הראיון של עורך "הארץ" אלוף בן עם פרופ' יחזקאל דרור, שהתפרסם ככתבת השער של "מוסף הארץ" ביום שישי האחרון (17.7), כלל תמהיל משונה של נושאים – משבר האקלים, יישוב זוגות בחלל וסקס עם רובוטים – אך לא פרק חשוך ורלבנטי בחייו של המרואיין. התירוץ לראיון היה ספר חדש של דרור, "ניווט האבולוציה האנושית", אבל הכותרות שהודגשו היו הצהרות פוליטיות ומוסריות שנועדו לעורר עניין ברשתות החברתיות ובקרב קוראי וגולשי "הארץ".
דרור הגדיר את גירוש האוכלוסייה הערבית ב-1948 כמדינאות מעולה שהיתה מוצדקת מטעמים ערכיים, טען שאינו מודאג לעתיד הדמוקרטיה הישראלית וכי אין חשש שמדינת ישראל תידרדר לפשיזם, קבע כי ישראל היתה צריכה לתקוף צבאית את איראן, תמך בהישארותו של בנימין נתניהו כראש ממשלה (הן בשל נסיונו ומדיניותו והן כדי לחסום את נסיקתו הפוליטית של גדעון סער מטעמים שלא הובהרו), ואיבחן שחשדות השוחד של נתניהו אינם מעשים פליליים.
מאחר שאלוף בן התייחס בראיון לאוטוביוגרפיה שדרור פרסם ב-2017, מפליא מדוע הושמט פרט מאוד חשוב בקורות חייו של המרואיין, שהקדיש לו פרק שלם בספרו. פרופ' דרור שימש באמצע שנות ה-70 כיועץ של משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה, וכן כיועץ של משטר פינושה בצ'ילה.
פרופ' יחזקאל דרור (צילום: מרים אלסטר)
פרופ' דרור עזר לפינושה להקים את שירות החוץ, שהיתה לו תרומה מרכזית להתמשכות הדיקטטורה בצ'ילה ולעובדה ששרדה במשך 17 שנה. אמנם היו במשך השנים עוד אזרחים ישראלים שלא עסקו בסחר בנשק ותמכו רעיונית ותועלתנית בקשרים של מדינת ישראל עם הדיקטטורות, אך אין רבים, ובמיוחד לא אנשי אקדמיה, שבדומה לפרופ' דרור חצו את הקווים וארזו מזוודה כדי להיות יועצים אישיים שלהן.
כך כותב פרופ' דרור באוטוביוגרפיה שלו: "נתתי ייעוץ בנושאי תכנון מדיניות בדרום-אפריקה בתקופה האפרטהייד ובצ'ילה בזמן שלטונו של פינושה – משטרים שלא אהבתי, מהבחינה המוסרית. אולם הקריטריון שהנחה אותי היה האינטרס הישראלי. הואיל וישראל קיימה יחסים תקינים ואף טובים עם שתי ארצות אלה בזמן המשטרים האפלים, הסכמתי לייעץ להן בתכנון מדיניות. אך לא בתחומים הנוגעים לאפליה גזעית ודיכוי פנימי, בהם גם דעתי לא נתבקשה".
פרופ' דרור לא נימק את הייעוץ שנתן רק בדאגתו לאינטרסים של מדינת ישראל, וטען גם כי "המצב בדרום-אפריקה ובצ'ילה באותן תקופות לא היה חד-משמעי". מדובר בכזב מוחלט: חומרת המצב בדרום-אפריקה ובצ'ילה היתה ידועה היטב זמן רב קודם להגעתו של פרופ' דרור לשם, ותועדה בהחלטות ודו"חות של ארגונים בינלאומיים כגון האו"ם וארגון מדינות אמריקה.
פרופ' יחזקאל דרור בשער "מוסף הארץ"
משטר האפרטהייד גונה באופן קבוע על-ידי מועצת הביטחון של האו"ם החל משנת 1960, וכבר בשנת 1966 הגדירה מליאת האו"ם את האפרטהייד כפשע נגד האנושות. הפשעים שביצעו משטר האפרטהייד והחונטה של פינושה היו ידועים, וחלקם גם בוצעו בגלוי ותועדו על-ידי התקשורת הבינלאומית.
כך למשל, ישר לאחר ההפיכה של פינושה ב-11.9.1973, כ-40 אלף צ'יליאנים נעצרו על-ידי כוחות הביטחון. מתוכם, כ-7,000 עצורים פוליטיים הוחזקו באיצטדיון הלאומי בסנטיאגו, שהפך למרכז עינויים המוני. אזרחים ואזרחיות נחטפו על-ידי כוחות הביטחון של פינושה מדי יום.
כשם שפרופ' דרור מצא תועלת בגירוש האוכלוסייה הפלסטינית ב-1948, כך כתב גם באוטוביוגרפיה שפרסם כי ייתכן שאלימות החונטה של פינושה סייעה לשיפור המצב הכלכלי שם: "לא הכל יודו בכך, אך ייתכן שיש בזה סימן מעיד לתהליכים היסטוריים נפוצים, בהם תקופות של אלימות מפלסות את הדרך לשגשוג".
עצם הטענה כי פינושה הביא לשיפור המצב הכלכלי שגויה. לפי מחקרים היסטוריים-כלכליים רבים, בדומה לחונטות בברזיל ובארגנטינה, גם לגבי החונטה הצ'יליאנית ה"שיפור" היה אשליה זמנית ונבע בעיקר מהלוואות בינלאומיות וסיוע שהחונטה קיבלה מהממשלים האמריקאיים שתמכו בה, בעוד שקודם לכן ארצות-הברית עשתה כל שביכולתה כדי לחבל בתוכניות הכלכליות של משטר איינדה.
משטר פינושה ביצע הפרטה גורפת והתנער מאספקת שירותים רבים לאוכלוסייה, וכך חסך בהוצאות הממשלה והיה יכול להציג נתונים על צמצום הגירעון לבנק העולמי ולקרן המטבע העולמית. שלושים שנה לאחר סיום משטר פינושה, צ'ילה עדיין סובלת מתוצאות מדיניות הניאו-ליברליזם הקיצוני שהונהגה בתקופת הדיקטטורה, שגרמה לעוני מחפיר, אבטלה ופערים כלכליים עצומים. התסכול הציבורי מהם בא לידי ביטוי בהפגנות הענק שהתקיימו ברחבי המדינה אשתקד.
המסקנה של פרופ' דרור שלפיה היתה תועלת באלימות בצ'ילה היא מסקנה מזעזעת בפני עצמה, גם בלי קשר לנכונותה. האלימות כללה עינויים, רצח, אונס והעלמה של חברי ומנהיגי משטר איינדה, מפלגות ותנועות השמאל, ארגוני עובדים, עיתונאים, עורכי-דין, רופאים, מורים, סטודנטים ואמנים.
עורך "הארץ" אלוף בן (צילום: "העין השביעית")
נראה שפרופ' דרור, שטוען בראיון ובספרו החדש כי הוא דואג לעתיד האנושות ומציע לשלוח זוגות לחלל, מוכן להפקיר חלקים מהאנושות ולהשלים עם האלימות הקשה שממנה הם סובלים כל עוד הוא מוצא בכך תועלת כלכלית או פוליטית. מדוע להסתיר את המידע ולא לתת ל"אנשים החושבים" שקוראים את "הארץ" להחליט בעצמם אם יש להתייחס לפרופ' דרור כחוקר רציני שראוי להתמודד עם טענותיו, או כאדם וחוקר בעל פגמים מוסריים, שיפוטיים ואינטלקטואלים קשים ביותר?
אם הפרט הביוגרפי הזה היה מוזכר בראיון, הוא היה מאיר באור אחר את כל הטענות של פרופ' דרור. כך למשל, הזלזול של פרופ' דרור בחששות של פרופ' זאב שטרנהל מפני התחזקות מגמות פשיסטיות במדינת ישראל היה מובן אחרת לנוכח העובדה שדרור גם לא היה מודאג במיוחד מהפשיזם הצ'יליאני והסכים לתת לו שירותים. תהא אשר תהא הסיבה להשמטת הפרט ה"קטן" הזה, ברור שמבחינת "הארץ" היה הרבה יותר נוח לא לציינו. ייתכן שהוא היה מוציא את העוקץ מהראיון, ובכך מקטין את העניין הציבורי בו.
למרות הכוונה הטובה של עיתון "הארץ", לפרסם ככתבת שער במוסף ראיון מפרספקטיבה שונה בנוגע למשבר שאליו נקלעה ישראל, ישנם מספיק אנשי אקדמיה רציניים שתומכים בנתניהו ובמדיניותו גם בלי שארון השלדים שלהם יכיל מתן שירותים אישיים לדיקטטורות רצחניות ותמיכה בפינושה.