ירון טן-ברינק הוא עורך "טיים אאוט תל אביב". בעבר כתב ועורך ב"כל העיר" וב"עיתון תל אביב", הקים את אתרי התוכן של "עיתון תל אביב" ו"רייטינג", מבקר טלוויזיה ב"ידיעות אחרונות", עורך ראשי ב"רייטינג", עורך חדשות הבוקר עם יעל לביא ב-i24News, עורך "ערים" עם דנה ספקטור ורן שריג, עורך התוכניות "שיחת היום" ו"המשפיעים" עם לוסי אהריש.
ספר לי איך עורכים עיתון של עיר ללא הפסקה, שפתאום הפסיקה בבת אחת.
לא פשוט בכלל, בעיקר כי המערכת יצאה לחל"ת עד סוף אפריל ושלוש עורכות מעולות - גלי ווליצקי, נופר וחש ועינת וינבוים - מפעילות יחד איתי את הדיגיטל שלנו בהתנדבות. העניין הוא שהעיר לא באמת הפסיקה והיא זקוקה לכלי תקשורת שיציף וישקף את המשבר העמוק שתושביה נקלעו אליו. כמו שאמרה מרואיינת אחת החודש, "מה שווה לגור בתל אביב אם אין את תל אביב בחוץ?"; זאת שאלה שאנחנו מנסים לנסח לה תשובה מדי יום.
כתבת שאתם עובדים בהתנדבות - אפשר לשאול למה בעצם?
כי החל"ת הוא לפרק זמן של 45 יום, ואנחנו אוהבים את "טיים אאוט" ומקווים שהוא יוכל לחזור בשבועות הבאים לתפקוד מלא. התחושה שלי היא שאי אפשר לשים על אתר כמו "טיים אאוט" פתק "להתראות אחרי הקורונה", זה קצת גזר דין מוות. בוא לא נשכח שאנחנו במילא יושבים בבית ולא חסר זמן פנוי, אז לעשות משהו שאנחנו אוהבים לעשות זו דרך לא רעה להתמודד עם המועקה. לשמחתי, מאז שהתפרסמה עובדת החל"ת שלנו ב"גלובס", לא מעט כותבים מבקשים לסייע ולתרום טור בהתנדבות, כך שעוד אנשים מרגישים כמונו.
אולי זה הזמן לעבור לכתוב ב"כל העיר". אז מה עושים בכל זאת? ואיך מסדרים את העדיפויות בשים לב למצוקת כח האדם?
הצעה מעניינת. כתבתי ב"כל העיר" לפני 27 שנים, זאת תהיה רגרסיה שאני צריך להקדיש לה קצת מחשבה. בתור התחלה, עושים מה שאפשר, מה שחשוב לנו כמערכת ומה שמשמח אותנו לתת לו במה. תחומי הסיקור העיקריים שלנו - תרבות, תרבות פנאי, מסעדות ובילויים - משותקים לחלוטין ועומדים בפני קריסה. אז הדבר הראשון בחשיבותו הוא לתת להם את הסיקור העיתונאי שמגיע להם ולהפנות את תשומת הלב העירונית למצוקה של האנשים שעושים את תל אביב, ואחר כך מגיעים כל הדברים הקטנים והכיפיים שאנחנו עושים גם בשגרה - ממליצים על סדרות, סרטים, שירותי משלוחים, תופעות עירוניות חמודות ומעניינות וכל מה שקל יחסית להרים מהבית וללא מערכת מתפקדת.
ולא לשכוח, גם תוכן שיווקי כיפי :)
נדמה לי שכבר קיבלנו את תו התקן של "העין השביעית" לתוכן שיווקי שמבוצע באופן שקוף ובהפרדה מוחלטת של המערכת העיתונאית :)
אני שולף אותך מכיסא העורך ומחזיר אותך לכורסת מבקר הטלוויזיה שישבת בה בעבר. אתה אוהב מה שאתה רואה על המסך כרגע?
אני משתדל לראות כמה שפחות כדי לשמור על תקינותם של הפיוזים שעוד לא נשרפו. מה שקורה בערוצי הברודקאסט הישראלים עוד יהיה נושא לחקירות משטרה. לרגל המצב חזרתי לכתוב קצת ביקורות טלוויזיה ואני לא נהנה בכלל. אבל ההנאה שלי היא לא הסיפור. הציבור שמקבל לאורך היום עיתונות גרועה והיסטרית הוא הסיפור.
עוד נחזור לעמדת המבקר, אבל כשאתה אומר שמה שקורה בערוצי הברודקאסט הישראלים עוד יהיה נושא לחקירות משטרה, אני רוצה להחזיר אותך עשר שנים אחורה. במסגרת תחקיר העומק שביצעתי לקראת שיחתנו (שכלל חיפוש גוגל ושתי הקלקות על הקישורים הראשונים) נחשפתי למאמר שלך בעין השביעית. שם סיכמה כותרת המשנה: "הרגולציה הלקויה והבעיה המבנית בשוק הטלוויזיה לא צריכות להסיח את הדעת מכך שניהול בלתי מקצועי הוא הנורמה במדיה הישראלית, והמחלה המשותפת לכל גופי התקשורת הקורסים. ערוץ 10 כמשל". למראית הדה ד'וו?
איזה פלאשבק! אבל כן, הדבר היחיד שמפתיע הוא שקריסתה של תעשיית הטלוויזיה נמשכת כל כך הרבה זמן. כולם הרי מפסידים מיליונים רבים, למעט קשת. נתח הפרסום הוא בדיחה גרועה ביחס לעולם המפותח. אין לזה הרי שום היתכנות כלכלית, ואז מה שנשאר הם כלי תקשורת שהם צינור לקשרי הון-שלטון. גם המקצועי שבמנהלים יושחת בסיטואציה כזאת.
אז אולי מראש הכוונה היא לא לנהל עסק שסובב סביב עשייה מקצועית לשם השאת רווחים מהמדיה - והאחזקה בערוץ משרתת תועלות אחרות במקומות אחרים. עובדים עלינו?
עובדים עלינו כבר הרבה מאוד שנים. התמונה המתגבשת לאורך זמן היא שזה לא נותן לטייקונים את הפיי-אוף שהם מצפים לו. בזה אחר זה הם מתקפלים - רון לאודר, יוסי מימן, מילצ'ן, האחים עופר, כולם קפצו מהספינה. זה נראה יותר כאילו השלטון מוצא בכל פעם סאקר אחר שינשים את העסק מלאכותית. את התועלת "במקומות אחרים" אפשר למצוא בערוץ 12 ובחדלות הפרעון של בעליו, יצחק תשובה, אבל יש רק שלדון אדלסון אחד שמוכן להפסיד 100 מיליון שקל בשנה לאורך עשור וחצי.
אני לא בטוח שההפסדים של מימן (או של חברות בשליטתו ליתר דיוק) היו נמוכים יותר. אולי בגלל אורך רוח כזה, קשה להאמין שלא מדובר בכל זאת בהשקעה נושאת רווח במקומות אחרים.
נכון. אבל מימן השקיע בערוץ 10 הרבה יותר משהתכוון (כמיליארד שקלים לטענתו, אם אני לא טועה) ובוודאי הפסיד בו הרבה יותר משהתכוון. בכל מקרה, כשהתברר שזה לא נושא דיווידנדים במקומות אחרים (קריסת העסקה עם מצרים, פיצוץ צינור הגז, העדפת המתחרה שלו יצחק תשובה על ידי השלטון) - הוא חתך.
בחזרה לכורסת המבקר. בוא נהיה מעט חיוביים - תן לי את נקודות האור שאתה בכל זאת מזהה על המסך.
נקודות אור: 1. סדרת הרשת של כאן 11 "יחסים ויראליים", עם שחר חסון ויוחאי ספונדר. טלוויזיה קטנה וחמודה לימי הקורונה, משעשעת וחסרת יומרה, מטפלת בענייני הקורונה ברוגע ומעבירה כך לציבור מידע יותר חיוני וברור מכל מהדורות החדשות גם יחד. בדיוק סוג הטלוויזיה שתעשייה חסרת תקציבים צריכה לעשות; 2. סדרת "ישראל מבשלת יחד" של קשת, בשידור חי מביתם של השפים. עוד פתרון זול וחכם לדלות התקציב, מי שאוהב טלוויזיה לבישול ממש יהנה לראות את אייל שני וחיים כהן וישראל אהרוני מאלתרים בתנאי שטח; 3. בדיוק מסיים לראות את העונה השנייה של "Kidding" עם ג'ים קארי, סדרה רגישה ועצובה שהיא גם מופת של טרלול פסיכדלי והומור שחור, ובעיקר לא דומה לשום דבר שאי פעם שודר בטלוויזיה; 4. נדב אייל. את העבודה שהוא עושה במשבר הזה צריך ללמד בבתי ספר לעיתונות (כמובן שכדאי לדאוג קודם שתישאר עיתונות)
ניסית להסתיר את זה אבל לא פספסתי - נפלת לקיטש המסחרי בין אור לאור. התרככת עם השנים?
אה :) לא, זאת נקודת חולשה ותיקה אצלי. קוראים לי ירון ואני מכור לתוכניות בישול. תן לי שף מול מצלמה וכל הביקורתיות שלי נעלמת (אבל הפורמט של בישול בשידור חי ממטבחו הביתי של השף מוצלח באופן אבסולוטי).
זכית בסט סכינים מתנת ארקוסטיל.
זה כל מה שתמיד רציתי :)
תן לי לדרדר אותך שוב לדכאונות לקראת סוף השיחה - החדשות פה באמת שומרות עלינו מפגעי שלטון אפשריים? במשבר הקורונה ראינו תמיכה רבה וגם ביקורת נוקבת. איך זה בתחומים אחרים? או שבעצם האיום הממשי הוא לא המערכת הפוליטית וצריך לחפש במקום אחר?
אם אתה מתכוון למהדורות החדשות אז התשובה היא לא. הן לא עושות את עבודתן וזה כל כך מובהק שאני אפילו לא חושב שצריך לפרט. על כל ביקורת נוקבת אחת יש שעות של הדהוד מסרי השלטון, בלי שאלות קשות וחשובות, בלי ניסיון להכניס לקונטקסט ולפתוח פרספקטיבה רחבה. יש הרבה איומים. המערכת הפוליטית נמצאת במרכזה של רובם, אם בהחלשת התקשורת, בשיסוע ופילוג לשבטים, בניסיונות לריסוק מערכת האיזונים והבלמים. לא יודע איזה מהם הכי ממשי, אבל די בטוח זה שהתלכדות התופעות האלה מייצרת איום ממשי על הדמוקרטיה
הצלחת לבאס. תודה.
בבקשה, בשביל זה משלמים לי מביטוח לאומי. קיבלתי 426 שקל היום ואני חש נדיב.
אתה יודע מה זה 426 בגימטריה?
אני אנשך את זה. מה זה 426 בגימטריה?
"עונש" - בדוק אותי אם אתה לא מאמין.
בונוס: המלצות לתקופת הבידוד
על "Kidding" כבר המלצתי, אז באותה שכונה רעיונית מתרחשת סדרת האנימציה "Undone" (אמזון פריים) של רפאל בוב-וקסברג: טריפ מונפש אל תוך התודעה והזיכרון והחיים עצמם. סדרה מאוד ייחודית ומקורית ומתאימה מאוד למסע הפנימי שתקופת הקורונה מעבירה אותנו.
ימי הקורונה נתנו לי זמן לחזור ולהעמיק במוזיקה, אהבה שנזנחה קצת בשנתיים האחרונות, ובהזדמנות זו אני רוצה להרים לפסטיבל האינדי-זום שיערוך "רדיו הקצה" ביום העצמאות, מיזם שידורים עצמאי ובאמת מטורף שיביא אליכם הביתה את מיטב יוצרי המוזיקה העצמאית בארץ [הראיון נערך לפני יום העצמאות, אבל רדיו "הקצה" ממשיך לשדר].
ממש בטרם פרצה המגפה, יצא לי לראות ב"צוותא" את "חמדת אבות", המחזה הסאטירי החדש של מיכל אהרוני שעוסק בראש ממשלה דמיוני שחרד מצניחת אשכים ויעשה הכל כדי להציל את עצמו. יעבור כנראה זמן עד שנוכל לשבת שוב בתיאטרון, אבל ככה סאטירה צריכה להיראות. חסרת רחמים.
עכשיו יש גם זמן לקרוא, אז אני בדיוק מגלה מחדש איזה סופר נהדר הוא אופיר טושה גפלה וקורא כרגע את "רשימות מארץ הכביש". הבא בתור הוא "יקיצה" של ניר ברעם שמחכה לי כבר יותר מדי זמן.