת בין הישראלים החיים באותה סביבה גיאוגרפית, ומעל הכל כאמצעי חשוב לשמירת הקשר עם ישראל, שכמובן נתפסת על ידי רבים בקרבם כ"בית", ויש אף שהקצינו ואמרו כי השפה העברית היא זו המהווה עבורם "בית".

לצידו של השיח הספרותי הביקורתי צפו ועלו התייחסויות לסוגיות קיומיות של ישראלים החיים מחוץ לישראל, אפשרויות של חזרה ארצה, יחסים עם הורים החיים בישראל והשאלה באיזו מידה הילדים שלהם מעוניינים להישאר בארה"ב או לחזור לישראל, איתם או בלעדיהם. גם במקרה זה "דברו על ספרים ועסקו בחיים".

מתוך רשימה אקלקטית של מועדוני הקריאה בתקופות היסטוריות שונות ובמקומות שונים בעולם, ניתן ללמוד על האפיונים המשותפים לכולם.

ראשית, ההשתתפות במועדונים אלה הייתה ועודנה, בעיקר מנת חלקם של מעמד בינוני וגבוה. תנאי בסיסי להשתתפות בהם הייתה תמיד, ונשארה כך גם היום, אוריינות ברמה גבוהה המאפשרת קריאה להנאה המלווה בהבנה ביקורתית של טקסטים, יכולת כספית לרכוש ספרים וזמן פנוי שניתן להקדיש לקריאה ולעיסוק בה.

הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה טען כי ברמה מקרו חברתית אחת הפונקציות של התנהגויות תרבותיות הוא יצירת הזדמנויות עבור אליטות חברתיות לבדל את עצמן ממעמדות חברתיים נמוכים יותר

כישורים קוגניטיביים, מנטליים וחברתיים המהווים תשתית לקריאה נרכשים תוך תהליכי חברות ב"הביטוס" המשפחתי, המהווה חממה משפחתית וחברתית בה הפרט צומח ומתפתח ורוכש את ההון התרבותי הבסיסי, החיוני לצריכה תרבותית בחייו המבוגרים. ההון התרבותי נרכש באמצעות מודלים לחיקוי של המבוגרים במשפחה העוסקים בפעילויות פנאי תרבותיות שונות ובחשיפה בלתי אמצעית מגיל צעיר ביותר ליצירות אמנות, למוסיקה וכלי נגינה, לספרים ולספרות טובה.

החינוך הפורמאלי בו זוכה האדם אמנם מוסיף להונו התרבותי אך את היחס הבלתי אמצעי כלפי יצירות תרבות הנרכש בילדות בסביבה בלתי פורמאלית של משפחה וקבוצת הסטטוס, קשה, ולעתים אף בלתי אפשרי, לנכס באמצעות מערכת ההשכלה בגיל מבוגר יותר.

הסוציולוג הצרפתי פייר בורדייה טען כי ברמה מקרו חברתית אחת הפונקציות של התנהגויות תרבותיות הוא יצירת הזדמנויות עבור אליטות חברתיות לבדל את עצמן ממעמדות חברתיים נמוכים יותר. דהיינו, העיסוק בפעילויות המזוהות כתרבות "גבוהה", כמו ביקורים בקונצרטים או בתיאטרון, קריאה בספרות משובחת והשתתפות במועדוני קריאה, מהווים אמצעי בידול בין מעמדות וקבוצות סטטוס שונות בחברה.

לפי תיאוריה זו, הנתמכת על ידי מחקרים אמפיריים רבים, זהו תהליך של שעתוק והעברה מדור לדור של ההיררכיה הפוליטית והכלכלית.  תהליך זה מתקיים גם בחברות המצטיינות במוביליות חברתית כמו ישראל וארה"ב וביתר שאת בחברות שמרניות יותר בעלות עבר מעמדי נוקשה, דוגמת צרפת ואנגליה.

בשום פנים ואופן אין להבין מכך שברמת המיקרו של כל פרט, אנשים עוסקים בפעילויות אלה כדי להתנשא מעל מעמדות אחרים. ההפך הוא הנכון, רכישה ופיתוח של כישורים מיוחדים הנוגעים להתנהגויות תרבויות בגיל צעיר הופכים את הצריכה התרבותית, כולל הקריאה, להנאה ואף לצורך נפשי עמוק המהווה מרכיב מרכזי בזהותו האישית של הפרט.

התיאוריות הפוסט-מודרניות ערערו את ההיררכיה בין "תרבות גבוהה" ו"תרבות נמוכה" וטענו שכל פעילות תרבותית ממלאה צרכים של הצרכן האינדיבידואלי בהתאם לאופיו, ערכיו מעמדו ומצבו בחברה.

באמצע שנות התשעים זיהה הסוציולוג האמריקאי ריצ'ארד פיטרסון טיפוס חדש של צרכני תרבות, "האומניוורים", העוסקים בקשת רחבה ביותר של פעילויות תרבותיות השייכות גם לתרבות גבוהה וגם לתרבות הפופולארית - גם אופרה גם כדורגל וכל מה שביניהם. הם מצטיינים בפתיחות וביכולת הכלה של כל הסוגים של מוצרי תרבות.

ואולם אליה וקוץ בה, רק לבעלי הון תרבותי גבוה יש את הכישורים החיוניים כדי ליהנות מכל עולמות השפע התרבותי המוצע להם, שעה שלבעלי ההון התרבותי המצומצם יותר, שאין להם את הכישורים הדרושים לצריכת התרבות הגבוהה, לא תהיה ברירה אלא להסתפק בכמות דלה יותר של פעילויות שרמת מורכבותן התרבותית נמוכה יותר.

בהקשר למועדוני קריאה ניתן להניח שבעלי הון תרבותי גבוה, יוכלו להשתתף גם במועדונים אקסקלוסיביים העוסקים בספרות הקנונית וגם במועדונים פופולאריים יותר, והאחרים יאלצו להסתפק רק באלה האחרונים.

על אף הקשר למורשת המפוארת של מועדוני הקריאה לאורך דורות רבים, צידם השני של פני היאנוס של מועדוני הקריאה המקוונים, מעוגן היטב בהווה הדיגיטלי ומופנה גם לעתיד

ההומוגניות החברתית של מועדוני הקריאה הפיזיים יוצרת את אופי השיח שלהם, שיח פתוח בין אנשים המגיעים מרקע חברתי דומה ומרגישים בנוח בקבוצה. כאמור, אף על פי שמטרתם של המועדונים לרוב מוגדרת במפורש כשיח על סוגיות ספרותיות ואסתטיות, המשתתפים בהם עוסקים בנושאים רבים אחרים, החל מהתמודדות עם קשיי היום יום, דרך הבניית זהותם האישית ועד ליבון סוגיות חברתיות ופוליטיות.

על אף הקשר למורשת המפוארת של מועדוני הקריאה לאורך דורות רבים, צידם השני של פני היאנוס של מועדוני הקריאה המקוונים, מעוגן היטב בהווה הדיגיטלי ומופנה גם לעתיד. יש להדגיש שמועדוני הקריאה המקוונים אינם הרחבה טכנולוגית בלבד של המועדונים הפיזיים. כפי שנראה בהמשך אפיוניהם שונים והם פועלים על בסיס עקרונות שונים.

ברמת המיקרו של הפרט, למועדוני הקריאה המקוונים יש מספר יתרונות בולטים. ראשית, רוב רובם אינם מתקיימים בעל פה אלא בכתב, תכני השיח נשמרים, כך שניתן להתייחס אליהם כאל טקסטים, בנקודות זמן שונות. כמו במקרה של פלטפורמות חברתיות אחרות, הטכנולוגיה משחררת אותנו מכבלי הזמן והמרחב ומאפשרת גמישות בלוח הזמנים. מועדונים אלה פועלים באופן א-סינכרוני ומאחר והם משוחררים מאילוצי המרחק הגיאוגרפי הם מקלים על יצירת הקשר עם קוראים רחוקים.

שנית, מאחר ורבים ממועדוני הקריאה קשורים בספריות, בהוצאות לאור ובחנויות ספרים, רכישת הספרים המודפסים או הדיגיטליים הופכת לזולה, זמינה ונוחה. שלישית, המועדונים המקוונים מגדילים לעשות ומעודדים, באמצעים טכנולוגיים, את הרצון של הקורא לשתף. למשל על ידי סימון קטעים חשובים בטקסט ובקשה לקוראים להתייחס לקטעים אלה או הוספה בגופם של ספרים של שאלות מנחות לדיונים ספרותיים. בנוסף לכל אלה, המועדונים המקוונים מספקים גם את הצורך באספנות המאפיין קוראים רבים. הטכנולוגיה מציעה למעוניינים ממשקים מיוחדים לרכישת ספרים ברשת ולבנייתה והצגתה של ה"ספריה הוירטואלית" שלהם כספריה לכל דבר ועניין.

ולבסוף, אולי החשוב מכל הוא שהמועדונים המקוונים תורמים לתהליכים של דמוקרטיזציה ויתר פתיחות בעיסוק בספרות בפני קהלים רחבים יותר. בזכות פתרון הבעיות שציינו למעלה וכתוצאה של פתיחות יתר מבחינה חברתית, למועדון מקוון קל יותר להצטרף מאשר למועדונים הפיזיים שלרוב מחייבים השתייכות לאותה קבוצת סטטוס. הדבר מתאים במיוחד לאותם בני אדם השואפים למוביליות חברתית וגם לאותם אוטודידקטים שנולדו וגדלו בסביבה מוחלשת ולא זכו בהון תרבותי בילדותם, אך הגיעו בכוחות עצמם לאהבת הקריאה ולצורך לשתף את ההתנסויות שלהם עם אנשים בעלי עניין דומה.

המחקר על דפוסי שימוש במועדוני קריאה מקוונים ועל הסיפוקים הפסיכו-חברתיים שהם ממלאים עבור המשתתפים בהם, עדיין בראשיתו. יחד עם זה, מתוך בדיקות ראשונות על דפוסי השימוש בימים כתיקונם וגם בעת משבר הקורונה, מסתבר שמועדונים אלה ממלאים פונקציות חברתיות חשובות.

גם בשיח של מועדוני קריאה מקוונים, בדומה לאלה הפיזיים,  משולבות תגובות כנות על התמודדות עם מציאות החיים. לצידן של ההתייחסויות הספרותיות והמלצות של ספרים המתאימים למצבי מתח וחרדה יש גם תיאורים של מצבי רוח של הקוראים, בעיות בכושר ריכוז, תלונות על קשיים בחיי היום יום והמלצות של משתתפות ומשתתפים על הדרכים להתמודד אתם.

לכאורה, מועדוני קריאה מקוונים יוצרים תנאים אוטופיים של אפשרויות בלתי מוגבלות העומדות בפני קוראי הספרים וחובבי השיח על ספרים. אולם, התמונה מורכבת יותר ואין  להסיח את דעתנו מן ההבדלים בין המועדונים הפיזיים לבין המועדונים המקוונים. כאמור לעיל, המועדונים הפיזיים מבוססים ברמת המיקרו על הצורך הפסיכו-חברתי להתחלק כשווה בין שווים בחוויית הקריאה שלך, דהיינו עם חברים באותה קבוצת סטטוס, בעלי  רקע תרבותי דומה והון תרבותי שווה.

במועדונים המקוונים המושתתים על עקרונות הקפיטליזם והניאו-ליברליזם, בדומה לקורה ברשתות חברתיות אחרות, המוקד עובר לאינטרסים עסקיים השואפים לגדול מעל ומעבר לגבולות הקהילה והמדינה, דהיינו מכוונים להתפשטות גלובלית, שמטרתה היא למקסם, ככל הניתן, את רווחיהם של תאגידים רבי עוצמה

ברמת המקרו, הצריכה התרבותית ממלאת פונקציה של בידול המעמדות הפריווילגיים בעלי הון תרבותי גבוה ושכפול ושימור של המבנה ההירארכי הקיים בחברה. במועדונים המקוונים המושתתים על עקרונות הקפיטליזם והניאו-ליברליזם, בדומה לקורה ברשתות חברתיות אחרות, המוקד עובר לאינטרסים עסקיים השואפים לגדול מעל ומעבר לגבולות הקהילה והמדינה, דהיינו מכוונים להתפשטות גלובלית, שמטרתה היא למקסם, ככל הניתן, את רווחיהם של תאגידים רבי עוצמה. המודל העסקי של מועדונים אלה מבוסס על כך שהם מהווים מרכיב במערכת סחר גלובלית ורבת עוצמה של מוצרי תרבות כגון ספרים, תכניות טלוויזיה וסרטי קולנוע.

חוקרי הרשת האמריקאים, ליסה נקמורה וקוי ויין, בדקו את ההיבטים הארגוניים  והכלכליים של  האתר הספרותי האמריקאי GOODREADS, שחברים בו מעל שישה מיליון קוראים. לדבריהם הסיבה להצלחתו המרשימה של אתר זה טמונה באפשרויות לממשקים טכנולוגיים עם  הוצאות לאור של ספרים מודפסים ואלקטרוניים, עם פלטפורמות חברתיות אחרות ברשת ועם מדיה אחרים.  אתר GOODREADS מתמשק עם טוויטר ופייסבוק ומפנה  באופן אוטומטי הזמנות לחברים הקיימים ברשתות אלה.

זהו מיזם עיסקי-טכנולוגי Web 2.0 קלאסי המזמין את המשתמשים באינטרנט להתחבר לאתר, לרכוש ספרים, לדרג ספרים, ומעל הכול לשתף וליצור תוכן (User Generated Content – UGC) באמצעות בלוגים, המלצות, צ'אטים והערות.

כאמור, רכישת ספרים מאפשרת גם הקמתה של ספריה וירטואלית המוצגת ברשת, המהווה "תעודת זהות" תרבותית של הקורא או הקוראת והופכת אותם לחברים נכבדים בקהילה הוירטואלית, ללא התייחסות לקבוצה החברתית אליה הם משתייכים. הטכנולוגיה  יוצרת תנאים בהם הפלטפורמות השונות משולבות זו בזו ומציעות ממשקים המאפשרים שימוש אפקטיבי בכל אחת מהן לחוד וגם בכולן גם יחד. הקוראים המשתמשים באתרי המועדונים המקוונים, חשופים להצעות מפתות של מוצרי תרבות, ספרים וסרטי טלוויזיה, כמו גם של מוצרים אחרים, המתפרסמים ברשת, ומוזמנים לרכוש אותם דרך האינטרנט.

חשוב להבין שבמודל עסקי זה, המוצרים המוצעים לחברי המועדונים אינם העניין המרכזי. האובייקט החשוב באמת העומד למכירה הם המשתמשים עצמם המהווים קהל צרכנים השבוי בידי הפרסומאים והתאגידים הגדולים. מספרם של המתחברים למועדוני הקריאה הוא הוא הקובע את גודל הסכומים שיושקעו בפרסום  באתרים הרלוונטיים אחרי שמיזמי הענק ישתכנעו כי הדבר ישתלם להם. המידע על הגולשים ועל העדפותיהם, אפילו תוך שמירה על כללי הפרטיות, מאפשר פרסום מאד מדויק.

באינטרנט מתקיימת ללא הפסק הכוונה מתוזמרת של כל הרשתות החברתיות, כולל מועדוני הקריאה, להתחבר, לשתף, לרכוש ( לא רק מוצרי תרבות!). הכוונה זו מתרחשת בניצוחם של תאגידי ענק המבוססים על אידיאולוגיה ניאו ליברלית והדואגים לשווקים מתרחבים למוצריהם. הטכנולוגיה מאפשרת זאת באמצעות הממשקים בין המדיה והפלטפורמות השונות וההשלמה ההדדית ביניהם.

כדי לזכות בשפע ההטבות שהמועדון המקוון פורס בפניהם, המשתמשים, כאמור, מתבקשים "לשתף", שפירושו לספק מידע אישי על עצמם ועל חוויות הקריאה שהם מתנסים בהן. כך, מגיש ציבור הקוראים, בחינם ועל מגש הכסף את קניינו הרוחני ויוצר "תוכן" ייחודי החיוני לעצם קיומה של הרשת.  בדרך זו הקוראים, כמו גם המשתמשים ברשתות חברתיות "משתפות" אחרות, הופכים ל"עובדים" של הרשת וחילופי הדברים ביניהם הופכים למוצר שסוחרים בו. הרשת הופכת לבעלים של מידע זה, היא שומרת עליו, יכולה להשתמש בו כרצונה ומורשית לסיים את החוזה עם המשתמש בכל עת על פי רצונה ושיקול דעתה ומבלי התחייבות להסבר כלשהו.

חוקר הרשת האמריקאי טד סטריפאס סובר שהמודל הכלכלי המבוסס על צריכה של מוצרים (consumerism) נדחק לטובת המודל של צריכה מפוקחת (controlled consumerism) על ידי מערכות על קפיטליסטיות החולשות על התוכן המיוצר על ידי משתמשים וקובעות באופן בלעדי את חוקי השימוש בו.

בעבר הרחוק ההרשאה לשיח החברתי על ספרים היתה מוגבלת לבעלי השכלה ומוגדרת על פי ההשתייכות לקבוצת הסטטוס החברתי של הפרט. היום חלה דמוקרטיזציה של השיח הספרותי, אך למימוש השאיפה לשתף ברשת יש מחיר אישי וחברתי

בעבר הרחוק הספרים היו מצרך נדיר ויקר אך ההרשאה לשיח החברתי עליהם הייתה חינמית, אם כי בפרוש מוגבלת לבעלי השכלה ומוגדרת על פי ההשתייכות לקבוצת הסטטוס החברתי של הפרט. היום חלה דמוקרטיזציה של השיח הספרותי, המוצאת את ביטויה במגמה של הרחבת היקף המשתתפים בשיח זה. מחיר הספרים המודפסים ירד ומחיר הספרים הדיגיטליים הוא מאד אטרקטיבי ובחלקם הם כבר ניתנים בחינם, אך למימוש השאיפה לשתף ברשת יש מחיר אישי וחברתי.

ימי סגר הקורונה והריחוק החברתי שנכפה עלינו בשנה האחרונה, הזכירו לכולנו שלקריאה כפעילות פנאי יש מספר יתרונות בולטים. זמינותם של ספרים מודפסים כמעט בכל בית והאפשרות להשיג אותם במחיר סביר ובקלות יתרה גם בגרסתם המודפסת ובעיקר בגרסתם האלקטרונית, מנגישות את פעילות הקריאה לכל המעוניין בה. יתר על כן, הפלטפורמות הטכנולוגיות השונות, לדוגמא, רשתות חברתיות ואפליקציות וואטסאפ וזום, מאפשרות ליצור קשר עין וירטואלי עם קוראים אחרים הנמצאים במרחק פיזי רב ולשתף אותם בחווית הקריאה ובמשמעותה.

אין בידינו נתונים מדויקים, אך ידוע לנו שבימי סגר הקורונה, חלק מהמועדונים הפיזיים (כמו מוסדות תרבות רבים אחרים), נעזרו באפליקציית זום כדי להמשיך ולקיים את פגישותיהם כסדרן. לדוגמא אציין שלוש קבוצות כאלה בהן זכיתי להשתתף.

הראשונה, מועדון קריאה של נשים בקיסריה המתמחה בניתוח ספרותי-רב תחומי (כולל התייחסות למוסיקה וליצירות אמנות פלאסטית) בהנחיית הדס דרור, ובניהולה של מיכאלה מידן. בימים כתיקונם זוהי קבוצה בה חברות רק נשות קיסריה, אך בימי ההסגר, הפגישות נערכו בזום, וגם אני, תושבת קיסריה לשעבר וירושלמית בהווה, זכיתי להשתתף בכמה מהן.

השנייה, מעין קבוצת קריאה הפעילה מזה שנים בירושלים, קבוצה מעורבת לנשים ולגברים המכונה בפי משתתפיה "חוג תנ"ך". החוג, בראשותה של תמר שילה, מייסדת ומנחה, מתמקד בטקסטים מקראיים. הפגישות החודשיות כוללות הרצאה מפי המנחה, ניתוח ודיון בפרקי מקרא שהמשתתפים מתבקשים לקרוא מראש, עדכון במחקרים חדשים בתחום המקרא והארכיאולוגיה, ובמקרים המתבקשים אף גלישה להתייחסות לאקטואליה של ימינו.

מועדון הקריאה השלישי הוא "סלון ספרותי ומרק חם" של יעל מרקס מבוסטון שכבר הוזכר לעיל. השימוש בזום אפשר למועדון זה להרחיב את מעגל משתתפיו וכיום הוא כולל בנוסף לישראלים החיים בבוסטון, גם כאלה החיים בישראל ובמדינות אחרות בארה"ב.

אסור להתבלבל, עצם השימוש בטכנולוגיה החדשה לא הופך את הקבוצות האלה למועדוני קריאה מקוונים. התארגנויות אלה ממשיכות להתבסס על עקרונות של הכרויות אישיות ורב שיח בין שווים הנערכים במפגשים של פנים אל פנים, שוודאי ישובו אליהם לאחר סיום משבר הקורונה. יחד עם זאת, יתכן מאוד שההצלחה של הפגישות הוירטואליות פתחה בפני מועדונים אלה אפשרויות לאימוץ טכנולוגיות חדשות, שאולי עוד ינוצלו בעתיד ככל שיידרש בעקבות השינויים בסביבתנו הפיזית והחברתית.

למעשה, כבר היום קיימים מועדוני קריאה המשתמשים בטכנולוגיות אלה במטרה להתגבר על בעיות המרחק שבין קוראים בעלי עניין דומה, אך בשל כך, הם אינם בהכרח הופכים לחלק מהרשת. במקביל, גם המועדונים המקוונים המאפשרים מדי פעם במסגרת פעילותם גם פגישות פנים אל פנים, אינם הופכים על ידי כך למועדוני קריאה הומוגניים המעוגנים בקבוצות סטטוס חברתיות.

חשוב להדגיש כי אין סתירה בין ההשתתפות בשני סוגי המועדונים. למעשה, רבים מהקוראים, בייחוד בעלי הון תרבותי גבוה, יכולים להשתתף בשניהם ולהנות מיתרונותיהם היחסיים.

מה צופן העתיד עבור מועדוני קריאה? האם המועדונים המקוונים נתמכי טכנולוגיה מתקדמת ייתרו לחלוטין את המועדונים הפיזיים עד שאלה ייעלמו מעולמנו התרבותי? אף על פי  שבימינו לא מומלץ להתנבא, אעז ואומר שלעניות דעתי זה לא יקרה.

עם הופעתו של כל אמצעי תקשורת חדש, נשמעות נבואות זעם שזה החדש יחסל את הוותיקים שקדמו לו.  בחכמה שבדיעבד אנו יודעים שלא תמיד כך קרה. אמנם הסרטים האילמים לא מיוצרים יותר וגם כרכרות רתומות לסוסים ככלי תחבורה נעלמו לחלוטין עם הופעתם של מכוניות, רכבות ומטוסים אך מה שנכון בתחבורה לא תמיד נכון בשדה התרבותי. הציור המשיך להתקיים גם אחרי המצאת הצילום, וזה בתורו לא חוסל על ידי הסרט הנע.

בניגוד לתחזיותיו המוקדמות של מרשל מקלוהן (בתקופה מאוחרת יותר הוא שינה את דעתו והציע תמונה מורכבת יותר), הטלוויזיה לא גרמה לאנשים להפסיק לקרוא והדפוס לא נכחד. האינטרנט, עם כל עוצמתן של הרשתות החברתיות והפיתוחים החדשים של צפייה בסטרימינג, לא דחק את רגלי הטלוויזיה ה"ישנה" של הרשתות הגדולות. אדרבא, עד היום הטלוויזיה היא עדיין אמצעי התקשורת הפופולרי ביותר בעולם. גם הטלפון הסלולרי שחדר לכל תחומי החיים והתרבות, מאפשר אינטראקציה באמצעות ממשקים מתוחכמים עם המדיה ה"ותיקים" כמו הרדיו והטלוויזיה.

מחקרי תקשורת מלמדים שמדיום חדש דוחק את רגלי הישן רק במקרים שמתקיימת ביניהם רמה גבוהה של חליפיות, דהיינו כאשר המדיום החדש מסוגל להחליף באופן מושלם את הישן ואף לשפר את ביצועיו. כאשר נוצר מצב בו ממשיכים להתקיים הבדלים באפיוני המדיה ובפונקציות חברתיות שהם ממלאים, המדיום החדש עשוי לפגוע בתדירות השימוש במדיום הישן אך בשום אופן לא יצליח לחסלו לחלוטין.

אדרבא, המדיום החדש "ישחרר" את הוותיק ויעניק לו הזדמנות להתמקד  ביתרונותיו המובהקים ובתפקידיו החברתיים המיוחדים. הדוגמאות המובהקות לכך הן השינויים שחלו בעיתונות המודפסת וברדיו עם הופעתה של הטלוויזיה. לחליפין, טכנולוגיות חדשות אפשרו גם יצירת אמצעי תקשורת המכנסים בתוכם אפיונים של מספר אמצעי תקשורת "ותיקים", למשל טאבלט וטלפונים חכמים.

יתכן ובעתיד הקרוב, יותר מועדוני קריאה פיזיים יאמצו, גם בימים כתיקונם, את השימוש בטכנולוגיה מסוגה של תוכנת "זום", לשם הרחבת מעגל המשתתפים והמשתתפות, זאת מבלי להתחבר ולהשתלב במרחב הדיגיטלי המסחרי והמפוקח. מועדוני הקריאה הפיזיים והמקוונים בנויים על עקרונות שונים וממלאים פונקציות חברתיות שונות, הן ברמת המיקרו של צרכן התרבות הן ברמת המקרו של החברה, ומשום כך יש סיכוי רב ששניהם ימשיכו להתקיים ולפרוח אלה בצד אלה.

חנה אדוני היא פרופסור אמריטה בבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה ובאוניברסיטה העברית