אושר סניור היא עיתונאית, עובדת כתחקירנית בערוץ הכנסת. סטודנטית לפילוסופיה ופסיכולוגיה.

זמנים מעניינים להיות בהם בתפקיד עיתונאי בערוץ הכנסת, הלא כן?

זה מאד מעניין. אני חווה את המצב הפוליטי ממסדרונות הכנסת, מהשידורים החיים שאני צופה בהם מהקונטרול – דוגמת ח"כ שלח על גנץ: "הכורע ברך בפני האיש שצייר אותו כחולה נפש וסוטה מין". אני אוהבת שזה חדשותי ועדכני, וגם שיש לנו מגזינים ותוכניות חשובות כמו "משכן לילה" בהגשת ד"ר הני זובידה, תכנית שלא מפחדת להגיד את הכל ובלי צנזורה. ולחכות בתור לאוכל עם אלעזר שטרן ולגלות שהוא ממש מתוק.

ממש לאכול מאותו המסטינג כמו שאומרים בצבא.

ממש ככה, אף שמושגי צבא רחוקים ממני. לצורך העניין, המסטינג הזה לא מוכר לי. כל הקיצורים האלה של הצבא, המילים, הקודקוד, הגפרור, רות-עבור-סוף, זה רק דברים ששמעתי.

ועל הפער הזה בדיוק אשמח שתרחיבי, משום שנקודת המוצא שלך היא בתוך החברה החרדית. איך העיתונות החילונית נתפסת מתוך נקודת המבט הזו?

העיתונות החילונית לגמרי שונה. שאלת כיצד היא נתפסת, ובכן, היא לא נתפסת בכלל. אין חשיפה אליה. אך בתגובה אליה, לחברה החרדית יש עולם תקשורת מאד עשיר, בעיתונות, ברדיו, או בטלפון כוכבית-משהו. תלוי ברמת החרדיות של צורך המידע. ראיתי לאחרונה סדרת רשת על עיתונות חרדית, אמר שם עורך בכיר: אנחנו אובייקטיביים, אבל לצד שלנו. וזה בבחינת כל התורה כולה.

משפט חזק "אובייקטיבים אבל לצד שלנו" :)

כן. זאת ההשקפה. יש המון הגבלות, כמו הבולטת שבהן, שאסור לשים תמונה של אישה. ברור שכחילונים זה מאד מטריד, אבל שם זה אחרת. לפחות כך אני חוויתי את זה כשהייתי שם. בימי שישי הייתי הולכת למכולת בשכונת הר נוף, החנות האחרונה במתחם, לקנות עיתון "משפחה" לשבת. היתה חלוקה: אחי היה לוקח את ה"קולמוס", מוסף לגבר (לא, לא תמונות של נשים סקסיות - יותר עניינים של הלכה ופילפול). אני הייתי לוקחת את המוסף של הנשים והילדים.

ולמה ילדים? כי בסוף המגזין היו שאלות אנונימיות של התייעצויות וזה היה ממש מסקרן. למשל, מישהי בת 16 מספרת שהיא "מתוסבכת" על המדריכה שלה, שהיא חושבת עליה כל היום ורק רוצה לפגוש אותה, ומה לעשות עם הרגשות האלה. אז מיד התחלתי שם. ולגבי הנשים - זה היה ממש כיף שיש לנו מוסף. עם דעות, סיפור בהמשכים וכו' . להגיד שחשבתי על השאלה האם יש אישה או אין אישה בעיתון? לא. לא חשבתי על זה בכלל.

ואיפה את מוצאת היום את מוקד העניין שלך כשאת נחשפת לעיתונות חילונית-כללית? דווקא במה שאין בעיתונות המגזרית או במישור ההשוואתי של דיווחים על נושאים דומים וחיפוש ההבדלים ביניהם?

בעיתונות החרדית יש צנזורה, כך שיש הרבה מידע שלא מדובר בכלל. אם זה בכל הקשור לפרשיות מין. אם זה עולם התרבות. אם זה בתחום המדעי. למשל – אין דיווחים על חוקרים שגילו משהו מלפני מיליוני שנים, כי אין דבר כזה מליוני שנים. אצל החרדים העולם קיים חמשת אלפים ומשהו שנה, ובאלף השישי אמורה להגיע הגאולה.

אז אנחנו מתקרבים לנקודת היעד הגאולית :) יש כבר אסטרטגיית יציאה?

בעניין הזה, דווקא כשהתפרצה הקורונה - ההורים שלי היו ממש בטוחים שהמשיח עוד רגע מגיע. לא ידעתי איך להגיד להם שלא, משיח לא יבוא גם הפעם. בכלל, תמיד כשיש צרה זה כאילו משיח ממש מגיע עוד רגע. ובדיוק איזה רב חלם חלום שאם רק נתחזק בצניעות - המשיח יגיע. אגב! יש לי יומנים מאז, אוכל לצטט לך, אני ממש זוכרת הרצאה של רבנית על העניין הזה, כשהייתי חרדית אדוקה בת שש עשרה:

כ"ב תמוז, תשס"ח

הייתה לנו הרצאה בסמינר של טובי צייטלין. משהו – משהו .זה היה מצחיק, מרגש, מרומם, סוג שבסוף היא אמרה לכולן להוריד את הראש, ושזאת עת רצון, ואפשר לקבל קבלה. לא הצלחתי לקבל קבלה, אבל התרגשתי. היא אמרה כמה דברים שאני רוצה לרשום; תנו אחת לשנייה כוח לגדול, לצמוח, נניח את רואה מישהי עם בגד יכנע, דוסי, לא להעיר לה, את לא נמצאת במקום שלה, תגידי לה כל הכבוד. את מקנאה. תשתקי, זאת קנאה איכותית. כשתלמיד חכם אומר לך משהו – תורידי ראש.

פטנט יהודי; ליהודי יש כוח בפה, את עוברת חוויה מרגשת – קחי ספר תהילים, איפה שהוא נפתח לך, שם דוד המלך כותב לך. אנחנו לא רוצים צרות, הן באות כדי לעורר אותנו. בואו נוכיח לריבונו של עולם שלא צריך יותר צרות. את רוצה להתקדם? השטן רוצה להפריע לך. אל תספרי לאף אחד. תדליקי נר לרבי שמעון בר יוחאי – דברי.

היא סיפרה לנו על מירי אחת, שהייתה צנועה ונהרגה על קידוש השם בפיגוע בקו שתיים. היא באה בחלום לארבעה אנשים ואמרה להם את אותו הדבר: קו שתיים לא היה פיגוע, זאת תכנית. עליתי לשמיים כדי לעזור לכם. יש שבעה שערים למשיח, השער השביעי נעול, אנחנו צריכים את העזרה שלכם. תעזרו לי ואני אעזור לכם.

השער השביעי, שערו של משיח לא נפתח כי אתם סובלים משלושה דברים, לשון הרע, מחלוקת וחוסר צניעות. היא אמרה את המילים חוסר צניעות שלוש פעמים ונעלמה.

השבוע כתבת מאמר מסקרן מאוד ב"הארץ". דיברת שם על הפער התפיסתי של התודעה התקשורתית בין החברה החילונית ובין זו החרדית - דרך המיקרו-קוסמוס המשפחתי שלך. העובדה שמקורות הידע ואופן הדיווח כל כך שונים, גורמת לפערים גדולים כל כך? באמת קשה לתווך למי שחי בחברה החרדית את המציאות התקשורתית שאנחנו מקבלים כעניין שבשגרה?

חד משמעית כן. כפי שאמרתי, פלנטה אחרת. הקדוש ברוך הוא הוא הריבון. הוא הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. זאת הנחת היסוד ממנה נגזרים כל שאר הדברים. אז בוודאי שזה יבוא לידי ביטוי גם בתקשורת.

ובכל זאת, איך יוצרים דיאלוג בין קבוצות האוכלוסיה האלו ומגיעים גם למכנה משותף כלשהו על מה חשוב ומעניין מבחינה תקשורתית? התמונה שאת מציירת יכולה להיחשב כשיח חירשים חסר מוצא ומדכא.

לגבי דיאלוג, כל חרדי או חרדית הם בדיוק כמוני וכמוך. יצא לי להשתתף בקבוצה טיפולית (לא ממליצה!) שהמשתתפות היו חרדיות ואני הייתי חילונית, אז בכאבים, בכמיהות, בצער, זה אותו הדבר. לא משנה איך קוראים לזה או מה הסיבה שהובילה לכך. הלב הפועם הוא הלב הפועם, המוח החושב - או הלא חושב, הוא אותו מוח. רוצה לומר: מערכת ההפעלה זהה, השאלה מה התכנים שאתה מכניס לתוכה.

ובאשר לתקשורת, תלוי על מה מדברים. יש דברים, למשל כל מה שקשור בערכים ובתפיסת העולם, שלגביהם זה אכן עשוי להיות שיח חירשים. כשאריה דרעי אומר בראיון לרינה מצליח שהוא מקווה שהשם יעזור בעניינים קריטיים, או כשליצמן אומר משהו דומה, הם לגמרי מתכוונים לזה. וגוזרים מזה.

ואולי על הרקע הזה את יכולה גם לנסות להבין את ההתמודדות של הציבור החרדי עם הקורונה והשלכותיה? באמת היה כאן גל של חוסר אחריות או תפיסת מציאות אחרת שגובתה גם במסרים עיתונאיים ומנהיגותיים מתאימים?

האנשים מלמעלה חשבו לא לשתק את לימוד התורה  - אגב, שום מילה על נשים. על סמינר לנשים. על בית ספר לבנות. כאילו הן נשלחות לקשקש - הגברים שלומדים תורה, החל מאלה שלומדים מסכת אבות בגיל חמש ועד עולם הישיבות – הם סוגיה קריטית עבורם.

פה נכנסת התפיסה - איך אבא שלי חוזר ואומר בשולחן שבת? קודשא בריך הוא, ישראל ואורייתא חד הוא, התורה והקדוש ברוך הוא אחד הם (שוב, מחילה על האסוציאציה, אמרו לנו שאצל "המזרוחניקים" זה ארץ ישראל ולא עם ישראל). כלומר, אם הריבון, הקדוש ברוך הוא, ואנחנו, קשורים בקשר של תורה, אזי כל צעד וכל החלטה, קשורים בהשם ובתורתו. הבריאות שלך, העולם הזה, הצאצאים שלך, העולם הבא, הכל תלוי בתורה ובמצוות.

אז איך, איך תבטל לימוד תורה? איך תבטל חיידרים, תורה של "תינוקות של בית רבן"? איך תמנע מעולם הישיבות - שהוא הוא המחזיק אותנו? אצל החילונים, הלימודים כמובן חשובים. צריך לדעת דברים, זה עיקרו של בית הספר, אבל שם זה הרבה מעבר לכך. לכן אני לגמרי יכולה להבין את ההחלטות הראשוניות בהם נקטו, בייחוד בשל העובדה שבשלב ההוא הם לא נחשפו באמת למימדי הקורונה. לא היה להם ברבש עם שקפים, או את בר סימן טוב ושות'. הם היו בדיליי גמור.

אבל מאז שהבינו כי מדובר בעניין של "פיקוח נפש" (שוב, הלכה) הם לגמרי בעניין, ואף יותר מן הציבור החילוני. בוא נגיד, שרואים שהם מורגלים בקבלת הוראות מלמעלה.

אולי זה חידד גם לבטים פנימיים בתוך הציבור החרדי ככל שנמשך המצב, וספקות לגבי הנהגה שבימים רגילים אין לערער עליה והוראותיה מובנות מאליהן

באותו ערב שישי שסיפרתי עליו במאמר ב"הארץ", ראיתי מן הקומה השישית את המתפללים בגינה הציבורית, שעטו מסכות ברצינות תהומית כפי שהם יעטו את הטלית למחרת בבוקר, ושמרו על מרחק של יותר משני מטר, זה היה יפה לראות.

יראת שמיים ויראת הקורונה באיחוד סוער.

לגבי שאלתך, ספקות לא יהיו, ספק יתחלף בתשובה שיש לכל דבר. בהתחלה, לדידם, הרב קנייבסקי אמר כך וכך לגבי הילדים - בסדר, אז יסבירו שזה כי הם ילדים ופחות מדבקים וכו', וגם על הילדים, וגם על עולם הישיבות - שוב, אפשר להגיד שהתורה תגן עליהם. ואז אם הם מבינים שעליהם להיות בבידוד - אז זה עונש כי הם לא היו מספיק טובים וקרובים להשם. ברגע שאתה מכניס את הפונקציה של אלוהים, זה פותר לך באמת כל בעיה, כך שספקות לגבי ההנהגה לא באים בחשבון.

צריך להבין עד כמה זה מושרש. שפינוזה מדבר על זה נפלא, כשהוא אומר שכל התנ"ך, ההוראות, הבוקר, נטילת הידיים, התפילה, הברכה, הלבוש, המחשבה, כל הפעולות הקטנות והגדולות, הסמלים, הכל נעשה למען הסדר החברתי. הכל פוליטי. אם תתנהגו יפה, תהיה לכם גאולה וכולי. אבל לא זו בלבד שהחוקים הם למען סדר חברתי קיים ושוטף, אלא יש כאן עניין של שליטה מוחלטת וכניעה של הנשלט, מה שיביא למוכנות במצבי משבר. אם תאומן לציית לי, אתה תציית לי בזמן משבר ואוכל לשלוט עליך. איך בכלל תערער על הסמכות? אתה? מדבר על  רייב חיים? (הרב חיים קנייבסקי) קדוש עליון?

אין מצב כזה.

לקראת סיום מעניין לשמוע מנקודת המבט האישית, איך את כמי "שחצתה את הקווים" מתקבלת במחנה המקורי, גם ביחס לעיסוק העיתונאי שלך היום. זה לא משהו מקובל במיוחד.

אין לי מחנה. לא מקורי ולא חלופי, אני בגפי. בכל זאת, באשר למשפחתי - זה מתקבל יפה. ואף מפרגנים. יותר מטריד אותם זה שאחזור בתשובה, מה לא הקשבת לי עד עכשיו? ;)

מי שחוזר בתשובה אחרי שהתפקר מקבל כוח כפול? כי נדמה לי שבקומיקס של גיבורי על זה הסידור - חזרת למוטב, הרווחת פעמיים ובגדול?חשבתי שתגידי שיותר מטריד אותם נושא החתונה והשידוך.

אז זהו, שכבר נישאתי, והייתי נשואה חמש שנים והתגרשתי (כן זה סיפור. לא, לא היה שידוך, בדיוק התחלתי לצאת בשאלה, אבל עדיין דתיה וחוקרת את התורה והוא היה חרדי לשעבר. התחתנתי בגיל עשרים בגלל דברים רבים אבל לא בגלל שידוך). כך שאני משדרת להוריי ולכל דורש, שאת קונספט הנישואין הבנתי כבר. סבא שלי החמוד, כל פעם שמברך אותי, זה שתזכי לחתן וילדים וכולי. ואמא שלי? תכל'ס יש לה הצעות מידי פעם. והיא מצחיקה, היא לפעמים שואלת, מה עם בחור מסוים? אתם כבר לא בקשר? ואני כזה, וואט! כאילו הקצב מאד שונה.

לגבי הכוח הכפול, בכל מקום, תמיד טוב שיבוא מישהו שכבר "היה שם" ויספר למה לא טוב. איך ברח, ובסוף חזר, כי הבין שבחוץ לא אמיתי ורק בפנים אמיתי. בהחלט, אם אחזור למוטב, יזמינו אותי להרצות בסמינרים לבנות או משהו כזה. אבל לפי שעה אין מה לבנות על זה.

בונוס - ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד:

סרט צרפתי (נולדתי שם בין היתר, אשונטה!) משנה תודעה על פמיניזם - "אינני אדם קל" (נטפליקס).

סדרת טלוויזיה שמבוססת על "פסיכו" של היצ'קוק. אתם גדלים שם עם נורמן בייטס ואימו. מסמך מרתק. "בייטס מוטל" (גם בנטפליקס).

פודקאסט - ד"ר ג'רמי פוגל מ"think and drink", יש שם פילוסופיה מרתקת, גם תורת קוונטים בראי הזה, מאד מעניין.

טלוויזיה – זה אולי יישמע אובייס, אבל פאנל פוליטי של "אולפן שישי" בחדשות 12 - מורחב, נשי וצולם לפני כניסת שבת.