הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מפרסמת מדי שנה לקט נתונים מתוך קובץ הנתונים של הרשויות המקומיות. עלוני המידע המפורסמים ע"י הדוברות מעובדים ומדובררים בעיתונים השונים, כאשר כל עיתון בוחר לשים דגש על פרט מידע אחר.

הפרסום של תמצית נתוני שנת 2018, שיצא כעת לאור, אינו שונה. ניכר שגם השימוש שעושים בו בעיתונים לא משתנה – העתק/הדבק של חלק מהפרסום, דגש על חלק כזה או אחר, בין אם בכותרת או בפסקאות נבחרות. היבט נוסף שחוזר על עצמו כל שנה הוא הפצת הבורות הסטטיסטית ע"י העיתונים – שימוש בנתונים סטטיסטים על מנת להדגיש פרטים ללא הקשר, לעיתים כאשר אפילו הנתונים עצמם אינם הגיוניים.

"מעריב" למשל בחר להדגיש נתונים הנוגעים לתוחלת חיים, פריון ותמותה ברשויות, כמו גם נתוני צפיפות וזכאות לבגרויות. בעיתון בחרו לציין מספר נתונים מעניינים – ממוצע הפריון הארצי ברשויות המקומיות עמד על 3.1 לאלף תושבים בעוד ששיעור הממוצע של פטירות עמד על 4.9 לאלף תושבים. על פניו נראה שממוצע הריבוי הטבעי ברשויות המקומיות שלילי (1.8 לאלף תושבים), נתון שמציב שאלה בנוגע לקצב הצמיחה החיובי של אוכלוסיית ישראל – זאת עד שמבינים שממוצעים שהוצגו הם ממוצעים פשוטים, כאלה שלא לוקחים בחשבון שהרשויות שונות בגודלן. לכן, ממוצע של כלל הרשויות הוא נתון חסר משמעות.

האופן שבו מעבירה למ"ס הודעות עמוסות נתונים "יבשים" הוא חסר אחריות – ההודעות מבוססות על ממוצעים פשוטים ולרוב חסרי הקשר, אך כלי התקשורת עצמם לא יטרחו לתת על כך את הדעת

הטעות הזאת חוזרת על עצמה כאשר מוצגים נתוני הצפיפות של כלל ישראל לעומת צפיפות השטח הבנוי של בני ברק, או כאשר מוצגים נתוני זכאות לבגרות של רשויות קטנות (אלקנה וכאוכב אבו אל-היג'א) לצד הממוצע הארצי שמושפע ברובו מהרשויות הגדולות.

ב"ידיעות אחרונות" בחרו להדגיש בכותרת את פערי השכר לפי אשכול הרשות, בהוצאה לנפש בתקציב הרגיל וכן בנתוני גביית הארנונה. אם ב"מעריב" חוטאים בערבוב של ממוצעים, ב"ידיעות" חוטאים בהצגת הנתונים שלא בהקשר הנכון. מדגישים את פערי השכר במעט הרשויות השייכות לאשכול 10, בהן אכן פערי שכר משמעותיים בין גברים ונשים, אך שוכחים לציין כי בישובים אלה גרים רבים מהאנשים המחזיקים במשרות בכירות במשק. היות ובמשק כולו יש פער גדול בין מספר הבכירים והבכירות, בישובים בהם מרוכזים אותם בכירים יהיה פער שכר גדול בין גברים ונשים.

בעיית ההצגה של נתונים שלא בהקשר הנכון, קיימת גם בהצגת ההוצאה לנפש בתקציב הרגיל של הערים הגדולות בארץ. התקציב הרגיל של תל-אביב וירושלים דומה בגודלו, אך בירושלים גר מספר כפול של תושבים ומספר הנפשות למשק בית גדול יותר - ולכן תהיה ההוצאה לנפש נמוכה יותר.

עם זאת, צריך לזכור כי תל-אביב משרתת, בנוסף לתושביה, יותר מחצי מיליון מבקרים ביום, יותר ממספר תושביה הקבועים, בעוד שירושלים משרתת מספר מבקרים נמוך בהרבה ביחס למספר תושביה. כך שבסיכומו של דבר היקף מקבלי השירות בירושלים ותל-אביב אינו שונה בהרבה.

עבור ערים כמו ירושלים, תל-אביב, חיפה ובאר-שבע, המטרופולינים ומרכזי התעסוקה של ישראל, הערך של הוצאה ממוצעת לתושב אינו רלוונטי כיוון שהוא מנורמל לפי פרמטר שאינו משקף את כלל אוכלוסיית מקבלי השירותים של ערים אלה. למרות זאת, בדיווח של הלמ"ס אין לכך זכר, וגם לא בדיווח של "ידיעות אחרונות".

סמליל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

ב"גלובס" בחרו להדגיש את הגירעון התקציבי של הרשויות המקומיות ואת גידולו בין 2017 ל-2018. הבעיה בנתון זה שוב תלויה בהקשר שלו – שנת 2018 היתה שנת בחירות ובכל שנת בחירות מאז 1993 (ואולי אף לפני כן) יש קפיצה בגירעון של הרשויות המקומיות, חלקו בגלל גידול אמיתי בגירעון, אך חלק לא מבוטל ממנו בגלל גירעון מאזני שמקורו אינו במחסור בכסף כי אם בדרך בה מבוצע הרישום החשבונאי בדו"חות הכספיים של הרשויות. לכתב ב"גלובס" אין את המידע הזה ובנתוני למ"ס אין רמז לכך.

הדוגמאות הנ"ל ממחישות את היעדר האוריינות הסטטיסטית של חלק מהכתבים לצד חוסר ההעמקה שלהם בפרטים, אך גם את החשיבות של דיווח תקין מצידה של הלמ"ס. בגלל שהודעות הלמ"ס מועתקות על-ידי כלי התקשורת, האופן שבו מעבירה למ"ס הודעות עמוסות נתונים "יבשים" הוא חסר אחריות – הודעות אלה מבוססות על ממוצעים פשוטים אשר מעוותים את המציאות ולרוב חסרי הקשר, אך כלי התקשורת עצמם לא יטרחו לתת על כך את הדעת.

הלמ"ס אמנם מפרסמת את הסתייגויותיה השונות באופן גלוי, אך מי באמת קורא את האותיות הקטנות? רק מיעוט של כתבים יטרח לצלול לתוך קבצי האקסל של הרשויות המקומיות (שפורסמו כבר בפברואר השנה).

הלמ"ס היא זו שצריכה לייצא את נתוניה בהסתכלות הרחבה או לפחות לפרסם את סטיית התקן שלהם, נתון שלבדו יעיד על הבעייתיות של הממוצעים שהלשכה מפרסמת. לחילופין, הלשכה יכולה להסתפק בפרסום של מספר מצומצם של מדדים, אינדיקטורים מרכזיים שמהווים את המדדים הרב-שנתיים שאחריהם עוקבים (או אמורים לעקוב) קובעי המדיניות.

אם העיתונים משקפים את הדיווח, רצוי שהסיפור שמספר אותו דיווח שנתי יהיה סיפור רלוונטי ולא אסופה של ממוצעים פשוטים שמשמרים את "הבורות הסטטיסטית" של צרכני התקשורת.

יוגב שרביט הוא כלכלן מוניציפלי ובעל הבלוג "המדד המוניציפלי" אשר מסקר היבטים כלכליים של רשויות מקומיות