אישה אחת בלבד מופיעה ברשימת עשרת הדוברים הבולטים בטלוויזיה בשיא תקופת המאבק בקורונה, ימים שבהם מדינה שלמה ישבה בבית וצפתה במשדרים ארוכים מהבוקר ועד הלילה. אישה אחת מבין עשרה שכוללים את ראש הממשלה כמובן, את בכירי משרד הבריאות ושורה של פרופסורים לרפואה.

האישה הזו אינה שרה ואינה רופאה, לא אשת אקדמיה ולא ראשת עיר. היא סלבריטאית, אמנם חביבה מאוד ומי שמשקפת נראות חשובה מאוד על המסך ועל כך אני גאה בה מאוד, אבל הנתון הזה, שמתפרסם כחלק מדו"ח יפעת מחקרי מדיה בהזמנת עמותת "הצלחה" מלמד אותנו שיעור חשוב על ייצוג נשים בטלוויזיה אפילו בתקופת משבר בינלאומי. אחרי שהגברים יסבירו לנו מה המצב, מה לעשות, מה הנתונים, ממה לפחד ואיך לחבוש מסכה, יש זמן גם לקצת אסקפיזם, לקצת שמחה.

על הנתונים, שפרושים בהרחבה בסקירה של "העין השביעית", אין טעם לחזור. מוטב שנלמד לקרוא בין השורות בטבלת האקסל. להבין לא רק את מצעד הפזמונים של המרואיינים הפופולריים, אלא גם את הנסיבות שמאחורי המספרים.

כי כשאנחנו מדברות ומדברים על ייצוג שוויוני במערכת הפוליטית, ועל הבעייתיות בעובדה שגם היום מספר חברות הכנסת מעולם לא חצה את קו השליש, הנה מופיעה לפנינו התוצאה: מבין המרואיינות והמרואיינים מקרב נבחרי הציבור - 90% היו גברים ורק 10% נשים. אז גם אם נשים מהוות רבע מנבחרי הציבור וגם כשבממשלה מכהנות יותר נשים מאי פעם, הנוכחות התקשורתית שלהן כבר מצטמקת לטעות דגימה סטטיסטית.

ובהיעדר מספר שוויוני של נבחרות ציבור, אין גם מספר שוויוני של עובדות ציבור בדרגים הגבוהים ולכן מבין כלל עובדי הציבור שרואיינו סביב המשבר הבריאותי, רק 13% היו נשים. ושוב, אני מזכירה, נושאים חברתיים כמו חינוך, בריאות ורווחה, נתפסים לאורך השנים כנושאים "נשיים" יותר, אם היה מדובר חלילה במערכה ביטחונית ולא בריאותית, המספרים הנמוכים הללו היו מקוצצים משמעותית.

מבין כלל הנשים שרואיינו בתקופת המשבר, רק 6% היו נבחרות ציבור ורק 3% עובדות ציבור. אלה מספרים מקוממים לא רק מצד התקשורת שבוודאי אחראית על ליהוק המרואיינות והמרואיינים, אלא גם מצד הגופים הרלוונטיים שלא מציבים מספיק נשים בעמדות השפעה וניהול.

לפני כמה שנים כשכיהנתי כיו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ערכנו מחקר דומה שהעלה נתונים דומים ובעקבותיו יצאתי לסבב פגישות עם הגופים המפוקחים (ערוצי הטלוויזיה המסחריים ותחנות הרדיו האזוריות) במטרה לעודד אותם לראיין יותר נשים. התשובות ששמעתי הפתיעו אותי, אני מודה. העורכות והעורכים רצו, אפילו מאוד רצו מרואיינות ומומחיות, אבל המומחיות עצמן בוששו לבוא.

יש נכונות, יש רצון, רק צריך שיהיו מספיק גופים שמתעקשים להציב בחזית התקשורתית נשים

יש לכך סיבות רבות, לא נתייחס לכולן במאמר זה, אבל השורה התחתונה היא שגם היום שיעור המומחיות מבין המרואיינים עומד על 15% בלבד. וכאן המקום והאחריות של כלל הגופים הרלוונטיים לדאוג לייצוג נשי מטעמם.

אני יכולה לתת כדוגמה טובה מתוך הדו"ח את בית החולים אסותא אשדוד, סגנית מנהל בית החולים ד"ר הדר מרום היא המומחית השנייה הכי מרואיינת (אחרי פרופ' גליה רהב משיבא תל השומר) וחברתה לעבודה ד"ר קרינה גליק מנהלת מחלקת הקורונה מופיעה אף היא ב-30 המקומות הראשונים. שתי הנציגות הבכירות ביותר מטעם בית החולים בתקשורת הן נשים. זה צעד כל כך חשוב, ועובדה שהתקשורת מגלה עניין. יש נכונות, יש רצון, רק צריך שיהיו מספיק גופים שמתעקשים להציב בחזית התקשורתית נשים.

זו אולי אמת בנאלית אבל לפעמים גם אותה צריך להזכיר: אנחנו 51% מהצופות בטלוויזיה, 51% מנפגעי משבר הקורונה, 51% מהציבור שנבחריו ופקידיו מופיעים בטלוויזיה. אין שום סיבה שנסתפק בפחות מהייצוג האמיתי שלנו בציבור.

אוה מדז'יבוז' היא מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה