ליהנות מהחיים

כתבת השער במוסף השבועי של "כלכליסט", מאת יוגב כרמל, מוקדשת לד"ר פיטר סקוט-מורגן, מתחמטיקאי ומומחה עולמי לרובוטיקה שהפך את עצמו בשנים האחרונות לחצי אדם חצי רובוט. המניע לשינוי הישרדותי. ד"ר סקוט-מורגן אובחן כחולה ALS, מחלת ניוון שרירים חד-כיוונית שמחסלת בהדרגה את כל איברי הגוף. בסופה המוח כלוא בגוף משותק לחלוטין, עד המוות.

ד"ר סקוט-מורגן החליט להיערך מבעוד מועד לשיתוק שנכפה עליו ולהחליף את איברי גופו המתנוונים באיברים מכניים. הוא השתיל בגופו צינור שמאפשר לו לנשום, וצינורות נוספים שמוליכים עבורו מזון ונוזלים לקיבה ומנקזים מהגוף שתן וצואה; הוא התאים לעצמו כיסא גלגלים מיוחד שמאפשר לו גם לעמוד; הוא הקליט אוצר מלים שלם בקולו, ובאינטונציות שונות, לקראת היום שבו לא יוכל עוד לדבר; והוא התאים למוחו מערכת שתאפשר לו לתקשר גם ללא יכולת להפעיל עפעף.

ד"ר פיטר סקוט-מורגן (צילום מסך מתוך שידורי ערוץ 4 הבריטי)

"אני מרגיש מדהים, שזה די מפתיע", מצוטט ד"ר סקוט-מורגן בפסקה החותמת את הכתבה. "סטטיסטית כבר הייתי אמור להיות מת – או לפי הסיפור המדכא שכולם מתעקשים לספר על חולי ALS, לפחות לרצות להתאבד. אבל במקום זה, אני מרגיש חי, נלהב ומצפה בקוצר רוח לעתיד. אני נהנה מהחיים! המון מזה אני זוקף כמובן לפרנסיס, המשפחה הקרובה, הצוות שדואג לי ומזלי הטוב. אבל יש עוד משהו מעבר לכל אלה, שהיה עבורי תגלית בעלת חשיבות מכרעת.

"בניגוד לסיפורי האימה המזוויעים שמספרים על איך זה להיות כלוא בגוף שהוא גווייה חיה, המוח דווקא מתקדם הלאה. הוא מתאבל קצת, ואז, אם תיתן לו הזדמנות, רוב הזמן הוא שוכח. ימים שלמים יכולים לחלוף בלי שאזכור לרגע שפעם יכולתי ללכת, לזוז או אפילו לדבר. המוח שלי הסתגל ל'נורמלי חדש' משל עצמו".

אותה יכולת מופלאה של המוח האנושי להסתגל למצב נורמלי חדש שבו הוא שוכח את הגוף המנוון שבו הוא כלוא מאפשרת לנו להתרגל בקלות גם למציאות פוליטית אבסורדית. נניח, מציאות כמו זו שלנו, שבה ראש ממשלה נאשם בפלילים אך מתעקש להמשיך לכהן, ואף מנצל כל הזדמנות שנקרית על דרכו, מפנדמיה קטלנית ועד מותו של בדואי חף מפשע, כדי להתבצר בעמדת כוחו ולחמוק ממתן דין וחשבון. זה לא תמיד היה כך?

המאבק להצלת נתניהו

בכפולה הפותחת של "מקור ראשון" מדווחת שירית אביטן-כהן, הכתבת הפוליטית שצפויה בקרוב לעבור ל"גלובס", כי "סיעת הליכוד נערכת להעלות בשבוע הבא במליאה סדרת הצעות חוק בנושא מערכת המשפט, בניגוד לסיכומים הקואליציוניים עם כחול-לבן". לפי הדיווח של אביטן-כהן, בראש ההצעות עומדת "הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת תיקי נתניהו".

בליכוד, מסבירה אביטן-כהן, לא בונים על תמיכת חברי-הכנסת של מפלגת דרך-ארץ, אלא על תמיכת ימינה, המפלגות החרדיות וכן הרשימה המשותפת, זו ששיתוף פעולה פוליטי איתה נחשב שווה ערך לבגידה בעיני הליכוד בכל אחת ממערכות הבחירות האחרונות. כדי לפתות את הרשימה המשותפת להצטרף למאבק להצלת נתניהו מוכנים בליכוד להיענות לדרישת חבר המפלגה ח"כ סעיד אלחרומי (רע"מ) ולחקור גם את פרשת אום אל-חיראן.

האם ברשימה המשותפת יסכימו לעסקה? נראה שסדר העדיפויות שם שונה. הנה מה שכותב הבוקר יו"ר הרשימה איימן עודה (חד"ש) ב"הארץ": "אנחנו לא שותפים למאבק על דמוקרטיה שאף פעם לא הגנה עלינו – אנחנו נאבקים על דמוקרטיה שתשרת את כולנו. הצעד הראשון במאבק הזה הוא להחליף את נתניהו. לא פחות חשוב מכך: לנקות את מערכות המשפט ואכיפת החוק מפרקליטים ושוטרים המפלים אותנו. כל אלטרנטיבה אמיתית לשלטון הימין מוכרחת להפסיק את ההערצה העיוורת לאלה שמכונים 'שומרי הסף'. ביקורת ציבורית ללא משוא פנים כלפי בכירים שבוגדים באמון הציבור כמו ארדן, ניצן ואלשיך, היא הערובה היחידה לכך שפעם יפסיקו להרוג אזרחים בלי לשלם מחיר".

מי שלא מבין רמזים מוזמן לקרוא את טור הפרשנות הפוליטית של אנה רייבה-ברסקי ב"מעריב". שם מצוטט גורם מ"סביבות איימן עודה", שאומר: "לא נשתף פעולה בהצבעה על ועדת חקירה ביוזמת הליכוד. זה לא יקרה. נציע אחת משלנו, ואם הם כל-כך מחפשים את חקירת האמת – שיתמכו".

ראש הממשלה בנימין נתניהו מתנצל בפני משפחת יעקוב אבו-אלקיעאן, 9.9.2020 (צילום מסך מתוך שידורי כאן 11)

רייבה-ברסקי מוסיפה, על בסיס מקורותיה במערכת הפוליטית, כי לנתניהו יש כעת שתי כוונות: "לנסות לדחות את משפטו, ששלב העדויות בו אמור להתחיל בחודש ינואר, ובמקביל ליצור משבר חוקתי גדול מול מערכת המשפט, להגדיל אותו עד המקסימום האפשרי, להפוך מעימות אישי לעימות של טובים מול רעים ולצאת לבחירות תחת דגל זה".

אגב, זו בדיוק ההמלצה לנתניהו שעולה מטורו של מוטי קרפל ב"מקור ראשון". רק שקרפל מבקש מנתניהו להוביל "מערך שיקום שורשי במערכת המשפט ואכיפת החוק" מסיבות אידיאולוגיות, ולא כחלק מתעמולת בחירות שתישכח ביום שאחרי.

במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" מסביר הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד כי המתקפות של נתניהו נגד רשויות אכיפת החוק כלל לא מכוונות להשפיע על משפטו וגם לא נועדו לגייס את תומכיו בציבור. "במערכת הפוליטית מעריכים כי נתניהו מכוון את חציו לעבר שלישיית הצמרת של כחול-לבן: בני גנץ, גבי אשכנזי ואבי ניסנקורן", כותב טוכפלד. לדבריו, "הקרב האמיתי" הוא על פסקת ההתגברות בנושא ראש הממשלה החליפי.

לפי טוכפלד, נתניהו מבין ש"הרוטציה קרובה מתמיד" וכי "כל עוד המצב הכלכלי ימשיך להיות בכי רע, הקורונה תתגבר, ושלב העדויות במשפט יעשה שמות בקמפיין הבחירות של הליכוד, נתניהו לא יוכל לממש את תחנת היציאה שכרה לעצמו בדצמבר, מה שאומר העברת תקציב ומסלול ישיר לרוטציה לראשות הממשלה שבו הוא יורד מכס השלטון והופך לראש הממשלה החליפי".

במצב כזה, חושש נתניהו, בג"ץ עלול לפסול אותו מלכהן בתפקיד שהומצא אחרי הבחירות האחרונות ויחייב אותו להתפטר. על כן הציב נתניהו בפני גנץ דרישה עם אולטימטום: "בלי התגברות מפני בג"ץ בנושא, לא תהיה רוטציה".

טוכפלד מרחיב על יחסי הכוחות בתוך צמרת כחול-לבן והגישות השונות להצעה, אבל נמנע לחלוטין מלהרחיב בשאלה מה יקרה אם כחול-לבן תסרב. נתניהו, כך אפשר להבין מטוכפלד, יוביל לבחירות כדי שגנץ לא יוכל להתמנות לראש הממשלה. אבל אלה אותן הבחירות בדיוק שיתרחשו על רקע מצב כלכלי משברי, מגפה משתוללת ועדויות מרשיעות במשפט הפלילי. במלים אחרות, האיום של נתניהו נגד גנץ הוא בבחינת איום כפול. לנתניהו יש מה להפסיד ממנו בדיוק כמו ליו"ר כחול-לבן.

עמיתו של טוכפלד למוסף "ישראל השבוע", הפובליציסט הבכיר אמנון לורד, מזהיר הבוקר כי ההתנהלות בחקירות נתניהו מצד היועמ"ש מנדלבליט ופרקליט המדינה לשעבר שי ניצן "גורמת לכך שראש הממשלה עלול להפוך לברווז צולע", כאילו שכיום הוא ברבור חינני. גם לורד מודה שנתניהו אינו במיטבו, אם כי לא באשמתו כמובן. לדבריו, ראש הממשלה אמנם "מוכיח יכולת ביצוע גבוהה בתחום המדיני והבטחוני", אבל "בענייני פנים אפשר לראות שגורמי האופוזיציה הפוליטית והפקידותית דוחפים לכיוון של אנרכיה כדי לחבל בתפקוד הממשלה".

בינתיים, בטורי הפרשנות הפוליטיים המתנגדים לשלטון נתניהו, החגיגה בעיצומה. בן כספית מכנה ב"מעריב" את נתניהו "דיקטטור" וכותב כי "מסע הטירוף של בנימין נתניהו להימלטות מאימת הדין מאיים למוטט עלינו את יסודות הבית השלישי". יוסי ורטר חורז ב"הארץ": "את החוק הוא רומס, לנורמות הוא בז. אין אצלו 'It's not done'. רק התרת דם" (באמת? בשביל ויץ שכזה לשלם 27.5 שקל לגיליון שישי של "הארץ"? איפה חרוזי ורטר ואיפה הימים שיכולת לקבל באותו המחיר, ואף פחות מכך, טורים משובצי ראשי-תיבות היתוליים מאת אמיר אורן).

ערבב את השיח, עמית

החשיפה של פרשן חדשות 12 עמית סגל של חילופי הדברים בין בכירי מח"ש והפרקליטות מוזכרת הבוקר בכפולה הפותחת של "מקור ראשון" בידיעה מאת אילת כהנא; וכן בטור מאת מוטי קרפל במדור הדעות של העיתון; וכן בטור מאת ארי שביט במדור הדעות של העיתון; וכן בשיר מאת צור ארליך במדור הדעות של העיתון; וכן בטור מאת רן ברץ במוסף "יומן"; וכן במדור המשפטי מאת יהודה יפרח במוסף "יומן"; וכן בכפולה הפותחת של מוסף "מוצ"ש", שם בדקו כמה גולשים חיפשו השבוע את שמותיהם של גיבורי הפרשה ג'ודי שלום-ניר-מוזס, רוני אלשיך, שי ניצן ואבי רוטנברג, וכמה חיפשו את שמו של הכתב עמית סגל. סגל, מתברר, מוביל בפער ניכר.

אבל לא רק בעיתון שעורך אביו של סגל מוזכר הסקופ שלו. ב"גלובס", למשל, כותב גיל ברינגר כי "התחקירים של סגל חשפו את המערכת במערומיה". ברינגר מזהיר כי "הדמוקרטיה הישראלית דועכת, וזאת בשל מערכת משפט המסרסת את רעיון הבחירה הציבורית". על הדרך יוצא ברינגר גם נגד "דובריה של מערכת המשפט, המכונים לעתים גם 'כתבי משפט'", כלשונו.

אחד מכתבי המשפט הבכירים בישראל הוא חן מענית, שטורו מתפרסם בצמידות לזה של ברינגר, אחת התוספות הבולטות ל"גלובס" במסגרת יוזמת האיזון בכל מחיר שנוקט העיתון. מענית מתמקד בטורו בשאלה המשפטית של סמכות היועמ"ש להכריז על נבצרות ראש ממשלה בישראל, אך את שורות הסיום של הטור אפשר לקרוא גם כביקורת מרומזת על חברו החדש לעמוד: "כל עוד נתניהו מנהל מכיסא ראש הממשלה, באופן ישיר או באמצעות אחרים, מתקפה חסרת תקדים על רשויות אכיפת החוק בכלל ועל התובעת במשפטו בפרט, אי-אפשר שלא להגיע למסקנה כי הישארותו בתפקיד פוגעת באפשרות לנהל באופן ראוי וסדיר את המשפט".

מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס (מימין) ופרשן חדשות 12 ו"ידיעות אחרונות" עמית סגל (צילומים: יונתן זינדל ומשה שי)

גיבור השבוע, עמית סגל, מקדיש באופן טבעי את טורו ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" לחשיפה שפרסם בחדשות 12. כבר בפסקה השניה יוצא סגל נגד "לוחמים עזי נפש בתופעת ניגוד העניינים" אשר "שוכחים את ניגודי העניינים שהם מצויים בהם". כפי שכתב כאן אתמול עורך "העין השביעית" שוקי טאוסיג, סגל עצמו נמצא בניגוד עניינים חריף כשהוא מדווח על תיקי נתניהו, בוודאי כשהוא חושף בעיות לכאורה של התביעה הכללית בתיקי נתניהו, שכן לצד נתניהו נאשם בתיק גם ארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות", שבו מתפרסם טורו השבועי של סגל.

סגל לא מזכיר בטורו את חלקו של העורך האחראי מוזס בפרשות נתניהו, אבל כן משתמש בשורש ט.י.ח. "כמעט כל הסתרה, הכחשה או טיוח כשרים כשהמטרה היא 'אינטרסים של המדינה'", כותב בעל הטור. "האינטרסים האלה, כתב ניצן כמעט בפירוש, הם מניעת נשק הסברתי עוצמתי מהחשוד, לימים הנאשם, נתניהו".

השורש ט.י.ח. הופיע גם בכותרת מרצדת באולפן חדשות 12 השבוע, כשסגל חשף לראשונה את הסיפור. פרשן "הארץ" ורטר חושב שמדובר במסגור שגוי. "חדשות 12 עשו לו [לנתניהו] שירות אדיר, נקווה שבתום לב, כשמרחו את הכיתוב 'טיוח תיקי נתניהו' בענק על המרקע, אף שבסקופ של עמית סגל לא היה לא טיוח ולא בטיח", הוא כותב.

פרקליט המדינה לשעבר ניצן יצא אתמול לסדרת ראיונות כדי להגיב על ההאשמות נגדו, והעיתונים מהדהדים את טענותיו. "שי ניצן השיב לנתניהו: יש גבול לכמות השקרים שאפשר לסבול", נכתב בכותרת ידיעה ב"הארץ" המביאה את תמצית דבריו. "ניצן דוחה האשמות נתניהו נגדו: 'כמה שקרים אפשר?", נכתב בכותרת שנדפסת ב"מעריב". ב"ישראל היום" בוחרים בשיטת כותרת התגובה הידועה לשמצה. יאיר אלטמן אמנם מדווח על טענות ניצן בדבר שקרי נתניהו, אבל הכותרת מוקדשת לתגובת הליכוד לתגובת ניצן: "ניצן יצר מערכת לעקיפת החוק".

מעניינת היעדרה של ידיעה על דברי ניצן מעמודי "ידיעות אחרונות". ההתעלמות מדברי ניצן חריגה במיוחד לאור העובדה שבניגוד ל"הארץ" ו"מעריב", שידיעותיהם הבוקר נסמכות על דברי ניצן בראיונות למהדורות החדשות בטלוויזיה, ל"ידיעות אחרונות" העניק ניצן ראיון באופן ישיר. הראיון לכתבת המשפט הוותיקה טובה צימוקי פורסם אמש באתר ynet במקביל לראיונות בערוצי הטלוויזיה, זמן ניכר לפני סגירת גיליון "ידיעות אחרונות". ובכל זאת, לא נמצא לו הבוקר כל זכר בעיתון המודפס.

בחודשים האחרונים ניכר קו עקבי בסיקור מערכת המשפט בעיתון שהמו"ל והעורך האחראי שלו חשוד בשוחד, קו הפוך מזה המסורתי ששורר בעיתון כבר עשרות שנים: הגנה נמרצת על היועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים ופרקליטות המדינה. עד כדי כך בצורה היתה ההגנה על שלטון החוק בעיתון, שעל-פי כתב האישום שהוגש נגד מוזס שימשה האג'נדה מטבע עובר לסוחר בהצעת השוחד לנתניהו. לרגעים נראה היה כאילו מוזס מכין את הקרקע לעסקת טיעון. אולם השבוע דומה כי חל מהפך.

ההתעלמות מדברי ניצן בעיתון שבעליו הסכים להטות בו מהקצה לקצה את הסיקור של נתניהו כדי לשמור עליו בראשות הממשלה מגיעה אחרי פרסום ידיעת המשך בולטת לחשיפה של סגל בחדשות 12. האם שינוי הגישה נובע מתחושה בצמרת "ידיעות אחרונות" שכעת יש סיכוי לחלץ את הנאשם מוזס ממשפט גם בלי עסקת טיעון? כמו תמיד, בכלי תקשורת שעדיין נשלט בידי אדם שעומד לדין על עבירות כה חמורות, כל התרחישים המושחתים אפשריים.

במקום הנכון, בזמן הנכון

אחת משתי הפרשות שבהן עסקה החשיפה של סגל בחדשות 12 היא מותו הטראגי של יעקוב אבו-אלקיעאן במהלך פינוי אום אל-חיראן. ההתעניינות המחודשת בפרשה הולידה התנצלות מתקרבנת של ראש הממשלה נתניהו, כמו גם שלל ידיעות המשך וטורי פרשנות.

עקיבא ביגמן פרסם השבוע בכותרת הראשית של "ישראל היום" כי ראש השב"כ נדב ארגמן אסר בזמן אמת על האחראי מטעם השב"כ לחקירת אירוע אום אל-חיראן להעיד בפני מח"ש. לפי הפרסום של ביגמן, בעקבות הוראתו של ראש השב"כ ארגמן "נפגעה חקירת מח"ש בנושא באופן משמעותי, היות שהגורם המקצועי הבלעדי מטעם השב"כ – דמות בכירה שהיתה אחראית על כל מחוז הנגב, בדרגה המקבילה לתת-אלוף – לא הופיע בפניהם ולא מסר את המידע שברשותו".

ב"מעריב" טוען הבוקר בן כספית כי "מדובר בבדיה מוחלטת". לפי כספית, "לו לפחות ידעו עורכי הביביתון שנדב ארגמן ורוני אלשיך מקורבים בערך כמו שנתניהו קרוב לאמת, היו מונעים מעצמם ביזיון. אבל זה בשוליים. מדובר בשקר מוחלט, מתחילתו ועד סופו".

עוד כותב כספית כי המציאות "הפוכה לחלוטין מהקריקטורה הנלעגת שפורסמה על דפי החינמון", ומזכיר כי בעקבות הפרסום שיגר השב"כ "הכחשה תקיפה, חסרת תקדים" לדיווח ב"ישראל היום". "ביום חמישי חרגתי ממנהגי וחיפשתי בין דפי הביביתון פולו-אפ כלשהו ל'סקופ' של יום קודם. לא מצאתי. הם כבר עברו הלאה. אחריהם המבול. מי שטובעים בינתיים בים של פייק הם אנחנו".

פרשי משטרה באום אל-חיראן. ברקע: גרר מעמיס את מכוניתו של יעקוב אבו-אלקיעאן. 18.1.2017 (צילום: הדס פרוש)

אם יעלעל כספית גם הבוקר בעיתון שהוא מכנה "הסמרטוטון של משפחת נתניהו", הוא יגלה כי יש ידיעת המשך לדיווח. "מאז הפרסומים ב'ישראל היום' על אודות עמדת השב"כ שאירועי אום אל-חיראן לא היו פיגוע והנסיונות לטייח ולהשתיק עמדה זו, רבים מהמעורבים בפרשה חשים הקלה", כותב הבוקר ביגמן. כתב "ישראל היום" מצטט "גורם המעורה בנעשה" שאומר לו כי "הפרסומים השבוע סיפקו לרבים מאיתנו הקלה רבה".

לפי ביגמן, מה שמעצבן את אנשי השב"כ הוא דווקא ההכחשה הנחרצת שיצאה לפרסום הראשון. "מעבר לכך שהתגובה שלהם לא נכונה, רואים שכשהשב"כ רוצה לשלול פרסום בצורה חד-משמעית, הוא יודע לעשות את זה יופי", מצטט ביגמן, "אז איך הם מאפשרים לשקרים על אום אל-חיראן להסתובב ככה שלוש שנים וחצי? מה הבעיה להוציא הודעה נחרצת ולשלול את השקרים של אלשיך?".

כספית, מנגד, כותב כי השב"כ דווקא העביר את כל המידע שצבר למח"ש, ושני אנשי שב"כ אף הופיעו בפני מח"ש, וזאת בלי כל התערבות של ראש השב"כ. ארגמן, כותב כספית, "כלל לא היה מודע להתנהלות הזו. מדובר בפרוצדורה שנסגרת בדרגים נמוכים. הוא לא היה מודע לכל זה עד שגילה ביום רביעי שהוא 'נתן את ההוראה'. אנשים שמכירים את ארגמן סיפרו לי השבוע שהוא הוכה בתדהמה. לא רק שהארגון שלו היה זה שהביא ליציאת האמת לאור, עכשיו מתברר לו שהוא בעצם אחראי לטיוח, שלא היה".

עקיבא ביגמן (צילום מסך)

כספית מוסיף וטוען כי מה שקרה בפועל הוא ש"ראש החטיבה שממונה על שני חוקרי השב"כ שהיו בשטח אמר בשלב מסוים שהוא מעדיף להתייצב במקומם במח"ש. אמירתו של הרח"ט באה ממקום של מפקד שמנסה לגבות את פקודיו ולחסוך מהם פרוצדורה מביכה. היה אז משבר חריף בין המשטרה לשב"כ, לאור התפיסות המנוגדות של שני הארגונים האלה את האירוע באום אל-חיראן. הרח"ט רצה לחסוך לפקודיו את החיכוך עם מח"ש ועם המאבק הבין-ארגוני הזה באקט של גיבוי, אבל הובהר לו שבמח"ש רוצים את האנשים עצמם, אז הוא ויתר. ארגמן כלל לא ידע על כל זה".

נחום ברנע מספק בטורו שב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" זווית נוספת לחקירת השב"כ. לפי ברנע, "מיד לאחר האירוע התקשר גלעד ארדן, השר לבטחון הפנים, למפכ"ל, כולו זועם. 'איך זה שאריה דרעי יודע מה שאני לא יודע?', שאל. 'אתה יודע כל מה שאני יודע', ניסה אלשיך להרגיע. ארדן לא נרגע. 'דרעי', אמר, 'סיפר לי ששמע מראש מרחב דרום בשב"כ שהאיש הוא מחבל מסוכן'.

"ראש מרחב דרום בשב"כ היה אחד, מאיר בן-שבת. היום הוא ראש המל"ל ושליחו של נתניהו לכל עניין בטחוני, מדיני ולפעמים גם מפלגתי. אם דרעי אמר אמת, בן-שבת הוא המקור לתפירת אשמתו של אבו-אלקיעאן. לא מזימה של הפרקליטות; לא קנוניה של אלשיך: בן-שבת. ההערכה המחמירה שלו נמסרה בשעות הבוקר לכל הצמרת הבטחונית".

המאבקים בין בכירים בשב"כ ובמשטרה על רקע מותו של אבו-אלקיעאן עשויים אולי להשפיע על גורלו המשפטי של ראש הממשלה, אבל אם לקרוא כתבה אחת על הפרשה הבוקר מומלץ לבחור דווקא בראיון שערך איתי אילנאי עבור "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" עם אלמנתו של אבו-אלקיעאן, ד"ר אמאל אבו-סעד.

"אנחנו נפגשים ביישוב הבדואי חורה", כותב אילנאי, "לשם עברו אמאל ובנותיה לאחר שביתן נהרס. 'תיסע כל הזמן ישר עד שתגיע לתמונה של יעקוב', היא מנחה בטלפון. ואכן, קשה לפספס את התמונה, שתלויה באחת הכיכרות הרבות בכביש הראשי של חורה, ובה מוצג אבו-אלקיעאן כגיבור עממי. 'אצלנו קוראים לזה שהיד', אומרת אמאל.

"אף על פי שיעקוב הפך לגיבור בעל כורחו. הוא היה במקום הלא-נכון בזמן הלא-נכון", אומר לה אילנאי, והאלמנה משיבה: "הוא היה במקום הנכון, הבית שלו, וגם בזמן הנכון – סיים תפילה, נכנס לבית, לקח את הדברים הכי חשובים, את התעודות והמזכרות מהילדים, ונסע משם, כי הוא לא רצה לראות איך הורסים לו את הבית. כשהתחיל לנסוע השוטרים פחדו, ירו בו והוא נהרג".

הכותרות הראשיות

הכותרות הראשיות בכל העיתונים מבשרות כי החל מהשבוע הבא שוב יוטל סגר כללי על כלל תושבי מדינת ישראל, וזאת כמהלך חירום לעצירת התפשטות מגפת הקורונה. בכותרת המשנה לראשית ב"ידיעות אחרונות" מזכירים את הנזק הצפוי למשק: כ-10 מיליארד שקל. ב"מעריב" מכפילים את הסכום ומעלים את הדיווח עליו לכותרת הראשית עצמה.

בגליון "גלובס" שהופץ אמש, לפני ההחלטה על הטלת הסגר, סקר אסף אוני את האסטרטגיות השונות של מדינות אירופה למאבק במגפה. בכותרת המשנה הסביר כי אחת המטרות היא "הימנעות בכל מחיר מסגר כללי".

הכותרת הראשית של "מקור ראשון", שככל הנראה ירד לדפוס לפני ההחלטה הרשמית על הסגר, מוקדשת לציטוט מפי פרויקטור הקורונה פרופ' רוני גמזו: "הפגנות בלפור מעניקות לגיטימציה להתקהלויות אסורות".

ב"ישראל היום" ערכו סקר דעת קהל שכלל בין היתר את השאלה "איזה ציון היית מעניק/ה כיום לתפקוד הממשלה בטיפול במשבר הקורונה". 59% מהמשיבים ענו "גרוע" או "גרוע מאוד", ורק 16% "טוב" או "טוב מאוד". בשער העיתון ניתנה בולטות דווקא לממצא אחר מהסקר: 54% מהמשיבים אמרו כי מידת האמון שלהם במערכת אכיפת החוק השתנתה לרעה במהלך השנה האחרונה.

בשולי החדשות

גיל הופמן מדווח בשער ה"ג'רוזלם פוסט" כי סקר שנערך בקרב קהילת דוברי האנגלית בישראל מגלה כי 36% מהם תומכים בהקמת מפלגה שתפעל למענם, בדומה למפלגות שפועלות למען הקהילה דוברת הרוסית במדינה.

מדור "המשרוקית" של "גלובס" מוקדש הפעם לאופן שבו שמועת כזב על שוטרים שנדבקים בקורונה בהפגנות בלפור הפכה לשיחת היום.

במדורו שב"מעריב" כותב קלמן ליבסקינד על ניסיון של דוברות מערכת המשפט לשכתב את ערך ה"ויקיפדיה" של השופטת אסתר חיות בימים שבהם התמודדה על תפקיד נשיאת בית-המשפט העליון, וזאת תוך כדי ניסוחים מטעים במיוחד. בתגובה שנמסרה לליבסקינד מתייחסת דוברות בית-המשפט לטענה כי המהלך בעניין הערך של חיות היה חריג (לדבריה הוא לא היה חריג; ליבסקינד מתעקש שכן), אבל לא מתייחסת כלל לטענות בדבר הטעיות קשות שנכללו בטקסט שהועבר לאנציקלופדיה החופשית.

עדכון חשוב

בניגוד למה שאולי ניתן היה לחשוב, מתחקיר מאת יהודה יפרח המתפרסם הבוקר במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" מתברר כי קורבנות הדיקטטורה הצבאית של מדינת ישראל בשטחים הכבושים הם היהודים, בעלי זכות הבחירה לכנסת שבשמה מטיל הצבא את שלטונו באזור, ולא הפלסטינים משוללי זכות זו.

עושים לביתם

בכל הקשור לגימור ואיכות המוצר העיתונאי, החל בעריכה וכלה בגרפיקה, "מקור ראשון" משתדל ומצליח בדרך כלל להציב את עצמו בקו אחד עם עיתון איכות כ"הארץ". אולם בסוגיית הפרסום הסמוי "מקור ראשון" דומה יותר לחינמון "בשבע" ולעיתונים החרדיים. הוא משלב תוכן ממומן כמעט ללא גילוי נאות, ואף מקדם את הפרסומים הממומנים בהפניות בולטות מהשער.

הבוקר, למשל, הכפולה הרביעית במוסף "דיוקן" של "מקור ראשון" היא כתבה פרסומית הנחזית למערכתית. רמז דק שבדקים מופיע בפינה השמאלית תחתונה של הכפולה, בגופן קטן וחיוור: "בשיתוף bdsk". מעיתון התופס מעצמו כמו "מקור ראשון", ועוד כזה שנמצא בבעלות אחד מעשירי תבל, אפשר לצפות ליותר.

"דה-מרקר", 11.9.2020

ב"דה-מרקר" מתפרסמים גם הבוקר שני עמודים ממומנים עם הגילוי הלא נאות דיו "תוכן שיווקי", אבל הפעם מה שמסקרן במיוחד אינו הבחירה בנוסח העמום אלא דווקא ה"תוכן". "אירנה נבזלין ורונית חסין-הוכמן מכריזות על הקמת חברת IMPROVATE כפלטפורמה להנגשת חדשנות לעולם", נכתב בכותרת הדיווח הממומן. נבזלין מתוארת בטקסט הפרסומי כ"יו"ר דירקטוריון מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות ונשיאת קרן נדב". לא מוזכר שהיא גם בתו של מי שמחזיק ברבע ממניות "הארץ".

מטרת הפרסום הממומן היא קידום כנס ראשון של החברה החדשה, שיעסוק ב"ביטחון במזון". הכנס, שעתיד להתקיים בסוף החודש, ייפתח בדברים מפי ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר, יכלול הופעות מצד שרים בממשלת ישראל וממשלות אפריקאיות שונות, כשאת תפקיד המנחה ימלא המגיש הבכיר של חדשות 12, העיתונאי דני קושמרו.

"מעריב", 11.9.2020

ב"מעריב", כבכל שבוע, מתפרסם עמוד במימון בנק הפועלים מיד אחרי המדור הכלכלי של יהודה שרוני.

ענייני תקשורת

במוסף "שישבת" של "ישראל היום" מראיין ערן סויסה את מגישי מהדורת החדשות המרכזית של חדשות 13, אודי סגל ותמר איש-שלום. רוב הראיון עוסק בזוגיות המסך ביניהם, אבל יש גם שתי שאלות על בחישות ממניעים זרים מאחורי הקלעים. תחילה מזכיר סויסה כי אחד המפוטרים בסבב הקיצוצים האחרון היה ברק רביד, וכי "טענו שזה על רקע פוליטי". סגל ואיש-שלום מתעלמים לחלוטין מהחלק הזה בשאלה ומסתפקים במחמאות לרביד העיתונאי.

סויסה לא מוותר ומפנה שאלה ישירה: "אתם מרגישים התערבות פוליטית בעבודה שלכם?". בתשובה עונה סגל בלבד: "מהרגע שהגעתי לרשת 13, אף אחד לא התערב לנו במהדורה. לא אבי בן-טל (שהחליף את ורשבסקי בניהול רשת), לא טויטו (מנכ"ל חדשות 13), לא נדב טופולסקי (נציג הבעלים), לא לן בלווטניק (בעל השליטה בחברה), ולא אף אחד אחר. אנחנו עושים טלוויזיה, אנחנו עושים חדשות, ואני לא מרגיש שום לחץ. נראה לך שלאנשים כמו תמר ואני, שיש לנו מוניטין, יתחילו לעשות תכתיבים פוליטיים ואנחנו נשתוק?".

בכך מסתכם הדיון בהתערבות הפוליטית בחדשות 13. סויסה לא מזכיר את מקור הטענות (בין היתר פוסט של עורך מהדורת השבת ניר בכר), וחשוב מכך, הוא לא מזכיר את מהות הטענות: לא סתם התערבות פוליטית במערכת החדשות, אלא התערבות במטרה להשפיע על הסיקור לטובת ראש הממשלה נתניהו.

במוסף "שבת" של "מקור ראשון" מספיד מירון ח. איזקסון את אלתר ולנר, מנכ"ל "הצופה" ועורך סוכנות הידיעות עתי"ם. "ולנר ייצג פיתוח מרשים ומשוכלל של המפגש בין עיתונאות סולידית ואקטואלית ובין עולם ההגות והספרות. בתודעתו נמצאה השאיפה לראות את התמונה הגדולה, ובה בעת לא להפחית בחשיבותם של הפרטים הקטנים. זהו אתגר קשה למימוש, ומעטים מצליחים לעמוד בו כפי שעשה זאת ולנר. האידיאה היסודית של שיבת ציון בדורנו שימשה הפרספקטיבה הקבועה של כתיבתו. דומני שנקודת מוצא זאת מיטיבה להסביר הן את תחושת השליחות הצבירות והעיתונאית שלו והן את מחקרו בתחום ההיסטוריה העברית", הוא כותב.

בטורו שב"דה-מרקר" מפרק גיא רולניק לגורמים את כתבת השער על נוחי דנקנר שהתפרסמה בשבוע שעבר במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".

ב"ידיעות אחרונות" וב"הארץ" מתפרסמות ידיעות המשך לתחקיר של שרון שפורר ב"מקום הכי חם בגיהנום" על הטענות של שש נשים כי עיתונאי "הארץ" רועי צ'יקי ארד תקף אותן מינית, חלקן בעת שהיו קטינות.