בית-המשפט צפוי לדחות עתירה לחשיפת זהות החוקרים שהיו מעורבים בניסוח ההצהרה המשותפת של ממשלת ישראל וממשלת פולין, בדבר חוסר אחריותו של העם הפולני לפשעי השואה, כך עולה מפרוטוקול הדיון שהתקיים היום (31.5) במחוזי בירושלים.
במשרד החוץ טענו בעבר כי היתה הסכמה במשתמע בינם לבין המומחים ששמם לא ייחשף אולם היום לראשונה נטען כי ההתחייבות היתה מפורשת, ועל כן שופט בית-המשפט המחוזי עודד שחם העיר כי פניו לדחיית העתירה. העתירה הוגשה לפי חוק חופש המידע על-ידי עו"ד איתי מק בשמו ובשם 22 אזרחים נוספים, בהם פעילי זכויות אדם, פעילים חברתיים ופעילים פוליטיים.
בתחילת שנת 2018 אישר הפרלמנט בפולין הצעת חוק שאוסרת להטיל על העם הפולני והמדינה הפולנית אחריות לפשעי הנאצים. החוק, שהטיל קנס או מאסר על מי שייחס לפולין אחריות או שותפות באחריות לפשעי הנאצים, עורר ויכוח חריף בין פולין לבין ישראל ויהדות התפוצות (בהמשך הוסרו הסעיפים הפליליים מהחוק). למרות זאת, בחודש יוני אותה שנה מסרו ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו וראש ממשלת פולין מתאוש מורבייצקי הצהרה משותפת שמביעה תמיכה בעקרונות החוק.
"ברור לכל שהשואה היתה פשע חסר תקדים שבוצע על-ידי גרמניה הנאצית נגד העם היהודי, ובכלל זה נגד כל הפולנים ממוצא יהודי", נמסר בהצהרה. "מאז ומעולם הסכמנו על כך שהמונח 'מחנות ריכוז/השמדה פולניים' שגוי מיסודו ומפחית מאחריותם של הגרמנים להקמת המחנות הללו", הוסיפו נתניהו ומורבייצקי.
"ממשלת פולין הגולה בתקופת המלחמה ניסתה לעצור את הפעולות האלה של הנאצים באמצעות העלאת המודעות בקרב בנות הברית המערביות לרצח השיטתי של יהודי פולין. [...] אנו דוחים את הנסיונות להאשים את פולין או את האומה הפולנית בכללותה בזוועות שבוצעו על-ידי הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם מאומות שונות. [...] שתי הממשלות מגנות בתוקף את האנטישמיות על כל צורותיה ומביעות את מחויבותן להיאבק בכל ביטוייה. שתי הממשלות אף מביעות את התנגדותן ל'אנטי-פולניות' ולכל סטריאוטיפ לאומי שלילי אחר".
ראש הממשלה בנימין נתניהו קורא את ההצהרה לגבי החוק הפולני הפוטר את הפולנים מאחריות לפשעי השואה. לצדו: יוסף צ'חנובר ויעקב נגל. 27.6.2018 (צילום: חיים צח, לע"מ)
במסיבת העיתונאים שבה הוצגה ההצהרה המשותפת הודה ראש הממשלה נתניהו בין היתר לחוקרת השואה פרופ' דינה פורת מיד-ושם על "ליווי המהלך". ואולם, לאחר פרסום ההצהרה פרסם יד-ושם התייחסות חריגה מטעמו להצהרה המשותפת, שלפיה ההצהרה מכילה "עיוותים היסטוריים" ועלולה לייצר אווירת הפחדה בקרב חוקרי השואה. בהתייחסות נכתב בין היתר כי "המחקר ההיסטורי של שלושת העשורים האחרונים מציג תמונה שונה מאוד: סיוע של פולנים ליהודים בתקופת השואה היה תופעה נדירה באופן יחסי; פגיעה בהם ואף רציחתם הייתה תופעה רווחת".
ביד-ושם הבהירו באותה הזדמנות כי אם פורת אכן תרמה לנוסח ההצהרה המשותפת, הרי שלא עשתה זאת מטעמם. פורת עצמה אף הביעה ביקורת חריפה על משפט שנוי במחלוקת בהצהרה.
פרופ' יהודה באואר, מבכירי חוקרי השואה בישראל, כינה את ההצהרה "בגידה" וטען כי ישראל נתנה גושפנקה לנרטיב הפולני, שהוא "סיפור שקרי לגמרי". לדברי פרופ' באואר, "הפולנים הונו אותנו, סובבו אותנו על האצבע, ואנחנו הסכמנו לזה, כי למדינת ישראל יותר חשובים היחסים הכלכליים-בטחוניים-פוליטיים עם פולין מאשר עסק קטן כזה כמו השואה".
בעקבות המחלוקת שעוררה ההצהרה המשותפת פנה עו"ד איתי מק אל משרד החוץ בבקשה לקבלת מידע על זהות החוקרים שליוו את הכנת הנוסח ואישרו אותו. במשרד החוץ סירבו, בין היתר "בשל חשש לפגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל", ועו"ד מק נאלץ לעתור לבית-המשפט. העתירה, המפורטת מאוד, נסמכת על שלל מחקרים היסטוריים ומבקשת להציב תמרור אזהרה בפני התנהלות משרד החוץ במקרה זה והשלכותיה.
"לנוכח התהליך החשאי שבו הוכנה ההצהרה המשותפת, לנוכח סימן השאלה הכבד המוטל על תקינות ומהות ה'ליווי' שנתנה פרופ' דינה פורת לתהליך, לנוכח הביקורת החריגה של יד-ושם וחוקרים בכירים בו על תוכנה, וכן מאחר ש'העובדות' בהצהרה המשותפת סותרות את התיעוד הקיים ואת המחקר ההיסטורי בן עשרות השנים – נראה כי ההצהרה גובשה במחטף, על בסיס שיקולים זרים, ומבלי לקיים התייעצות רצינית ומעמיקה עם אנשי המקצוע הרלבנטיים, ולכן יש אינטרס ציבורי עצום בחשיפת המידע המבוקש", כתב עו"ד מק בעתירתו.
פרופ' דינה פורת (צילום: מרים אלסטר)
לפי העתירה, ישנה חשיבות בחשיפת המידע "הן לצורך מניעת שימוש הממשלה הפולנית בהצהרה המשותפת להגברת הדיכוי הפוליטי בפולין, הן לצורך הבנה וחקר תהליך ההידרדרות של מדינות וחברות אנושיות לג'נוסייד אשר עשויים לסייע במניעת ג'נוסייד נוסף ברחבי העולם, והן לצורך פירוק וערעור מנגנוני הטיוח אצל משרד החוץ אשר עשויים למנוע סיוע ישראלי נוסף לרצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה והפרות חמורות של זכויות אדם".
במשרד החוץ והממונה על יישום חוק חופש המידע השיבו לעתירה של עו"ד מק, תוך שהם עומדים על סירובם לחשוף את השמות. לפי התשובה, שהוגשה באמצעות עו"ד יעקב פונקלשטיין מפרקליטות מחוז ירושלים, גילוי המידע על זהות החוקרים שעמם התייעץ המשרד לפני פרסום ההצהרה "מקים חשש לפגיעה ביחסי החוץ של מדינת ישראל", וזאת משום ש"ברקע למידע המבוקש מצוי משא-ומתן מדיני רגיש עם מדינה זרה".
עמדה זו, הבהירו במשרד, "מבוססת על נימוקים חסויים" שבמשרד מוכנים להציג בפני בית-המשפט במעמד צד אחד בלבד. עוד טוענים במשרד החוץ כי חשיפת שמות החוקרים "עלולה לשבש, ברמת ודאות קרובה, את תפקודו התקין של המשרד", וגם "לפגוע, ברמת ודאות קרובה, בהמשך קבלת סיוע מגורמים אקדמיים בעתיד", כמו גם ליצור "אפקט מצנן בקרב יועצים חיצוניים שעמם יבקשו משרדי ממשלה להיוועץ בעתיד".
"גורמים רבים שבהם מסתייעים משרדי ממשלה משתפים פעולה עם משרדים אלו מתוך המוסכמה כי עצם מערכת היחסים בינם לבין משרדי הממשלה, והתפקיד שהם ממלאים במסגרתה, אינם פומביים, קל וחומר כאשר עניין ההיוועצות בסוגיות רגישות במיוחד כבענייננו", הסבירו במשרד החוץ. עוד טענו במשרד כי למעלה מהצורך נעשתה פנייה לקבלת עמדת "כל צד ג' שמסירת המידע עלולה לפגוע בו", ואלו הביעו "עמדתם הנחרצת שלפיה אינם מסכימים למסירתו".
הבוקר התקיים דיון בעתירה בפני השופט שחם מבית-המשפט המחוזי בירושלים. לפי פרוטוקול הדיון נכח בו בין היתר מנכ"ל משרד החוץ יובל רותם. לאחר שהתקיים דיון במעמד צד אחד הודיע השופט כך: "מתברר שהתנאי היה תנאי מפורש". במילים אחרות, בניגוד לעמדה שהביע משרד החוץ עד כה, לפיה היתה "מוסכמה" כי היחסים בין המומחים למשרד יישארו חסויים, הבוקר התברר כי ההתחייבות היתה מפורשת.
"אני כרגע יוצא מהנחה שהייתה התניה מפורשת", הוסיף, השופט שחם. "בנסיבות אלה נדמה לי שזה משפיע על התוצאה הסופית במובן זה שגם אם אשים בצד את הראיות האחרות והטענות האחרות לי יש כרגע סיבה טובה לומר שהיתה סיבה. את זה אני כמובן צריך לאזן. לי נדמה שפעולה כזו של איזון התוצאה כנראה מובילה למסקנה שלא צריך למסור את המידע. זו לא היתה התמונה שעמדה לפניי בסוף הדיון".
העותרים, באמצעות עו"ד מק, הודיעו לשופט שחם כי הם עומדים על העתירה, בשל האינטרס הציבורי לקבלה לנוכח ההשלכות של ההצהרה על חופש הביטוי ביחס לאירועי השואה בפולין.
לדברי עו"ד מק, לפי פרוטוקול הדיון, כיוון שבעבר טען משרד החוץ שההתחייבות למומחים לא היתה מפורשת והבוקר טען אחרת, הרי שניתן להסיק כי ההתחייבות לא ניתנה בכתב ולכן במקום להסתפק בהצהרת משרד החוץ לגביהם יש לאפשר לאותם גורמים להופיע בפני בית-המשפט ולהסביר מדוע לא ראוי לחשוף את זהותם.
62775-12-18